פרויקט גייל רובין – עולמם הזעיר של הצמחים.
בעת שפגשו בני הבליעל את גייל רובין בחוף ימה של מעגן מכאל עסקה גייל בצילום עולם החי והצומח שבמסגרתו הגיעה לחוף הים על מנת לצלם את הצומח המקום ומצאה שם,את מותה.
בעת הזו מתקיים שיא הפריחה של צמחי הסתיו ותמונות שלהן מופיעות "כפטריות אחרי הגשם". על מנת לבדל מסע צילום זה מאחר,לחדש,להציג נקודת מבט מזווית צילום ועין צילומית יחודית צריך להציב אתגר צילומי ובדרך להשגתו להפיק את המיטב מציוד הצילום מניסיונו של הצלם והעין הצילומית שפיתח לעצמו.
יום שישי השני בצדמבר הצבתי לעצמי פרויקט צילומי,במסגרת ההנצחה ובהשראתה של גייל רובין. הפעם האתגר הוא להיכנס לביתם האינטימי של צמחי הסתיו ולהנציח אותם בדרך לא שגרתית משהו.
פרויקטים צילומיים שאני מציב לעצמי,תמיד חוסים בהשראה שקיבלתי מפועלה של גייל רובין ז"ל. אבל אין די בהשראה,כדי שבאמת יהיה זה פרויקט מאתגר עם נושא אחיד ואם אתגרים לצלם ולציוד הצילום צריך לקבוע כללים לתכנן ולהוציא לפועל.
התוכנית הראשונה,במסגרת פרויקט זה,היתה לבחור את אתר הצילום,ואחר כך את ציוד הצילום שאקח איתי על מנת להוציא אל הפועל את האתגרים שהצבתי לעצמי.
חורשת הארבעים,שבהר הכרמל,ובשטח השיפוטי של העיר נשר,התברכה במיצג,כמעט,מלא של פרחי הסתיו. לפי המידע שאספתי במקום פורחים:הסתוונית,הכרכום,הנרקיס,אירוס והרקפת.
מזג האוויר בשישי היה מבטיח,עם תאורת שמיים טובה,והדבר היחיד שהצריך התייחסות ברמה הטכנית של לקיחת התמונות היתה רוח חזקה עם משאבים חזקים שפורצים מפעם לפעם.
לאחר שהמיקום נבחר,והיה ידוע למה לצפות הגיע הזמן לתכנן את ציוד הצילום שילקח איתי. שני סטים יצאו איתי לחורשת הארבעים,הראשון: סט של מצלמת קרופ אליה משודכת עדשת מאקרו יעודית,והשני: מצלמת חיישן מלא ואליה מחוברת עדשת 85 מ"מ בהיפוך חיבורים,על טכניקה זו אתעכב מיד.
בדרך הטבע עדשה מחוברת למצלמה כך שהאלמנט הקדמי שלה יאסוף את האור,בהתאם למבנה שלו במקרה דנן עדשת פריים 85 מ"מ,יעביר אותו בין האלמנטים שבעדשה עד שיגיע לקצה העדשה שבה יקרין את האור שנאסף מלוא גודלו של החיישן.
בעזרת מתאמים מתאימים,ניתן לחבר את העדשה הפוך כלומר:את האלמנט הקדמי לחבר לתבריג העדשה ובצד שמנגד,ימצא התבריג של המצלמה כך שהאור עובר לחיישן במהופך,קרי: נאסף בחלק הצר של העדשה עובר אל עבר החיישן ושם מוקרן באמצעות האלמנט הקדמי של מעדשה ומוקרן הרבה מעבר לגודל החיישן כך שבעצם מה שהחיישן קולט זה חלק קטן שבמרכז העדשה ובפועל התצורה הזו מייצרת הגדלה של אוביקט הצילום.
מעבר להגדלת אוביקט הצילום תצורה זו מייצרת המון אתגרים טכנים שנובעים ממערך העיוותים האופטיים שמיצרת העדשה שכאשר היא מחובר כדרך הטבע למצלמה המצלמה יודעת להתגבר עליהם. בהיפוך עדשה העיוותים האופטים של העדשה הופכים חסרי שליטה ומהווים אתגר גדול מאוד בלקיחת התמונה ויצירת הקומפוזיציה.
במקרה דנן,מאחר וידעתי מראש שצפוייה רוח חזקה,בנוסף למתאמים שאיפשרו היפוך העדשה הוספתי מתאם שמעביר את המידע האלקטרוני בין העדשה למצלמה. המצלמה והעדשה הזו אינן מיוצבות אבל בקשתי להעזר במנועי הפוקוס של העדשה על מנת לדייק בלכידת הפוקוס בתנאי הרוח שסררו באתר היוו אתגר טכני שהיה ידוע מראש.
מבחינת המצלמה,היתה מחוברת אליה עדשת הפריים 85 מ"מ במציאות,היפוך העדשה,יצר אתגרים רבים בלכידת התמונה,חלקם נאכפו בשטח תוך כדי לכידת התמונות וחלקם טופלו התהליך פיתוח התמונות.
בסופו של יום חזרתי הביתה עם שני סטים של צילומי מאקרו,סט אחד שפלש לעולמם של הצמחים בעדשת מאקרו קונבנציונאלית והסט השני,שפלש לעולם האינטימי של הצמחים בהגדלה ולכידת תמונה שעדשה שמחוברת במהופך.
התמונות מחורשת הארבעים של צמחי הסתיו מסט הכולל את העדשה המהופכת – הוא כאן לפניכם – לגלרית התמונת.
התמונות מחורשת הארבעים של צמחי הסתיו מסט המאקרו הקונבנציונאלי – הוא כאן לפניכם – לגלרית התמונות.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – נחל שחורת.
בביקורי הקודם בנחל שחורת קידם את פני עדר צבאים,צבי הנגב,שאיפשר לי לצלמן בעודן סועדות את ליבם מהצומח שבואדי.
הפעם,תיכננתי,לצאת לנחל שחורת ולהגיע לנקודה שבה ראיתי את הצבאים בפעם הקודמת ולהקדיש להן תשומת לב צילומית כמו שם להשביע את העין. בשעת לילה מאוחרת שמתי פעמי לנחל שחורת. עצירה קלה,לתרעננות וחידוד הערנות,במצפה רמון ומשם לפי הואדי בשחורת.
עם אור ראשון הגעתי לפי הואדי וממש בנקודה שבה נצפו הצבאים בפעם הקודמת עמד צמד צבאים זוקף אוזניו ובמביט בי בחשדנות גבוהה. עצרתי את הכסופה בצד הנתיב,כיביתי המנוע ובשקט יצאתי מהרכב,התכופפתי מתחת לקו החלונות לדלת האחורית,פתחתי את הדלת בחרישיות,והתקנתי את העדשה על המצלמה ועל החצובה. שפוף ובמינימום רעשים יצאתי מקו ההסוואה של הכסופה מוכן להכניס את שתי הצבאים לעין העדשה ו… הן נעלמו כלא היו.
מאוכזב אך מלא אופטמיות שמהמשך הבוקר עוד תגענה לאזור לסעוד את ליבן,תפסתי כפל קרקע הסתתרתי בו והמתנתי ליעלים ולהזדמנות לצלמן. חלף הזמן,השמש כבר תפסה את מיקומה מעל לקו האופק של הרי אדום וצבאים…אין.
מלבד צילום הצבאים תיכננתי לשוב לואדי של נחל שחורת ולנצל את הבוקר לצילום מראות המקום כשהפעם,התוכנית הייתה,לקחת כל תמונה לפחות שלוש פעמים ואחר כך,בבית בפוסט,לערום את התמונות לאחת חדה מקצה לקצה.
לפי תחזית מזג האוויר בצהרי היום הטמפרטורות היו אמורות להיות גבוהות והשהייה באזור לא מומלצת. החלטתי לעזוב את כפל הקרקע ולהמשיך קימעה אל ואדי שחורת.
כעבור כמה שעות מצאתי עם עצמי עם שלל תמונות מהואדי עצמו ובהצלבות הדרך שממנה עולים אל שפת הואדי בדרך חזרה לחניון. מאחר והשעה כבר התאחרה והחום החל לתת אותותיו,כמו גם תאורת השמיים הפכה משמימה,בצעדים מהירים ונחושים שמתי פעמי לחניון ולכסופה.
התארגנות קטנה ואני בכסופה עושים דרכנו,לאט ובזהירות,אל עבר כביש 90 ליעד הבא.
ואז: באותו מקום בו נצפו הצבאים בבוקר עמד לו עדר צבאים עם כמה פריטים,חלקם צעירים למראה, שנס לו מפני. עצרתי את הכסופה. העדר עצר והביט בי,חלופות,במבטים מלאי תמיהה – ניצלתי את המצב שלחתי ידי למושב לידי וצילמתי עם הסט היה לידי תמונה אחר תמונה,עד שהבנו,אני והצבאים,שהסט מוצה עד תום והלכנו איש איש לדרכו.
והתמונות מנחל שחורת וצבי הנגב,הן כאן לפניכם:
מנחם.
פרויקט גייל רובין – נחל שחורת קדימון.
לפני … חודש,ביקרתי בשנית בנחל שחורת צפונית לאילת. זה ביקור חוזר והפעם ניתן דגש ללקיחת תמונות כשכל אחת נלקחת שלוש פעמים,כל פעם עם נקודת פוקוס אחרת במטרה:לחזור הביתה ולערום את התמונות משלוש לאחת חדה כתער מקצה לקצה.
התמונות מנחל שחורת כבר נערמו נערכו ופותחו ומסיבות שלא תלויות בי פרסום המסע הנפלא הזה לערוץ השחורת מתעכב.
בדרך כלל אינני נוהג לשתף בהליך הפיתוח של התמונות,אלא אם יש בו,בהליך הפתוח,משהו מיוחד.
חברת Skylum היא חברה אוקראינית. מרכז הפיתוח שלה נמצא בקייב אוקראינה,לא מקום חביב במיוחד,ומטה החברה יושב בארה"ב. למרות המלחמה באוקראינה Skylum הבטיחו לפתח תוכנה חדשה ממשפחת לומינר ובה המון תכונות מענינות ושאפתניות ביותר ורובן מבוססות על מנוע AI שפיתחו בכלל וללומינר ניאו בפרט. הבטיחה וקיימה ו Luminar Neo נמצאת במחשב שלי מיום הולדתה הראשון…ומאז הלכה והתפתחה והלכה והערימה בפני אתגרי פיתוח.
אז לקחתי שלוש תמונות משחורת יבאתי אותם מהמצלמה (קובץ REW) ללומינר ניאו למודול HDR שלה. אומנם מודול ה HDR איננו מודע לכך שבכל תמונה יש פוקוס בנקודה אחרת אבל מאחר והוא מיצר תמונה אחת מהשלוש יצאה תמונה חדה כתער מקצה לקצה ו AI עשה ניתוח מוצלח מאוד לתמונה. נזקקתי למעט מאוד תיקונים שיבטאו את שראו עיני בשחורת והתוצאה,היא כאן לפניכם.
מנחם
פרויקט גייל רובין – המכתש הגדול מיצד תמר וממשית.
אור ליום שישי,העשירי בחודש יוני,אני מגיע לחניון עין ירקעם. המטרה: ביקור בשמורת הטבע מצלע בכלל וטיפוס על הסנפיר הגדול והקטן בפרט.
המכתש הגדול.
תופעת המכתש האירוזי,קרי מכתש שהיה בעבר הר רם שתחתיו זרם נחל,הנחל שחק ומוטט את ההר וחרץ מכתש בפני האדמה,היא תופעה יחודית לארץ ישראל ולמדבר סיני. סך הכל,יש בעולם חמישה מכתשים אירוזים,שלושה מהם בישראל ושניים בחצי האי סיני.
נחל חתירה הוא האחראי ליצירת המכתש הגדול. הנחל מנקז את מי הנגר מהרי מטמור,שכיום נמצאים על קרקע המכתש,משם זורם הנחל צפון מזרחה בתוך המכתש ויוצא ממנו בפתח שנמצא בחלק המזרחי של המכתש. מהיציאה מהמכתש ממשיך נחל חתירה את זרימתו מזרחה,מצטרף לעין ירקעם וממשיך לחתור בסלע הקירטון,תוך יצירת ערוץ בעומק של כשלוש מאות מטרים ובו סידרת מפלים שאחד מהם מתנשא לגובה של כשמונים מטרים. בהמשך נשפך נחל חתירה לנחל צין.
המכתש הגדול איננו,באמת,גדול המכתשים בארץ ישראל,גדול ממנו:מכתש רמון וקטן ממנו המכתש הקטן. הוא קיבל את שמו,”הגדול" כי התגלה לפני מכתש רמון. עם השנים שמו של המכתש השתנה כמה פעמים,בתחילה: נקרא המכתש הגדול,אחר כך נקרא מכתש חתירה על שם הנחל שבמרכזו שגם יצר אותו וביולי 2015,לבקשת ראש הועדה הקרואה בירוחם הסמוכה,שונה שמו למכתש ירוחם על מנת למשוך למכתש ולעיירה תיירות.
אורכו של המכתש 14 קילומטרים ורוחבו 6 קילומטרים ובחלקו הדרומי מתנשא מסלע מחודד מאוד האופיני רק לקטע הזה של המכתש הזה ואין שני לו. המסלעה הדרומית של המכתש היא בעלת תצורה גאולוגית יחודית המאופיינת במסלע מחודד וצר שבילים ועל כן הוכרז כשמורת טבע עצמאית לזו לשמורת הטבע של המכתש הגדול עצמו ושמה בישראל: שמורת טבע מצלע (יש להגות מי-צ-לע).
בחלק משמורת מצלע עובר שביל ישראל באחד מהקטעים הקשים ותובעניים שלו,ובחלק ממנו עובר שביל מטיילים נוסף שמטפס מסמוך מחניון עין ירקעם אל עבר הסנפיר הגדול וממנו לסנפיר הקטן,ממנו לנחל חתירה וחזרה לנקודת המוצא.
הסנפיר הגדול והקטן מציגים את המאפיין היחודי של שמורת הטבע מצלע שבה המסלע מחודד כעין סנפיר גב של דג,ומכאן שמותיהם.
באור ראשון עשיתי דרכי לטיפוס על הסנפיר הגדול,טיפוס לא קל הן פיזית והן בנוף האפי הנשקף ממנו,משני צידיו קרי מצידו של המכתש הגדול מחד ומצידו של הר הנגב ומדבר צין מנגד. בסיום הטיפוס הגעתי לנקודת התצפית שבקצהו של הסנפיר הגדול,שם ביליתי שעה ארוכה להזין את העין בנוף הנשקף בבוקרו של יום.
מתצפית סנפיר הגב ירדתי לסנפיר הקטן שהנוף הנשקף ממנו שואף יותר לנוף של פנים המכתש הגדול בכלל וחלקו המזרחי בפרט. על הירידה לנחל חתירה ויתרתי מאחר והשתהיתי יותר מהמתוכנן על שני הסנפירים,והיה זה יום חם עם אזהרת עומס חום חמורה שהורגשה היטב. לאחר הביקור בסנפיר הקטן ירדתי לנחל חתירה ובאמצעותו חזרתי לנקודת המוצא.
התמונות מהסנפיר הגדול,הסנפיר הקטן והמכתש הגדול ומולו בקעת צין,התמונות הן כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – הסנפיר הגדול והקטן.
מיצד תמר.
בצפון הר הנגב ממש על כביש 25 היורד מדימונה אל עבר הערבה,כביש 90 באכה אילת,בנו הנבטים מיצד שמטרתו היתה,כשאר המיצדים הנבטים בנגב,לאפשר לשירות הנבטיות חניית לילה בטוחה בדרך ממפרץ עדן,מדבר ערב הסעודית,הנגב באכה נמל עזה עם מטעני המור והלבונה.
מיצד תמר קרוב,פיזית,לממשית שכבר בתקופה הנבטית היתה עיר והשירות יכלו לא רק להחנות בה ולהתרענן אלא גם להשתמש במתקני העיר לרענון השיירה,הצטיידות במים ומזון וכמובן במנוחה במקום בטוח ומוגן. משכך מיצד תמר לא היה בשימוש תדיר וככל הנראה כבר בתקופה הנבטית קרנו ירדה.
בתקופה הרומית,שבהקשר למיצד תמר מדובר במאה ה – 3 לספירה,חשיבותו האסטרטגית של המיצד עולה ועצם היותו בנקודה שולטת על ציר דרך הבשמים,שיירות שבתקופה הזו כבר היו בבלעדיות של הרומאים,המיצד עובר שיפוץ גדול והוא מוגדל,מוקף חומה והופך ממיצד למנוחה למבצר שמשמש כחלק משמירה על דרך הבשמים כמו גם מקום שמאוייש על ידי הגדוד הפלסטיני של הצבא הרומי באופן קבוע על מנת לשמור על האינטרס הרומי בדרך.
הרומאים,שיורשים את הנבטים,מוחלפים על ידי האימפריה הביזנטית שגם היא יורשת את ערי הנבטים בנגב ומפיכה בהן חיים חדשים. המהלך הזה גורם למיצד תמר לקבל משנה חשיבות וגם הוא מוגדל,מבוצר ומתוחזק על ידי הביזנטים ותפקודו מורחב המיצד בעל תפקיד ביטחוני גם לנקודת מאחד המשמשת עורף חקלאי לעיר ממשית הסמוכה.
בתום התקופה הביזנטית ועם שקיעתה של האימפריה הביזנטית ועימה ערי הנבטים,בה גם ממשית עצמה,ננטש המיצד ולא אוייש עוד לעד.
לאחר הביקור בשמורת הטבע מצלע עברתי לביקור אינטימי במיצד תמר ובו שרידי המיצד כפי שננטש על ידי הביזנטים אי שם בסוף המאה השישית לספירה,והתמונות מהמיצד,הן כאן לפניכם
ממשית.
דומה שאת ממשית אין צורך להציג. ראשיתה כעיר נבטית שיושבת על דרך הבשמים שבין מפרץ עדן לנמל עזה,בהמשך משתלטת האימפריה הרומית על העיר,ולא רק עליה – אלא גם על שיירות המור והלבונה ובכך בא קיצה של האימפריה הנבטית. כמו בשאר ערי הנבטים שבנגב,גם ממשית מחליפה ידיים בין הרמאים לביזנטים,שמקימים בה שתי כנסיות וגם שוק,ככל הנראה מקורה,ששימש את כל תושבי הסביבה. בתחילת המאה השישית לספירה האיסלם כובש את הנגב וכמו במקרה של שאר הערים הנבטיות בנגב,גם ממשית הופכת לישוב מעורב ובו נוצרים וראשוני המאמינים באיסלם. שלא כבשאר הערים בנבטיות על ציר הבשמים הכיבוש האיסלמי לא מיטיב עם העיר וחיש מהר היא יורדת מגדולתה,ערכה וחשיבותה הכלכלית נמוגים והעיר ננטשת.
בקצה הצפון מזרחי של אתר ממשית בלט חלק ממצודה נבטית. ב 1939 על חורבות המצודה מקימים הבריטים תחנת משטרה ששימשה את משטרת רוכבי המדבר המנדטורית,תשע שנים מאוחר יותר מסתיים המנדט הבריטי בארץ והמשטרה ננטשת עד להפיכתה כחלק מאתר ממשית שהיא,כמו שאר ערי הנבטים בנגב,אתר המוכרז כאתר מורשת עולמי.
בסיום המסע הזה לצפון הנגב הגעתי לממשית על מנת לעשות בה את הלילה. בשל החום העז הייתי המבקר,ודייר הלילה,היחיד בעיר מה שאיפשר לי להלך ברחובותיה הנבטים,להפליג בדמיוני לאיך וכיצד נראו ונהגו כשאוכלסו על ידי הנבטים,כמו גם לנצל ההזדמנות לתפוס מחלקיה של העיר מזויות צילום שקצת קשה להשתמש בהן כשהעיר מבוקרת בתיירים. גם היעלים שפלשו לעיר בהכירם באשפה שמשאירים המטיילים כמקור מזון,גם הן תהו על קנקני ואפילו איפשרו לצלמם הניחותא. יש לציין כי דרך קבע מגורשים היעלים מאתר ממשית,על ידי פקחי הט"ג,וזאת על מנת שלא להרגילם לנוכחות אדם ועל מנת לחדד את חושי חיפוש המזון הטבעי שלהם מבלי להזדקק ליד אדם.
תמונות מהעיר הנבטית ממשית,ומהיעלים שגם "קפצו" לביקור,הן כאן לפניכם.
לגלרית התמונות – יעלים בממשית.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – יום העצמאות 2022.
בהמשך לסיור הקודם במאסיב אילת,בפסח 2022,המסע במסגרת זו הוקדש לשניים:נקודת החיבור הגאולוגי בין הים העתיק שכיסה את המאסיב לבין מסלע הגרניט,שהתרומם כ 500 מליון שנה לפני שכוסה בים.
החלק השני,וגם היום השני למסע,הוקדש לביקור של הדור הצעיר שנולד בחי בר יוטבתה.
היום הראשון למסע,מסלול הר יהורם.
ממש עם אור ראשון הגעתי לחניון הלילה הר יהורם,על מנת לצאת לאחד מהטרקים המאתגרים והקשים שעשיתי בכלל ובמסגרת פרויקט גייל רובין בפרט.
המסלול מכונה הר יהורם אך הוא כולל ארבע מקומות גאוגרפים,שקשורים זה בזה: את הר יהורם עצמו,את נחל נטפים,את נחל מפלים ואת הר שלמה.
המסלול מתחיל בהר יהורם. הר יהורם הוא תולדה של משקע ימי שנוצר תחת הים הקדמון שכיסה את המקום. גובהו של ההר 680 מטר מעל פני הים ומורדותיו תלולים ביותר. את האור הראשון של יום העצמאות ה 74 של מדינת ישראל קיבלתי על פסגת הר יהורם שמאפשרת תצפית לכל ארבעת רוחות השמיים.
מהר יהורם,עם הנץ החמה בשמי אדום,פניתי לרדת לערוץ נחל נטפים.
נחל נטפים.
נחל נטפים מתחיל את דרכו בבקעת הירח שבמצרים,משם הוא זורם דרומה ונכנס לתחומי מדינת ישראל בסמוך להר שלמה. הנחל זורם בחיבור שבין מסלע הגיר,תולדה של הים הקדמום שכיסה את המאסיב,ובין מסלע הגרניט,שהתרומם כתוצאה מתזוזת לוחות טקטונים (הידוע כשבר הסורי אפריקאי) שאירעה כחצי מליארד שנים קודם לכסוי האזור בים.בסופו מגיע נחל נטפים לנחל חדד,החיבור הזה קורה סמוך לקיבוץ איילות שצפונית לאילת. משם ממשיך נחל חדד ונשפך לערבה.
מסלול נחל נטפים הוא אחת הירידות התלולות בישראל שאיננה ירידה בחבלים וסולמות והוא יורד מרום של 682 מטר לגובה פני הים. המסלול כולו עובר בואדי שבצידו האחד היה בעבר ים שהשקיע מסלע גירני ומצידו השני מסלע הגרניט שעלה ממעבה האדמה בהתקמטות שנגרמה,וממשיכה להתקיים גם היום,כתוצאה מתזוזת הלוחות הטקטונים,האחד בצידו של מאסיב אילת והשני בצידה של ממלכת ירדן,הרי אדום.
בתחתית המסלול בנחל נטפים עזבתי אותו על מנת לקחת את המשך המסלול בנחל המפלים ואיתו להעפיל להר שלמה.
נחל מפלים.
נחל מפלים קרוי על שם סדרה של עשרות מפלים שיצרה האירוזיה של המים בהר שלמה. הנחל מתחיל בהדום המערבי של הר שלמה,חורץ באחד האוכפים בסמוך לפסגת ההר,וממשיך משם מזרחה בקניון שחורץ את מורדותיו המזרחיים של הר שלמה – פה הנחל משנה את שמו מנחל מפלים לנחל בת שבע.
נחל מפלים חורץ את מסלע הגרניט של הר שלמה והוא כרוך בעליה תלולה בכמה עשרות מפלים עד לפסגת ההר,עליה שאורכה כקילומטר והיא מתחילה מפני הים ומסתיימת ברום של 705 מטרים מעל לפני הים.
בסיום העליה מגיעים לפסגת הר שלמה,פיסגה מחודדת מאוד בנוייה מסלע הגרניט וממנה,גם,מתחילה הירידה שוב לנחל נטפים וממנו להר יהורם ולסיום המסלול.
הר שלמה.
הר שלמה הוא ההר הקדום ביותר במאסיב אילת,והוא,כאמור,קדום בכחצי מליארד שנה מהר יהורם שכנו ממערב. ההר כולו עשוי ממסלע גרניט שבתחילה נוצר עמוק בכרום כדור הארץ בתנאי חום ולחץ גבוהים מאוד,וכתוצאה מתזוזת הלוחות בטקטונים המגמה ממעבה האדמה נשלחה אל פני כדור הארץ והתקררה,והתגבשה למסלע הגרניט של ההר.
מהר יהורם המשכתי בשביל שמחזיר לנקודת המפגש עם הר יהורם,הר שלמה ונחל נטפים וממנה,חזרתי לחניון הלילה של הר יהורם ולכסופה,ואיתה חזרה,מותש למדי אך שבע מהאתגר,מאשר ראו עייני ואת אשר תפסה עין המצלמה.
והתמונות ממסלול הר יהורם,הן כאן לפניכם:
חי בר יטבתה.
את היום השני למסע בליתי בחי בר שביוטבתה על מנת לבקר את הרכים שנולדו בו בחודשים האחרונים. לאחר שטרקטור ההאכלה עבר בשביל החי בר,יצאתי עם הכסופה ועדשת המצלמה שבעזרת הצלחתי להכנס לביתם של הגדיים החדשים שבאו לאכול ולשזוף בשמש.
והתמונות מהחי בר,הן כאן לפניכם:
מנחם
פרויקט גייל רובין – פסח 2022
כפי שכבר ציינתי,בעבר,אינני יודע לאן השפה הצילומית של גייל רובין היה מגיע ואם הייתה נפגשת עם זו שלי,ברם:אני מנצל את ההשראה שקיבלתי ממנה כדי לפתח שפה הצילומית שלי כפי שבאה לידי בטוי במסעותי במסגרת פרויקט זה.
בחג שני של פסח ובסוף השבוע שהתחיל ביום העצמאות האחרון יצאתי לשני מסעות צילום באזור מאסיב אילת,את שני מסעות הצילום האלה מאפיינת שפה צילומית שלי שמייצגת את הנוף והשונות הגיאולוגית הרבה של מסיב אילת,ואת החי באזור המאסיב,חלקו בטבע וחלקו בחי בר שביוטבתה.
נחל עתק עליון.
את יומו הראשון של פרויקט גייל רובין פסח 2022 פתחתי בנחל עתק עליון. נחל עתק נמצא באזור הצפוני של מאסיב אילת. הוא מתחיל את זרימתו ממש בגבול עם מצרים ומשם זורם במגמה כללית דרומה,עד שנשפך לנחל רחם באזור כביש הערבה,כביש 90. הנחל הוא נחל אכזב ויחודו בנוף של מאסיב אילת הוא בכך שהוא אחד הנחלים הגבוהים במסיב,גובהו כ 235 מטרים מעל לפני הים,וכולו זורם באבן גיר שנוצרה על ידי ים קדום שכיסה את המאסיב.
נחל עתק,בכלל,וחלקו העליון בפרט איננו מהאזורים המטוילים במאסיב אילת. יש לכך הרבה סיבות ואחת מהן היא העובדה שהוא זורם באבן גיר,מסלע שקיעה ימי כאמור,ולמרות שים כיסה גם חלקים אחרים של המאסיב ,וכפי שעוד נגלה בהמשך מסעות הצילום במאסיב אילת במסגרת הפרויקט הזה,נחל עתק יחודי בעובדה שמתחילתו ועד סופו,מהלך של כ 15 קילומטרים,הוא זורם ומשפיע על הנוף במסלע הגיר.
נחל עתק הוא מתווה המים היחיד במאסיב אילת שניתן למצוא בו מאובנים,זכר לים שיצר את המסלע שבו עובר הנחל,ובשל הימצאתו באזור שאירוזיה של המים היא רק חלק קטן מעיצוב הנוף,ואליה מצטרפת אירוזיה של רוח וגם זו של הפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה: במהלכו של הנחל סביבתו חרוצה בחריצים שהם יחודים לנוף במאסיב אילת ובכלל לנוף בארץ,ובזה יחודו.
התמונות שנלקחו בערוץ נחל עתק עליון,השפעתו על הנוף בקרבתו וחריצי הסלע היחודיים לו,הן כאן לפניכם.
קניון שחורת.
נחל שחורת אוסף את מי הגשמים שיורדים בקו פרשת המים של הר הנגב,במרכז מאסיב אילת. מקו פרשת המים זורם הנחל מזרחה במורדות המזרחיים של המאסיב,וכשמגיע לבקע הירדן: חורץ הנחל קניון במסלע הגרניט של השבר הסורי אפרקאי,ונשפך לערבה.
אורכו של קניון נחל שחורת כקילומטר אחד,עומקו:כמה עשרות מטרים ורוחבו מטרים אחדים בלבד. את הסיור בקניון שחרות התחלתי בחניון הלילה שבפי הקניון בחלקו המזרחי. מסלול הטיול כולל את מלוא אורכו של הקניון ואחר כך חוזר אל חניון הלילה מעל הקניון בחלקו הצפוני.
מסלע הגרניט הוא תולדה של התקררות של מאגמה בעומק כרום כדור הארץ ובתנאים של חום ולחץ גבוהים מאוד. מסלע הגרניט של מאסיב אילת הוא תולדה של תנועת הלוחות על קרום כדור הארץ תנועה שיצרה העלאה של מסלע הגרניט מעמקי קרום כדור הארץ אל פני הקרקע. מופע מסלע הגרניט בעמק הירדן בכלל ובמאסיב אילת בפרט הוא תולדה של התנועה הטקטונית המדוברת. 500 מליון שנה אחרי התרוממות מסלע הגרניט הוא כוסה בים ואת הממשק בין הים למסלע הגרניט עוד נראה בהמשך מסעותי במאסיב אילת במסגרת פרויקט גייל רובין.
בשונה ממסלע הגיר של נחל עתק,מאתמול,קניון שחורת בנוי רק ממסלע גרניט והתמונות מהסיור בו,הרי הן כאן לפניכם:
צבי הנגב.
הצבי המצוי הוא סוג של אנטילופה שחיה ברחבי המזרח התיכון,כמו גם,באפריקה. בישראל אוכלוסיית הצבאים כולל שלושה תת מינים של הצבי המצוי:הצבי הארץ ישראלי,צבי הנגב וצבי השיטים.
הצבי הארץ ישראלי הוא תת המין שחי בצפונה של הארץ במרכזה ובהרי ירושלים. תת המין הזה נתון בסכנת הכחדה,נכון ל 2021 נספרו בארץ 4332 פריטים ומאז 2009 אוכלוסית תת המין הזה נמצאת בעליה אם כי עדין בטווח סכנת ההכחדה.
צבי הנגב הוא תת מין היחודי לנגב הדרומי,מדבר יהודה ולערבה. מספר הפרטים של תת מין זה נכון ל 2021 הוא 2055 צבאים וגם תת המין הזה חווה גידול באוכלוסיה אם כי נמצא בסכנת הכחדה אף הוא.
צבי השיטים הוא תת מין אנדמי לישראל בלבד ולאזור יוטבתה בפרט. תת המין הזה נמצא בסכנת הכחדה מידית ונכון ל 2021 יש ממנו רק 33 פרטים. צבי השיטים שונה בצבעיו ומבנה גופו משאר תת המינים שבארץ והוא ניזון בלעדית מעץ השיטה,ממנו הוא מקבל גם מזון וגם את כמות המים הנדרשת לו כך שלא נראה את תת המין הזה שותה מים ממקווי מים באזור מחיתו.
בבוקרו של היום הראשון למסע הזה,בנחל עתק,בעודי מתארגן ליציאה למסע חוצה את האופק צבי הנגב בדהרה רבתי,חולף על פני ונעלם בנוף. מאחר וכבר היתה זו שעת בוקר מאוחרת למופע הצבאים החיים באזור זה לא נצפו עוד פרטים וזה הדוהר חלף כה מהר עד כי לא הספקתי לצלמו אלא להינות ממופעו המרהיב.
ביום השני למסע,בדרך לקניון שחורת,שעת הבוקר היתה מוקדמת יותר ואופינית לשעה שבה הצבאים יוצאים לסעודת הבוקר שלהם. גם כאן,תוך כדי נסיעה בדרך לחניון הלילה בפי קניון שחורת,חולף על פני צבי בדהרה,ונעלם. הפעם התכוננתי ושמתי לידי מצלמה,פתחתי את חלונות הכסופה והמשכתי בנהיגה תוך שימת לב למשטח המוריק שמשמאל לדרך.
לא חלף זמן רב ונתקלתי בכמה פריטים של צבי הנגב מלחכים עשב להנאתם,מתעלמים ממני ומהמצלמה שלי לחלוטין ומאפשרים להשביע את העין,הנפש ואת המצלמה בזיו יופים.
וכמה תמונות של צבי הנגב בואכה קניון שחורת,הרי הן כאן לפניכם:
מנחם.
הי דרומה – פרויקט גייל רובין,מסיב אילת ינואר 22.
מה היה עולה בקריירה של גייל רובין אילו לא נרצחה בחוף ימה של מעגן מיכאל,בארוע הידוע כאוטובוס הדמים,אין לדעת אבל,מפעם לפעם,בצל המורשת הצילומית שהשאירה לנו גייל אני יוצא למסעות צילום שמטרתם לאתגר את האני הצילומי שלי וברוח האומנות ולזיכרה,של גייל רובין.
היעד,הפעם,הוא מסע בן יומיים לשתי ואדיות במסיב אילת. בשני המקומות כבר בקרתי ובשניהם במסגרת פרויקט גייל רובין,אך:העונה השתנתה מזג האוויר השתנה תנאי האור השתנו וזה זמן טוב לצאת אליהם שוב ולנצל את ההכרות עם האתרים,על מנת לפצח אתגרים צילומיים כמו גם פיזים ונפשיים ולשמר את זכרונה של גייל.
יום רביעי 19/01/2022 לעת ערב. מולי רשימת ציוד ועשה אל תעשה שהתארכה בימים שקדמו ליציאה למסע. עכשיו,זה הזמן לארוז הכל,לוודא שכל מה שצריך נמצא,לכייל את ציוד הצילום,לארוז בתא המטען של הכסופה,לחטוף כמה שעות תנומה ובשעות הקטנות של יום חמישי לצאת לדרך,על מנת להגיע לקניון האדום ממש לפני הזריחה. בעוד שהחפצים משתכנים להם בתא המטען של הכסופה בסדר שלפיו הלא חשוב בחלקו הפנימי והחשוב ונגיש בחלקו האחורי,פתאום:כבה החשמל אצלי. הפסקת חשמל לא צפויה שמקורה במזג האוויר הסוער. לאור פנס של טלפון נייד העמסת הכסופה מושלמת והקור,וגם הכרח,מבריחים אותי אל בין השמיכות כשהכל מסודר בסדר מופתי להשלמת העמסת הכסופה,במה שנשאר,ובהנחה שהחשמל לא יחזור ויציאה לדרך.
יום חמישי 20/01/22 01:30 לפנות בוקר. ציוד הצילום ואני חובשים את הקבינה של הכסופה,מתניעים ויוצאים לדרך. התחנה הראשונה נקבעת לתחנת דלק בפאתי מצפה רמון. מזג האוויר החורפי,המעט סוער והמאוד קר מאתגרים אותי אבל: בתחנת הדלק שבפאתי מצפה העצירה היא להחלטה האם להכריז על הנקודה הזו במסע שעל נקודת האל חזור או לא.
A point of no return הוא מונח מעולם התעופה. כל טיסה של מטוס נוסעים מתוכננת מראש בכל מה שקשור לנתיב,האופטימלי,בין נקודת ההמראה לנקודת הנחיתה ויחד איתו,מתוכננת כמות הדלק שעימה יעלה המטוס לאוויר וכמות הדלק שאיתה ינחת,כשבין שתיהן מתווספת כמות דלק נוספת,המוגדרת בפרוטוקולי בטיחות הטיסה,לכל מקרה שלא יקרה. במסלול הטיסה מוכתבת נקודת האל חזור: זו הנקודה שלא משנה מה יקרה בטיסה אין מספיק דלק לחזור לנמל שבו בהרחשה ההמראה וממנה והאלה אפשר רק להמשיך לנמל היעד או,אם צריך,לבצע נחיתת אונס,רצוי בנמל תעופה מוסדר שבנתיב הטיסה.
מצפה רמון מקבלת אותי בטמפרטורה של 2 מעלות,רוח מקפיאה וגשם אין. בדרך למצפה,ראיתי יחידה צבאית שבחלקם עוד התאמנו בצידי הכביש וחלקם עשו דרכם לאוטובוס שחיכה בקרבת מקום. דרומה מבאר שבע גשם לא ירד ולפי האפליקציה בנייד:לא צפוי לרדת. מהטרמוס נמזגת כוס קפה חמים ונעים ונשאר רק לבדוק שאין בכבישים "שלג שחור" קרי:שלוליות שקפאו ומהקבינה של הכסופה יראו כחלק מהכביש ברם הן קרח שמסכן,מאוד,את הנהיגה בכלל ובכביש 40 ו 12 הצפויים למסוכנת מאוד. מחליט לסייר רגלית באזור תחנת הדלק ולטבול רגלי בשלוליות המים,על מנת לוודא שהם מים ולא קרח. כשמסתבר ששלוליות המים מים הן,ונקודת הקיפאון,לפי תוכנת מזג האוויר שבנייד,היא 4- מעלות ובשאר הדרך הטמפרטורה היא כשתי מעלות מעל האפס,אני חוזר לכסופה,מציץ בנתוני וויז להמשך הדרך ומגלה שיש לי כחצי שעה עודפת לכל מקרה שלא יקרה.
מצפה רמון מוכרזת כנקודת האל חזור,מעורר את הכסופה לחיים ויוצא לכביש 40 באכה מכתש רמון וממנו לכביש 12 ליעד הראשון:הקניון האדום,מאסיב אילת.
בירידה ממצפה למכתש אני מכבה את הרדיו,מגביל את מהירות הנסיעה של הכסופה ל 80 קמ"ש ומחדד חושים. מנסיוני בנסיעה בלילות בכביש הזה עלולות לצוץ הפתעות,החל מכלי רכב שמשתוללים כאילו חוקי התנועה והטבע הם המלצה בלבד,ועד לחיות בר שמכונית הנוסעים זרה להן וכן:גם אפשרות שבאחת הפניות ממתינה הפתעה בצורת שלג שחור.
ארבעים דקות לפני הזריחה הכסופה מדוממת מנוע בחניון של הקניון האדום. חשוך. קר כשתי מעלות בחוץ. מנצל את חום הקבינה לארגן את ציוד הצילום. מה שהולך איתי לקניון נשאר בתיק הצילום,מה שלא הולך לתא המטען. מים מצטרפים לתיק הצילום ואני מתפנה ללגימת קפה,שנייה,בטרם יחל השחר לעלות.
לכוס הקפה יש תוכניות אחרות מאלה שלי. כשאני פונה להחזיר את הטרמוס למקומו בתא המטען מחליטה,זו האחרונה,לאבד את שיווי משקלה ואת הקפה המהביל שופכת ברחבי הקבינה של הכסופה. במהירות שולף מתא המטען את ערקניון האדוםכת הנקוי ובאור המועט,ובנחישות הנדרשת,מסלק את הקפה השפוך מהקבינה,כוס הקפה הבאה,והאחרונה,נמזגת הרחק מהכסופה ו… הלקח נלמד.
בכל המסע הזה המצלמות שלי כויילו לצילום בריבוע או אם תרצו ביחס של 1:1. כל קומפוזיציה תילקח שלוש פעמים,לפחות,כל פעם נקודת הפוקוס תתמקד פעם בקידמת הקומפוזיציה,פעם באמצעה ופעם הרחק באופק הקומפוזיציה. בבית,כשאחזור,כל תמונה שנלקחה תעבור תהליך של הערמת פוקוס ותשוחרר לאוויר העולם. חוץ מקונפיגורציה של המצלמות נדרשת חצובה שמצטרפת לציוד שהולך איתי לקניון.
השחר עולה,ואני עושה דרכי לפי הקניון כשאני והקניון שנינו זה לזה. בכל נקודה שבה עצרתי לצלם הנחתי את תיק הצילום,הסתובבתי סבבי על מנת למצוא את הקומפוזיציה הרצויה ואת נקודת המבט והולכת העין שאני רוצה לבצע בקומפוזיצה וכשהכל מוכן ובעינית אני רואה את התוצאה שאני רוצה להגיע אליה – ניגש לביצוע שלושת התמונות להערמת הפוקוס.
את המפל הראשון בקניון אני צולח בקלות ועוצר בו לבחינת קומפוזיציה וללקיחת תמונות. בשני ובשלישי,הגבוה יותר,נדרשת הכנה,קרי: ציוד הצילום מוכנס לתיק הצילום,החצובה נקשרת ומאובטחת לתיק הצילום ואני מוודא שאין בדל בד שעלול להיתקע בירידה ולהפוך אותי לתלוי בין שמים לארץ. אחרי כל מפל עוצר לבחינת קומפוזציה וכשמוצא,היא נלקחת.
ביציאה מהקניון אני נעצר להתרעננות,מים ומנוחה קצרה וקבלת החלטה: האם להמשיך למסלול המעגלי בנחל שני או לחזור לנקודת המוצא שכרוכה בעליה תלולה מעלה והליכה על פי הקניון כשמימין הקניון ומשמאל ההרים שבו הוא מתחתר. מבט בשעון מראה ששהיתי בקניון את מירב הזמן שתיכננתי,והשמים כחולים באור מקסים ולכן מחליט לחזור לנקודת היציאה על פי הקניון דרך,שבביקורי הקודם לא עשיתי ולוותר על מסלול בנחל שני.
גם בדרך חזרה אני עוצר כמה פעמים,גם כדי להזין את העיניים והנפש וגם כדי לקחת תמונות ולבסוף מגיע לכסופה ואיתה לנקודה הבאה – נחל גישרון עליון הסמוך.
התמונות שנלקחו בקניון האדום,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – הקניון האדום.
בחניון הר יואש,נקודת היציאה לגישרון עליון,אני עוצר שוב פעם להתארגנות והערכת מצב. כמה עניני דיומא מצריכים טיפול מידי וגם קפה מהביל,כן מחוץ ורחוק מהכסופה הפעם,הם הכרח רצוי. תחזית מזג האוור לא מצביעה על הפתעות,והשמיים כחולים וזרועים בעניני נוצה לבנים – תאורה מושלמת למטרה שלשמה באתי. גם הפעם מנצל את חומה של הקבינה לארגן את ציוד הצילום ומה שלא נדרש הולך לתא המטען ומה שכן על הגב שלי,וכמובן:מים.
גם בנחל גישרון עליון ביקרתי בעבר והפעם מחליט לעשות את המסלול מהסוף להתחלה. בטרם הכסופה ננעלת ואני יוצא לדרך,משנן לעצמי את המסלול במהופך ויוצא לדרך. תחילת המסלול,במהופך,כוללת כמה עליות וירידות ומעבר בין בולדרים,את הדרך הזו אני לעושה בעצלתיים כשעוצר מפעם לפעם כדי לאתר קומפוזיציה לצילום כשגם פה המצלמות מכוילות לצלם בריבוע וגם כאן ילקחו כמה תמונות בנקודות פוקוס משתנות על מנת לעשות,בבית,הערמת פוקוס.
בנקודת העצירה הראשונה תיק הצילום יורד מגבי,מסתובב בשטח לאתר את נקודת הצילום האופטימלית ומנצל את העצירה להתרענן בשתיית מים. התמונות נלקחות וכשתיק הצילום שב לגבי פתאום אני מרגיש שהוא נשמט לאחור ומעביר את חלוקת המשקל שלו,משהו כמו עשרים קילו,לכתפיים שלי. מבט מהיר מגלה שאחת מרצועות החזה נשמטה ממקומה ועד מהרה מסתבר שתיקון התקלה פשוט ומהיר והכל חוזר למקומו בשלום.
םמסלול נחל גישרון עליון הוא מסלול מעגלי,די קצר שבשליש השני שלו,מתחילת המסלול ולא במהופך כפי שעשיתי הפעם,נחל גישרון חותר קניון עמוק ועוצר נשימה,עובר דרומה את הגבול עם מצרים וממשיך,במצרים,לנחל טבה שבעצמו נשפך לים סוף. בנקודה הזו אפשר להמשיך חזרה לחניון הר יואש,שממנו באתי,או להמשיך מסלול אחר שמסתיים במורד כביש 12 או להמשיך במסלול שביל ישראל להר צפחות ולעיר אילת.
בנקודה הזו עצרתי והחלטתי להזין את העין,הנפש והמצלמות בערוצו האפי של גישרון עליון במהלכו מצרימה יחד עם מפגשי הגבולות של ישראל ומצרים,בדרום,ירדן וערב הסעודית בדרום מזרח ומשולש הגבולות ישראל ירדן וערב הסעודית בצפון מזרח.
בפיצול השבילים האלה אני שוהה זמן רב,מסתובב באזור כולל על שביל ישראל שואב לעיני את מראה הנוף האפי שבמקום ומנציח אותו במצלמות,גם הפעם בקונפיגורציה של 1:1 ולקיחת כל תמונה בכמה נקודות פוקוס לשם הערמתו בבית לתמונה אחת.
עם סיום ההסתובבות באזור פיצול השבילים ועזיבתו של גישרון את מרחבי ארץ ישראל אני מגלה שהשעה התאחרה וזה זמן לחזור לכסופה ועימה להמשיך דרכי לחניון הלילה שבחי בר יטבתה,לא לפני הרוואת צימאונה של הכסופה בדלק טרי להמשך הדרך.
התמונות שנלקחו בגישרון עליון,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – גישרון עליון.
עוד בשלב תיכנון המסע הזה התוודעתי לעובדה שבחי בר נולדו טלאים חדשים ובעיקר לראם הלבן. התוכנית המקורית היתה לצאת מוקדם בבוקר לסיור בחי בר ובסיומו להפליג צפונה הביתה,בעיקר משיקולים של המנעות מעומסי תנועה. אבל שלטלאים יש תוכנית אחרת. הם אוהבים להצטנף הרחק מעין הצופה ובחיק אימם עד שהשמש קצת עולה ומחממת את האוויר. בעצת הפקח החביב באתר חכיתי לתשע וחצי או אז יצא הטרקטור עם עגלת ההאכלה לחי בר. נתתי לו פור קטן ויצאתי בעקבותיו וכן:הטלאים לא אכזבו ויצאו יחד עם אמותיהם,הדי מודאגות כפי שתראו בצילומים,לאזורי ההאכלה הסמוכים לנתיב הנסיעה המוסדר שבחי בר.
עשיתי כל שלאל ידי על מנת לחדור לצינעת חייהם מבלי להפריע לא לאכילה ולא לנהנתנות מזיו השמש וגם הצטיידתי בלא מעט סבלנות..
בסיום הצילום בחי בר שמנו פעמינו,אני והכסופה,צפונה חזרה הביתה עמוסים בחווית אפיות מהביקור בקניון האדום ובגישרון עליון טרם עזיבתו את תחומי מדינת ישראל ותחושה של חיבוק נעים וחמים מהטלאים ואימותיהן שבחי בר.
לקח זמן להשתחרר מהרושם העז שעשה עלי המסע הזה ולגשת לפיתוח התמונות שלכשעצמו הצריך המון תשומת לב ומשאבי מיחשוב והתוצאות,הן כאן לפניכם.
התמונות שנלקחו בחי בר יוטבתה,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – חי בר יוטבתה.
תם. ולא נשלם.
מנחם.