סובב דרום ישראל – ראש השנה 2025.
לוח הזמנים שלי הסתדר כך שאני יכול לצאת למסע סובב דרום ישראל בסוף השבוע האחרון של תשפ"ה,ולחזור ביום הראשון של השנה החדשה תשפ"ו.
המסע הזה,כמו כל פרויקט צילום שנמשך כמה ימים,הוא במסגרת פרויקט על שם הצלמת גייל רובין זיכרונה לברכה. גייל התפרסמה,בין השאר,בזכות התיעוד הצילומי של חציית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים והייתה,למעשה,לצלמת העיתונות הראשונה שחצתה את התעלה יחד עם כוחות צה"ל. יוצא איפה שנקודת זמן בתולדותיה של גייל רובין מצטלבת,במעט,עם האהבה שלי לדרום הארץ,מים המלח,דרך הערבה ושמורת הרי אילת.
ביום שישי האחרון של תשפ"ה בשעת בוקר מוקדמת יצאתי מעיר מגורי לכביש מספר 6 ממנו לכביש מספר 1 וממנו לכביש 90 כשהתחנה הראשונה היא בשמורת הטבע עין גדי. לאחר שהייה בשמורת עין גדי חזרתי לכביש 90 ואתו המשכנו,אני והכסופה,לבית המלון שבאילת.
בשני הימים הקרובים,שבת האחרונה של שנת תשפ"ה ויום ראשון האחרון של אותה השנה,ביקרתי בשני אתרים בקניון האדום שבהרי אילת,ובשמורת הטבע עברונה שבערבה הדרומית. שני הביקורים התחלקו לשני חלקים: ביקור ראשון עם אור ראשון לסמל את בואה של תשפ"ו וביקור שני,באותו אתר,עם אור אחרון לסמל את עזיבתה של תשפ"ה. לערב החג לא הייתה תוכנית קונקרטית אבל סקרנותי גברה ובבוקרו של יום סרתי לביקור קצר בנמל אילת. בבוקרו של היום הראשון של תשפ"ו אספתי את חפצי מהמלון חברתי לכסופה ונסענו חזרה הביתה הפעם: כביש 12,כביש 40, כביש 6 והקטע האחרון וזה שסוגר את המסע,כביש 40 שמסתיים בפאתה המזרחיים של עיר מגורי,ומשם:הביתה.
סך בכל,במסע הזה,נגמעו 963 קילומטרים,נצפו שתי זריחות,או אם תרצו שתי קבלות פנים לשתפ"ו הממשמשת ובאה,ושתי שקיעות,אם תרצו שתי פרידות משנת תשפ"ה היוצאת.
שמורת הטבע עין גדי.
ברביעי במאי 2025 ירדו באזור נחל דוד,הידוע בשם שמורת הטבע עין גדי,35 מ"מ של גשם בפרק זמן קצר ביותר. הדבר גרם לשיטפון יוצא דופן בעצמתו שגרם נזקים חמורים לשמורה בכלל ולשבילי הטיול בה בפרט.
בשלישי ביולי 2025 לאחר מאמצי ניקוי וסילוק נזקי השיטפון נפתחה שמורת הטבע עין גדי. רק חלק קטן מאוד של השמורה נפתח ורובה הגדול עדיין סגור ונמצא בהליך של ניקוי ושיקום.
בתחילתו של מסע סובב דרום ישראל בואכה ראש השנה 2025 התחנה הראשונה במסע הזה הייתה שמורת הטבע עין גדי.
החלק שנפתח לקהל הוא חלק קטן מאוד מהשמורה והוא נמשך לאורכם של כמה מאות מטרים בודדים והאטרקציות של עין גדי,כמו למשל בריכות השכשוך המפלים והמפלונים וכמובן מפל נחל דוד’מעיין גדי והמקדש הכלקוליתי – כל אלה:סגורים לקהל ונמצאים בהליך שיקום.
נכנסתי לשמורה עם פתיחתה וכשיצאתי ממנה,כעבור כשעתיים,הייתי היחידי שפקד את האתר.
אז לאחר שאמרתי שמדובר בקטע קצר מאוד של השמורה מה עשיתי שם שעתיים?
השיטפון פגע בשבילי ההליכה ובערוץ הנחל אבל לא פגע באיש וגם הטבע עצמו לא ניזוק. בשמורה ישנו עדר של יעלים המונה כמה מאות פריטים. כשלושים מהם ניצלו את תנועת האדם הדלילה,דלילה לשון המעטה,ופשו להם בשביל הפתוח כשהם מלחכים מהצומח שבמקום. היעלים של עין גדי למדו לחיות לצד האדם והם סבלניים לנוכחותו. בעונה הזו הצעירים של העדר מחזרים אחר היעלות הצעירות מחזה מלבב לכשעצמו.
לאחר כשעתיים בקרבתם של היעלים עשיתי עוד כמה צעדים ופקדתי את מפל המים היחיד שכרגע נגיש לציבור המבקרים.
בינתיים חום היום התעצם,היעלים הלכו לחפש להן צל לשבת בו ולהעלות גירה ובתקווה שהזכרים יפסיקו להטרידן,ואני: חזרתי לכסופה ועשינו את דרכינו לבסיס האם באילת.
לגלרית התמונות – שמורת הטבע עין גדי.
הקניון האדום,הרי אילת – זריחה.
הקניון האדום נמצא כעשרים קילומטרים צפונית לאילת וממערב לכביש 12. הקניון הוא חלק מנחל שני שמקורו בבקעת הירח משם חותר הנחל במסע בן 13 קילומטרים שבסופו נשפך לנחל רחם. נחל שני הוא נחל אכזב והוא אחד הנחלים הארוכים במסיב הרי אילת.
הקניון האדום,כאמור חלק מנחל שני,הוא תוצאה של בליית מים את המסלעה שבו עובר הנחל. חתירת הקניון מתחילה לאחר היווצרות השבר הסורי אפריקאי שיצר הפרשי גובה בין הרי אילת לבקע עצמו. הפרשי הגבהים יחד עם תקופות גשומות מתקופתנו אנו גרמו לחתירת ערוצו של נחל שני וכחלק ממנו את חתירת המים במסלע האדום של הקניון.
אורכו של הקניון הוא 200 מטרים בלבד ועומקו המרבי הוא שלושים מטרים. חתירת הקניון עדיין פעילה ברם כמות המשקעים באגן ההיקוות של נחל שני נמוכה מאוד והתעמקות החתירה בקניון היא כמה מילימטרים בודדים ביותר בשנה גשומה,ולא כל שנה היא שנה גשומה.
באור ראשון של היום השני במסע סובב דרום ישראל הגעתי לקניון האדום. השעה המוקדמת ואור קרני השמש הראשונות האירו את הקניון וגונו האדמדם התחוור משהו. מלבדי,לא היה איש בקניון,בדרכי חזרה בערוץ נחל שני פגשתי ביעל זכר שירד להשביע את רעבונו בערוץ נחל שני. לאחר שבילינו שעה קלה ביחד נפרדנו כל אחד לדרכו,היעל הלך לחפש עוד מזון ואחר כך מקום בטוח ומוצל להעלות גירה ואני חזרתי לכסופה ולדרכנו.
לגלרית התמונות – הקניון האדום,הרי אילת – זריחה.
הקניון האדום,הרי אילת – שקיעה.
קצת לפני שעוזבת אותנו השבת האחרונה בשנה העברית היוצאת,חזרתי ללוות את צאתה בקניון האדום.
לאחר הביקור בבוקר,הביקור הזה היה בסדר ההפוך,כלומר: התחלתי בשביל השחור,זה שעל פי הקניון,עשיתי מלוא אורכו ולבסוף ירדתי לקניון האדום בחלקו המזרחי היכן שהקניון מסתיים. משם טיפסתי בשלושת מפליו ויצאתי מהיכן שנחל שני מתחיל לחתור את הקניון.
יחד איתי הלכה השמש,הנמיכה את מיקומה במערב ואט אט נעלמה מעבר לאופק,שולחת את אחרוני קרניה הצהבהבים ומלווה את השבת האחרונה בשנה היהודית הבאה אל סופה.
עם רדת החשיכה נכנסתי לכסופה וחזרנו לבסיס האם באילת.
לגלרית התמונות – הקניון האדום,הרי אילת – שקיעה.
שמורת הטבע עברונה,הערבה הדרומית – זריחה.
שמורת הטבע עברונה נמצאת בדרום הערבה כעשרים קילומטרים צפונית לאילת,חלקה הצפוני,וכארבע קילומטרים צפונית לאילת,חלקה הדרומי. זו השמורה הגדולה בערבה. בתקופות שונות,בעיקר בתקופה הפרסית והרומית,היו בשמורה חוות חקלאיות שניזונו ממים שנאצרו אחר הגשם,ממעיינות מליחים ומבארות מים מתוקים שהיו באזור.
עם הקמת המדינה נעשה ניסיון ליישב את שמורת עברונה באזורים שהם היו יישובים בתקופות קודמות,הניסיון הזה לא צלח. לעומת זאת,משאבי המים של שמורת עברונה כן נוצלו לצרכיי חקלאות של ישובים שכנים עד שהתייבשו וכלו לעד.
בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת זממה ממשלת ישראל לבנות שדה תעופה,נוסף לנתב"ג,בעין עברונה. התוכנית רקמה עור וגידים ועברה כמה תהפוכות עד שמכרז לבניית שדה התעופה יצא לסקטור הפרטי ב 1995. למכרז לא ניגשה אף חברה והוטל על רשות שדות התעופה להקים את שדה התעופה כקבלנית ביצוע. גם הרעיון הזה כשל וב 2001 הוחלט סופית שלא להקים שדה תעופה בעין עברונה. לעת עתה השמור ניצלה.
ב 2014 צינור נפט גולמי השייך לחברה המשלתית קצא"א (שבה שותפה ממשלת איראן שמחזיקה מחצית ממניות החברה,כן – גם כיום) נפרץ והציף חלקים מהשמורה בנפט גולמי. כתוצאה מהדליפה נסגרה השמורה ונגרם לה נזק רחב היקף.ממשלת ישראל החליטה לממן את ניקוי השמורה,ניקוי שבוצע,בין השאר,באמצעים ביולוגים שאכלו את זיהום הנפט ובהוצאת קרקע מזוהמת מהאתר והחלפתה בקרקע נקייה. באפריל 2015 נפתחה השמורה.
כיום מאכלסת השמורה מגוון ביולוגי ייחודי לה ולאזור הערבה ולאחר שניצלה מהקמת שדה תעופה בליבה ומזיהום הנפט נקווה שבזה תמו תלאותיה והמגוון הביולוגי שבה יפרח ויתפתח.
בבוקרו של היום השלישי במסע סובב דרום ישראל ראש השנה 2025,ממש עם הנץ החמה ביקרתי בשמורה למלוא אורכה ובדרכי נתקלתי בפרט יחיד של צבי הנגב כמו גם בדקלי הדום ההדורים שניהם,הצבי ודקלי הדום שניהם מהמגוון הביולוגי המיוחד של עברונה.
לאחר ביקור בשמורה סקרנותי התגברה וסרתי לברר מה זה השביל שמתחיל לא רחוק משער הכניסה לבאר אורה ונמצא על דרך הגישה לשמורת הטבע נימרה ולאתר ההטמנה הסמוך לה.
סרתי למקום ולאכזבתי גליתי שמדובר בדרך 4X4 שמובילה לנחל עתק שבהרי אילת.ביליתי שעה קלה באזור ומשסבאה סקרנותי חזרתי לבסיס האם שבאילת.
לגלרית התמונות שמור הטבע עברונה,הערבה הדרומית – זריחה.
לגלרית התמונות שביל 4X4 ליד הכניסה לבאר אורה – נחל עתק
שמורת הטבע עברונה,הערבה הדרומית – שקיעה.
קרני השמש מבצבצות מעל הרי אילת,השמש:בדרכה לשקוע ביום שני האחרון לשנה העברית הזו. בשעת השקיעה הגעתי,בשנית,לדקלי הדום שבשמורת הטבע עברונה. דקל הדום הוא דקל מיוחד במינו:מקורו באפריקה והוא לא נותן כל פרי,בנוסף:בניגוד לדקלי התמר,דקלי הדום יכולים להוציא מאותם השורשים שני גזעים או יותר. על מנת להתרבות,כמו דקל התמר,דקל הדום זקוק לדקלים זכרים שירבו את הדקלים הנקביים. בעברונה: הדקלים הזכרים נמצאים מעט צפונה למקבץ דקלי הדום הנקביים,שמכילים כמות גדולה יותר של דקלים. זוהי תפוצתו הצפונית ביותר של דקל הדום והוא ערך טבע ייחודי לשמורת עברונה ומוגן על פי חוק.
אף כי השמש שולחת את קרניה אל עבר הרי אדום אלה האחרונים מתחבאים אחרי מסך אובך שפוקד את האזור כולו במסגרת השקע הסתווי הממשמש ובא הלא הוא שקע ים סוף,שיביא עמו חמסין עם טמפרטורות גבוהות ויובש רב.
בלי לשם לב החשיכה יורדת וכבר קשה להבחין בין מקבץ דקלי הדום הנקביים,להרי אדום הרחוקים,רק אורות מכביש 90 מסגירים את הכיוון אליו יש לנוע.
לגלרית התמונות שמורת הטבע עברונה,הערבה הדרומית – שקיעה.
היום הרביעי – נמל אילת.
ליום הרביעי בסובב דרום ישראל ראש השנה 2025 לא היו לי תוכניות. סקרנותי גברה עלי והחלטתי לקחת קו אוטובוס פנימי שמגיע,בסופו של דבר,לנמל אילת וכך היה.
נמל אילת פוטנציאלית הוא הנמל החשוב ביותר של מדינת ישראל,וזאת בשל קירבתו למזרח הרחוק בכלל ולסין בפרט. פוטנציאלית,כבר אמרנו? במציאות ספינות הסוחר מתחלקות.ממש בגדול ובכלליות רבה,לשלושה גדלים. הגודל הוא פונקציה של אורך הספינה,רוחבה ובעיקר השוקע שלה.
עיקר הסחורה בין המזרח הרחוק לאירופה ארה"ב,וגם לישראל,משונע באמצעות קונטיינרים. אניות הקונטיינרים מסווגות לשלושה גדלים שמידותיהם תואמים את תאי הציפה בתעלת פנמה טרם השדרוג שעברה ב 2016.
לעיננו של נמל אילת: אוניות הקונטיינר מסווגות,כאמור,לפי אורך ורוחב בתואמים את תאי הציפה בתעלת פנמה אבל,ישנו נתון נוסף שלגבי תעלת פנמה הוא זניח אבל לגבי תעלת סואץ בכלל ונמלי ים בפרט הוא רב משמעות והוא:עומק השוקע של האנייה.
אניות מכולה קטנות יגיעו לשוקע של עד 12 מטרים,בינוניות יגיעו לשוקע של 13.3 מטרים והגדולות,שמכילות 12,000 קונטניירים או יותר,לשוקע של 15.2 מטרים.
יוצא איפה:על מנת לשדרג את נמל אילת לאחד מנמלי העולם הגדולים שאותו יפקדו ספינות קונטיינר בינוניות וגדולות ויעדיפו אותו על פני שייט בתעלת סואץ,צריך להרחיב ולהעמיק את הנמל. הרחבת נמל אילת בלתי אפשרית שכן מצפון לו שוכן בסיס חיל הים זירת ים סוף ומדרום לו הגבול עם מצריים. להעמיק את נמל,בלתי אפשרי כי כבר עכשיו הוא גובל בשמורת טבע ייחודית וכבר עכשיו הוא גורם לה לנזקים קשים מנשוא.
בלית ברירה נמל אילת נשאר הנמל העיקרי שדרכו מיובאות מכוניות מהמזרח הרחוק,ובעיקר מסין,לישראל.
בצל מלחמת חרבות ברזל הפעילות בנמל אילת דלה ביותר והיום,למשל,הוא היה ריק מאדם,לא עגנה בו אף ספינה וגם מכוניות מסין יש מעט ורובן עוטות סימני זמן ניכרים.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – יום העצמאות 2025.
יום העצמאות מסמל,יותר מכל,את סופה של נדידת העם היהודי ברחבי העולם אל הבית לאומי בישראל.
בטבע,נדידה מסתיימת תמיד במקום,כלשהו,קבוע שבו נקבע המושב הסופי שיכול לשמש לרבייה,כמו בנדידת הציפורים,או נקבע לצורך אגירה כמו במקרה של החולות הנודדים באזור מסיב אילת והערבה.
את המסע,בן שלושת הימים,למסיב אילת והערבה ערכתי בסימן של נדידה. נדידת חולות ונדידתם של הנבטים מעומן,של היום,לנמל עזה בהסיעם את המור והלבונה.
חולות כסוי.
חולות כיסוי נמצא בחלק הצפוני של ביקעת עובדה שבמרכזה נמצא שדה התעופה,הצבאי,עובדה.
מקורם של החולות שבחולית כיסוי שנוי במחלוקת,לפי גרסה אחת מקורם בחולות שהסיע הנילוס הכחול ממקורותיו באתיופיה לדלתא שלו ומשם,הרוח,הסיעה אותם לחלקה הצפוני של בקעת עובדה,שם מתרוממת הקרקע רגע לפני מצוק ההעתקים של בקע ים המלח,ובשל ההתרוממות הטופוגרפית מוצא החול את מקום מושבו הקבוע. הגרסה השנייה היא: מקור החולות בהרים של מזרח סיני,משם מסיע אותם הרוח למקום מושבם בצפון בקעת עובדה שם מוצאים גרגירי החול את מקום מושבם הקבוע בשל הטופוגרפיה של המקום,כפי שהוסבר קודם לכן. בשל הרכב הקוורץ והמינרלים של החולות סבירה יותר האפשרות השנייה כמקורם של גרגירי החול בחולית כיסוי.
מקדש הנמרים.
מקדש הנמרים הוא אתר ארכאולוגי פרה היסטורי. המקדש נמצא צפונית מזרחית לשדה התעופה הצבאי שבבקעת עובדה. בשנות השמונים,של המאה הקודמת,טנק של צה"ל עבר במקום והמקדש התגלה תחת זחליו. באותה השנה,ובמשך השנתיים הבאות, נחפר המקדש ועבר תהליך שימור. מקדש הנמרים מתאפיין בחצר שנמצאת מזרחית למקדש ובה 16 דמויות של בעלי חיים שנבנו באבנים קטנות. בצידה המערבי של חצר המקדש נמצא אלמנט בנוי אבן שמקובל לחשוב שהוא "קודש הקודשים" של המקדש.
מקדש הנמרים מתוארך,על ידי פחמן 14,לשנת 7500 לפני הספירה. במרחב הנגב וסיני ידועים עוד כמאה ושישים מקדשים כאלה במצבי שימור שונים. מקדש הנמרים היה בשימוש עד לאלף השני לפנה"ס תקופת הברונזה התיכונה.
בשנת 1988 נערך בסביבת המקדש תרגיל של חיל השריון ובמהלכו פגעו הטנקים במקדש בעיקר בחצרו המזרחית. על סמך תיעוד מהחפירה הארכאולוגית חיילים שהשתתפו בתרגיל יחד עם חיילים מחיל האוויר שבבסיס עובדה הסמוך שיחזרו את הממצאים שנפגעו והם מוצגים כך כיום. המקדש וחצרו המזרחית גודרו כך ששוב טנקים של צה"ל לא יוכלו לפגוע בו וגם.. המטיילים לא יכנסו לתוכו ויגרמו לנזק.
מואה הנבטית.
מואה הקדומה נמצאת בערבה התיכונה צפונית למושב צופר. מיקומה של מואה הוא בנקודה אסטרטגית על דרך הערבה,ממפרץ אילת לים המלח ומשם צפונה או בעמק הירדן או על גב ההר,ובדרך מפטרה הנבטית מערבה לכיוון נמל עזה.
מתי השיירות הנבטיות החלו להשתמש בנתיב:עדן,פטרה,מואה,עבדת,שיבטה,חלוצה ומשם לנמל עזה לא ממש ידוע,כי הממצאים מהערים ממערכת החאן הנבטים שלאורך הציר הזה אינם מקבעים את תחילת השימוש בתאריך מסוים. אנחנו כן יודעים,ממצאים ארכאולוגים,שראשית השימוש באתר מואה היה בתקופה ההלניסטית,המשיך לתקפה הרומית ובסופה,של התקופה הרומית,בא היישוב אל קיצו.
בסביבות 106 לספירה בא קיצה של הממלכה הנבטית והנבטים נטמעים בקרב האוכלוסייה הרומית בעיקר בפרובינקיה ערביה שהיא סוריה של היום. יחד עם זאת,בתקופה הרומית הופכת נואה מחאן שיירות לעיירה רומית משגשגת ולפי הממצאים עושרה הגיע ממסחר בתמרים,באפרסקים (שהגיעו לאזור דרך דרך המשי מסין) באגוזי פקאן וגם בתבלינים שהובאו מהמזרח,יובשו במואה ונשלחו הלאה לאימפריה הרומית דרך נמל עזה. האפרסקים לא גדלו במואה בשל תנאי מזג האוויר,אבל עברו דרכה לעזה ומשם לאימפריה הרומית. בהמשך התקופה הרומית,ואחרי נפילת הממלכה הנבטית,היה עיסוק בכתישת זיתים לצורך הכנת שמן זית שמן הסתם גם הוא עשה דרכו לאימפריה דרך נמל עזה.
מסיבות לא ידועות בתום התקופה הרומית מואה ננטשת ולא נושבת עוד לעד.
חולות סמר.
חולות סמר נמצאים מזרחית לקיבוץ סמר,מכביש 90 מזרחה עד לגבול עם ירדן. עד 2015 האתר שימש כאתר כרייה של חול לתעשיית הבנייה באילת ובערבה. ב 2015 הושגה הסכמה בין מפעילי אתר הכרייה בחולות סמר לבין המדינה לפיה כריית החול באתר תיפסק,וכך היה. חולות סמר הפכו לשמורת טבע מוכרזת וב 2017 נוספו אליה עוד כמה מאות דונמים בסייג שלפיו תושבי המקום,החקלאים קיבוץ סמר,יוכלו לטעת מטעי תמרים בשולי השמורה ושצה"ל,אם ירצה,יוכל להקים בשולי השמורה המזרחיים חומה.
מקור החול בחולית סמר שנוי במחלוקת. גרסה אחת טוענת שהחול הוסע על ידי הרוח לאחר שהובא לבקעת תימנע על ידי נחל נחושתן,הגרסה השנייה טוענת שמקור החול עתיק בהרבה והוא הושקע באתר על ידי ים תטיס לאחר שהוסע על ידי נחלים ממזרח שנשפכו לים תטיס ומשזה נסוג נחשפה חולית סמר.
כאשר נוסעים בכביש 90 ומביטים מזרחה נראה הרבה נחלים שחוצים את ההרים ממזרח,מסתיימים בדלתא מאוד בולטת אבל לא נשפים לנהר הירדן. היכן שנמצאות הדלתות האלה היו אלה חופיו המזרחיים של ים תטיס. משנסוג הים,והיום שאר ממנו "רק" הים התיכון שמערב לנו,תפסה את מקומו ימת הלשון שחופיה הדרומיים נמצאים ליד מושב חציבה והצפוניים בעמק החולה. גם ימת הלשון נסוגה ובאדיבות מדינת ישראל נשארו מנה רק הכינרת הירדן,שמוביל מי שופכין מטוהרים,וים המלח.
איך זה קשור למקור החול? נחל נחושתן הוא נחל צעיר במונחים גאולוגיים והוא נוצר אחרי שימת הלשון כבר נעלמה קרי לפני כעשרה מליון שנים. כמות החול,וגם הרכבו,בחולית סמר מעלה ספקות לגבי המקור הזה.
לעומת זאת:מקור החול מים תטיס מהנחלים שנשפכו לתוכו בחופיו המזרחיים למרגלות הרי אדום מסתדר טוב יותר עם ההיסטוריה הגאולוגית של המקום. אם נתמוך בסברה שמקור החול הוא בים תטיס ובנחלי המזרח שנשפכו לתוכו,שהדלתות שלהם קיימות עד היום,נשאלת השאלה: מדוע רק במקום הזה ישנה חולית ואילו צפונה לה,ודרומה לה,אין עוד חולית שכזו,הרי חופיו הדרומיים של ים תטיס היו גם צפונית ודרומית לאתר חולות סמר?
ההסבר לזה נטוע בשתי תופעות חשובות שקורות בבקע הירדן.הראשונה: בשל תנועת לוחות הטקטוניים החלק המזרחי נע צפונה ומדרום לחולות סמר תנועה הזו עיצבה את הנוף כפי שמוכר לנו כיום ואם היו שם נחלים שהסיעו חול כמו זה שבחולית סמר הרי שהם זזו עם הלוח הערבי צפונה והחול נישא ברוח ונעלם. בחלק הצפוני לחולות סמר ולאחר נסיגת ים תטיס נוצרה ימת הלשון שהשקיעה את החי והצומח שהיו בה ויצרה שיכבה של משקע ימי ועליו משקע של מלח כפי שמוכר לנו מאזור ים המלח והערבה הצפונית. חופיה הדרומיים של ימת הלשון הגיעו עד להיכן שנמצא כיום היישוב חציבה,צפונית לחולות סמר. בשל כל אלה רק בנקודה הזו החולות שהסיעו הנחלים ממזרח לעבר חופיו של ים תטיס נחשפו ורק בנקודה הספציפית הזו.
שמורת נימרה.
נחל נימרה (יש להגות נימ-רה במלעיל) המנקז את שוליה הדרומיים של ביקעת תימנע ונשפך אליה מאט צפונית למוצאו. נחל קצר זה מסיע עמו חולות שמקורם בשוליה של בקעת תימנע ומפזר אותם לאורכו.
הנחל,והשמורה נמצאים צפונת ליישוב באר אורה וזו שמורת הטבע היחידה בארץ שמכילה בתוכה אתר פנוי פסולת. אתר פנוי הפסולת נימרה,נמצא בקצה הצפוני של השמורה. האתר משמש את ישובי הערבה והעיר אילת להטמנת אשפה. האתר מגודר וגבולותיו עם השמורה נקבעו בשנת 2000 וכרגע השמורה נמצאת במצב של שמורת טבע מוכרזת שבצידה אתר פנוי אשפה מוכרז גם הוא.
נחל נימרה ייצר,עם הזמן,בקע סביב ערוץ הזרימה שלו. בשולי הבקע מסלע האופייני לבקעת תימנע שהנחל,יחד עם הרוח,חרצו בו את צורותיו,ובין לבין בחוליות קטנות שהם חול שנושא הנחל בשיטפונותיו מהחלק הדרומי של בקעת תימנע. חולות נחל נימרה הם בית גידול ייחודי לכמה סוגי צמחים וגם משמשים בית גידול לציפורים חלקן חורפות וחלקן קבועות.
מקור השם נימרה.בצפון הארץ ישנו בסיס צבאי שנקרא נימרה. בספר במדבר פרק ל"ב פסוק 36 מוזכרת עיר בשם נימרה ומצוין שהיא נמצאת בעבר הירדן. אם כך: נחל נימרה הוא על שם אותה עיר המוזכרת בספר במדבר והבסיס הצבאי הוא על שמו של הנחל שבערבה.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – פסח 2025.
אודה ולא אבוש: ים המלח הוא מהמקומות האהובים עלי בתבל. בכל פעם שאני מביט בו ממעל,נחמץ לבי לראותו הולך ומתכווץ באדיבותה של מדינת ישראל,סגירת סכר דגניה,ובאדיבות מפעלי ים המלח כמו גם השנויים האקלימיים שמזמן הטבע. אך למחמץ הלב הזה ישנה זווית מבט נוספת: נסיגתו של ים המלח מזמנת לנו מראות בטבע שאין להם אח ורע בשום מקום אחר בעולם.
צריך לזכור: ביקור ממזרח לכביש 90 באזורים משולטים בברור כמסוכנים בשל בולענים הוא מעשה שבו אדם לוקח את נפשו בכפו ומצריך זהירות,מודעות לסביבה ושימת לב מרבית לאיה מונחת כף הרגל ובהחלט:מסוכן.
נחל קדם הוא מנחליו הקצרים של ים המלח. אורכו כשבעה קילומטרים בלבד,שבהם הוא נופל במצוק ההעתקים של ים המלח במפלים שהגבוה מביניהם נישא לגובה של כ 330 מטרים. שישה קילומטרים צפונית לעין גדי נחל קדם נשפך לים המלח.
מצפון,וגם מדרום,לשפך נחל קדם לים המלח נסיגת הים מגלה נביעות של מים חמים עשירים בגפרית. המעיינות נושאים מים מעומק של כ 1200 עד 1700 מטר מתחת לפני ים המלח (כ 1600 ועד 2100 מטר מתחת לפני הים). בעומק המעיינות נפגשים המים עם חום העולה מגרעין כדור הארץ,התחממות המים גורמת להם להידחף מעלה אל עבר פני הקרקע ושם לפרוץ לאוויר העולם. בדרך מעלה המים אוספים את המינרלים ששקעו באדמה שבה הם עוברים וביניהם:כמות גדולה של גפרית. בסמוך לקו החוף של ים המלח,זה הנוכחי,פורצים המים אל פני השטח,יוצרים מאגרות של מים חמים ועשירים במינרלים ובגפרית,ומשם נשפכים לים המלח. כאשר שטח הנביאה היה מכוסה בים המלח,לחץ המי הים לא אפשר את נביעתם ומשנסוג הים נפרצה דרכם מעלה.
[…]
"חניון" נחל קדם. בדיוק כמתוכנן אני מגיע עם עלות השחר. מנוע הכסופה דומם,ובתזמון שמעורר את דמיוני מגיח פול טריילר על 500 סוסיו ו 68 טונות של מטען בתפזורת,מנהל המסע שולח את המצערת לרצפת הקבינה ושאגת הסוסים מפלחת את השקט של החניון. בעוד הפול טריילר שואג את מלוא סוסיו ועולה מעלה באטיות משמימה צינת אוויר מלווה בריח הגפרית הופכים את הפרידה מהמציאות של כביש 90 בכעיין המראה אל ארץ אחרת,לא נודעת,מיוחדת בנופיה וצינת האוויר שלה ובמשבי ריחה של הגפרית.
למרות שהוראות ההגעה לנביעות החמות היו ברורים לי ושיננתי אותם בזיכרוני,לא הייתה לי כל כוונה לרדת ישר לנביעות,לשכשך עצמי בהם ולחזור על עקבותיי. הגעתי לאזור על מנת לשזוף העין,ועין העדשה,את המראות שחשף ים המלח בעודו נסוג אל תוך עצמו.
הפול טריילר מסיים את ההמראה במעלה נחל קדם על כביש 90,אט אט שאגות הסוסים מתחלפות בשקט ואני מלווה את כביש 90 על שביל מזרחית לו,יורד מטה אל הארץ הלא נודעת. פה ושם השביל היורד המתינות אל חוף הים מזמן פלטו שבאמצעותו ניתן לגשת לפי התהום ולצפות בזריחת השמש,שמפעם לפעם מתכסה פניה בענניי גשם ופעם זו זריחת השמש,ופעם זו שקיעתה.
בסוף השביל אדוות גליו של ים המלח מלחכים את חופי המלח ואדמת הסחף ולעין נגלים מראות שהים הנסוג,יחד עם הרוח ומעט הגשם שירד במקום,מזמנים מראה של כוכב לכת אחר שנראה כאילו רגלי נטעו בו לאחר שירדו מהפול טריילר שהמריא לו כבר הלאה,לדרכו.
בכל מפרצון ומפרצון המראות משתנים,פה נטיפי מלח,שם זקיפי מלח,פה בולען גדול ממדים שמימיו זורמים אל ים המלח,ואחריו מרחב של אדמה רוויה במלח שכל צעד בה משמיע קול צווחה של אדמה שנפצעו בתוליה תחת נעלי ההליכה שלי.
דומה שבכוכב שהגעתי אליו יש זריחות ושקיעות בזו אחר זו,לא כמו אלה שבכוכב למרגלות כביש 90. פעם,השמש שוזפת את מרבצי במלח אדמת סחף באור צהוב זהוב יוקד וקסום,ופעם,בשקיעתה,באור כחלחל נוגה.וככל שנוקף הזמן,עיני אוספות בשקיקה את נופיו המשתנים והמגוונים של כוכב חוף ים המלח,וגם המצלמה לוכדת את האור הנפלא,והמשתנה של השמש,.. אט אט ענני הגשם מפנים את הרקיע,השמש כבר נמצאת הרחק ממעל… זמן לחזור.
אני שם פעמי דרומה. מהלך בתצורות הנוף של הכוכב החדש שנגלה לי הבוקר,משתדל לעקוב אחרי המסלול שבו באתי,מטעמי בטיחות,ופה ושם משבי ריח הגפרית מגרים את אפי. אני אומר לעצמי:לא יתכן ואגיע עד לפה ולא אלך לבקר את נביעות המים החמים.
בצומת הדרכים שבה פניתי,מוקדם יותר הבוקר,צפונה אני ממשיך דרומה. ריח הגפרית הולך ומתחזק.וגם נוף כוכב חוף ים המלח הולך ומשתנה ומרמז שלא רחוק מפה,ממש בקרבת צעדים אחדים,נובעים להם מעיינות המים החמים.
לשמחתי,בהגיעי לנביעות המקום היה ריק מאדם. הנביעות הן רק שלי. הסתובבתי ביניהן,הרוויתי את העין במראה המים שנובעים אלפי מטרים מתחת לרגלי,נושאים את ריח הגפרית ובבואם במגע עם סחף הקירטון שהסיע לכאן נחל קדם,מהכוכב שמערבית לכביש 90,הם מלבינים ללבן בוהק ומתריס.
השמש כבר גבוה בשמיים ושביל חלוקי הנחל שעולה חזרה למרכז הנחיתה ב"חניון" נחל סער נראה תלול ומדאיג. בחלקו העליון מבצבצת דמות שחיש קל עושה קברת דרך של השביל על ישבנה. ציוד הצילום נארז בתיק מקבל מיגון נוסף למקרה של צניחה אלי קרקע,מקלות ההליכה נשלפים ובכוח של רבעון סוס אני מתחיל לעשות את החזרה לבסיס השילוח.
[…]
ספסל תחת עץ בקצהו של שביל ההליכה בין שמורת עין גדי ושמורת נחל ערוגות. החלטתי לשבת עליו להרוות צימאוני בקפה חם ומהביל ולשלוף ממגירת התוכניות תוכנית שתתאים למזג האוויר ולזמן שעומד לרשותי. למרגלותיי דרור ירדני נוחת מפעם לפעם,אוסף זרדים לבניית הקן,על העץ,ובסביבתו משתעשעים להם זוגות של בולבולים.
מתיק הצילום נשלף סט הצילום המתאים למפגש עם הדרור והבולבול,המצלמה מקבלת את הקונפיגורציה המתאימה ללכידת הדרורים והבולבולים העסוקים בבניית קינים בחיזור,במעופים בזוגות ובבודד ובשירה נעימת האוזן של הבולבול הממושקף.
אט אט מתרגלות הצפרים לנוכחותי,חששם מעדשת המצלמה,הבולטת בלובנה,מתמעטים להם ושעה לא קלה בכלל אני מלווה אותם,את דרור הירדן העושה לקינו ואת צמדי הבולבולים שמפליאים בפירוטכניקה תעופתית,נוחתים לא פעם ממש מעלי,מזמרים להם ומשוויצים בבני,או בנות,זוגם.
ואז מגיעה השעה. השעה להיפרד מצפרי האביב שבין נחל דוד לנחל ערוגות,לסור לח'אן עין גדי שם יוקם בסיס האם ללילה הקרוב, לילה שהגשם המטיר זלעפותיו על האוהל בא בימים שלי שעמד בגבורה בנתחי הגשם והשאיר אותי,ואת תוכנו,יבשים לחלוטין. בצער,עת בוקר חזרתי לכסופה ויחד אתה חזרה לציביליזציה.
והתמונות שלכדה עין העדשה מכוכב הלכת חוף ים המלח בואכה נחל קדם,ואת פעילות האביב של דרור הירדן והבולבולים,כל אלה כאן לפניכם:
גלרית התמונות – מעינות חמים נחל קדם.
גלרית התמונות – ציפורי האביב עין גדי נחל ערוגות.
מנחם
פרויקט גייל רובין – פסח 2024.
פסח 2024 אינו כאתמול שלשום ולחג המאוד יפה וחשוב הזה הצטרף נופך של מצב רוח לאומי שפוף משהו. כך או כך לוח השנה יחד עם חלקי במקום העבודה שלי זימנו לי הזדמנות לצאת במסע לדרום הארץ,מסע בן כמה ימים הזדמנות שלמרות ואף על פי מצב הרוח הכללי חשבתי שצריך לנצל כי אין כמו יופיה של הארץ בכלל ים המלח והערבה בפרט כדי כמזור לנפש זו הקשורה בלהיות חלק מהמדינה הזו.
יום חמישי השלישי במניין ימי הפסח. שעת ערב מוקדמת אני והכסופה עושים דרכנו לחניון הלילה של נחל רחף. כן,אותו נחל רחף שכבר ביקרתי בו פעמים אחדות כולל בפעם שיוחדה לשקיעה ולזריחה בו. לוח הזמנים נבנה כך שבשעה שאגיע לחניון הלילה,יישאר לי די זמן להתרענן מהדרך,להקים אוהל ולעלות על יצועי על מנת להיכנס לנחל עם אור ראשון.
אני לא יוצא לשום ביקור בטבע ללא תוכנית שהוכנה מראש,בוודאי שלא כשמדובר במסע בן כמה ימים. התוכנית היא לא רק קביעה של יעדי היציאה לטבע,אלה גם: הכרות עם המסלולים,מה צפוי להראות במקום ובאילו שעות כדאי/צריך לבקר,כמו גם: ציוד כמו מים מזון אוהל ודומיו,ואחרון חביב:תכנון דקדקני של ציוד הצילום שיוצא איתי לשטח.
גם הפעם,כמו בעצם תמיד,המסע החל עם שנוי קל בתוכנית. השנוי הראשון היה שאיחרתי לצאת,איחור של יותר מחצי שעה והשני היה:הפתעה! שער הכניסה לחצר החנייה שלי סרב להיפתח ונאלצתי לבצע פעלול פיזי לא מתון שבסופו הכסופה,ואני,מצאנו עצמנו מאחורי השער הנעול בכביש החופשי ומעש פעלולי הוחזר המצב לקדמותו. יחד איתי הגיע לחניון הלילה רכב נוסף. אחרינו כבר לא בא איש אך לו היה בא משהו לא היה מוצא…מקום חניה.
אור ראשון. ארוחת בוקר קלילה וכוס הקפה שבסופה כבר נבלסו למסע בנבכי בני מעיי ציוד הצילום המתוכנן הועמס על הגב ויצאתי לדרך.
אט אט השמש החלה להפציע,השמיים התכסו בענניי קולמוס בגובה בינוני והאור היה אחד ממצגי האור הטובים ביותר שחוויתי באתר הזה. הקסם של נחל רחף החל להתרקם ככל שרגלי נשאו אותי בעליות והמורדות בואכה חמשת מפליו של נחל רחף,המפלים שמורידים את המים על שפת מצוק ההעתקים של ים המלח ומאפשרים זרימתם אלי ים.
כשהגעתי למתחם המפלים אור השמש האיר לי פנים ונשאר קסום כבתחילת הדרך. לבד הייתי וקריאות ההתפעלות שלי למראה גבי המים המלאים במים הדהדה לה במורד הנחל,ירדה במפליו וזרמה עד שנשכחה על שפת ים המלח מזרחה ממני.
שעה ארוכה ביליתי במכמני מפליו של נחל רחף. נחל רחף הוא אתר סנפלינג לאומי ומאובזר כך שחובבי ענף הספורט הזה יוכלו להגיע למקום לרדת בעזרת חבלי הסנפלינג את חמשת מפליו ומשם לחניון לרכב ולדרכם תהה אשר תהה. ובעודי במקום כמה קבוצות של חובבי הספורט הזה הגיעו למקום התארגנו קשרו חבליהם,עברו על כללי הבטיחות וגלשו להם לדרכם.
אט אט השמש עשתה דרכה לחלק הדרומי של השמיים,עת לחזור. חזרתי לחניון,ארזתי האוהל ויצאנו,אני והכסופה,לכביש 90 לבסיס האם שבחי בר יטבתה לעשות בו את שאר שלושת הלילות.
את ששבעו עיניי אינני יכול לשם פה אך את אשר שבעה עין העדשה אני יכול והתמונות ממכמני מפליו וגבי המים של נחל רחף,הם כאן לפניכם.
שבת. בוקר אך השמש עדין מעבר להרי אדום,חשוך בבסיס האם וגם קרירות מדברית נעימה עוטפת אותי. בתוכנית המקורית היה להגיע עם בוקר למאגר אשד הדסה,מעט דרומית לקיבוץ פארן דרך ששימשה אי פעם בעבר חובבי הרפתקאות שעשו דרכם בשבילים חצו את הגבול להלכו לבקר בפטרה שבירדן. רבים מהם לא חזרו בחיים. גם הפעם,לאחר סידורי הבוקר הרגילים,מנוע הכסופה מתעורר לחיים ואנחנו גומעים את 60 הקילומטרים שבין בסיס האם לדרך ההולכים לפטרה שבקצה,ממש על קו הגבול עם ירדן,נמצא מאגר אשד. היעד.
למאגר אנחנו,הכסופה ואני,מגיעים ממש עם אור ראשון. התוכנית,המקורית,הייתה להתמקם על שפת המאגר ומאחר וזו סופה של תקופת הנדידה לפגוש ולהשביע את רעב העין בעופות והצפרים הנודדות להן חזרה לביתן שבצפון עת הן חונות על שפת האגם,ובהמשך הבוקר,עם התחממות האוויר לצפות ולהשביע רעב העין,וגם את עין העדשה,באותם עופות המנצלים את תרמיקות החום על מנת לעוף חזרה…צפונה.
יופיין של תוכניות הוא בהיותן בסיס לשינויים. לאחר טיפוס קליל במדרגות אל עבר התצפית על מאגר אשד הסתבר בלא צל צלו של ספק: המאגר יבש. מאגר אשד,מעשה ידי קק"ל ובמימון ארגון הדסה,אוצר את מי הנגר של נחל חיון ונחל הערבה הסמוכים לו,אוגר אותם והמים מחלחלים בקרקעית האגם ומעשירים את מי התהום באזור,מים מתוקים הראויים לשתייה על ידי אדם והצומח החקלאי שדורש זאת באזור. אין לי ספק: ה"פטנט" עובד ומי המאגר חלחלו להן מטה והמאגר עמד ביובשו הקסום.
יחד עם אור השמש,שבינתיים תפסה מקומה מעל להרי אדום,עננות של ענני הקולמוס בגובה בינוני החלטתי לנצל את תנאי התאורה המיוחדים מאוד ולהשביע את עיני ואת עדשות המצלמה בנוף של ומסביב למאגר היבש. והעודי מסתובב לי על שפת האגם,מחפש קומפוזיציה לעדשת המצלמה ומראה מלבב לעין המצלם,מגיע למקום סיור של צה"ל. מהרכב פורקים ארבע חיילים צעירים שתוהים על מעשי במקום. לאחר שראו בעיניהם את ציוד הצילום הסבו את תשומת לבי על כך שאני נמצא ממש על הגבול בין ישראל לירדן וכי זו תקופה מאוד מתוחה ולמען בטחוני האישי כדאי לצמצם בולטות,לסיים את מעשה הצילום ולעזוב את המקום.
לא עבר די זמן,השמש כבר התרוממה מעל להרי אדום,עיני שבעו משהו ועין העדשה יכלה לקלוט עוד..קצת. אך עצתם של אבעת החיליים הדהדה בראשי בכלל ולנוכח העובדה שאני באתר לבדי ואין עוד טעם להתגרות בגורל או לזמן למשהו קרבן שלאחר דברי החיליים תמים הוא כבר לא.
חזרתי לכסופה ובדרך לכביש 90 החלטתי לקפוץ 70 ק"מ דרומה משם ולעלות לתצפית שבשמורת עברון. לא ביקרתי שם מעולם ותהיתי מה יזמן לי המקום הזה כמו גם,חשבתי,שזה מקום חביב לצפות בחלקה הדרומי של הערבה על כוס קפה מהביל.
אלא שלכסופה יש רצונות ומהווים משלה. גמענו את דרך האפר אל המצפור,ונשאר לנו לטפס עליה תלולה ודי ארוכה עמוסה דרדרת סלעים מעשה ידי גנרל חורף ובאדיבות ג’יפאים ובריוני ה SUV ים דרך חתחתים ובשליש הראשון שלה נעמדה הכסופה במקומה והודיעה:"את זה אני לא מטפסת עוד". יצאתי מהכסופה להערכת מצב. שתי אפשרויות עמדו בפני,הראשונה: לנצל את העובדה שכוחה של הכסופה בין גלגליה ואז להאיץ אותה מעלה,והשנייה,להידרדר לאט ובזהירות אחורנית את שליש המעלה ובמקום בטוח להסב חרטומה לדרך שממנה באנו. האפשרות הראשונה נראתה לי ככזו שיש בה פוטנציאל גבוה מאוד שבספו של דבר הכסופה תסיים דרכה על גבה של משאית גרר ואני בקבינה של הגרר בדרך להערכת נזקים ותיקונם במוסך הרכב האילתי לעומת זאת:האפשרות הראשונה נראתה לי בטוחה יותר אם כי עלי לשם נפשי בכפי ובמערכות הצילום וההתראה של הכסופה ולעשות דרכנו מטה ולסוב על עקבותינו,וכך היה. בדרך חזרה לכביש 90 עצרתי כמה וכמה פעמים על מנת להשביע את העין ואת עין העדשה במראות של מסיב אילת עת הוא גולש מטה אל עבר עמק הערבה.
גם כאן את שחוו עיני אינני יכול לצרף פה למעט מה שכבר שיתפתי אתכם ואתכן,אך התמונות שנלקחו במאגר אשד היבש ובהדום מסיב אילת,הן כאן לפניכם.
לאחר שהגענו בשלום ובחתיכה אחת שלמה לבסיס האם גליתי את מה שכבר היה ידוע כשיצאתי למסע הזה:ליום השלישי,והאחרון,של המסע הזה אין לי תוכנית קונקרטית וידועה מראש. ובעודי מסתובב בנבכי האינטרנט לחפש "משהו לעשות מחר" נחתה אצלי הודעת ווטסאפ מהבית ולפיה הכניסה לאתר תמנע היא בחינם ורק צריך להירשם בלינק המצורף. וכך היה.
יום ראשון.יומו השישי של חול המועד פסח. בוקר. לאחר שעברנו,הכסופה ואני,את שער בסיס האם כביש הגישה לחי בר יטבתה השתרע עד לאופק בדרום ובדרום מזרח לו הרי אדום נשטפו בקרני השמש כשהם מכוסים בעננות נמוכה המלחכת את את נפילתם מערבה אל עבר בקע הערבה. מראה מאוד לא שכיח וכזה שאי אפשר להתעלם ממנו. עצרתי את הכסופה בצד דרך הגישה הרוויתי עיני במראה הקסום שנגלה לי וגם את עין העדשה לא שכחתי. משם המשכנו לפרק תמנע.
למבקר בפרק תמנע נוצר הרושם שמדובר באתר כריית נחושת ששיאו היה בתקופה בה שלטו המצרים הקדמונים במרחב,לפי התיעוד הנחזה באתר בין המאות ה 14 וה 12 לפנה"ס.
המחקר הארכאולוגי מצייר תמונה אחרת לחלוטין. תחילת כריית נחושת באזור בקע תמנע נעוץ הרחק בזמן התרבות הכלקוליתית שבאזורנו מתחילה באלף החמישי לפנה"ס ונמשכת עד לסוף המאה העשירית לפנה"ס. פעילות כריית נחושת באזור תמנע,לא בפרק הקדום אלא על יד,התחדשה על ידי מדינת ישראל ב 1959 והמכרה נסגר סופית,עקב חוסר כדאיות כלכלית,ב 1984.
שיאה של פעילות הכרייה באתר תמנע הוא באלף העשירי לפני הספירה תקופה שבה מולך שלמה על ישראל. הארכאולוג נלסון גליק,שחפר בתמנע בשנות ה 30 של המאה ה 20,הציע שהחופרים של תמנע היו ישראלים בני ממלכת שלמה. מחקר מדוקדק יותר של הארכאולוג ארז בן יוסף,חפר במקום ב 2009,מצביע על קשר ישיר בין כריית הנחושת בתמנע לאתר כרייה לא רחוק משם בפונון שבעבר הירדן.בפונון,במאה העשירית,שלטו האדומים,ומכאן שגם את אתר תמנע,בשיאו,הפעילו האדומים. בסוף האלף העשירי ממלכת אדום מתפרקת ובאותו הזמן הפעילות בתמנע נחלשת ומופסקת.
באתר תמנע חשף הארכאולוג בנו רוטנבג,שחפר במקום ב 1959,אתר פולחן מצרי לאלה חתחור שתוארך למאות ה 14 עד ה 12 לפנה"ס. ממצא זה ותארוכו הולידו את הטעות לחשוב שבאותו הזמן,זמן המצאות מצרים קדמונים באתר,היה זה גם שיאו,ברם:בדיקה של שיטת הכרייה באתר מעלה חרס בכל הקשור לממצאים מאתרים מצרים קדמונים שבהם כן הפיקו נחושת ולפירי החפירה שבתמנע לא נמצאו תואמים באתרי כריית נחושת מצריים,מה שמותיר את תארוך האתר לשיאו,וכפי שנראה היום,לתקופת השלטון האדומי באזור קרי במאות ה 11 והעשירית לפנה"ס.
התמונות מפרק תמנע,וגם מכביש הגישה לבסיס האם בבוקרו של יום,הן כאן לפניכם.
תם,ולא נשלם. בבוקרו של חג שני של פסח נארז האוהל על תכולתו והכסופה ואני גמענו את מאות הקילומטרים מבסיס האם שביטבתה חזרה הביתה,עם זיכרון נפלא וחוויה מעמיקה ו…:טעם של עוד.
מנחם
פרויקט גייל רובין – דרום הערבה יומה ה 63 של מלחמת אוקטובר 7.
המלחמה הזו שיבשה לכולנו את החיים,על החזרה לסממנים של נורמליות וחשיבה על שחרור המוזות היא משהו שצריך להילחם חזק כדי להניע אותו.
געגועים עזים תקפו אותי לבסיס האם שהוא (מכאן והלאה) חניון הלילה שבחי בר של יטבתה. הטבע הפראי והאפי של הערבה הדרומית,הצבעים שלו החי והצומח והאתגרים הפיזיים של להלך בו,הכל צף בגעגוע.
״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב
שאלה קשה מאוד היא: במצב הנוכחי האם ראוי להסתגף ולהימנע מתענוגות הנפש ולהישיר מבט למציאות המרה,משהו,או,אולי,דווקא תעצומות הנפש שנדרשות להתגבר ולא להיסחף למרה השחורה הם המה שצריך לעשות ובחוסן האישי לתרום,משהו,גם לחוסן הלאומי. ובאהבת הארץ הזו יש הרבה מן החוסן הלאומי הכה נדרש בעת הזו. בחרתי בדרך השנייה.
הרבה זמן,מאז פרצה המלחמה,מאמץ פיזי ראוי לא פקד אותי ואני מוצא עצמי מודאג ממצב הכושר הגופני שלי,בכל פעם שאני עולה במדרגות לפינת הקפה במקום העבודה. הגיע הזמן להזיז את החוסן הפיזי ממרבצו העצל. עברתי משלב המחשב לשלב התכנון.
ביום ה 62 למלחמה הזדמן לי לצאת מוקדם ממקום העבודה ומזמן זה והלאה עומד לרשותי כל סוף השבוע. כדי שלא להסס עוד הוזמן מקום הלינה בבסיס האם ונרקמה תוכנית נסיעה דרומה המתאימה לאמצעי הזהירות הנדרשים מהעובדה שגם דרום הערבה,והעיר אילת בפרט,וגם הדרך לשם עוברים באזור לחימה – הלחימה שבחזית העורף שלנו.
כדי שלא לקחת סיכונים,וגם כדי שלא להדאיג איש,בחרתי בירידה דרומה דרך כביש 90 הארור והמסוכן מהבית דרך כביש 90 לבסיס האם. הדרך,מהבית לבסיס האם,עברה חלפה לה ללא עצירות בשל מטחי טילים וגם כביש 90,הארור,איכשהו עבר לו ביעף ובערבו של יום יום מצאתי עצמי אל נוכח שקיעת היום ה 62 למלחמה בבסיס האם הכה אהוב.
יום שישי,היום ה 63 למלחמה,השקמה בשעה קטנה של הלילה. היעד? אז ככה: רובם המכריע של האתרים באזור הערבה הדרומית אינם מכוסים על ידי רשתות הסלולר ולמעשה אם יש אירוע ביטחוני המופנה לעיר אילת ולסביבתה אין דרך לדעת עליו אלא אם משמע האוזן מדבר על בום האופייני לנפילת טיל ב"שטחים פתוחים" ואם אין "בום" אז או שלא נפל טיל או שאני,ככל הנראה,כבר בר מינן ומספר,כלשהו,במניין קורבנות המלחמה על העורף.
שעה לפני הבצעת קרני השמש הראשונות חרטום הכסופה מופנה לנחל שחורת. זה הביקור המי יודע כמה במקום,אבל חשבתי שלמען הביטחון האישי כדאי ללכת למקום מוכר,שאינו מכוסה סלולרית אין שם התראות,נגיש בקלות יחסית,וגם כזה שההכרות אתו מאפשרת לבטל הטיול בכל רגע ולהיחלץ למקום מבטחים במהירות וביעילות. כמו כן,מאחר ובנחל יש מסלול אחד שידוע מאוד,חלק מתחושת הביטחון היה להשאיר אחרי,בבסיס האם,הודעה על תוכנית הטיול,איזה מסלול בדיוק,לו"ז משוער וכו וגו’.
ממש בקרני השמש הראשונות תיק הצילום עולה על גבי הגב מופנה לכסופה והצעדים הולכים קדימה של פי הוואדי. רק אני פה. לבד,אין איש. גם לא רוכבי האופניים שהזדמן לי,פה ושם,לפגוש במסלול הזה.רק רעם מנועי מטוסי הקרב שחגים מעל לוואדי בדרכם להמטיר אש על עזה,רק הרעש הזה מהווה תפאורה לשמש שצובעת את גוני הסלע בן מליוני השנים אל גוונים העזים,רוצים לומר שפה,פה בוואדי שחפר נחל שחורת באדיקות במשך מליוני שנים,פה:רק אני לבד,השמש והשקט המנותק מכל מה שקורה סביב.
מפעם לפעם אני נעצר,מחזיר מבט לקרני השמש המלטפות בראשיתו של יום,משביע את העין ביופי העצום שמחולל אורו הראשוני של הבוקר במסלעה זקנת הימים שבאדיקותו חתר נחל שחורת,תר בעיני אחרי קומפוזיציה שתאפשר לעין העדשה לקלוט את התחושות והמראות שיש לעיניים,מצלם וממשיך במעלה הוואדי עד לנקודת הפיצול שממנה עולה השביל אל שפת הוואדי ודרכו חוזר חזרה לחנייה שם ממתינה הכסופה,אף היא בודדה בשטח.
אחרי נקודת הפיצול אל עבר שפת הוואדי,השמש כבר עלתה והחלה להשתית את שליטתה באור השמיים. הדרך הזו מוכרת לי כולל האתגרים שבה,ואני מחליט לעשותה באבחה אחת כשאני עוצר רק כדי להשביע את העין. המצלמה חוזרת לתיק שלה שבתורו נתלה על גבי והדרך חזרה לכסופה נגמעת כולה לצורכי הרגעת ההתנשפות בראש גרם המעלות של פינת הקפה שמקום העבודה… 325 ק"מ צפונה מפה.
הכסופה ואני מתחילים להתגלגל בדרך העפר בואכה כביש 90. התוכנית היא: לעצור לקפה של בוקר בשמורת הטבע עברונה ומשם חזרה לבסיס האם. תוכנית היא בסיס לשינויים. העובדה הזו היא לחם חוק בכל מסע שלי לטבע,בכלל,וכזה שהוא בדד בפרט.
בעודנו,הכסופה ואני,מתגלגלים בשביל העפר עיני קולטות כי מימיני,בתוואי נחל שחורת,רועים להם כמה פריטים צעירים של צבי הנגב. מיד נבלמת הכסופה,וכמי שהבינה את כוונתי מדוממת את כל רעשיה. בשקט,בצעד מדוד אני נשפך דרך דלת הנהג,פותח את דלת הנוסע,מפשפש בתיק הצילום וסט הצילום,שהוכן מראש למקרה שכזה,נשלף לו ומיד מתחיל להיכנס לממלכת הצבאים הבולסים את ארוחת הבוקר שלהם.
שעה קלה אני מבלה במחיצת הצבאים שדי מהר מבינים שאינני מתכוון להרע להם וחוזרים לעיסוקם בחיפוש מזון או בליסתו. בסיום ולאחר שחיכיתי שיסיימו לאכול וילכו לדרכם,הכסופה שוב מתעוררת לחיים ואתה ממשיכה התוכנית המתוכננת להתבצע.
שבת בבוקר,המלחמה ביומה ה 64,זה הזמן להכניס למגירות החוויה את הביקור הקצר הזה בבסיס האם ובנחל שחורת והצבאים שלו. זה הזמן לקפל את האוהל,להכניס לקרבה של הכסופה את כל מה שצריך ולהפליג חזרה הביתה. וכך גם נעשה.
התמונות מהשחר על נחל שחורת וצבי הנגב – והחוויה,ככל שניתן להעבירה באמצעות סיפורה של תמונה,הן כאן לפניכם:
מנחם.
זריחה ושקיעה בערבה.
יום חמישי אחר הצהריים. בתוכנית:להפליג לבסיס האם שבחי בר יטבתה עם עצירה,לעת ערב,במצפה הר עיט,ובו ללוות את ערבו של יום בשקיעתו במערב. למרות תכנון מוקפד של לוחות הזמנים,פקקי יום חמישי,הידועים לשמצה,מכניעים את התוכנית ואני מוצא עצמי,האחור של כמעט שעתיים,עוצר להתרעננות במצפה רמון,ומשם,הכסופה ואני,עושים דרכנו לבסיס האם שבחי בר. האוהל ניטע והשעון המעורר מכוון לשעת בוקר מוקדמת,היעד:ואדי שחרות.
יום שישי. לפנות בוקר,אור ראשון צפוי בפרק הזמן הנדרש לכל סידורי הקימה,איסוף ציוד הצילום ונסיעה לפי הואדי,ואדי שחרות. ממש לפני שקרני האור הראשונות בשחרו של יום שישי אני מגיע לפי הואדי,התארגנות קטנה ואני יוצא לדרך. קרני השמש משחקות להן בינות למסלע שבו חתרו המים,במשך מליוני שנים,את קניון נחל שחרות. מפעם לפעם אני עוצר,מוריד את תיק הצילום מעל כתפי,צופה ומסתכל במשחקי האור על הסלעים,מציב את החצובה ועליה המצלמה,מרווה את העין ומנציח את המראה בעדשת המצלמה. בדרכי במעלה הואדי אני פוגש במפל המים הראשון,אחד מבין ארבע. ציוד הצילום מועמס על הכתפיים והמפל נחצה מעלה על מנת לצפות המשחקי האור שהשמש מייצרת עם אור השחר הראשון. במפל הרביעי,והגבוה מבין הארבעה,אני מניח את תיק הצילום ומאחר ואני בן האנוש היחידי בערוץ,מחליט לשוטט לי בינות לקניון שחתר נחל שחורת במיסלע הבזלת שהתרומם מתחת לים תטיס אי שם לפני עשרות מליוני שנים.
עוד במעלה קניון שחורת,פה ושם אני שומע דרדרת של סלעים קטנים,וברור לי ששהותי בקניון מלווה על ידי כמה צבאים שחוכרים בדעתם האם לסמוך עלי ולרדת לעמקי הקניון לארוחת בוקר,או לא להסתכן ולחפש מקום אחר בו רגלי לא דרכה וספק אם תדרוך.
עוד קצת במעלה הקניון ישנו עיקול ולו צורת האות S האנגלית. בטבורו שני מפלים,האחד:צונח מהקיר הדרומי של הקניון,נופל מטה ומשמש כבית גידול לצמחי מדבר מוריקים,ובתוך הקניון עצמו אשד קטן ובטבורו כמה אבנים ששחף השיטפון האחרון וסידר אותן בסדר רנדומלי מרשים. המצלמה אחוזה בידי,אני מקמפז את שני המפלים,מנציח בעין העדשה ומרווה את עיני במראה האפי שיצר הטבע. עוד השתהות קטנה במקום ולאחר כמה צעדים אני רואה מולי עץ שיטה מוריק ולמרגלותיו צבי הנגב מלכך את ארוחת הבוקר שלי.
אני קופא על מקומי,נותן להתרגשות שאחזה בי להיחלש,כמו גם לשדר לצבי שמולי להבין שאני בא בשלום וכוונתי טובות,ותוהה אם יתרצה ויכניס אותי לביתו. בצעדים מדודים אני מהלך כמה מטרים,מתיישב על סלע גרניט שמי השיטפונות זימנו למקום מעלה את המצלמה לגובה העיניים ומתחיל להנציח צבי זכר וכמה גדיים,המהלכים על המיסלע בואדי קטן שחתר דרכו בסלעי הבזרת על מדרונו הצפוני של הקניון.
מפעם לפעם הזכר שבחבורה מרים את פרצופו,צופה בי,מרחרח,תוהה עלקנקני ומשמשתכנע שאני נכנסתי לביתו ללא כוונות זדון,ממשיך לעסוק בארוחות הבוקר שלו. כך גם,מפעם לפעם,עושה אחד הגדיים. מהיכרותי עם צבי הנגב,כאשר עיניו ואוזניו מכוונות אלי,זנבו לא זע ממקומו,וחיש מהר הוא מוריד את צווארו ומלחך את ארוחת הבוקר שלו – מזה אני כבר יודע שכניסתי לבית הגידול שלו מתקבלת בברכה וכי אנחנו יכולים לבלות זה בחברת זה מהזמן שאני מקווה שיעמוד מלכת.
בעוד אני משתמש בהזדמנות לשהות בבית הגידול של צבי הנגב מבלי שיחשוד בכוונתי ויפתח במנוסה,ובשעה שהשחר מפנה מקומו לאור השמש הראשון בבוקרו של שישי,אני שם לב שבידי עדשה קיצרת רואי,בעוד בתיק הצילום שלי,שמונח במורד הקניון,ישנה מצלמה ולה עדשת רחוקת רואי. לאט ותוך הקפדה שלא להבהיל את הצבאים אני חוזר לתיק הצילום שלי אוסף את רחוקת הרואי,וחוזר לסלע הבזלת כדי לגלות שהצבאים ממשיכים בארוחת הבוקר ועדיין מזמינים אותי לבית הגידול שלהם. בחשש אני מעלה את המצלמה לגובה בעין בתקווה שהצבאים יבינו שבידי כלי הקורא לשלום ולא פיו של כלי ירייה. הזכר תוהה על קנקני ועל מה שמונח כנגד עיני ומבעד למצלמה עיננו נפגשות…
השמש כבר עלתה מעל לקווי המתאר של שפת הקניון. הצבאים,בזה אחר זה,מתחילים לטפס במעלה הואדי שחותר בדופן הצפוני של קניון שחורת,מדלגים בקלילות,מעוררת קינאה,מעל לפערי מיסלע הבזלת מעלה אל המישור שמצפון לקניון,ובזה אחר זה נעלמים לעמל יומם.
בסתר לבי אני מודה למשפחת הצבאים על הזמן הניפלא במחיצתם בבית הגידול שלהם,ומשתכנע על כך שגם עלי לאסוף את תיק הצילום שלי ולפנות את הקניון לטובת בסיס האם בטם חומו של יום יחבוט בכובע שעל ראשי.
את דרכי לכסופה שבפי הקניון אני עושה במהלך אחד,בלי עצירות ורגלי קלות,תיק הצילום הפך למשקל נוצה והמפגש עם עיני הצבאים הבולסים את ארוחת הבוקר שלהם בעודי צופה בהם,מתפעם מיופים ומהעובדה שהכניסו אותי לביתם ללא מורא ולבסוף,מששבועו,הפננו זבותינו אלה לאלה והלכנו להמשך יומינו.
בצל השיטה שבפי הואדי על מסלע שהונח שם בידי אדם,אני מרווה את צימאוני בעוד מספר צפרים מפזזות סביבי,כגם הן אדישות לנוכחותי. אני מנצל את הקרבה אליהן ואת העובדה שאינן רואות בי אויב שיש לנוס מפניו,ומנצל את ההזדמנות ללכוד אותן בעין העדשה.
חומו של שישי הראשון שחל באוגוסט 2023 מכה בי ללא רחם. ללוח התוכניות שלי נכנסות ויוצאות תוכניות על מקומות לבקר בהם שנפסלות בשל עומס החום מסכן הבריאות. ברור לי שעל מצפה עיט,בעת השקיעה,לא אוותר ועד לשקיעה יש עוד שעות עם עומס חום קיצוני,ולכן: מחפש תוכנית למקום שבו התנועה בו תהייה בתככי הכסופה הממוזגת.
נפל הפור. הכסופה הממוזגת ואני עושים דרכנו לברכות המלח שבטבורה של שמורת הטבע עברונה. את חומו של יום אני עושה בחברת הפלמינגו שבבריכות המלח שבעברונה,כמו גם בנופים הנשקפים בחלקה המערבי של הערבה ובזה המזרחי שבממלכה האשמית שממזרח לי. מפעם לפעם אני נס לקרירותה של הכסופה ומבט בשעון מגלה שחלף עבר לו הזמן,וביחד עם 40 הק"מ שביני לבין מצפה עיט אוכל להגיע למקום ולממש את התוכנית מאתמול אך לא בבוקרו של של יום אלא בערבו.
בתחושה של הקלה,משהו,וסיפוק על כך שאצליח לממש את כל תכניותיי שנרקמו בשבוע החולף 300 ק"מ מפה. כשהשמש מתחילה לשקוע במערב וקריה מרצדים על התפנית מערבה של הרי אדום שבממלכה האשמית,מנוע הכסופה דומם ואני מנצל את שעתו האחרונה של השישי הראשון בחודש אוגוסט,להרוות את העין במראות המקום,כמו גם בתצלום פנורמי של התפנית המערבית של הרי אדום שבממלכה האשמית שממזרח לי. כשהחשיכה כבר יורדת,אני שב לכסופה ושנינו עושים גלגלינו לבסיס האם שביטבתה.
שבת בבוקר,האוהל והציוד הנלווה חוזרים לתא המטען של הכסופה,וחיש קל אנחנו יוצאים לגמוע את 320 הק"מ שבין בסיס האם שביטבתה לבית. עוד סע מלא וטעון בחוויות באתגרים ובתמונות שמתרוצצות בראשי וגם כאלה שמונצחות בכרטיסי הזיכרון של המצלמות שלי – כל אלה צרכים את הזמן לשקוע בנבכי החוויות,לעבור פיתוח ולראות את האור בפרסום,וכשכל זה קורה התמונות ממסע הזריחה והשקיעה בערבה,הן כאו לפניכם.
לגלרית התמונות שקיעה במצפה עיט.
מנחם.
שפך נחל רחף – ביקור חוזר בהשראת רודי ויסנשטין.
יום חמישי העשרים ושתים ביוני,עשר בלילה אני והכסופה עושים דרכנו לחניון הלילה של נחל רחף. הפעם מזג האוויר הוא קייצי האופייני לעונה ובתוכנית: לטעת אוהל בחניון רחף,לישון את השעות שנותרו עד לאור הראשון ולקבל אותו באתר ולאחר מכן לנצל את היום לסיור באזור.
ים המלח מדרום ללשון התייבש ונעלם כבר לפני כמה עשורים. המים שבהם רוחצים הנופשים בבתי המלון שבחופיו הדרומיים רוחצים בברכות האידוי של מפעלי ים המלח. גובה המים בברכות האידוי,כמו גם מליחותם והרכבם הכימי,הכל תלוי בצרכים התפעוליים של המפעלים,צרכים מטרתם אחת: למקסם את הרווחים מכריית הרכיבים הכימיים של מי הימה. מצפון ללשון עדיין מתקווה ים המלח הטבעי אם כי החלק הזה הולך ומתכווץ עקב חסימת הירדן שינויים במשטר הגשם באגני הניקוז של נחלי האכזב הנשפכים לימה והאידוי של מפעלי ים המלח. חופיו של ים המלח הצפוני נסוגו והגיש אליהם בלתי אפשרית או מסוכנת.
אור ראשון ובעקבותיו הזריחה עולים בשפך הרחף ואני שוזף במראות הנוף הנצבע בגוני הזהב את חופיו של ים המלח ואת הרי אדום שממול. את חלק מהשנויים באור,מעלות השחר ועד לזריחה,אני מנציח במצלמות שהבאתי לוגם קפה ראשון של בוקר ומתארגן לנסיעה ליעד הבא.
חופיו של ים המלח,בעת שליחכו את מצוק העתק מזרחית למדבר יהודה,מכילים מסלע שמקורו במשקעים של ים קדמון שנסוג לפני מליוני שנים. תצורת המסלע,הייחודית לים המלח,נקראת חוואר הלשון. חופיו הנסוגים של ים המלח חושפים קרקע שבעבר הייתה קרקעית ים המלח. קרקע זו מאפיינת בשכבות של אדמת סחף שמקורה באגני ההיקוות של נחלי ים מלח,מעורבת בשכבות של מלח ששקע לקרקעית הימה ויחד מיצרים תצורות אדמה ייחודיות לחופיו הנסוגים של ים המלח והם,גם,הסיבה לתופעת הבולענים.
יום שישי. עוד מעט שמונה בבוקר. חניון שמורת הטבע עין גדי מתחיל להתמלא,אך השמורה הסמוכה איננה היעד שלי. תיק הצילום נשלף מהכסופה ויחד אתו מים דרך ומים לגמוע בטרם אצא ליעד המתוכנן כדי לשמור על איזון נוזלים בגוף. תוך כדי תנועה בשביל שבין עין גדי לנחל ערוגות אני בוחן את האור העומד לרשותי ואת התוכנית להתמודד אתו דרך עינית המצלמה,כמו גם:משנן לעצמי את כללי הבטיחות הקשורים ביעד אליו אני צועד. עוד לפני שמסתיימת הטיילת שבין עין גדי נחל ערוגות ומסיבות שאינן זה המקום לפרטן מתבלת החלטה לנטוש את המשימה ובשל הקרבה לכפר היהודי העתיק ובו בית הכנסת של עין גדי אני מחליט להיכנס למקום ולשזוף בו את עיני כמו גם את הרי אדום שבאור הבוקר נצבעים בגוני התכלת כחול ונראים כאילו צוירו במכחולו של אמן ציור.
פצלי שמן הם סלע משקע ימי להם תכולה גבוהה של חומר אורגני במצב צבירה מוצק שאותו,באמצעות חימום,ניתן הפוך לנפט גולמי או לגז טבעי. תהליך מצוי נפט גולמי מפצלי השמן כרוך בהליך חימום עתיר אנרגיה ומזהם את הסביבה. לאחר מצוי הנפט הגולמי מפצלי השמן נשאר חומר אבקתי שגם הוא מסוכן לסביבה אך ניתן להשתמש בו כחומר גלם ליצירת משטחים דמויי גומי למטרות שונות ושימושים שונים.
פצלי שמן מתאפיינים בתכולה של 33% או יותר ממשקל הסלע המקורי של חומר אורגני ולאחר חימום ומיצוי הנפט הגולמי יישארו בין 60 ל 90 אחוז של חומר שאינו אורגני ומכיל מינרלים שונים. מאוד דומים לפצלי השמן הם מסלע המכיל חומר אורגני בכמות הקטנה מארבעים אחוז,ממשקל הסלע,מתאפיינים בשכבת שצבען שחור ושייכים לקבוצת המסלע ממשפחת הפחם ומכילים ליגניט ו/או אנטראצים שניהם חומר בסיס להפקת פחם.
בדרך צפונה על כביש 90 אל עבר עין גדי,תופס את עיני שלט המציין "משאבה 9". בסיום הביקור בבית הכנסת של עין גדי ובכפר שלידו אני מחליט שבדרכי חזרה,דרומה,לאוהל שבשפך רחף אסור לדרך אל עבר משאבה 9,מתוך הנחה סבירה הנובעת מכיוון הדרך מזרחה מכביש 90 אני מניח שאוכל לצפות בצוק ההעתקים שבשוליו המזרחיים של מדבר יהודה ולקבל מבט אליו ממזרח מערבה.
החוג לגאולוגיה באוניברסיטה הברית בירושלים,ערך סקר רחב ומפרט של האזורים באץ בהם יש מסלע של פצלי שמן.באזור נחל צין,יש פצלי שמן שמהם מופקת כמות קטנה,אך עדין מסחרית,של נפט גולמי. גם באזור עמק האלה יש מרבצים עשרים של פצלי שמן ותוכנית של מדינת ישראל לתת זיכיון לחברה פרטית להפקת נפט גלמי מפצלי השמן שבעמק האלה נמצאת במאבק ציבורי של כמה גופים למניעת הוצאת הזיכיון. על פי המפה של תפוצת פצלי שמן שנעשתה בעקבות ממצאי המחקר של החוג לגאולוגיה באוניברסיטה עברית,אזור בקע ים המלח בכלל ולחופיו המערביים בפרט אין מרבצים של פצלי שמן.
בדרך דרומה,על כביש 90 אל עבר האוהל שבנחל רחף,אני פונה לשמאל,במגמה כללית מזרחה,אל הדרך שאליה מורה השלט:"משאבה 9". בתחילת הדרך מימיני ומשמאלי מטעי התמרים של קיבוץ עין גדי שבחלקם הצפון זרחי מאגר מים שככל הנראה משמש לאצירת מי שופכים מושבים להשקיית המטעים. בהמשך משאל,במגמה כללית צפונה לי נפרש בני נופו של מצוק ההעתקים מואר באור שמש קדם צהרי היום. אני מאט את מהלך הכסופה ותר בעיני לוקיישן לעצירה שבו אתפוס בעין העדשה את מצוק עתקים.
בערך באמצע הדרך,בין כביש 90 מתחם משאבה 9 של מפעלי ים המלח,צדות עיני שדה ובו מפוזרים סלעים הנראים,במבט ראשון,דומים לשדה הבולבוסים שבנחל קידר. זהו השגתי א מבקשי. הכסופה נעצרת,מנועה דומם ואני יוצא לחקור את בעיני בתופעת ה"בולבוסים" הנשזרת ממני צפונה. כאמור,הסלע בחופי ים המלח לא יכול להכיל א הנדרש ליצירת בולבוס ושכבות המסלע מורכבות חמור אורגני ומשקעים שנראים כמינרלים שאינם,בפרוש אינם,מלח. בתוך אותם "בולבוסים" שולות שכבות של חומר אורגני שחור משחור,ומאחר ואין פצלי שמן באזור זה הרי שמסלע הזה,שאין ידי משגת את המידע כיצד ואיך נצר והגיע למקום,הוא מסלע שמכיל פחם.
לאחר ששבעו עיני ממראה שדה מרבצי מסלע ממשפחת פחם,כמו גם משיפוליו המזרחיים של מצוק ההעתקים,חזרתי לאוהל ואחר ועומס החום הלך והעיק,ובאן צל במקום,האוהל קופל הוכנס לאחורי הכסופה שעשתה דרכה חזרה צפונה,הביתה.
והתמונות מהמסע הזה,לשפך הרחף,בית הכנסת של עין גדי ושדה סלעי הפחם בואכה משאבה 9,הן כאן לפניכם:
מנחם.
פרויקט גייל רובין – שבועות 2023.
יום חמישי,ערב שבועות,שעת צהרים,פני הכסופה לכביש 6 ודרכו לבסיס האם שבחי בר יטבתה.
בדרך כלל אינני נוהג את דרכי דרכי דרומה לעשות ללא עצירה לטיול וצילום באזור,הפעם:בשל אילוצי פרנסה נאלצתי לצאת לדרך ממש באמצעו של יום,לחבור למיטב הפקקים באזור ולגמוע את 312 הקילומטרים מביתי לבסיס האם – באחת.
בתוכנית: לטעת אוהל בבסיס האם,לשבוע בארוחת ערב ולפגוש את מיטת השדה מוקדם ככל האפשר,על מנת לאפשר השקמה מוקדם בבוקר ולעשות דרכי למרכז הערבה למאגר עשת הדסה ולעשות בו את שעותיו הראשונות של בוקר.
מאגר עשת נבנה על ידי הקק"ל באמצע שנות השמונים. המאגר נמצא באפיק נחל חיון,העושה דרכו מזרחה אל עבר הערבה. למאגר שטח ניקוז של כ 1241 קמ"ר כשהמים מגיעים מזרימה עיתית בנחל חיון ובנחל הערבה בכלל,ומגשמים היורדים באזור אגן הניקוז של המאגר בפרט. חלק משטחו של המאגר נמצא בשטחה הריבוני של הממלכה האשמית,הלא היא ירדן,וכשנבנה המאגר כל שטח הניקוז שלו היה בשטח שבריבונות ישראלית שנקבעה בהסכמי השלום עם ירדן.
רעיון אגירת המים במקום הוא:לאפשר למים לחלחל לקרקע באזור ולהעשיר את אקוויפר תת הקרקע של האזור שבו הוא מתקיים. אי לכך,המאגר מתמלא מים בחורף ובהמשך הקיץ מתרוקן מתכולתו,לעתים עד שיבש לחלוטין ולעתים לא.
סביב האגם התפתחה פאונת מים האופיינית לאזור המדברי של ארץ ישראל ובעלי חיים שונים מוצאים בו את ביתם.
זהו מאגר המים הדרומי ביותר בישראל ואיננו מוכרז כשמורת טבע אבל מגודר ומופרד מסביבתו באמצעות גדרות ומכשולים שהקימה קק"ל על מנת לשמור את ניקיון המים של המאגר כמו גם לאפשר לפאונה ולחי המקומי להתקיים באין מפריע.
בשולי המאגר בנתה קק"ל מצפה מוסדר המאפשר מבט אל כל עברי המאגר על החי והצומח שבו. המאגר נבנה במימון הדסה ושמו המלא הוא מאגר עשת הדסה כהוקרה לתרומתם.
יום שישי. חג שבועות. כמתוכנן עוד בטרם מבציעות קרני השמש הראשונות אני מגיע למצפה שלחופי מאגר עשת,תופס לי את מיקומי בתצפית המקורה ומלווה את בוקרו של חג השבועות,משביע את העין בכל מה שמתרחש בסביבת המאגר,ומנציח את האירועים בעדשת המצלמה.
משהשמש עלתה במזרח השמיים,ופעילות הבוקר במאגר החלה להאט מהלכה,ארזתי את ציוד הצילום ואת עצמי וסרתי למוצב עשת הסמוך.
מוצב עשת שימש את צה"ל כחלק ממערך המוצבים הצופים מזרחה,אל עבר הגבול עם ירדן. כחלק מתפיסת הביטחון של צה"ל המוצב שימש כמרכז קשר,איסוף מודיעין וכמקום שבו ישבו חיילים לטובת הגנה מפולש שיבוא ממזרח. עם השנים,והסכם השלום עם ירדן,המוצב ננטש במצבו,ואת החיילים אוספי המודיעין החליפה מערכת חיישנים של חיל הקשר. המוצב פתוח ונגיש חופשי לציבור כשרק מערכת החישה מוגנת גדר מסיבית ומצלמות אבטחה בהתאם.
המועצה המקומית מרכז הערבה ביקשה מצה"ל מספר פעמים לאפשר להכריז על המקום כגן שבו יוכלו לבקר אנשים מבלי להיחשב מסיגי גבולו של צה"ל. נציין:באזור הדרום יש לא מעט אתרים הפתוחים לציבור ונגישים ללא תנאי ובהם מערכות חישה של חיל הקשר. מסיבות לא ברורות צה"ל מעולם לא הסכים ומי שמבקר באתר,שכאמור פתוח ונגיש חופשי לציבור,נחשב בעיני הצבא כמסיג גבול. גם את שרידי מוצב עשת השבעתי בעיני ובעין העדשה,והתמונות ממנו הן כאן לפניכם:
את שראו עיני במאגר עשת,והונצח בעין העדשה חילקתי לתת הנושאים הבאים:
השתקפויות הנוף במי המאגר.[לגלרית התמונות]
מהחי והצומח באגם.[לגלרית התמונות]
צילום אבסטרקטי מנוף המאגר.[לגלרית התמונות]
מנחם.
פרויקט גייל רובין – פסח 2023.
שאלה שגורה בפנו לקראת חג הפסח היא:"איפה אתה/את עושה/עושה את הסדר?" את ליל הסדר 2023 החלטתי,זה לא מכבר,לעשות בערבה בבסיס האם שבחניון הלילה של החי-בר יטבתה שאליו אני נמשך בעבותות של קסם.
דרכי המדבר מאובקות ומי שמהלך בהן מעלה אחריו ענן אבק,שלאטו הולך ושוקע אחרי שהשיירה כבר מזמן עברה,צונח אל הקרקע,מקבל את לחות הבוקר הקריר מישתכב לו ומחכה להלך הבא שיעלה אותו לאוויר,וחוזר חלילה. כמו כל מסע דרומה במסגרת פרויקט גייל רובין,ובהשראתה,גם הפעם היה צורך שאבק הדרך ישקע ואת מקומו יתפסו המוזות – ומשזה קרה,ולאחר והתמונות פותחו ונערכו הנה פה:סיפורו של פסח 2023 בבסיס האם שבחי בר יטבתה.
היום הראשון,ערב פסח.
שעת בוקר מוקדמת מאוד,כזו שרוב בני האדם נמים במיטותיהם ונמצאים בחלום שאת ספרורו מי ידע. חרטום הכסופה מופנה אל עבר הדרך,שער החצר מורם ואנחנו,חיש קל,עולים על כביש שש ודוהרים דרומה. היעד: עם אור ראשון להימצא על גבעה קטנה ליד בית העלמין של מושב פארן,ללגום קפה מהביל ולצפות בבוקרו של ערב ליל הסדר עולה ומאיר את המדבר.
בדקות הראשונות של בוקר,מנוע הכסופה מושתק ליד שער בית עלמין של מושב פארן שבערבה התיכונה. תרמוס ובו קפה חם ומהביל נשלף מאחוריה ואתו מצלמה. כל הסט הזה מתיישב על ספסל מאולתר עשוי משטחים שפניו אל העמק שבמערבו של מושב פארן,והשמש,היא אט אט תופסת את מקומה בשמיים וצובעת אותם בצבעי שעת הזהב הקסומה. אני מרווה את צימאוני ואת עיני,לוקח כמה מהתמונות ורגלי נושאות אותי לשביל המסומן ירוק,זה שבמהלכו יעבור בנקיק סלע,למרגלות מפל נסתר,שיבש לו זה מכבר,ולבסוף לכיפת עשת,כיפה הנישאת מעל לערבה המרכזית וצופה אל נופיה האפיים.
על כיפת עשת אני עושה שעה קלה של רווית העין במראות המדבר המוריק בראשית האביב,גם עין העדשה מקבל את מנת הנוף הנשקף מהכיפה. בעודי מרווה את עיני בנופים הסובבים את כיפת עשת קול צעדים נשמע מאחורי גבי.
אל המקום מגיע אדם שאהבת הארץ הולכת לפניו – לפחות כך זה נראה לי במבט ראשוני. האיש מתיישב לוגם מים ומסיבה לא ברורה פורצת בנינו שיחה קולחת שנסובה על האזור ומכמניו המיוחדים כולל היסטוריה גאולוגית וארכאולוגית שלו. ובעוד השיחה בנינו קולחת לה מציץ האיש בשעונו מציג עצמו,מוסר מספר טלפון וממהר לביתו לקראת ערב ליל הסדר. בן שיחי הוא גדעון רגולסקי. קרוב ליובל שנים תושב מושב פארן,חקלאי,מורה דרך,מהלך בדרכי המדבר ולזכותו כמה תגליות אפיות בתחום הגאולוגיה,ארכאולוגיה ופלאונטולוגיה. נפרדו דרכינו עם הבטחה להמשך.
ציוד הצילום נארז ורגלי נושאות אותי להמשך המסלול,זה היורד מהכיפה ובסופו מגיע חזרה לשער הכניסה לבית העלמין,שם מחכה הכסופה להמשך דרכנו…דרך שמסתיימת בבסיס האם שבחניון הלילה של החי-בר יטבתה.
והתמונות,המדברות בעד עצמן,הן כאן לפניכם:
היום השני – פסח 2023.
מאסיב אילת רחוק,מרחק כמה שעות נסיעה,מביתי ולהגיע אליו לטיול יום הוא "מבצע" מורכב ולא כדאי. משכך,כל אימת שאני פוקד את הערבה מאסיב אילת מצטרף למפת הטיולים שלי ואין סיכוי שאוותר על ביקור בו. בכל פעם שאני מבקר במאסיב אני מסמן לעצמי מקום או מקומות לבקר בהם אם לראשונה,אם כביקור חוזר ואם להלך במסלול אחר מזה שעשיתי בו,בהליך הזה סומן הר יהורם – וביום השני למסע במסגרת פרויקט גייל רובין ובהשראתה,החלטתי לטפס ליהורם הפעם ממזרח ולא כמקובל ממערב מחניון הלילה שלמרגלותיו.
עם בוקר אני שם פעמי לחניון בפתח נחל שלמה שממנו יוצאים שני שבילים:הכחול,שמכונה "הדרך הישנה לאילת" שמהלך מנחל שלמה צפונה בואכה תימנע,והאדום המעפיל לחניון הלילה שלמרגלות הר יהורם בהדום ההר עצמו.
את נחל שלמה חוצה גשר שהוקם על ידי הממלוכים ועל גביו סללו הבריטים דרך פתלתלה שהיום נמצאת במצב רעוע למדי. לא הצלחתי לדלות הרבה פרטים על הדרך הבריטית הזו למעט העובדה שהשתמשו בגשר הממלוכי שעל נחל שלמה והמסלול עצמו,של הדרך,מגיע בסופו של דבר למכרות הנחושת שבתמנע צפונית לאילת.
קצת לפני חניון הלילה,על הדרך הבריטית שלמרגלות הר יהורם מצאתי אנדרטה לא מסומנת שאין בה ועליה פרטים,אך צופה לדרום מזרח ומספקת מבט על הר שלמה מפרץ אילת ועל מפגש הגבולות בין ערב הסעודית לממלכה האשמית – ירדן. שעה קלה אני מבלה במקום,מרווה את העין במראות הכביש בפתלתל המלווה את נחל שלמה ואת הגשר הממלוכי שנושא אותו,ולאחר שעין העדשה ממלאת בטנה במראות המקום אני חוזר לחניון,במטרה לחצות את כביש 12,הסמוך,ולהמשיך בדרך המעידה על עצמה כדרך לאורך גבול ישראל מצרים ובפתחה שלטי אזהרה מטעם צה"ל המדברים בעד עצמם.
בין כביש 12 לדרך הביטחון מפריד קטע קצר של דרך לא סלולה. לפני,נעצר רכב ונעמד במקומו ממש לפני קטע הדרך הלא סלול. מבט קצר סביב מעלה שממש מולנו עומד לו צבי ובולס את ארוחת הבוקר שלו תחת עץ השיטה. אט אט אני מתגנב מהכסופה כשבידי מצלמה,מתקרב,באטיות ובזהירות,לצבי ומצליח לקח ממנו כמה תמונות,כשבאחת מהן:נפגשות עיננו,זו שלי מבעד לעינית המצלמה,ואלה של הצבי הישר לתוך העדשה. חולף פרק זמן,לא ידוע,והצבי מחליט להיעלם לו במרחבי מאסיב אילת,אני חוזר לכסופה וכעבור פרק דרך,סלולה היטב,קצר מקבל את פני שער ברזל סגור היטב המבהיר שמפה והלאה הנסיעה בלתי אפשרית מטעמי ביטחון.
ליד השער נשקף נוף שבו מאסיב אילת נושק לגבול סיני שבמצרים,מאחורי:אני רואה את הר שלמה מפיץ אל על את פסגתו הישר אל השמיים הכחולים רוצה לומר:"אני פה לפניך ואשאר גם אחריך". לא נשארתי אדיש לאמירה,הנכונה משהו,של שלמה,ההר,והנצחתי את אמירתו בתמונה,ולאחר שנלקחה שבתי לכסופה ושמנו פעמינו לבסיס האם,שבחניון הלילה בחי-בר יטבתה.
והתמונות,המדברות בעד עצמן,הן כאן לפניכם:
היום השלישי – שישי חול המועד פסח.
בתוכנית המסע הזה תכננתי את היום השלישי בערבה לבלוי אינטימי באזור המחיה של צבי הנגב. מניסיון העבר למדתי,שאני יכול לפלוש לאזור המחיה של הצבי באזור הדרך המובילה מכביש 90 לנבכי ואדי שחורת מעט צפונית לאילת. התייעצתי עם פקח מהשמורה שהמליץ להגיע לאזורי המחיה של הצבי בסביבות שמונה בבוקר. כחייל ממושמע,הכנתי את ציוד הצילום מבעוד מועד,סיימתי את הכנות הבוקר בחניון ושמתי פעמי לנחל שחורת.
באחד מעיקולי הדרך,בואכה שחורת,במקום שבעבר ראיתי עדר של צבי הנגב,הכנתי את הכסופה תחת עץ שיטים מוריק,ויחד עם המצלמה מצאתי כפל קרקע מוצל להתחבא בו ולהמתין לבוא עדר הצבאים לבלוס את ארוחת הבוקר שלו משיחים מוריקים בסביבתי.
וחיכיתי. וחיכיתי. וחלפה לה שעה לא קצרה וחיכיתי. ועוד שעה קלה חלפה והעדר היחידי שעבר על פני היה שלשה של טנדרים צבועים בצבע הירוק של רשות הטבע והגנים. וחיכיתי וצבי הנגב,ולו אחד…לא נצפה. שוב ראיתי ענן אבק שממנו מגיחה שיירת הטנדרים הירוקים של הרט"ג ובזהירות,יצאתי ממקומי וסימנתי לטנדר הראשון לעצור. שיחה קלה עם הפקח,החביב ומסביר פנים,מעלה שהסיכוי לצפות בעדר הצבאים במקום קלוש כי הדרך מלאה במטיילים והצבי מדיר רגליו מנוכחות כה ערה של רכבי אדם. הפקח הציע לסור לשמורת הטבע עברונה בסמוך לברכות הפלמינגו ולנסות את מזלי שם עם הצבאים,כמו גם:עם הפלמינגו שסביר,כך לדבריו,שלא יאכזבו.
מאחר וכבר התחיל להיות מאוחר בבוקר,ודבריו של הפקח החביב נשאו הרבה הגיון,נכנסתי לכסופה וסרנו לעברונה,מרחק נסיעה קצר. גם בעברונה המשיך הבוקר לעבור וצבי הנגב:לא ניצפה. ממקום מחבואי בעברונה ראיתי מטוס עובר בשמיים ומיד אחריו להקת חסידות החלה לתפוס תרמיקה,של בוקר,אל על בדרכן צפונה. לקחתי כמה תמונות מלהקת החסידות בתוך התרמיקה ונפרדתי מהן בנפנוף ידיים ואיחולי דרך צלחה חזרה הביתה אי שם צפונה לנו באירופה.
בחום היום קפצתי לברכות הפלמינגו הסמוכות. אכן,כדברי הפקח,הפלמינגו לא אכזבו ואף ערכו עבורי מטס קליל במעבר מהברכה הדרומית,באתר,לזו הצפונית כשהן חוצות,הלוך ושוב,את הגבול בין ישראל לממלכה האשמית בחוסר אכפתיות מופגן.
כשבאמתחתי אף לא צבי אחד כמה חסידות מטווח בטוח ורחוק,ומעוף מרשים של להקת פלמינגו,חזרתי לבסיס האם ביטבתה.
והתמונות,המדברות בעד עצמן,הן כאן לפניכם.
היום הרביעי – שבת ראשונה של פסח.
שבת בבוקר,היום זה הזמן לגמוע את כמה מאות הקילומטרים מבסיס האם בחי-בר חזרה הביתה. השמש עולה על הרי אדום סמוקה משהו אולי ממאמץ הטיפוס,והאוויר מתמלא פתיתי אבק שמוסיפים גון צהבהב כתמתם לאוויר וממנו למראה העין ולמה שקולטת עין העדשה.
בטרם אפליג צפונה החלטתי להיכנס לחי-בר עצמו לבקר את הטלאים החדשים שנולדו באביב הזה. לא רק כדי להרוות בהם את העין אלא גם את עין העדשה המאפשרת להיכנס לביתם האינטימי מבלי להפריע ומבלי לפגוע או להזיק.
בחי-בר יטבתה שלושה סוגים של בעלי חיים,הסוג הראשון: כאלה שהיו במרחבי ארץ ישראל נכחדו ובחי בר יש גרעין רבייה שממנו משוחררים,מעט לעט,פריטים לטבע. נציין פה את ההשבה לטבע המוצלחת של הפרא והראם הלבן. עדרי בעלי החיים המועדים להשבה לטבע נמצאים עמוק בשמורה ואינם נגישים לבאים בשעריה.
הסוג השני הוא בעלי חיים שלא היו מעולם בטבע הארץ ישראלי אבל גרעין רבייה שלהם קיים בחי-בר כעתודת גבוי לפריטים מהם שנמצאים בסכנת הכחדה מידית הארצות מוצאם. לעניין זה נציין את דישון שעמוק במרחבי השמורה יש עדר למטרת שימור וכעתודה למקרה ויכחד בארץ מוצאו שם הוא בסכנת הכחדה,כאמור.
הסוג השלישי הוא נציגים של בעלי החיים ששמורים בחי-בר ואלה נמצאים במסלול הנסיעה בתוך השמורה ונגישים לציבור. כן,נציגי כל בעלי החיים נמצאים בספארי של השמורה הנגיש לבני אדם,ברם: העובדה שהם בקשר מתמיד עם בני אנוש,בכלל וכלי הרכב שלהם בפרט,וגם:מקבלים מזונם מהמטפלים של השמורה הרי שהם לא כשירים לשחרור לטבע בשל קירבתם היתרה לבני אנוש והתלות בהם והם למטרת תצוגה בלבד,אם כי – התצוגה עדיין מבדלת את בני האנוש ובעלי החיים האלה עד כמה שרק ניתן,ואלה:,האחרונים,מעמידים כטבעם דורות חדשים שלקראתם שמחו עיני.
והתמונות,המדברות בעד עצמן,הן כאן לפניכם:
מנחם.
סיפור מסע: Gail Rubin Project – Vintage Voyage
כמו שכבר אמרתי בעבר,אינני יודע מה היה ציוד הצילום שבו השתמשה גייל רובין. מזה זמן רב אני מתכנן מסע צילום לדרום הארץ במסגרת פרויקט הצילום לזכרה של גייל רובין ובעיקר בהשראתה. הפעם,אספתי לעצמי סט של עדשות וינטג’ מתקופת הפילם,התקופה שבה פעלה גייל,ואני אקדיש את המסע ללכידת תמונות תוך שימוש בעדשות האלה שפותחו עבור מצלמות הפילם ומשכך לכידת אור על ידן שונה מזו של עדשות בנות זמננו,כמו כן:תפעולן ידני לחלוטין שכן אין להן כל קשר אלקטרוני עם המצלמה ומשכך מאתגר מאוד תפעולית.
יום ראשון 12/02/2023.
קצת לפני שש בבוקר. בדיקה אחרונה של רשימת הציוד שלוקח איתי,מעוררים לחיים את המנוע של הכסופה עם החרטום במגמה מזרחה לבקע ים המלח. עוד בערב לפני מזג האוויר מרמז על גשם אפשרי באזור ים המלח ובקבינה של הכסופה שני סטים לצילום,אחד:למקרה וירד גשם והשני למקרה שבו לא ירד,הסט הזה כולל את ארבעת עדשות הוינטג’. היעד: גן לאומי עין גדי.
בגן לאומי עין גדי ביקרתי לא אחת והיתרון של ביקור חוזר נעוץ בחופש המוחלט לעין הצילומית ללכוד ממראות המקום,לחפש קומפוזיציות שלא ניו קודם לכן ולאפשר לעין האנושית לרוות מיופיו של המקום. בשל החשש מגשם וליתר ביטחון בחרתי באתר הזה,בתוכנית המקורית,הוא לא היה.
ההגעה לעין גדי מתרחשת בטרם נפתח הגן הלאומי ואני מנצל את הזמן הנותר להתאושש מהנהיגה למקום וגם לקבל החלטה,מבוססת על מצב מזג האוויר במקום,להשאיר אחרי את סט החורף ולצאת למסלול רק עם עדשות הוינטג’ מחוברות לשלל המצלמות שהבאתי איתי.
היעד הראשון בעין גדי הוא מפל דוד. בדרך אליו אני עוצר בשורה של מפלונים מלאי מים ולוקח את הזמן ואת אור הבוקר הקסום להנציח אותם בעין המצלמה. במפל דוד,התחנה הראשונה,אני מקדיש למימיו הנופלים של מפל דוד,ששוברים את קרני השמש לקשת קטנה שמתמקמת לה באמצע דרכו של המפל למטה. אחד המבקרים במקום,באדיבות רבה,מפנה את תשומת ליבי לסרטן נחלים שמתיישב לו באחד ממפלי המשנה של מפל דוד,ואני מקדיש לסרטן הנחלים מזמני ללכוד אותו תוך שהוא משתף פעולה כדוגמן ממושמע.
ממפל דוד אני מטפס מעלה למעיין שולמית ועוצר בדרכו ללכוד כמה תמונות. במעיין שולמית אני מנצל ההזדמנות שליח על הא ועל דא עם פקח צעיר מסייר באתר לשמור על הסדר והניקיון וביחד אנחנו לוגמים ממי המעיין הרעננים והמעט חמימים.
עוד קצת עליה והשביל מתפצל ימינה אל עבר מערת דודים שנמצאת מעל מפל דוד המעלה נחל דוד. הדרך,למערה,משובצת במפלים ומפלונים שעושים דרכם במגמה מזרחה ולבסוף נופלים במפל דוד ומשם,בעוד כמה וכמה מפלים,עד שפוגשים את ים המלח. הירידה למערת דודים כרוכה בירידה תלולה בעזרת יתדות ותיק הצילום הכבד יחד עם מבט לשעון ורצון לבקר בעוד כמה נקודות שכרוכות במאמץ פיזי של לעלות ולרדת,אני מחליט להשאיר את מערת דודים לביקור הבא,חוזר על עקבתי במסלול לעבר המקדש הכלקוליתי.
המקדש הכלקוליתי בעין גדי הוא תופעה ארכאולוגית ייחודית. בסמוך למקדש לא התקיים ישוב בן התקופה וככל הידוע שימש כמקום לעבודת קודש בלבד. בשלב מסוים,ככול הנראה בשלהי התקופה הכלקוליתית,המקדש נעזב מרצונם החופשי של הבאים בשעריו. דרומה משם,במעלה נחל משמר נמצאו כלי קודש כלקוליתית וככל הנראה הונחו שם לאחר עזיבת המקדש בהנחה שאם יבוא יום ויחזרו יכלו להשתמש בהם או,ולחילופין,כמקום קבורה יאה לכלי המקדש.
המקדש נמצא על כיפה נישאת בסופה של עליה תלולה,מסיבות השמורות איתי,ואיש איש עם האסוציאציות שלו,בכל פעם שאני מגיע למקום ולפתע,בגובה העיניים,נגלה המקדש הקסום וייחודי הזה,מתנגנת בראשי סצנת המסוקים "אפוקליפסה עכשיו" סצנה המלווה בפס קול של הלקוח מהולקירה של וגנר. אף על פי שהסצנה הזו רוויה אלימות שלא מתאימה לנסיבות העזיבה של המקדש – אני עוצר לרגע קל,ממש בנקודה שבה קו עיני צד את מתאר מבנה המקדש,עוצם את עיני ומגלגל בראשי את הסצנה הזו,לוגם מעט מים ומבלה במקום להשביע את העין ואת עין העדשה.
לאחר שעה ארוכה במחיצתו של המקדש אני שם רגלי על השביל המוביל מטה אל עבר מעיין גדי,המעיין שעל שמו נקרא האתר כולו. מעיין גדי נובע כל השנה ולמרות שמו מימיו אינם נארזים בבקבוקים בשם של מפעל ביקבוק מים מינרליים בעל שם זהה,המים לבקבוקים האלה מגיע מעין ערוגות הסמוך. אף על פי שמדובר בפינת טבע קסומה המקום הומה אדם,תלמידים מבית ספר שלא אנקב בשמו שעושים במקום שמות ומאלצים את הפקח במקום,אותו אחד שבליתי במחיצתו קודם לכן במעיין השולמית,להתרוצץ במקום כאחוז אמוק ולתקן ו/או למנוע מהנזקים שהטילו במקום התלמידים הצוהלים. מאחר וכל פינת טבע אכלסה מי מהתלמידים הללו המשכתי במורד הדרך חזרה לחניון.
ב 1959 קבוצה של בוקרים באזור הערבה מקימים באתר נאות הכיכר חוות בקר ולצידה מטע תמרים נסיוני ומעט גידלו ירקות. המוסדות המיישבים לא אוהבים את היוזמה הזו מטעונים שונים כשבראשם טיעון ביטחוני הנובע מהרעשות ארטילריות של הצבא ירדני. כמה מיהודי אוסטרליה תורמים כסף לחוות הבוקרים ובעזרתו מוקם ה"מבצר" שבו שוכנים הדרים בחווה.ב 1961 במימון יהדות אוסטרליה מוקם במקום מתקן התפלה קטן וכמה שנים אחר כך מים לישוב מגיעים מקידוחי מים מתוקים בקרבת מקום.
נאות הכיכר איננו הישוב הנמוך בעולם,את התואר הזה מחזיק הישוב נווה זוהר צפנית לו שהוא ברום 376- מתחת לפני הים. נאות הכיכר גבוהה ב 22 מטר ממנו,רום 354- מתחת לפני הים והיא המושב הנמוך בעולם.
עד ל 1965 הגרעין המייסד של חוות הבקר בנאות הכיכר עוזב ואת מקומו תופס גרעין התישבות אחר שמוכר את עדר הבקר הגרעוני ומבסס את המקום על חקלאות ועל צימרים.
לאחר מלחמת ששת הימים סובלת נאות הכיכר מהפגזות חוזרות ונשנות של הלגיון הירדני. צה"ל מחליט להקים במקום בסיס צבאי וליישב אותו בגרעין נח"ל. לאחר משא ומתן המתישבים מפוצים כספית עוזבים את המקום ואת מקומם תופס גרעין הנח"ל של צה"ל.
בצדמבר 1970 סלע ניתק צלע ההר שמעל האוכל של האחזות הנח"ל בנאות הכיכר. הסלע מידרדר במורד וגורר איתו סלעים נוספים בהיקף של כ 1500 טון סלע. כל גוש המפולת הזו נוחת על חדר האוכל של האחזות הנח"ל בנאות הכיכר ומקפד את חייהם של עשרים חיילים. החיילים,מחולצים מתחת להריסות בעזרת כלים כבדים של מפעלי ים המלח הסמוכים. באתר חדר האוכל הוקמה אנדקטה לזיכרם של הניספים באסון.
מוקדם יותר באותה השנה עולה למקום גרעין חדש אזרחי שמקים במקום את מושב נאות הכיכר. בשנות השמונים,של המאה הקודמת,נקלע המושב לקשיים כספיים כבדים שמוסדר במהלך השנים הבאות וכיום נמצא בו מושב שתושביו עוסקים בחקלאות,מקצועות חופשיים ותיירות.
נאות הכיכר מקום שובה עין שקל להתאהב בו. לא תמצאו בו בתי מידות ומכוניות יוקרה במוסך שלהם,ומכל מקום נשקף נופו האפי של דרום ים המלח והרי אדום. את הימים הבאים אעשה בצימר שבחצר של מיכל ונעם בנאות הכיכר,שבו מסתיים היום הראשון למסע הזה.
יום שני 13/02/2023.
בולעני קרקע הם תופעה שבה תת פני הקרקע מומס על ידי מים וכתוצאה מזה פני הקרקע קורסים מטה ובור נפער תחתם. הבולענים מתחלקים לשניים:מעשה ידי אדם וכתופעת טבע. בולענים מעשה ידי אדם פוקדים אותנו מפעם לפעם בשל תשתיות מים רעועות שממיסות את תת הקרקע ובולען נפער או בשל הזרמת מים לתת הקרקע בסמוך לאתרי בנייה שגורמים לאותה התופעה. בולעני קרקע טבעיים קימים רק בים המלח בכלל ובצפון ים המלח בפרט. ים המלח ניזון ממספר רב של מקורות מים מתוקים. המים המתוקים ממיסים את המלח שמעורב בקרקע הסמוכה לחופי הים וכתוצאה מזה נפערים בולענים. נכון: תופעת הבולענים התעצה \,כדי סכנה ממש,בשל מעשה ידי אדם,קרי: הפסקת הזרמת הירדן מהכינרת לים המלח באמצעות סכר דגניה ובשל שאיבה מימי ים המלח על ידי מפעלי ים המלח.
הרכב הקרקע בשפת ים המלח כמו גם המליחות של הקרקע מיצרים מראות קסומים של בולענים שחורצים בקרקע תצורות ייחודיות לים המלח. את היום השני למסע הזה אני מקדיש כולו לארץ הבולענים. מצויד בסט מצלמות עם עדשות וינטג’ מחוברות אליו אני יוצא,עם בוקר,לחלקו הצפוני של ים המלח,מחנה את הכסופה במקום ביטחה וממנו עושה דרכי ברגל במרחבי ארץ הבולענים נחשף למראות הקסומים שחורצים בה זרמים של מים מתוקים ומנגד בבולענים הנפערים כתוצאה מהמסת המלח בתת הקרקע כשפני הקרקע קורסים תחתם וחושפים את שכבות האדמה/מלח שנערמו במקום במשך מליוני שנים,עד שבא האדם ויבש את הים.
בסוף היום אחרי בלוי ארוך שובה עין אני חוזר לנאות הכיכר ללינה התארגנות ולקראת היום הבא באזור,שהוא גם האחרון בו.
לעת ערב,קצת לפני שהשמש מתחיל לשקוע,אני חש צורך לבקר בסביבותיה של נאות הכיכר כדי להרוות את העין ולספוג דרך הרגליים את קיסמו של המקום. בחצר האחורית של המושב זורם לו ואדי וכקילומטר במעלה הוואדי יצרו הרוח והמים כעין פטריה הדומה לתופעת הטבע המפורסמת של הפטרייה בתמנע. אציין שתופעת הפטריות איננה ייחודית לתמנע או לנאות הכיכר אלא שכיחה מאוד בנחלי הדרום כולל בנחל גישרון עליון שבמסיב אילת.
חולף הזמן ואץ לו. את הפטרייה כבר עברתי זה לא מכבר וגם סימון השבילים בואדי הולך ופוחת ונעלם. גם השמש כבר ירדה ואור אחרון מתחיל לשלוט במרחב הרי אדום צובע בגון צהוב כתום עז את שפות הואדי ואת הרי אדום המציצים בינות לשפך הוואדי. זמן לחזור ואני אוסף את עצמי ובצעד מהיר ונחוש שב על עקבותי לחצר של מיכל ונעם להמשך הערב שם.
יום שלישי 14/02/2023.
נחל רחף הוא אחד מעשרות נחלי האכזב היורדים לבקע ים המלח וזורמים אליו בשיטפונות של חורף. אורכו של הנחל הוא כעשרים קילומטרים. אגן הניקוז שלו הוא בן כשמונים קל"מ רבועים ונמצא בבקעת הקנאים מזרחית לערד. בדרכו מזרחה אל עבר ים המלח הנחל מתחלק לשלושה חלקים. החלק העליון,מבדעת הקנאים, חותר הנחל קניון עמוק ובסופו מפל בגובה של כ 60 מטר. קטע זה נקרא בפי בני המקום נחל הנשרים וכן,בעבר היו בו נשרים שנכחדו וטרם הושבו לטבע במקום. מהמפל של החלק העליון ממשיך הנחל לחתור ברמת מדבר יהודה וגם בו יוצר קניון. כשמגיע הנחל לשפת מצוק ההעתקים מתחיל,שם,חלקו התחתון שגם בו שורה של מפלים כשהאחרון בהם נמצא בשביל נחל רחף תחתון. אחרי המפל הזה,וגם בקודמיו,נוצרו גבים שבעקבות סערת "ברברה" שפקדה אותנו זה לא מכבר נמלאו מים. הטיול בחלק האמצעי והעליון,כמו גם חלק מהחלק ממצוק ההעתקים כרוך בירידה באמצעות סנפלינג ושמור למי שמיומן בספורט זה. החלק התחתון,מהמפל ועד לכביש 90,נגיש ברגל לכל מטייל ואותו פקדתי בבוקרו של היום.
הדרך למפל נחל רחף תחתון עוברת לאורך הגדה הדרומית של הנחל,וככל שמתקדמים בה הולך ומתעמק הקניון שחורץ רחף בפני מצוק ההעתקים עד שמגיעים למפל עצמו שניגלה לעין לאחר ירידה קלילה אל עברו במראה אפי של מפל גבוהה ובתחתיתו ברכת מים מאלה וכמה גבים העוצרים מהם מים.
בדרכי חזרה מהמפל נתקלתי בציפור תריסטמית שעמדה על קוצו של סלע ובסבלנות מוערת מאוד דגמנה לעין המצלמה על רקע קניון נחל רחף. לאחר שנפרדתי מהדוגמנית חזרתי לכסופה ושמנו פעמינו לנאות הכיכר.
בצד הצפוני של כביש בגישה לנאות הכיכר פעלה מחצבה של מפעלי ים המלח. המקום נחצבה קרקע ששימשה את סוללות בריכות הייבוש של החברה שבדרום ים המלח. כתוצאה מחציבה במקום נוצר אגמון שמכיל מי תהום מליחים שמוזנים במי שיטפונות מתוקים מנחל הערבה בכלל ומנחל אשלים בפרט.
בתחילת שנות התשעים,של המאה הקודמת,נזנחה המחצבה ומספר גופים חברו יחדיו וסביב האגמון הוקם מצפור צפרים שפוקדות את האגמון בתקופות הנדידה.האגמון מאפשר למספר בעלי כנף,חיות אחרות ולמיני צומח שונים האופייניים לאזור והוכרז כשמורת טבע.
דרום ים המלח בכלל ואזור נאות הכיכר הם חלק ממדינת ישראל כפי שהוכרזה במאי 1948. כחלק מתפיסת ההגנה של צה"ל נזרעו באזור מוקשים על מנת לעצור צבא פולש בכלל וכזה הנע על רכב קרבי משוריין בפרט. עם הממלכה האשמית יש הסכם שלום כבר שנים רבות,ואירוע של חדירה של גורם עוין מהאזור הזה לא קרה מעולם. למרות זאת:בניגוד לצפון ים המלח,ארץ המנזרים,דרום הימה משמש לתיירות פנים בלבד ומשכך מדינת ישראל לא טרחה,וכנראה לא תטרח,לפנות את שדות המוקשים. בנוסף לכך:הקרקע המליחה וגם מעט הגשם שבאזור עשו שמות במוקשים שהפכו לסכנה רצינית ודי בתנועה בקרבתם כדי לגרום להם לפעול ולקפד איבר או חיים. שלטי האזהרה על מיקוש באזור אינם המלצה בכלל ושומר נפשו ירחק,לרבות שלטים אלו באזור המצפור.
אחר צהרי היום השלישי,החלטתי לקפוץ למצפור. נכון,עונת הנדידה עברה חלפה לה אך אין לדעת. בליתי שעה קלה במקום,ועין המצלמה פספסה תן ששוטת לו באזור. כמה ברווזים שטו להם באגמון ונחליאלי קיפץ לו פה ושם. כשחשכה החלה לפלוש למקום עזבתי אותו ושבתי לנאות הכיכר לחצר של מיכל ונעם.
יום רביעי 15/02/2023.
זהו בוקרו של היום האחרון באזור ים המלח. במהלך היום אגמע את 184 הקילומטרים שבין נאות הכיכר לאילת,שתשמש אותי כנקודת מוצא לטיולים במסיב אילת. כבר מראש,בעת תכנון מסע הצילום הזה,תכננתי לעצור במושב פארן,שבערבה המרכזית כמאה קילומטרים צפונית לאילת,ושם לעשות את מסלול כיפת עשת.
לאחר התארגנות קלה וארוחת בוקר אחרונה בחצר של מיכל ונעם אני והכסופה שמים פעמינו דרומה בכביש 90. ליד בית הקברות של מושב פארן אנחנו עוצרים,התארגנות קלה,שחזור בראש של המסלול המתוכנן ואני עושה דרכי לעבר בית העלמין של המושב שם מתחיל שביל הגישה לכיפת עשת. על הדרך הזו מימין לי אני מבחין בזוג ספסלים מאולתרים ולידם שרידי מדורה. הספסלים צופים אל עבר בקעת עשת הקסומה,ואני מחליט לעצמי שכשאצא מהמסלול אעצור בספסלים האלה לכוס קפה והתרעננות קלה בטרם אמשיך דרומה,לאילת.
מבית הקברות אני לוקח את השביל מסומן אדום ומתחיל לטפס בשביל צר ומצידיו תהומות הנראה כאח קטן וקצר למסלול הסנפיר הגדול. עד מהרה אני מגלה שטעיתי בניווט,שכיח במקומותיי,ואני לא על השביל לכיפת עשת אלא,כפי שהסתבר בהפסקת הקפה על הספסלים,אני על סכין עשת. מאחר ומדובר בשביל מסומן היטב המשכתי בדרכי על הסכין. ככל שהתארכה הדרך,וכמה מקומות הצריכו מטיחת איברים ושימת לב פרטנית להיכן מונחת רגל זו או אחרת,מתחיל להיפרש בפני מישור עשת ומראהו האפי.
מהלך זמן מה על סכין עשת סימון השבילים מסתיים ומכוון למסלול היורד לשפת העמק מתחת לסכין עשת וממשיך במסלול מעגלי חזרה לבית הקברות תחילתו של המסלול. הטעות החביבה הזו חשפה אותי למראות של הרים מחודדי כיפות,ועמק עשת. פה המקום לציין כי שמורת הטבע עשת היא אחת השמורות הגדולות בישראל אם לא הגדולה שבהן,ברם: המקום משמש כשטח אש של צה"ל בכלל וחיל האוויר בפרט ואין להיכנס לתוך השמורה ללא תיאום עם צה"ל. סכין עשת וכיפת עשת סמוכים למושב פארן ולכביש 90 ואינם חלק משטח האש והטיול בהם חופשי בכל ימות השנה ללא צורך בתיאום עם צה"ל.
כמובטח אני חוזר לספסלים שליד הכניסה לבית העלמין. מכין לעצמי כוס קפה מהביל ושולח את העיניים לתור ולהרוות עצמן בנוף שנפרש לרגלי לרבות המשים מכוסי עננים שהוסיפו לאווירה במקום.
בן מושב פארן האיר את תשומת לבי לדברים הבאים:אין הכרח להיכנס למושב ולהחנות ליד בית הקברות.ישנו שביל גישה סמוך לגדר המושב שמגיע לחניון בסמוך לבית הקברות ומשם אפשר להמשיך לטייל בשבילים המסומנים באזור. בלא מעט אתרים שבהם מסופר על האתרים של בקעת עשת שבאזור מושב פראן ממליצים להשאיר הרכב בתוך המושב ליד בית הקברות בשל פריצות לרכבים,ברם:למרות שליד הכניסה לבית העלמין וגם ליד בית העלמין,תחילת וסוף המסלולים המסומנים באזור,יש פחי אשפה המטיילים משאירים את האשפה שלהם במושב עצמו. אז,אנשי המושב אינם עובדים אצלנו זה הבית שלהם וכפי שאינכם מלכלכים ביתו של מי ממכריכם אנא אספו אתכם את האשפה שלכם קחו אותה אתכם או הניחו בפחי האשפה והשאירו את המקום כפי שקיבלתם אותו:נקי ומטופח.
היום מתחיל לערוב ולאחר קפה מהביל והרווית העין בנוף של שמורת הטבע עשת,אני חוזר לכסופה ויחדיו אנחנו גומעים את שארית הדרך לבסיס האם באילת. קצת לפני שאני מקבע עצמי בבסיס האם שבאילת אני עוצר במרכז הצפרות של אילת. כמה סיסקסקים יחד עם כמה פלמינגו מקבלים את פני ולאחר מקדיש להם את תשומת לב העין שלי ועין המצלמה,ממשיך בדרכי לעיר אילת לבסיס האם.
יום חמישי 16/02/2023.
את היום החמישי למסע הזה,והראשון במסיב אילת,אני מקדיש לביקור בגלריה. האמנים המציגים הם:
תפנות אלת המים.
שו אל הרוח.
נות אל השמיים
וגב אל האדמה.
האלים האלה הם מהמיתולוגיה המצרית שלכשעצה היא מיתולוגיה ייחודית,שכן:למרות ריבוי אלים היא גם מיתולוגיה מונותאיסטית,כששיאה בימי אחנתון נעשה איחוד אלים ולתקופה קצרה,בעת שלטונו של אחנתון ואשתו יפת התואר נפרטיטי,הייתה מונותאיסטית לחלוטין – לראשונה בתולדות האדם,שיטה שהדת היהודית אימצה והביאה לידי חידוד כדת מונותאיסטית עם איסור עבודה לאלים אחרים בפרט לאל אחד,אחריה אומצה ה"שיטה" הזו על ידי הנצרות והאיסלאם.
המים,הרוח הבדלי הטמפרטורה הגדולים בין היום והלילה ותכולת המיסלע בוואדי גישרון מעצבים בגדותיו תצורות שונות ומשונות ועם קצת דמיון נראה שם מראות המזכירים את הבירה הנבטית שבפטרה,דרך פרצופים עם הבעות שונות ומשונות ועד לכל תצורה אחרת כיד הדמיון – וצריך דמיון כדי ליהנות מהמראות שפיסל הטבע בוואדי.
נחל גישרון הוא נחל אכזב שמתחיל את דרכו בסמוך למעבר נטפים,כ 12 ק"מ מערבית לאילת,חותר קניון עמוק בתחומי מדינת ישראל ואז פונה דרומה,חוצה את הגבול למצרים ונשפך לים סוף סמוך לטאבה שבמצרים.
מול הקניון העמוק והייחודי מאוד למאסיב אילת,בעודי מקמפז את תפיסת התמונות של קניון גישרון עליון בטרם יחצה את הגבול מצריימה,אני רואה סלעית שחורת בטן,יחד עם עפרוני מדבר מלקטים להם ממזונם,בעין מפריעה. אני שולח יד לתיק הצילום ובכמה שפחות תנועות מיותרות,כדי שלא להפריח את שני אורחי,שולף ממנו את הסט המתאים ומצלם את השתיים,ביחד ולחוד.
אחרי שעה ארוכה בלווית העפרוני,הסלעית וקניון גישרון אני אוסף את עצמי,את המצלמות וחוזר,בהמשך המסלול,חזרה לחניון לכסופה,ואיתה חזרה לאילת לבסיס האם.
יום שישי 17/02/2023.
יחידה 5050 היא חלק מחטיבה לטכנולוגיות היבשה של זרוע היבשה של צה"ל. חטיבת הטכנולוגיה של זרוע היבשה מורכבת ממספר אגפים שעוסקים בפיתוח אמצעי לחימה לחילות היבשה,כמו גם התאמה של מוצרי מדף לצרכים של זרוע היבשה של צה"ל. בסיס יחידה 5050 נמצא כארבעים ק"מ צפונית מערבית לאילת על כביש 12 והיא אחראית לביצוע ניסויים בכלי משחית עבור צה"ל וגם משמשת חילות זרים בכלל וצבא ארה"ב בפרט.
את סיפור הדרך אל הבולבוסים שבנחל קידר,הרי אילת,קראתי ושיננתי בערבו של היום הקודם,ולאחר ארוחת הבוקר במלון,ארגנתי את ציוד הצילום המתאים למה שיש לצפות בשטח ויצאתי לדרך שכללה כ 50 ק"מ לכל כיוון. כשהגעתי לנקודת הציון שבה יש לרדת מכביש 12 לנחל קידר פניתי לימין והתחלתי לנסוע בדרך אפר. כבר בראשיתה קידם אותי שלט אזהרה על כך שמדובר בשטח אש, ולידו שלט המורה למקום שלא אליו תכננתי להגיע. שחזרתי בזיכרוני את סיפור הדרך ושמתי,הפעם,לב שהפנייה ימינה מכוונת למי שמגיע לאזור מצפון,ואני:הגעתי מדרום.חזרתי לכביש 12 חזרתי קברת דרך קצרה מאוד והשביל לנחל קידר נמצא.
ירדתי לדרך,דרך כבושה מתאימה לנסיעה גם ברכב רך כמו הכסופה,והתחלתי דרכי בסימון הדרכים כפי שהופיע בהוראות הגישה לאתר המבוקש.
גם פה קידמו את פני שלטי אזהרה על היות המקום שטח אש. בשל קירבתו למחנה יחידה 5050 התגנב לליבי חשש שלמרות שצה"ל לא מתאמן,וגם לא עושה ניסויים,בימי שישי הרי מדובר במקום שגם צבאות זרים משתמשים בו ואצלם שישי הוא יום רגיל בשבוע. אז פקחתי אוזניים לשמוע אם יש קולות נפץ. נחל קידר קרוב לכביש 12 והנחתי שאם יתבצע בקרבתו ניסוי כלשהו הכביש יחסם. מאחר ולא היה חסום וקולות משונים לא נשמעו,וגם: כל הדרך,כולל בשדה הבולבוסים,יש קליטה סלולרית החלטתי להמשיך ולהגיע לשדה הבובוסים ולטייל בו – ובמקרה ומשהו חשוד ישמע אוכל לצלצל למשטרה ולבקש תיאום עם צה"ל ולחלץ עצמי מהמקום. לשמחתי זה לא נדרש.
בסיפור הדרך שקראתי לא צוין שמדובר בשטח אש וכן צוין שישנה נקודה מסוימת שבה עוצרים ויש להלך רגלית כקילומטר וחצי,לכל כיוון,כדי לבקר בשדה הבולבוסים. אז,הכסופה מתמודדת,בקלות יש לומר,עם מהמורות הדרך ולפתע,בקצה חרטומה מבעד לשמשה הקדמית אני רואה חניון מסודר ומהודק היטב ולצידו שדה הבולבוסים שהעתיק נשימתי וקולות פליאה בלתי נשלטים יצאו מגרוני למראה המקום.
בולבוסים הם תופעת טבע ייחודית לאזור הנגב ולמסיב אילת. פעם,לפני כעשרים מליון שנה,אזור זה היה מכוסה בים,ים תטיס שמו. בעמקי הים מתלכד חומר אורגני שמקורו בתהליכי בלייה וסחף,אליו מצטרפים שלדים של בעלי חיים ימיים וביחד נוצרת בוצה ששוקעת לעומק הים שבמרכזה שרידי מאובנים אורגניים וסביבה תלכיד של חומר אורגני שמקורו בסחף,כאמור.
שם,בעומק הים,בתהליכים של דחיסה והידוק מתלכדים החומרים האורגנים ונדחסים לידי גוש אחד של מסלע שמתלכד ללא כיוון מסוים ומכאן צורתם העגלגלה.
משנסוג הים,תהליכי הבלייה הטבעיים,רוח,מים והבדלי טמפרטורה,חושפים את התלכיד הייחודי הזה בצורת כדורים הדומים לתפוחי אדמה ומכאן שמם:בולבוס קרי תפוח אדמה בערבית.
שעה ארוכה בליתי בחיקם של הבולבוסים שבנחל קידר,שזפתי את עיני בתופעת הטבע הקסומה הזו ועין המצלמות,עם עדשות הוינטג’ מימי הפילם,לקחו תמונה אחר תמונה. בצער,ומתוך הנחה שללא תיאום עם צה"ל להמשיך להסתובב בנחל קידר עשוי להיות מסוכן,חזרתי לכסופה וחזרנו לבסיס האם,באילת.
כביש 90 הוא הכביש הארוך בישראל. הוא מתחיל בצפון בשער של מטולה ומסתיים דרומית לאילת במעבר הגבול בטאבה. את חלקו הדרומי של 90 עשיתי,עם הכסופה,כבר כמה פעמים בנסיבות שונות,אך זמני בשישי הזה בידי,ורציתי עוד קצת מים סוף והרי אילת הנושקים לו.
אין כמו להלך ברגל כדי לספוג מאווירה של מקום,אז עזבתי את המלון והלכתי ברגל כשהיעד הוא נמל אילת. נמל אילת איננו פועל בשישי,אם כי פה ושם ראיתי משאית עמוסה כלי רכב חדשים עושה דרכה מהנמל צפונה. מאחר והנמל סגור הרוויתי את העין במתקניו בכלל ובמאות מכוניות חדשות למשעי שהגיעו אליו מארצות היצור במזרח,מסין ועד לקוריאה. השעה התאחרה ואת דרכי חזרה עשיתי באוטובוס של אגד שסובב עצמו לדעת במתחם המלונות שבחוף הצפוני של מפרץ אילת עד שהגיע לתחנה הסמוכה לבסיס האם,ממנה פרשתי לערב השבת.
שבת 18/02/2023.
שבת בבוקר,בחדר האוכל של המלון מחלחלת אל קירבי התחושה שמסע זה,על מקומותיו המופלאים והשימוש בעדשות הפילים – מגיע אל קיצו. תם,לא נשלם.
כביש 90 מאילת לצומת הערבה,נקרא גם כביש הערבה,הוא אחת התשתיות הרעועות והלא מתאימות לתנועה שיש בישראל. נוסיף לזה שנהגי ישראל חשובים שחוקי התנועה בדרך הזו הם המלצה בלבד ומפירים כל חוק תעבורה ומפגינים כל בריונות כביש אפשרית בכביש הזה. אם אני יכול להדיר גלגלים ממנו,תמיד אשמח לעשות כן.
לאחר ארוחת בוקר דשנה במלון,והתארגנות קפדנית,לוודא ששום דבר לא נשאר מאחור,נכנסתי לכסופה. טיפסו בכביש 12 ממנו לארבעים כביש 6 הביתה אגב כך,כמה מקומות בדרך הזו שהיו זקוקים לתיקון תוקנו והכבישים האלה במצב תחזוקה מצוין,כמו גם דלילים בבריוני הכביש.
דרך עם נופים קסומים ואפים שחוזרת ומושכת אותי אליה ולאתרי הנוף שבצידיה שוב ושוב,ושוב. הפסקה קצרה להתרעננות במצפה רמון ומשם הביתה. תם. לא נשלם אחזור לדרך הזו ולמאסיב אילת ככל הנראה בפסח הקרוב.
בדרך כלל אינני נוהג לציין את פרטי ציוד הצילום ומהלכי הפיתוח. שה,לרוב,איננו מעלה או מוריד דבר. כבדברי הפתיח,המסע הזה חוסה תחת ההשראה שקיבלתי מגייל רובין וכפי שציינתי יצאתי למסע כשבאמתחתי עדשות פילם בני תקופתה של גייל – אם כי אינני יודע לומר אם השתמשה במי מהן אם בכלל.
לכל התמונות שצילמתי הדבקתי את שם העדשה שבה השתמשתי וכן,היה זה מאתגר מאוד ומאוד מענג להשתמש בעדשות שאין להן קשר אלקטרוני עם המצלמה הכל צריך להעשות ידנית,ועם עדשות שתוכננו למצלמות פילם התוכניות אופטיות בנות כמה וכמה עשורים שמרנדרות תמונה וצבע שונה מעדשות בנות ימינו.
לקנון פול פריים חוברו,חליפות,עדשת ה 35 מ"מ עדשת ה 55 מ"מ ועדשת ה 135 מ"מ. לקנון APS-C חוברו,חליפות עדשת ה 55 מ"מ וגם ה 135 מ"מ. ללומיקס חוברה דרך קבע עדשת ה 200 מ"מ לקנון הוותיקה חוברה,לחלופין,עדשת ה 200 מ"מ. כל התמונות פותחו בלייטרום בלבד. עדשת ה 135 מ"מ וה 200 מ"מ הגיעו לידי ימים ספורים לפני שיצאתי למסע הזה ולצלם איתן היה גם להכיר אותן מקרוב על היתרונות והחסרונות שלהן – מה שהוסיף לאתגר וגם לחויות הצילום בכללותה.
מצלמות:
קנון 6D.
קנון 80D.
קנון 1000D.
לומיקס G85.
עדשות וינטג’:
Flektogon 35MM
Helios 44-6 55 MM
Pentacon 135MM
Jupiter 200MM
מנחם.
Gail rubin Project – Vintage Voyage
זה זמן רב שאני זומם חופשה ארוכה באזורי הדרום הקסומים והאהובים עלי. נרקמו תוכניות שונות ומשונות ורובן ירדו לטמיון מסיבות שונות ומשונות. לא עוד. מפעם לפעם אני יוצא למסעות בדד בארץ במסגרת פרויקט גייל רובין,שממנה אני שואב השראה בכל הקשור לשילוב בין אהבת הארץ לצילומי נוף,חי וצומח שלה.
גייל נרצחה על ידי בני עוולה באירוע הידוע כאירוע אוטובוס אגד בכביש החוף. כבר אמרתי,ולא פעם,שאינני יודע לאן הייתה גייל מוליכה את הקרירה הצילומית שלא אילולי נגדעו חייה. את צילומי הטבע של גייל אני מכיר אבל יודע מעט על טכניקת הצילום שלה ועל הציוד שבו השתמשה ולכן מרשה לעצמי דמיון חופשי.
אור ליום ראשון,טרם יפציע השחר,אני שם פעמי לאזור ים המלח. שלושה ימים אשהה שם ובסופף אדרים לאילת לשלושה ימים במסיב אילת.
במהלך התקופה האחרונה אוסף העדשות שלי התכבד בכמה שכיות חמדה מתקופת הפילם ומתקופת פועלה של גייל כצלמת טבע ולא סתם המסע הזה חוסה תחת הכותרת Vintage Voyage כי אני לוקח איתי שני סטים של עדשות צילום,סט אחד הכולל עדשות מהמאה ה 21 שתוכננו למצלמות ספרתיות ושהן אטומות למים,וסט של ארבע עדשות מתקופת הפילם. למה שני סטים? כי לפי תחזית מזג האוויר ביום הראשון למסע הזה באזור ים המלח צפוי גשם באזור,ועדשות הוינטג’ גשם…לא כוס התה שלהן. בכל שאר הימים,ובמידה וגשם לא ירד,כל המסע יונצח בסט המשלב מצלמות DSLR וחסרות מראה מודרניות עם עדשות מעולם הפילם בני תקופתה של גייל ואפילו כאלה הקרובות לגיל הביולוגי,שלי.
צילום עם עדשות מתקופת הפילם שונה לחלוטין משימוש בעדשות בנות זמננו. נתחיל מזה שהעדשות האלה מרנדרות צבע ואור בצורה אחרת מעדשות בנות זמננו,עובר בזה שאין להן קשר עם האלקטרוניקה של המצלמה ומטפלות בבוקה בדרך אחרת ומיוחדת להן ומשכך:כל תמונה נלקחת ידנית,פוקוס ידני,F סטופ ידני וכו ודורש ניסיון והרבה תשומת לב ואתגרים טכניים שבעדשות בנות זמננו מטופלות על ידי אלקטרוניקה.
אז כן,יש קצת פרפרים בבטן. זה הולך להיות מסע מאתגר:פיזית,התגברות על תנאי מזג האוויר,כולל הגשם הצפוי ביום הראשון ומסתיים באתגר של לקיחת התמונות עם סט בן זמננו ועדשות פילם ותיקות ומאתגרות.
התמונות של העדשות המדוברות מצורפות פה וההמשך…עוד יבוא.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – עולמם הזעיר של הצמחים.
בעת שפגשו בני הבליעל את גייל רובין בחוף ימה של מעגן מכאל עסקה גייל בצילום עולם החי והצומח שבמסגרתו הגיעה לחוף הים על מנת לצלם את הצומח המקום ומצאה שם,את מותה.
בעת הזו מתקיים שיא הפריחה של צמחי הסתיו ותמונות שלהן מופיעות "כפטריות אחרי הגשם". על מנת לבדל מסע צילום זה מאחר,לחדש,להציג נקודת מבט מזווית צילום ועין צילומית יחודית צריך להציב אתגר צילומי ובדרך להשגתו להפיק את המיטב מציוד הצילום מניסיונו של הצלם והעין הצילומית שפיתח לעצמו.
יום שישי השני בצדמבר הצבתי לעצמי פרויקט צילומי,במסגרת ההנצחה ובהשראתה של גייל רובין. הפעם האתגר הוא להיכנס לביתם האינטימי של צמחי הסתיו ולהנציח אותם בדרך לא שגרתית משהו.
פרויקטים צילומיים שאני מציב לעצמי,תמיד חוסים בהשראה שקיבלתי מפועלה של גייל רובין ז"ל. אבל אין די בהשראה,כדי שבאמת יהיה זה פרויקט מאתגר עם נושא אחיד ואם אתגרים לצלם ולציוד הצילום צריך לקבוע כללים לתכנן ולהוציא לפועל.
התוכנית הראשונה,במסגרת פרויקט זה,היתה לבחור את אתר הצילום,ואחר כך את ציוד הצילום שאקח איתי על מנת להוציא אל הפועל את האתגרים שהצבתי לעצמי.
חורשת הארבעים,שבהר הכרמל,ובשטח השיפוטי של העיר נשר,התברכה במיצג,כמעט,מלא של פרחי הסתיו. לפי המידע שאספתי במקום פורחים:הסתוונית,הכרכום,הנרקיס,אירוס והרקפת.
מזג האוויר בשישי היה מבטיח,עם תאורת שמיים טובה,והדבר היחיד שהצריך התייחסות ברמה הטכנית של לקיחת התמונות היתה רוח חזקה עם משאבים חזקים שפורצים מפעם לפעם.
לאחר שהמיקום נבחר,והיה ידוע למה לצפות הגיע הזמן לתכנן את ציוד הצילום שילקח איתי. שני סטים יצאו איתי לחורשת הארבעים,הראשון: סט של מצלמת קרופ אליה משודכת עדשת מאקרו יעודית,והשני: מצלמת חיישן מלא ואליה מחוברת עדשת 85 מ"מ בהיפוך חיבורים,על טכניקה זו אתעכב מיד.
בדרך הטבע עדשה מחוברת למצלמה כך שהאלמנט הקדמי שלה יאסוף את האור,בהתאם למבנה שלו במקרה דנן עדשת פריים 85 מ"מ,יעביר אותו בין האלמנטים שבעדשה עד שיגיע לקצה העדשה שבה יקרין את האור שנאסף מלוא גודלו של החיישן.
בעזרת מתאמים מתאימים,ניתן לחבר את העדשה הפוך כלומר:את האלמנט הקדמי לחבר לתבריג העדשה ובצד שמנגד,ימצא התבריג של המצלמה כך שהאור עובר לחיישן במהופך,קרי: נאסף בחלק הצר של העדשה עובר אל עבר החיישן ושם מוקרן באמצעות האלמנט הקדמי של מעדשה ומוקרן הרבה מעבר לגודל החיישן כך שבעצם מה שהחיישן קולט זה חלק קטן שבמרכז העדשה ובפועל התצורה הזו מייצרת הגדלה של אוביקט הצילום.
מעבר להגדלת אוביקט הצילום תצורה זו מייצרת המון אתגרים טכנים שנובעים ממערך העיוותים האופטיים שמיצרת העדשה שכאשר היא מחובר כדרך הטבע למצלמה המצלמה יודעת להתגבר עליהם. בהיפוך עדשה העיוותים האופטים של העדשה הופכים חסרי שליטה ומהווים אתגר גדול מאוד בלקיחת התמונה ויצירת הקומפוזיציה.
במקרה דנן,מאחר וידעתי מראש שצפוייה רוח חזקה,בנוסף למתאמים שאיפשרו היפוך העדשה הוספתי מתאם שמעביר את המידע האלקטרוני בין העדשה למצלמה. המצלמה והעדשה הזו אינן מיוצבות אבל בקשתי להעזר במנועי הפוקוס של העדשה על מנת לדייק בלכידת הפוקוס בתנאי הרוח שסררו באתר היוו אתגר טכני שהיה ידוע מראש.
מבחינת המצלמה,היתה מחוברת אליה עדשת הפריים 85 מ"מ במציאות,היפוך העדשה,יצר אתגרים רבים בלכידת התמונה,חלקם נאכפו בשטח תוך כדי לכידת התמונות וחלקם טופלו התהליך פיתוח התמונות.
בסופו של יום חזרתי הביתה עם שני סטים של צילומי מאקרו,סט אחד שפלש לעולמם של הצמחים בעדשת מאקרו קונבנציונאלית והסט השני,שפלש לעולם האינטימי של הצמחים בהגדלה ולכידת תמונה שעדשה שמחוברת במהופך.
התמונות מחורשת הארבעים של צמחי הסתיו מסט הכולל את העדשה המהופכת – הוא כאן לפניכם – לגלרית התמונת.
התמונות מחורשת הארבעים של צמחי הסתיו מסט המאקרו הקונבנציונאלי – הוא כאן לפניכם – לגלרית התמונות.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – נחל שחורת.
בביקורי הקודם בנחל שחורת קידם את פני עדר צבאים,צבי הנגב,שאיפשר לי לצלמן בעודן סועדות את ליבם מהצומח שבואדי.
הפעם,תיכננתי,לצאת לנחל שחורת ולהגיע לנקודה שבה ראיתי את הצבאים בפעם הקודמת ולהקדיש להן תשומת לב צילומית כמו שם להשביע את העין. בשעת לילה מאוחרת שמתי פעמי לנחל שחורת. עצירה קלה,לתרעננות וחידוד הערנות,במצפה רמון ומשם לפי הואדי בשחורת.
עם אור ראשון הגעתי לפי הואדי וממש בנקודה שבה נצפו הצבאים בפעם הקודמת עמד צמד צבאים זוקף אוזניו ובמביט בי בחשדנות גבוהה. עצרתי את הכסופה בצד הנתיב,כיביתי המנוע ובשקט יצאתי מהרכב,התכופפתי מתחת לקו החלונות לדלת האחורית,פתחתי את הדלת בחרישיות,והתקנתי את העדשה על המצלמה ועל החצובה. שפוף ובמינימום רעשים יצאתי מקו ההסוואה של הכסופה מוכן להכניס את שתי הצבאים לעין העדשה ו… הן נעלמו כלא היו.
מאוכזב אך מלא אופטמיות שמהמשך הבוקר עוד תגענה לאזור לסעוד את ליבן,תפסתי כפל קרקע הסתתרתי בו והמתנתי ליעלים ולהזדמנות לצלמן. חלף הזמן,השמש כבר תפסה את מיקומה מעל לקו האופק של הרי אדום וצבאים…אין.
מלבד צילום הצבאים תיכננתי לשוב לואדי של נחל שחורת ולנצל את הבוקר לצילום מראות המקום כשהפעם,התוכנית הייתה,לקחת כל תמונה לפחות שלוש פעמים ואחר כך,בבית בפוסט,לערום את התמונות לאחת חדה מקצה לקצה.
לפי תחזית מזג האוויר בצהרי היום הטמפרטורות היו אמורות להיות גבוהות והשהייה באזור לא מומלצת. החלטתי לעזוב את כפל הקרקע ולהמשיך קימעה אל ואדי שחורת.
כעבור כמה שעות מצאתי עם עצמי עם שלל תמונות מהואדי עצמו ובהצלבות הדרך שממנה עולים אל שפת הואדי בדרך חזרה לחניון. מאחר והשעה כבר התאחרה והחום החל לתת אותותיו,כמו גם תאורת השמיים הפכה משמימה,בצעדים מהירים ונחושים שמתי פעמי לחניון ולכסופה.
התארגנות קטנה ואני בכסופה עושים דרכנו,לאט ובזהירות,אל עבר כביש 90 ליעד הבא.
ואז: באותו מקום בו נצפו הצבאים בבוקר עמד לו עדר צבאים עם כמה פריטים,חלקם צעירים למראה, שנס לו מפני. עצרתי את הכסופה. העדר עצר והביט בי,חלופות,במבטים מלאי תמיהה – ניצלתי את המצב שלחתי ידי למושב לידי וצילמתי עם הסט היה לידי תמונה אחר תמונה,עד שהבנו,אני והצבאים,שהסט מוצה עד תום והלכנו איש איש לדרכו.
והתמונות מנחל שחורת וצבי הנגב,הן כאן לפניכם:
מנחם.
פרויקט גייל רובין – נחל שחורת קדימון.
לפני … חודש,ביקרתי בשנית בנחל שחורת צפונית לאילת. זה ביקור חוזר והפעם ניתן דגש ללקיחת תמונות כשכל אחת נלקחת שלוש פעמים,כל פעם עם נקודת פוקוס אחרת במטרה:לחזור הביתה ולערום את התמונות משלוש לאחת חדה כתער מקצה לקצה.
התמונות מנחל שחורת כבר נערמו נערכו ופותחו ומסיבות שלא תלויות בי פרסום המסע הנפלא הזה לערוץ השחורת מתעכב.
בדרך כלל אינני נוהג לשתף בהליך הפיתוח של התמונות,אלא אם יש בו,בהליך הפתוח,משהו מיוחד.
חברת Skylum היא חברה אוקראינית. מרכז הפיתוח שלה נמצא בקייב אוקראינה,לא מקום חביב במיוחד,ומטה החברה יושב בארה"ב. למרות המלחמה באוקראינה Skylum הבטיחו לפתח תוכנה חדשה ממשפחת לומינר ובה המון תכונות מענינות ושאפתניות ביותר ורובן מבוססות על מנוע AI שפיתחו בכלל וללומינר ניאו בפרט. הבטיחה וקיימה ו Luminar Neo נמצאת במחשב שלי מיום הולדתה הראשון…ומאז הלכה והתפתחה והלכה והערימה בפני אתגרי פיתוח.
אז לקחתי שלוש תמונות משחורת יבאתי אותם מהמצלמה (קובץ REW) ללומינר ניאו למודול HDR שלה. אומנם מודול ה HDR איננו מודע לכך שבכל תמונה יש פוקוס בנקודה אחרת אבל מאחר והוא מיצר תמונה אחת מהשלוש יצאה תמונה חדה כתער מקצה לקצה ו AI עשה ניתוח מוצלח מאוד לתמונה. נזקקתי למעט מאוד תיקונים שיבטאו את שראו עיני בשחורת והתוצאה,היא כאן לפניכם.
מנחם
פרויקט גייל רובין – המכתש הגדול מיצד תמר וממשית.
אור ליום שישי,העשירי בחודש יוני,אני מגיע לחניון עין ירקעם. המטרה: ביקור בשמורת הטבע מצלע בכלל וטיפוס על הסנפיר הגדול והקטן בפרט.
המכתש הגדול.
תופעת המכתש האירוזי,קרי מכתש שהיה בעבר הר רם שתחתיו זרם נחל,הנחל שחק ומוטט את ההר וחרץ מכתש בפני האדמה,היא תופעה יחודית לארץ ישראל ולמדבר סיני. סך הכל,יש בעולם חמישה מכתשים אירוזים,שלושה מהם בישראל ושניים בחצי האי סיני.
נחל חתירה הוא האחראי ליצירת המכתש הגדול. הנחל מנקז את מי הנגר מהרי מטמור,שכיום נמצאים על קרקע המכתש,משם זורם הנחל צפון מזרחה בתוך המכתש ויוצא ממנו בפתח שנמצא בחלק המזרחי של המכתש. מהיציאה מהמכתש ממשיך נחל חתירה את זרימתו מזרחה,מצטרף לעין ירקעם וממשיך לחתור בסלע הקירטון,תוך יצירת ערוץ בעומק של כשלוש מאות מטרים ובו סידרת מפלים שאחד מהם מתנשא לגובה של כשמונים מטרים. בהמשך נשפך נחל חתירה לנחל צין.
המכתש הגדול איננו,באמת,גדול המכתשים בארץ ישראל,גדול ממנו:מכתש רמון וקטן ממנו המכתש הקטן. הוא קיבל את שמו,”הגדול" כי התגלה לפני מכתש רמון. עם השנים שמו של המכתש השתנה כמה פעמים,בתחילה: נקרא המכתש הגדול,אחר כך נקרא מכתש חתירה על שם הנחל שבמרכזו שגם יצר אותו וביולי 2015,לבקשת ראש הועדה הקרואה בירוחם הסמוכה,שונה שמו למכתש ירוחם על מנת למשוך למכתש ולעיירה תיירות.
אורכו של המכתש 14 קילומטרים ורוחבו 6 קילומטרים ובחלקו הדרומי מתנשא מסלע מחודד מאוד האופיני רק לקטע הזה של המכתש הזה ואין שני לו. המסלעה הדרומית של המכתש היא בעלת תצורה גאולוגית יחודית המאופיינת במסלע מחודד וצר שבילים ועל כן הוכרז כשמורת טבע עצמאית לזו לשמורת הטבע של המכתש הגדול עצמו ושמה בישראל: שמורת טבע מצלע (יש להגות מי-צ-לע).
בחלק משמורת מצלע עובר שביל ישראל באחד מהקטעים הקשים ותובעניים שלו,ובחלק ממנו עובר שביל מטיילים נוסף שמטפס מסמוך מחניון עין ירקעם אל עבר הסנפיר הגדול וממנו לסנפיר הקטן,ממנו לנחל חתירה וחזרה לנקודת המוצא.
הסנפיר הגדול והקטן מציגים את המאפיין היחודי של שמורת הטבע מצלע שבה המסלע מחודד כעין סנפיר גב של דג,ומכאן שמותיהם.
באור ראשון עשיתי דרכי לטיפוס על הסנפיר הגדול,טיפוס לא קל הן פיזית והן בנוף האפי הנשקף ממנו,משני צידיו קרי מצידו של המכתש הגדול מחד ומצידו של הר הנגב ומדבר צין מנגד. בסיום הטיפוס הגעתי לנקודת התצפית שבקצהו של הסנפיר הגדול,שם ביליתי שעה ארוכה להזין את העין בנוף הנשקף בבוקרו של יום.
מתצפית סנפיר הגב ירדתי לסנפיר הקטן שהנוף הנשקף ממנו שואף יותר לנוף של פנים המכתש הגדול בכלל וחלקו המזרחי בפרט. על הירידה לנחל חתירה ויתרתי מאחר והשתהיתי יותר מהמתוכנן על שני הסנפירים,והיה זה יום חם עם אזהרת עומס חום חמורה שהורגשה היטב. לאחר הביקור בסנפיר הקטן ירדתי לנחל חתירה ובאמצעותו חזרתי לנקודת המוצא.
התמונות מהסנפיר הגדול,הסנפיר הקטן והמכתש הגדול ומולו בקעת צין,התמונות הן כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – הסנפיר הגדול והקטן.
מיצד תמר.
בצפון הר הנגב ממש על כביש 25 היורד מדימונה אל עבר הערבה,כביש 90 באכה אילת,בנו הנבטים מיצד שמטרתו היתה,כשאר המיצדים הנבטים בנגב,לאפשר לשירות הנבטיות חניית לילה בטוחה בדרך ממפרץ עדן,מדבר ערב הסעודית,הנגב באכה נמל עזה עם מטעני המור והלבונה.
מיצד תמר קרוב,פיזית,לממשית שכבר בתקופה הנבטית היתה עיר והשירות יכלו לא רק להחנות בה ולהתרענן אלא גם להשתמש במתקני העיר לרענון השיירה,הצטיידות במים ומזון וכמובן במנוחה במקום בטוח ומוגן. משכך מיצד תמר לא היה בשימוש תדיר וככל הנראה כבר בתקופה הנבטית קרנו ירדה.
בתקופה הרומית,שבהקשר למיצד תמר מדובר במאה ה – 3 לספירה,חשיבותו האסטרטגית של המיצד עולה ועצם היותו בנקודה שולטת על ציר דרך הבשמים,שיירות שבתקופה הזו כבר היו בבלעדיות של הרומאים,המיצד עובר שיפוץ גדול והוא מוגדל,מוקף חומה והופך ממיצד למנוחה למבצר שמשמש כחלק משמירה על דרך הבשמים כמו גם מקום שמאוייש על ידי הגדוד הפלסטיני של הצבא הרומי באופן קבוע על מנת לשמור על האינטרס הרומי בדרך.
הרומאים,שיורשים את הנבטים,מוחלפים על ידי האימפריה הביזנטית שגם היא יורשת את ערי הנבטים בנגב ומפיכה בהן חיים חדשים. המהלך הזה גורם למיצד תמר לקבל משנה חשיבות וגם הוא מוגדל,מבוצר ומתוחזק על ידי הביזנטים ותפקודו מורחב המיצד בעל תפקיד ביטחוני גם לנקודת מאחד המשמשת עורף חקלאי לעיר ממשית הסמוכה.
בתום התקופה הביזנטית ועם שקיעתה של האימפריה הביזנטית ועימה ערי הנבטים,בה גם ממשית עצמה,ננטש המיצד ולא אוייש עוד לעד.
לאחר הביקור בשמורת הטבע מצלע עברתי לביקור אינטימי במיצד תמר ובו שרידי המיצד כפי שננטש על ידי הביזנטים אי שם בסוף המאה השישית לספירה,והתמונות מהמיצד,הן כאן לפניכם
ממשית.
דומה שאת ממשית אין צורך להציג. ראשיתה כעיר נבטית שיושבת על דרך הבשמים שבין מפרץ עדן לנמל עזה,בהמשך משתלטת האימפריה הרומית על העיר,ולא רק עליה – אלא גם על שיירות המור והלבונה ובכך בא קיצה של האימפריה הנבטית. כמו בשאר ערי הנבטים שבנגב,גם ממשית מחליפה ידיים בין הרמאים לביזנטים,שמקימים בה שתי כנסיות וגם שוק,ככל הנראה מקורה,ששימש את כל תושבי הסביבה. בתחילת המאה השישית לספירה האיסלם כובש את הנגב וכמו במקרה של שאר הערים הנבטיות בנגב,גם ממשית הופכת לישוב מעורב ובו נוצרים וראשוני המאמינים באיסלם. שלא כבשאר הערים בנבטיות על ציר הבשמים הכיבוש האיסלמי לא מיטיב עם העיר וחיש מהר היא יורדת מגדולתה,ערכה וחשיבותה הכלכלית נמוגים והעיר ננטשת.
בקצה הצפון מזרחי של אתר ממשית בלט חלק ממצודה נבטית. ב 1939 על חורבות המצודה מקימים הבריטים תחנת משטרה ששימשה את משטרת רוכבי המדבר המנדטורית,תשע שנים מאוחר יותר מסתיים המנדט הבריטי בארץ והמשטרה ננטשת עד להפיכתה כחלק מאתר ממשית שהיא,כמו שאר ערי הנבטים בנגב,אתר המוכרז כאתר מורשת עולמי.
בסיום המסע הזה לצפון הנגב הגעתי לממשית על מנת לעשות בה את הלילה. בשל החום העז הייתי המבקר,ודייר הלילה,היחיד בעיר מה שאיפשר לי להלך ברחובותיה הנבטים,להפליג בדמיוני לאיך וכיצד נראו ונהגו כשאוכלסו על ידי הנבטים,כמו גם לנצל ההזדמנות לתפוס מחלקיה של העיר מזויות צילום שקצת קשה להשתמש בהן כשהעיר מבוקרת בתיירים. גם היעלים שפלשו לעיר בהכירם באשפה שמשאירים המטיילים כמקור מזון,גם הן תהו על קנקני ואפילו איפשרו לצלמם הניחותא. יש לציין כי דרך קבע מגורשים היעלים מאתר ממשית,על ידי פקחי הט"ג,וזאת על מנת שלא להרגילם לנוכחות אדם ועל מנת לחדד את חושי חיפוש המזון הטבעי שלהם מבלי להזדקק ליד אדם.
תמונות מהעיר הנבטית ממשית,ומהיעלים שגם "קפצו" לביקור,הן כאן לפניכם.
לגלרית התמונות – יעלים בממשית.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – יום העצמאות 2022.
בהמשך לסיור הקודם במאסיב אילת,בפסח 2022,המסע במסגרת זו הוקדש לשניים:נקודת החיבור הגאולוגי בין הים העתיק שכיסה את המאסיב לבין מסלע הגרניט,שהתרומם כ 500 מליון שנה לפני שכוסה בים.
החלק השני,וגם היום השני למסע,הוקדש לביקור של הדור הצעיר שנולד בחי בר יוטבתה.
היום הראשון למסע,מסלול הר יהורם.
ממש עם אור ראשון הגעתי לחניון הלילה הר יהורם,על מנת לצאת לאחד מהטרקים המאתגרים והקשים שעשיתי בכלל ובמסגרת פרויקט גייל רובין בפרט.
המסלול מכונה הר יהורם אך הוא כולל ארבע מקומות גאוגרפים,שקשורים זה בזה: את הר יהורם עצמו,את נחל נטפים,את נחל מפלים ואת הר שלמה.
המסלול מתחיל בהר יהורם. הר יהורם הוא תולדה של משקע ימי שנוצר תחת הים הקדמון שכיסה את המקום. גובהו של ההר 680 מטר מעל פני הים ומורדותיו תלולים ביותר. את האור הראשון של יום העצמאות ה 74 של מדינת ישראל קיבלתי על פסגת הר יהורם שמאפשרת תצפית לכל ארבעת רוחות השמיים.
מהר יהורם,עם הנץ החמה בשמי אדום,פניתי לרדת לערוץ נחל נטפים.
נחל נטפים.
נחל נטפים מתחיל את דרכו בבקעת הירח שבמצרים,משם הוא זורם דרומה ונכנס לתחומי מדינת ישראל בסמוך להר שלמה. הנחל זורם בחיבור שבין מסלע הגיר,תולדה של הים הקדמום שכיסה את המאסיב,ובין מסלע הגרניט,שהתרומם כתוצאה מתזוזת לוחות טקטונים (הידוע כשבר הסורי אפריקאי) שאירעה כחצי מליארד שנים קודם לכסוי האזור בים.בסופו מגיע נחל נטפים לנחל חדד,החיבור הזה קורה סמוך לקיבוץ איילות שצפונית לאילת. משם ממשיך נחל חדד ונשפך לערבה.
מסלול נחל נטפים הוא אחת הירידות התלולות בישראל שאיננה ירידה בחבלים וסולמות והוא יורד מרום של 682 מטר לגובה פני הים. המסלול כולו עובר בואדי שבצידו האחד היה בעבר ים שהשקיע מסלע גירני ומצידו השני מסלע הגרניט שעלה ממעבה האדמה בהתקמטות שנגרמה,וממשיכה להתקיים גם היום,כתוצאה מתזוזת הלוחות הטקטונים,האחד בצידו של מאסיב אילת והשני בצידה של ממלכת ירדן,הרי אדום.
בתחתית המסלול בנחל נטפים עזבתי אותו על מנת לקחת את המשך המסלול בנחל המפלים ואיתו להעפיל להר שלמה.
נחל מפלים.
נחל מפלים קרוי על שם סדרה של עשרות מפלים שיצרה האירוזיה של המים בהר שלמה. הנחל מתחיל בהדום המערבי של הר שלמה,חורץ באחד האוכפים בסמוך לפסגת ההר,וממשיך משם מזרחה בקניון שחורץ את מורדותיו המזרחיים של הר שלמה – פה הנחל משנה את שמו מנחל מפלים לנחל בת שבע.
נחל מפלים חורץ את מסלע הגרניט של הר שלמה והוא כרוך בעליה תלולה בכמה עשרות מפלים עד לפסגת ההר,עליה שאורכה כקילומטר והיא מתחילה מפני הים ומסתיימת ברום של 705 מטרים מעל לפני הים.
בסיום העליה מגיעים לפסגת הר שלמה,פיסגה מחודדת מאוד בנוייה מסלע הגרניט וממנה,גם,מתחילה הירידה שוב לנחל נטפים וממנו להר יהורם ולסיום המסלול.
הר שלמה.
הר שלמה הוא ההר הקדום ביותר במאסיב אילת,והוא,כאמור,קדום בכחצי מליארד שנה מהר יהורם שכנו ממערב. ההר כולו עשוי ממסלע גרניט שבתחילה נוצר עמוק בכרום כדור הארץ בתנאי חום ולחץ גבוהים מאוד,וכתוצאה מתזוזת הלוחות בטקטונים המגמה ממעבה האדמה נשלחה אל פני כדור הארץ והתקררה,והתגבשה למסלע הגרניט של ההר.
מהר יהורם המשכתי בשביל שמחזיר לנקודת המפגש עם הר יהורם,הר שלמה ונחל נטפים וממנה,חזרתי לחניון הלילה של הר יהורם ולכסופה,ואיתה חזרה,מותש למדי אך שבע מהאתגר,מאשר ראו עייני ואת אשר תפסה עין המצלמה.
והתמונות ממסלול הר יהורם,הן כאן לפניכם:
חי בר יטבתה.
את היום השני למסע בליתי בחי בר שביוטבתה על מנת לבקר את הרכים שנולדו בו בחודשים האחרונים. לאחר שטרקטור ההאכלה עבר בשביל החי בר,יצאתי עם הכסופה ועדשת המצלמה שבעזרת הצלחתי להכנס לביתם של הגדיים החדשים שבאו לאכול ולשזוף בשמש.
והתמונות מהחי בר,הן כאן לפניכם:
מנחם
פרויקט גייל רובין – פסח 2022
כפי שכבר ציינתי,בעבר,אינני יודע לאן השפה הצילומית של גייל רובין היה מגיע ואם הייתה נפגשת עם זו שלי,ברם:אני מנצל את ההשראה שקיבלתי ממנה כדי לפתח שפה הצילומית שלי כפי שבאה לידי בטוי במסעותי במסגרת פרויקט זה.
בחג שני של פסח ובסוף השבוע שהתחיל ביום העצמאות האחרון יצאתי לשני מסעות צילום באזור מאסיב אילת,את שני מסעות הצילום האלה מאפיינת שפה צילומית שלי שמייצגת את הנוף והשונות הגיאולוגית הרבה של מסיב אילת,ואת החי באזור המאסיב,חלקו בטבע וחלקו בחי בר שביוטבתה.
נחל עתק עליון.
את יומו הראשון של פרויקט גייל רובין פסח 2022 פתחתי בנחל עתק עליון. נחל עתק נמצא באזור הצפוני של מאסיב אילת. הוא מתחיל את זרימתו ממש בגבול עם מצרים ומשם זורם במגמה כללית דרומה,עד שנשפך לנחל רחם באזור כביש הערבה,כביש 90. הנחל הוא נחל אכזב ויחודו בנוף של מאסיב אילת הוא בכך שהוא אחד הנחלים הגבוהים במסיב,גובהו כ 235 מטרים מעל לפני הים,וכולו זורם באבן גיר שנוצרה על ידי ים קדום שכיסה את המאסיב.
נחל עתק,בכלל,וחלקו העליון בפרט איננו מהאזורים המטוילים במאסיב אילת. יש לכך הרבה סיבות ואחת מהן היא העובדה שהוא זורם באבן גיר,מסלע שקיעה ימי כאמור,ולמרות שים כיסה גם חלקים אחרים של המאסיב ,וכפי שעוד נגלה בהמשך מסעות הצילום במאסיב אילת במסגרת הפרויקט הזה,נחל עתק יחודי בעובדה שמתחילתו ועד סופו,מהלך של כ 15 קילומטרים,הוא זורם ומשפיע על הנוף במסלע הגיר.
נחל עתק הוא מתווה המים היחיד במאסיב אילת שניתן למצוא בו מאובנים,זכר לים שיצר את המסלע שבו עובר הנחל,ובשל הימצאתו באזור שאירוזיה של המים היא רק חלק קטן מעיצוב הנוף,ואליה מצטרפת אירוזיה של רוח וגם זו של הפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה: במהלכו של הנחל סביבתו חרוצה בחריצים שהם יחודים לנוף במאסיב אילת ובכלל לנוף בארץ,ובזה יחודו.
התמונות שנלקחו בערוץ נחל עתק עליון,השפעתו על הנוף בקרבתו וחריצי הסלע היחודיים לו,הן כאן לפניכם.
קניון שחורת.
נחל שחורת אוסף את מי הגשמים שיורדים בקו פרשת המים של הר הנגב,במרכז מאסיב אילת. מקו פרשת המים זורם הנחל מזרחה במורדות המזרחיים של המאסיב,וכשמגיע לבקע הירדן: חורץ הנחל קניון במסלע הגרניט של השבר הסורי אפרקאי,ונשפך לערבה.
אורכו של קניון נחל שחורת כקילומטר אחד,עומקו:כמה עשרות מטרים ורוחבו מטרים אחדים בלבד. את הסיור בקניון שחרות התחלתי בחניון הלילה שבפי הקניון בחלקו המזרחי. מסלול הטיול כולל את מלוא אורכו של הקניון ואחר כך חוזר אל חניון הלילה מעל הקניון בחלקו הצפוני.
מסלע הגרניט הוא תולדה של התקררות של מאגמה בעומק כרום כדור הארץ ובתנאים של חום ולחץ גבוהים מאוד. מסלע הגרניט של מאסיב אילת הוא תולדה של תנועת הלוחות על קרום כדור הארץ תנועה שיצרה העלאה של מסלע הגרניט מעמקי קרום כדור הארץ אל פני הקרקע. מופע מסלע הגרניט בעמק הירדן בכלל ובמאסיב אילת בפרט הוא תולדה של התנועה הטקטונית המדוברת. 500 מליון שנה אחרי התרוממות מסלע הגרניט הוא כוסה בים ואת הממשק בין הים למסלע הגרניט עוד נראה בהמשך מסעותי במאסיב אילת במסגרת פרויקט גייל רובין.
בשונה ממסלע הגיר של נחל עתק,מאתמול,קניון שחורת בנוי רק ממסלע גרניט והתמונות מהסיור בו,הרי הן כאן לפניכם:
צבי הנגב.
הצבי המצוי הוא סוג של אנטילופה שחיה ברחבי המזרח התיכון,כמו גם,באפריקה. בישראל אוכלוסיית הצבאים כולל שלושה תת מינים של הצבי המצוי:הצבי הארץ ישראלי,צבי הנגב וצבי השיטים.
הצבי הארץ ישראלי הוא תת המין שחי בצפונה של הארץ במרכזה ובהרי ירושלים. תת המין הזה נתון בסכנת הכחדה,נכון ל 2021 נספרו בארץ 4332 פריטים ומאז 2009 אוכלוסית תת המין הזה נמצאת בעליה אם כי עדין בטווח סכנת ההכחדה.
צבי הנגב הוא תת מין היחודי לנגב הדרומי,מדבר יהודה ולערבה. מספר הפרטים של תת מין זה נכון ל 2021 הוא 2055 צבאים וגם תת המין הזה חווה גידול באוכלוסיה אם כי נמצא בסכנת הכחדה אף הוא.
צבי השיטים הוא תת מין אנדמי לישראל בלבד ולאזור יוטבתה בפרט. תת המין הזה נמצא בסכנת הכחדה מידית ונכון ל 2021 יש ממנו רק 33 פרטים. צבי השיטים שונה בצבעיו ומבנה גופו משאר תת המינים שבארץ והוא ניזון בלעדית מעץ השיטה,ממנו הוא מקבל גם מזון וגם את כמות המים הנדרשת לו כך שלא נראה את תת המין הזה שותה מים ממקווי מים באזור מחיתו.
בבוקרו של היום הראשון למסע הזה,בנחל עתק,בעודי מתארגן ליציאה למסע חוצה את האופק צבי הנגב בדהרה רבתי,חולף על פני ונעלם בנוף. מאחר וכבר היתה זו שעת בוקר מאוחרת למופע הצבאים החיים באזור זה לא נצפו עוד פרטים וזה הדוהר חלף כה מהר עד כי לא הספקתי לצלמו אלא להינות ממופעו המרהיב.
ביום השני למסע,בדרך לקניון שחורת,שעת הבוקר היתה מוקדמת יותר ואופינית לשעה שבה הצבאים יוצאים לסעודת הבוקר שלהם. גם כאן,תוך כדי נסיעה בדרך לחניון הלילה בפי קניון שחורת,חולף על פני צבי בדהרה,ונעלם. הפעם התכוננתי ושמתי לידי מצלמה,פתחתי את חלונות הכסופה והמשכתי בנהיגה תוך שימת לב למשטח המוריק שמשמאל לדרך.
לא חלף זמן רב ונתקלתי בכמה פריטים של צבי הנגב מלחכים עשב להנאתם,מתעלמים ממני ומהמצלמה שלי לחלוטין ומאפשרים להשביע את העין,הנפש ואת המצלמה בזיו יופים.
וכמה תמונות של צבי הנגב בואכה קניון שחורת,הרי הן כאן לפניכם:
מנחם.
הי דרומה – פרויקט גייל רובין,מסיב אילת ינואר 22.
מה היה עולה בקריירה של גייל רובין אילו לא נרצחה בחוף ימה של מעגן מיכאל,בארוע הידוע כאוטובוס הדמים,אין לדעת אבל,מפעם לפעם,בצל המורשת הצילומית שהשאירה לנו גייל אני יוצא למסעות צילום שמטרתם לאתגר את האני הצילומי שלי וברוח האומנות ולזיכרה,של גייל רובין.
היעד,הפעם,הוא מסע בן יומיים לשתי ואדיות במסיב אילת. בשני המקומות כבר בקרתי ובשניהם במסגרת פרויקט גייל רובין,אך:העונה השתנתה מזג האוויר השתנה תנאי האור השתנו וזה זמן טוב לצאת אליהם שוב ולנצל את ההכרות עם האתרים,על מנת לפצח אתגרים צילומיים כמו גם פיזים ונפשיים ולשמר את זכרונה של גייל.
יום רביעי 19/01/2022 לעת ערב. מולי רשימת ציוד ועשה אל תעשה שהתארכה בימים שקדמו ליציאה למסע. עכשיו,זה הזמן לארוז הכל,לוודא שכל מה שצריך נמצא,לכייל את ציוד הצילום,לארוז בתא המטען של הכסופה,לחטוף כמה שעות תנומה ובשעות הקטנות של יום חמישי לצאת לדרך,על מנת להגיע לקניון האדום ממש לפני הזריחה. בעוד שהחפצים משתכנים להם בתא המטען של הכסופה בסדר שלפיו הלא חשוב בחלקו הפנימי והחשוב ונגיש בחלקו האחורי,פתאום:כבה החשמל אצלי. הפסקת חשמל לא צפויה שמקורה במזג האוויר הסוער. לאור פנס של טלפון נייד העמסת הכסופה מושלמת והקור,וגם הכרח,מבריחים אותי אל בין השמיכות כשהכל מסודר בסדר מופתי להשלמת העמסת הכסופה,במה שנשאר,ובהנחה שהחשמל לא יחזור ויציאה לדרך.
יום חמישי 20/01/22 01:30 לפנות בוקר. ציוד הצילום ואני חובשים את הקבינה של הכסופה,מתניעים ויוצאים לדרך. התחנה הראשונה נקבעת לתחנת דלק בפאתי מצפה רמון. מזג האוויר החורפי,המעט סוער והמאוד קר מאתגרים אותי אבל: בתחנת הדלק שבפאתי מצפה העצירה היא להחלטה האם להכריז על הנקודה הזו במסע שעל נקודת האל חזור או לא.
A point of no return הוא מונח מעולם התעופה. כל טיסה של מטוס נוסעים מתוכננת מראש בכל מה שקשור לנתיב,האופטימלי,בין נקודת ההמראה לנקודת הנחיתה ויחד איתו,מתוכננת כמות הדלק שעימה יעלה המטוס לאוויר וכמות הדלק שאיתה ינחת,כשבין שתיהן מתווספת כמות דלק נוספת,המוגדרת בפרוטוקולי בטיחות הטיסה,לכל מקרה שלא יקרה. במסלול הטיסה מוכתבת נקודת האל חזור: זו הנקודה שלא משנה מה יקרה בטיסה אין מספיק דלק לחזור לנמל שבו בהרחשה ההמראה וממנה והאלה אפשר רק להמשיך לנמל היעד או,אם צריך,לבצע נחיתת אונס,רצוי בנמל תעופה מוסדר שבנתיב הטיסה.
מצפה רמון מקבלת אותי בטמפרטורה של 2 מעלות,רוח מקפיאה וגשם אין. בדרך למצפה,ראיתי יחידה צבאית שבחלקם עוד התאמנו בצידי הכביש וחלקם עשו דרכם לאוטובוס שחיכה בקרבת מקום. דרומה מבאר שבע גשם לא ירד ולפי האפליקציה בנייד:לא צפוי לרדת. מהטרמוס נמזגת כוס קפה חמים ונעים ונשאר רק לבדוק שאין בכבישים "שלג שחור" קרי:שלוליות שקפאו ומהקבינה של הכסופה יראו כחלק מהכביש ברם הן קרח שמסכן,מאוד,את הנהיגה בכלל ובכביש 40 ו 12 הצפויים למסוכנת מאוד. מחליט לסייר רגלית באזור תחנת הדלק ולטבול רגלי בשלוליות המים,על מנת לוודא שהם מים ולא קרח. כשמסתבר ששלוליות המים מים הן,ונקודת הקיפאון,לפי תוכנת מזג האוויר שבנייד,היא 4- מעלות ובשאר הדרך הטמפרטורה היא כשתי מעלות מעל האפס,אני חוזר לכסופה,מציץ בנתוני וויז להמשך הדרך ומגלה שיש לי כחצי שעה עודפת לכל מקרה שלא יקרה.
מצפה רמון מוכרזת כנקודת האל חזור,מעורר את הכסופה לחיים ויוצא לכביש 40 באכה מכתש רמון וממנו לכביש 12 ליעד הראשון:הקניון האדום,מאסיב אילת.
בירידה ממצפה למכתש אני מכבה את הרדיו,מגביל את מהירות הנסיעה של הכסופה ל 80 קמ"ש ומחדד חושים. מנסיוני בנסיעה בלילות בכביש הזה עלולות לצוץ הפתעות,החל מכלי רכב שמשתוללים כאילו חוקי התנועה והטבע הם המלצה בלבד,ועד לחיות בר שמכונית הנוסעים זרה להן וכן:גם אפשרות שבאחת הפניות ממתינה הפתעה בצורת שלג שחור.
ארבעים דקות לפני הזריחה הכסופה מדוממת מנוע בחניון של הקניון האדום. חשוך. קר כשתי מעלות בחוץ. מנצל את חום הקבינה לארגן את ציוד הצילום. מה שהולך איתי לקניון נשאר בתיק הצילום,מה שלא הולך לתא המטען. מים מצטרפים לתיק הצילום ואני מתפנה ללגימת קפה,שנייה,בטרם יחל השחר לעלות.
לכוס הקפה יש תוכניות אחרות מאלה שלי. כשאני פונה להחזיר את הטרמוס למקומו בתא המטען מחליטה,זו האחרונה,לאבד את שיווי משקלה ואת הקפה המהביל שופכת ברחבי הקבינה של הכסופה. במהירות שולף מתא המטען את ערקניון האדוםכת הנקוי ובאור המועט,ובנחישות הנדרשת,מסלק את הקפה השפוך מהקבינה,כוס הקפה הבאה,והאחרונה,נמזגת הרחק מהכסופה ו… הלקח נלמד.
בכל המסע הזה המצלמות שלי כויילו לצילום בריבוע או אם תרצו ביחס של 1:1. כל קומפוזיציה תילקח שלוש פעמים,לפחות,כל פעם נקודת הפוקוס תתמקד פעם בקידמת הקומפוזיציה,פעם באמצעה ופעם הרחק באופק הקומפוזיציה. בבית,כשאחזור,כל תמונה שנלקחה תעבור תהליך של הערמת פוקוס ותשוחרר לאוויר העולם. חוץ מקונפיגורציה של המצלמות נדרשת חצובה שמצטרפת לציוד שהולך איתי לקניון.
השחר עולה,ואני עושה דרכי לפי הקניון כשאני והקניון שנינו זה לזה. בכל נקודה שבה עצרתי לצלם הנחתי את תיק הצילום,הסתובבתי סבבי על מנת למצוא את הקומפוזיציה הרצויה ואת נקודת המבט והולכת העין שאני רוצה לבצע בקומפוזיצה וכשהכל מוכן ובעינית אני רואה את התוצאה שאני רוצה להגיע אליה – ניגש לביצוע שלושת התמונות להערמת הפוקוס.
את המפל הראשון בקניון אני צולח בקלות ועוצר בו לבחינת קומפוזיציה וללקיחת תמונות. בשני ובשלישי,הגבוה יותר,נדרשת הכנה,קרי: ציוד הצילום מוכנס לתיק הצילום,החצובה נקשרת ומאובטחת לתיק הצילום ואני מוודא שאין בדל בד שעלול להיתקע בירידה ולהפוך אותי לתלוי בין שמים לארץ. אחרי כל מפל עוצר לבחינת קומפוזציה וכשמוצא,היא נלקחת.
ביציאה מהקניון אני נעצר להתרעננות,מים ומנוחה קצרה וקבלת החלטה: האם להמשיך למסלול המעגלי בנחל שני או לחזור לנקודת המוצא שכרוכה בעליה תלולה מעלה והליכה על פי הקניון כשמימין הקניון ומשמאל ההרים שבו הוא מתחתר. מבט בשעון מראה ששהיתי בקניון את מירב הזמן שתיכננתי,והשמים כחולים באור מקסים ולכן מחליט לחזור לנקודת היציאה על פי הקניון דרך,שבביקורי הקודם לא עשיתי ולוותר על מסלול בנחל שני.
גם בדרך חזרה אני עוצר כמה פעמים,גם כדי להזין את העיניים והנפש וגם כדי לקחת תמונות ולבסוף מגיע לכסופה ואיתה לנקודה הבאה – נחל גישרון עליון הסמוך.
התמונות שנלקחו בקניון האדום,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – הקניון האדום.
בחניון הר יואש,נקודת היציאה לגישרון עליון,אני עוצר שוב פעם להתארגנות והערכת מצב. כמה עניני דיומא מצריכים טיפול מידי וגם קפה מהביל,כן מחוץ ורחוק מהכסופה הפעם,הם הכרח רצוי. תחזית מזג האוור לא מצביעה על הפתעות,והשמיים כחולים וזרועים בעניני נוצה לבנים – תאורה מושלמת למטרה שלשמה באתי. גם הפעם מנצל את חומה של הקבינה לארגן את ציוד הצילום ומה שלא נדרש הולך לתא המטען ומה שכן על הגב שלי,וכמובן:מים.
גם בנחל גישרון עליון ביקרתי בעבר והפעם מחליט לעשות את המסלול מהסוף להתחלה. בטרם הכסופה ננעלת ואני יוצא לדרך,משנן לעצמי את המסלול במהופך ויוצא לדרך. תחילת המסלול,במהופך,כוללת כמה עליות וירידות ומעבר בין בולדרים,את הדרך הזו אני לעושה בעצלתיים כשעוצר מפעם לפעם כדי לאתר קומפוזיציה לצילום כשגם פה המצלמות מכוילות לצלם בריבוע וגם כאן ילקחו כמה תמונות בנקודות פוקוס משתנות על מנת לעשות,בבית,הערמת פוקוס.
בנקודת העצירה הראשונה תיק הצילום יורד מגבי,מסתובב בשטח לאתר את נקודת הצילום האופטימלית ומנצל את העצירה להתרענן בשתיית מים. התמונות נלקחות וכשתיק הצילום שב לגבי פתאום אני מרגיש שהוא נשמט לאחור ומעביר את חלוקת המשקל שלו,משהו כמו עשרים קילו,לכתפיים שלי. מבט מהיר מגלה שאחת מרצועות החזה נשמטה ממקומה ועד מהרה מסתבר שתיקון התקלה פשוט ומהיר והכל חוזר למקומו בשלום.
םמסלול נחל גישרון עליון הוא מסלול מעגלי,די קצר שבשליש השני שלו,מתחילת המסלול ולא במהופך כפי שעשיתי הפעם,נחל גישרון חותר קניון עמוק ועוצר נשימה,עובר דרומה את הגבול עם מצרים וממשיך,במצרים,לנחל טבה שבעצמו נשפך לים סוף. בנקודה הזו אפשר להמשיך חזרה לחניון הר יואש,שממנו באתי,או להמשיך מסלול אחר שמסתיים במורד כביש 12 או להמשיך במסלול שביל ישראל להר צפחות ולעיר אילת.
בנקודה הזו עצרתי והחלטתי להזין את העין,הנפש והמצלמות בערוצו האפי של גישרון עליון במהלכו מצרימה יחד עם מפגשי הגבולות של ישראל ומצרים,בדרום,ירדן וערב הסעודית בדרום מזרח ומשולש הגבולות ישראל ירדן וערב הסעודית בצפון מזרח.
בפיצול השבילים האלה אני שוהה זמן רב,מסתובב באזור כולל על שביל ישראל שואב לעיני את מראה הנוף האפי שבמקום ומנציח אותו במצלמות,גם הפעם בקונפיגורציה של 1:1 ולקיחת כל תמונה בכמה נקודות פוקוס לשם הערמתו בבית לתמונה אחת.
עם סיום ההסתובבות באזור פיצול השבילים ועזיבתו של גישרון את מרחבי ארץ ישראל אני מגלה שהשעה התאחרה וזה זמן לחזור לכסופה ועימה להמשיך דרכי לחניון הלילה שבחי בר יטבתה,לא לפני הרוואת צימאונה של הכסופה בדלק טרי להמשך הדרך.
התמונות שנלקחו בגישרון עליון,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – גישרון עליון.
עוד בשלב תיכנון המסע הזה התוודעתי לעובדה שבחי בר נולדו טלאים חדשים ובעיקר לראם הלבן. התוכנית המקורית היתה לצאת מוקדם בבוקר לסיור בחי בר ובסיומו להפליג צפונה הביתה,בעיקר משיקולים של המנעות מעומסי תנועה. אבל שלטלאים יש תוכנית אחרת. הם אוהבים להצטנף הרחק מעין הצופה ובחיק אימם עד שהשמש קצת עולה ומחממת את האוויר. בעצת הפקח החביב באתר חכיתי לתשע וחצי או אז יצא הטרקטור עם עגלת ההאכלה לחי בר. נתתי לו פור קטן ויצאתי בעקבותיו וכן:הטלאים לא אכזבו ויצאו יחד עם אמותיהם,הדי מודאגות כפי שתראו בצילומים,לאזורי ההאכלה הסמוכים לנתיב הנסיעה המוסדר שבחי בר.
עשיתי כל שלאל ידי על מנת לחדור לצינעת חייהם מבלי להפריע לא לאכילה ולא לנהנתנות מזיו השמש וגם הצטיידתי בלא מעט סבלנות..
בסיום הצילום בחי בר שמנו פעמינו,אני והכסופה,צפונה חזרה הביתה עמוסים בחווית אפיות מהביקור בקניון האדום ובגישרון עליון טרם עזיבתו את תחומי מדינת ישראל ותחושה של חיבוק נעים וחמים מהטלאים ואימותיהן שבחי בר.
לקח זמן להשתחרר מהרושם העז שעשה עלי המסע הזה ולגשת לפיתוח התמונות שלכשעצמו הצריך המון תשומת לב ומשאבי מיחשוב והתוצאות,הן כאן לפניכם.
התמונות שנלקחו בחי בר יוטבתה,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – חי בר יוטבתה.
תם. ולא נשלם.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – מאסיב אילת.
אחת לתקופה אני יוצא למסע צילום ברחבי הארץ בעקבותה השראתה של גייל רובין,שנרצחה על ידי מחבלים בארוע הטרור הידוע בשם אוטובוס הדמים.אין לדעת להיכן היתה מולכת הקרירה של רובין ברם אהבתה לטבע ולנוף של הארץ משמשים לי כהשראה שלתוכה אני יוצק תוכן מהאני שלי.
בערב ראש השנה תשפ"ב יצאתי למסע הצילום כשבמוקד:מאסיב הרי אילת,וסיפור הדרך מובא כאן,בהמשך.
מאסיב אילת.
מאסיב אילת מתחיל בשוליה הדרומיים של העיר אילת ומסתיים,בצפון,בבקעת תימנע. במזרח תחום במפרץ אילת ובעמק הירדן ובמערב בים התיכון. חלק ממאסיב אילת נמצא בתחום מצרים דרומית לכביש עשר.
מאסיב אילת הוא תולדה של שלושה תהליכים גאולוגים שהתרחשו בשלוש תקופות גאולוגיות שונות. התהליך העתיק ביותר הוא הווצרות השילד הערבו-נובי,מאוחר יותר,כשאזור המסיב היה מכוסה ים,הוא צבר סלעי משקע ימי ובסופו,ומה שמכתיב לו את תצורתו דהיום,היווצרות השבר הסורי אפריקאי הידוע כבקע ים המלח. בקע ים המלח הוא שבר פעיל ומשכך גם מאסיב אילת נחשב כאזור גאולוגי פעיל.
מאסיב אילת,בכלל,ובאזור העיר אילת שבו מתמקד המסע הזה,מיושב בדלילות רבה וחלקים ממנו אינם נגישים אלא לרכבי שטח או סגורים כשטחי אש של צה"ל. לטוב ולרע העובדות האלה משמרות את החי הצומח והדומם למעט התערבות אדם,כמו למשל שדה התעופה עובדה ומחנה שיזפון. גם הדרכים הסלולות במאסיב דלילות מאוד וכל הכבישים מנצלים תוואי שטח של עמקים טבעיים וסלילתם היתה כרוכה בנזק מועט,יחסית,לתכסית השטח.
מסע הצילום הזה היה בן יומיים בערב ראש השנה וביום החג הראשון של החג וכלל,כסדרם:את הר יואש,נחל גשרון עליון ואת מרכז הצפרות באילת. ביום השני כלל הסיור את עמודי עמרם ואת ההר הדרומי ביותר של ישראל:הר צפחות.
הר יואש:
גובהו של הר יואש הוא 701 מטרים מעל לפני הים,והוא נמצא כ 15 דקות נסיעה מאילת דרומית מערבית לעיר. למרות קירבתו לגבול עם מצרים הר יואש לא נתפס על ידי צה"ל במסגרת הפסגות שמשמשות לניטור הגבול עם מצרים.
לאחר קום המדינה הר יואש היה מוצב ירדני שבשל מיקומו חלש על ציר ההגעה למפרץ אילת ממערב לעיר. בין השישי לעשירי במרס 1949 ערך צה"ל את מבצע עובדה,מבצע לשחרור אילת ואזור הרי אילת. מיקומו של מוצב הר יואש והקושי הטופוגרפי הכרוך בכיבושו,הושאר המוצב הירדני במקומו ועד מהרה מצאו עצמם חילי הלגיון,ששהו במוצב,מוקפים מכל עבר ומנותקים מהממלכה האשמית – מה שהביא לכניעתם. המוצב ננטש על ידם והחילים הועברו לארצם ללא פגע.
הר יואש עמד בשיממנו שנים רבות עד להסכם השלום עם מצרים או אז הוקם בו מרכז חישה של צה"ל,מתחם מגודר ולא מאוייש בפסגת ההר,ובמקומו של המוצב הירדני הוקמו עמדות תצפית שמהן ניתן לראות נוף מארבע ארצות: ישראל,ירדן ערב הסעודית ומצרים.
להר יואש,התחנה הראשונה במסע הזה,הגעתי זמן מה לפני הזריחה. פיזרתי על ההר שתי עמדות צילום,האחת פונה לכיוון מצרים והגבול המשותף עם ישראל,והשנייה לכיוון מזרח אל עבר אילת,ירדן וערב הסעודית.
לפנות בוקר מאסיב אילת מתאפיין בטמפרטורות נמוכות,כן,גם בקיץ. בנוסף לטמפרטורה הנמוכה פסגת ההר היתה מוכת רוח חזקה שחידדה את הקור והערימה קשיים,מאתגרים יש לומר,להעמדת המצלמות בעמדות הצילום.עם עליית השחר התחלתי לצלם בעמדות הצילום שבתורן נויידו לזויות צילום בפסגת ההר בהתאם להתקדמות השחר. עם סיום הזריחה השבתי את ליבי בכוס קפה מהביל,ועברתי לתחנה הבאה במסע:נחל גשרון עליון הסמוך.
והתמונות,מהר יואש,הן כאן לפניכם:
פס הקול פרויקט גייל רובין – מאסיב אילת.
ב 1984 יסדה מריומה את בית השנטי. מדובר בבית,המופעל על ידי עמותת בית השנתי,שנועד לתת מחסה לנוער במצוקה הנתון בסכנת הדרדרות לפשע סמים וזנות. בית השנטי נוקט בשיטת חינוך יחודית פרי מוחה של המיסדת מריומה והוא פתוח לכל מי שנזקק כל ימות השנה 24 שעות ביממה ללא המתנה וללא צורך בהפנייה משום גורם טיפולי. עמותת בית השנטי מפעילה שני בתי מחסה בתל אביב ובית השטנטי במדבר שנמצא צפונית למצפה רמון ובקרוב בית נוסף בירושלים.
בית הספר למוזיקה מיוזיק סקול מהווה בית חינוך לאמנים שמעונינים ללמוד נגינה,הלחנה,פיתוח קול עריכה והפקה של מוזיקה. בעבר נהג בית הספר להפיק אלבום כפרויקט סיום של התלמידים ובו מיצירותיהם. התלמידים כתבו,עיבדו הפיקו ניגנו והקליטו את היצירות ובית הספר סיפק,ועדין מספק,את אולפן ההקלטה. הקטעים שהופיעו באלבום השנתי היו פרויקט הגמר של התלמידים במוסד. כל הקלטות פרויקטי הגמר של המוסד הועלו לאתר המוזיקה המקוון בנדקמפ לשימוש הציבור בחינם.
במסגרת פרויקט הגמר של בוגרי מיוזיק סקול ב 2007 נפגשו הפרויקטורים עם נערים מבית השנטי. הנערים והנערות מבית השנטי סיפרו ליוצרים את סיפור חייהם ומסרו להם שירים פרי עטם. הפרויקטורים חזרו לבית הספר הלחינו מנגינות לשירים של נערי בית השנטי,ניגנו,הקליטו והפיקו את השירים שהפכו לאלבום בשם:”רכבת ללונה פארק". האלבום הועלה לאתר הבנדקמפ ובזמנו אף שוחרר לרדיו וכמה משריו זכו להשמעה ברדיו הציבורי.
סיפור חייהם של כותבי השירה מבית השנטי בא לידי בטוי במילות השירים שכתבו,והלחנים שהלחינו בוגרי בית הספר מעצימים את חווית החיים של כותבי השירים שהם,חוסי בית השנטי,באים משוליה של החברה הישראלית.
המילים המתארות חיים בשולי החברה הישראלית למראות האפים של מסיב אילת מיצרים ניגוד שיכול להתקיים רק בישראל והניגוד הזה,הנוף המרהיב יחד עם שירי המחאה והמילים הקשות והביקרתיות של אלה שבאו משולי החברה היוו,עבורי,כערך שצריך לשמר ולהביע בפרויקט שחוסה תחת דמותה,הנשכחת משהו,של הצלמת גייל רובין. בסרטני הוידאו,הר יואש והר צפחות,שילבתי בפס הקול שלושה שירים מרכבת ללונה פארק.
נחל גשרון עליון.
נחל גישרון הוא ערוץ נחל אכזב בחלקו הדרום מערבי של מאסיב אילת. לנחל אגן ניקוז זעיר במתחיל בראס א-נאכב מעט צפונית למעבר הגבול נטפים שבין ישראל למצרים. משם,זורם ערוץ הנחל במגמה דרום מזרחית ובאזור הר יואש חוצה את הגבול לשטח מצרים ונשפח לואדי טאבה שבתורו נשפך למפרץ אילת באזור טאבה שבמצרים.
בנחל גשרון ישנם מספר מסלולי הליכה שמשלבים סיור בנחל עצמו ובואדיות שקרובים אליו ובאמצעותם ניתן להגיע עד לעיר אילת,המסלול הארוך,לכביש 12 במסלול הבינוני וחזרה להר יואש במסלול הקצר,והמעגלי,שגם נקרא מסלול גשרון עליון.
במסגרת הסכם השלום עם המצרים היה צורך לסלול דרך ולהקים גדר בחלק שעובר בנחל גשרון. גדר המערכת וכביש גדר המערכת,שבשימוש צבא מצרים,הוקם על ידי צה"ל בשילוב עם גורמי שמירת הטבע והנוף,ואף כי גדר המערכת,וכביש הפטרול שסמוך לה,מצלקים את נופו של נחל גשרון הפגיעה היא מזערית ומהלכו של הנחל נשמר ושומר. כמו הרבה מקומות במסיב אילת,מאחר והגישה למורד הנחל באזור הגבול סגורה לבני אדם,גם בגלל עניין הבטיחות ובעיקר בשל תנאי השטח,הטבע באזור התאושש ומשהוכרז כשמורת טבע,במסגרת שמורת הטבע מאסיב אילת,החי צומח והדומם באזור לא מושפעים ממגע יד אדם.
ערוצו של גשרון עליון מתאפיין בתצורות גאולוגיות שנוצרו מסחף. רובן מסחף שמוקו במי השטפונות שעוברים,מידי חורף,בערוץ הנחל וחלקם האחר,תוצאה של אירוזיה של הרוח שביחד מעצבים בואדי תצורות שעם קצת דימיון ניתן למצוא בהן דמויות שונות של בעלי חיים ועד לתצורות המזכירות,כיד הדימיון,את פטרה שבממלכה האשמית.
בחלקו הדרומי ביותר של מסלול גשרון עליון ישנה תצפית אל עבר אילת,ערב הסעודית ומצרים כשחלקה הדרומי מלווה בגדר הגבול בין ישראל למצרים. בתצפית זו נמצא את אחת ממאפיני הנוף רבי ההוד של מאסיב אילת ובהגיעי למקום הקדשתי זמן רב,יחסית,לשהייה במקום כדי להזין את העין באחד ממראי הנוף האפיים ביותר שניתן למצוא בכלל ובמאסיב אילת,בפרט.
התמונות מערוץ גשרון עליון,הן כאן לפניכם:
פארק הצפרות אילת.
עם תחילת הסתיו,באירופה,ציפרים מתחילות לנדוד,מאירופה לאפריקה,על מנת לעשות את החורף באפריקה. בדרכן לאפריקה עוברות הציפרים מעל ארץ ישראל,בכלל,ומעל לבקע הסורי אפרקאי בפרט.
המלחות שבצפון מפרץ אילת שימשו את הציפרים הנודדות כמקום להצטיידות במזון ומנוחה לקראת חלקו הסופי של המסע לאפריקה:מאילת לקרן אפריקה.
שימוש של האדם במלחות,להפקת מלח למאכל ובתי המלון באילת גרמו להתמעטות המלחות והיה חשש שהמלחות יעלמו ונדידת הציפורים תינזק בנזק שלא ניתן יהיה לתקנו.
באזור המלחות הפעילה אילת אתר לסילוק והטמנה של אשפה. עיריית אילת חברה לגורמי שימור הסביבה פינתה את אתר הפסולת,וניקתה את המקום,ובשילוב עם גורמי שמירת הטבע הוצפו שטחי המזבלה במי מפרץ אילת והאיזון האקולוגי הושב לאזור לשימושן של הציפרים הנודדות. שטח המזבלה הוכשר כאתר טיבוע וצפייה בנדידת הצפרים והועמד לרשות הציבור בגישה חופשית ובחינם. באתר מתקיימת פעילות צפרות כמו גם מרכז הטבעה ארצי למעקב אחרי נדידת הציפרים.
בטרם שמתי פעמי לקבל את ערבה האחרון של תשפ"א ויומה הראשון של תשפ"ב בחניון הלילה של חי בר יטבתה נכנסתי לפארק הצפרות. בשל שעת היום,צהריים אחרונות,ומאחר ועונת הנדידה עדיין בחיתוליה ציפרים שנדדו מאירופה לאפריקה לא היו בפארק אך כמה פלמינגו,שמצאו את ביתן במלחות אילת,הפליאו תצוגתן בפני.
והתמונות,הן כאן לפניכם:
עמודי עמרם.
נחל עמרם זורם מעמודי עמרם מזרחה אל עבר הערבה. אזור תחילת הנחל עשוי אבן נובית וצבעונית בגוני הורוד. חריצים שנוצרו כתוצאה מאירוזיה באבן החול שימשו את מי הגשמים לעצב את עמודי עמרם.
שמו של הנחל,עמרם היה אביו של אברהם אבינו,הוא שיבוש בעברית של שמו הערבי של הנחל:נחל עמראני שפירושו:הנחל עם המבנים.
אבן החול הנובית היא תוצר של סלע היסוד שהוא,בתורו,חלק ממסיב אילת. סלע היסוד,ועימו גם אבן החול הנובית,מכיל מינראלים רבים ומכאן צבעיו השונים.
בתקופה הכלקוליתית שימש אזור ואדי עמרם לחציבת נחושת.סביב בורות כריית הנחושת של הכלקוליתים נוצרו דמויי מבנים ויחד עם עמודי עמרם הם מקור שמו הערבי של הנחל ובתורו השיבוש העברי של שם המקום,קרי:עמודי עמרם.
והתמונות,מעמודי עמרם,הן כאן לפניכם:
הר צפחות.
הר צפחות הוא ההר הדרומי ביותר בישראל. גובהו 278 מטרים מעל פני הים והוא נמצא בגבולה הדרומי של העיר אילת.
בתקופת מלחמת העולם השנייה היה לבריטניה,ששלטה אז בארץ ישראל,מחסור בחומרי גלם ליצור קרמיקה. הגיאולוג הבריטי ל.לויד ויליאמס נשלח לארץ על מנת לאתר מקור לחול שישמש כחומר גלם ליצירת קרמיקה.
ויליאמס זיהה את הר צפחות כהר שבנוי מסלע מסוג צפחה וחשב שימצא במקום חומר גלם לתעשיית הקרמיקה. כדי לעשות כן נסלל שביל מהדום ההר לפיסגתו,אותו שביל משמש היום להעפיל לראש ההר וגם,בחלקו,משמש לסופו הדרומי של שביל ישראל.
ויליאמס טעה פעמיים,בראשונה: הר צפחה איננו בנוי מסלעי צפחה אלא מסלעי גנייס הקרובים לצפחה אך צפחה הם לא. והטעות השנייה: באזור ההר ובהר עצמו לא נמצא חומר גלם ראוי לתעשיית הקרמיקה.
אנחנו,הישראלים והאנושות בכלל,הרווחנו,גם כן,פעמיים: ההר ניצל מלהפוך למכרה לחומר גלם לתעשיית הקרמיקה ובשנייה:הדרך שסללו פועליו של ויליאמס משמשת כמסלול להעפיל לפסגת ההר שמשקיף על ארבע מדינות:ישראל,ירדן,ערב הסעודית ומצרים.
את יומה הראשון של תשפ"ב סיימתי על פסגת הר צפחה על הנוף האפי הנשקף מפסגתו. מהר ציפחה שבתי לחניון הלילה בחי בי יטבתה ולמחרת היום חזרתי לביתי. תם,אך לא נשלם,במסע לקבלת תשפ"ב במסגרת פרויקט גייל רובין.
התמונות,מהר צפחה,הן כאן לפניכם:
מנחם.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל.
בעשירי למאי נותן חמאס עזה את יריית הפתיחה לסדרה של ימי לחימה המכונה,בפי צה"ל,שומר החומות. יריית הפתיחה משולחת לכיוון ירושלים ובמהרה מסתבר שכל הטווח שבין עוטף עזה בדרום לנתניה בצפון מטווח תדיר על ידי טילים מעזה. בו בעת פורצת מלחמת אחים בין ישראלים בני דת משה,לישראלים בני דת האסלם בערים מעורבות ברחבי ישראל,ובעיקר בתחום שמונים הקלומטרים שחמס ממטיר עליו מהטילים שלו.
בשבוע שאחרי פרוץ ארועי האיבה,מחוץ לישראל ובתוכה,אמור לחול חג השבועות,שבו תיכננתי מסע מצולם באזור יוטבתה ובקעת תמנע,מסע במסגרת פרויקט גייל רובין – שתוכנן לפרטיו והמתין שתגיע העת.
בבוקרו של היום השני לשומר החומות מצאתי את מקום העבודה שלי נסגר בצו פיקוד העורף,בשל העדר מקום בטוח להסתתר בו מהטילים העזתים.
לא פעם חשבתי לעצמי כמה יהיה מאתגר,מעניין ומרתק לצאת למסע סובב ישראל,קרי: מסע מעיר הולדתי,כפר-סבא,לנקודה הצפונית ביותר בישראל,הר החרמון,וממנה לנקודה הדרומית ביותר,העיר אילת,וחזרה הביתה – הכל תוך ביקור באי אילו מאתרים שמזדמנים בדרך,ומשעלה הרעיון של פרויקט גייל רובין – אז גם לצלם את נופיה המקסימים ורבי הגוונים של הארץ הזו. זרעי הפורענות של סובב ישראל נטעו כשמידי פעם,מעלי ובסביבתי מתפוצצים טילים מעזה ומלחמת אחים מדאיגה מתחוללת בערים המעורבות שבטווח הטילים.
לקח לי עוד יומיים "להתבשל" על הרעיון שבו אנצל את ימי המלחמה ואצא לסובב ישראל ובו דגימה של נופיה המרהיבים של הארץ,וכפי שעוד יסתבר גם אנשיה הנפלאים שהפיכו בי רוח של תקווה שהדו קיום פה חי בועט ופורח – אם רק רוצים בזה.
בבוקרו של יום חמישי השלושה עשר במאי יצאתי למסע סובב ישראל,מסע שהחל בחופי הכנרת,קצרין,המפגש שבין הגולן לעמק החולה,צפון רמת הגולן,ים המלח והסתיים בבקעת תמנע.
סובב ישראל,במסגרת פרויקט גייל רובין,נמשך שישה ימים כשהיום האחרון שימש בנסיעה חזרה מהדרום חזרה הביתה. במהלך המסע גמעה הכסופה 1210 קילומטרים,רגלי גמעו כ- 40 קילומטרים והמצלמות שלי צילמו כ – 36 גיגה של תמונות,שחלקן לא תראנה אור וחלקן – עוד תוצגנה פה בהמשך.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום הראשון.
בבוקרו של היום הראשון אני מקבל את המפתחות של המקום שבו אשהה בקצרין,כבסיס לביצוע חלקו הצפוני של סובב ישראל. בשל ארועי הלחימה השיקול של יציאה לפני הפקקים,לא קיים ואת שעות הבוקר המוקדמות אני מנצל להתארגנות ובניית שלד של מקומות שבהם ארצה לבקר בצפונה של המדינה,תוך ידיעה שמסע מתחיל היום ויסתיים,לכל המוקדם,בצאת חג השבועות ארבע ימים מהיום.
אט אט מתמלא תא המטען של הכסופה בכל הציוד שנדרש,החל מביגוד,דרך מים,כלי מיטה ואוהל וכלה בשני תיקי צילום ובהם כל מה שחשבתי שיהיה לעזר על מנת להנציח את נופיה של הארץ,באשר הם.
דו קיום ישראלי ערבי – חוף קיבוץ גינוסר.
בחוף גינוסר נמצא מוזיאון על שם יגאל אלון. במוזיאון מוצגת ספינה המתוארכת לתחילת הספירה ומטעמים של יצירת סקרנות בקרב תיירים מכונה כספינה מימיו של ישו. המוזיאון עצמו מוקדש לפעילות של יגאל אלון,וממשיכיו,בתחום של דו קיום בין ישראלים לערבים. חצר המיזיאון זרועה בפסלים שנבנו במסגרת פעילות אומנותית שבה השתתפו יהודים וערבים מהאזור,ובכלל.
כשכמאה קלומטרים דרומה ממני מתנגשים ישראלים בני דת משה בישראלים בני דת האיסלם ומאתגרים את דו הקיום העדין בערים המעורבות,חצר המוזיאון שלחופה של גינוסר מפיח בי רוח של אופטמיות על כך שאפשר גם אחרת ושהאחרת יכולה לבוא בצורה הכי לא אלימה בעולם: בצורה של אומנות. מאחר וצילומי פסלים ומיצגים הם לא חלק מפרויקט גייל רובין,שילבתי בתצלומים מחצר המוזאון ומצייגי האומנות המשותפת לשני הניצים גם מיופיה של הכינרת כפי שהציג חוף גינוסר. והמשכתי לעשות דרכי באכה קצרין.
עין דיבשה.
CP068588721UA
כמה קילומטרים בכביש 918 עם החרטום לכיוון קיבוץ גונן,נמצא את עין דיבשה. מדובר בנחל איתן שפורץ להדום הרי הגולן וזורם לעמק החולה שלמרגלותיו. הנחל איתן כל השנה ומסלול הטיול בו כולל כמה פינות ישיבה מוצצלות שנבנו ב 2014 לזיכרו של רס"ן צפריר בר-און ז"ל שנפל במבצע צוק איתן.
במעלה עין דיבשה נגיע לתחנת קמח מוקפת בוסתן פורח. התחנה הוקמה על ידי ערביי האזור ושימשה,חליפות בתחילת המאה ה – 20 עד שהושבתה כליל עם קום המדינה. במהלך השנים חברים מקיבוץ גונן ניסו,כמה פעמים,לשחזר את תחנת הקמח ואף להפעילה,לא באמת לצורך טחינת קמח אלא יותר כמיצג תיירותי. משלא עלה בידם לגרום לתחנת הקמח,המחודשת,למשוך תיירים היא נזנחה ומזה כמה עשורים עומדת בשיממונה,מוקפת,כאמור,בוסתן פורח וכך וכל,מהווה את גולת הכותרת של המסלול בנחל דיבשה.
בתחנת הקמח מסתיים המסלול,הרטוב משהו,של נחל דיבשה ובדרך כלל חוזרים לחניון הרכב בנחל כלעומת שבאנו. מאחר וזמני היה בידי,מתחנת הקמח הלכתי לאורך שביל בקר שמחזיר לכביש 918 כמה מאות מטרים צפונה ממגרש החניה,מסלול לא מומלץ כי הוא סגור בגדר בקר שצריך לפרום לעבור בעדה ולהחזירה למצבה המקורי כל זאת כדי שלא להזיק לעדר הבקר שרועה במקום. משזה נעשה חזרתי לכסופה ואיתה לקצרין ו…ירד ערבו של היום הראשון לסובב ישראל.
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום הראשון.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום השני.
נחל עורבים.
ב 1947 קונסורציום של חברות נפט אמרקאיות מחליט להקים צינור נפט משדה הנפט שנמצא בסמוך לעיירה קייסומה,שנמצאת מדרום לאזור המפורז שבין ערב הסעודית לעירק,במערבה של ערב הסעודית.משם,מערבה דרך:ירדן,רמת הגולן,אז בשליטה סורית,וממנה לנמל הנפט שבנמל חיפה שנמצא,אז,תחת שליטת המנדט הבריטי. מלאכת ההקמה של הצינור מוטלת על חברה אמרקאית בשם בכטל,שעוד במהלך ההקמה המנדט הבריטי בארץ ישראל מסתיים ומדינת ישראל מוקמת. התוכנית המקורית משתנה ובמקום להלך מרמת הגולן לחיפה מהלך צינור הנפט מרמת הגולן לשפך האוולי שמדרום לצידון,שם מוקם נמל נפט במיוחד לנפט שהוזרם בצינור וממנו יוצא בעיקר לארה"ב.
אורכו של הצינור,מערב הסעודית לאוולי,הוא 1214 קילומטרים וקוטרו 30 אינץ. הצינור מופעל ב 1950 ומעביר כחצי מליון חביות נפט ביום.
כ 48 קלומטרים מצינור הנפט הזה עוברים ברמת הגולן. ב 1967 כשישראל כובשת את הרמה מתיר השלטון הישראלי את המשך הזרמת הנפט בצינור מערב הסעודית לנמל האוולי במדרום לצידון.
הצינור הטראנס ערבי עובר ברמת הגולן בין תל פארס ועד לגבול לבנון שבצפון רמת הגולן,ממנו ממשיך צפונה ומערבה לנמל האוולי.לאורך הצינור נבנית דרך שמאפשרת גישה לצינור לצורך תחזוקה. גם בחלקו של הצינור שברמת הגולן ישנה דרך פטרולים שנועדה לתחזוקת הצינור. הדרך נמצאת בבעלות פרטית של שאריות הקונסרציום של החברות האמרקאיות שהקימו את הצינור. ב 2015 רשות הטבע והגנים,באישור הבעלים,משפצת את ציר הנפט ונסלל בו כביש ברם עד אז ומאז הכביש,הפרטי כאמור,איננו מתוחזק ומשמש בעיקר את צה"ל.
עד 1976 מוזרם נפט בצינור הטרנס ערבי כולל בקטע שלו שברמת הגולן,עכשיו – בשליטה ישראלית. עד 1969 פעמיים מופסקת זרימת הנפט בצינור,לראשונה במאי 1969 אז מחבלים שחדרו מסוריה מפוצצים חלק מהצינור. הממשל הישראלי מתקן את הפיצוץ לאחר שכ 8000 טון נפט גולמי נשפכים ומגיעים עד לכינרת. בפעם השנייה בספטמבר 1969 פוגע טרקטור ישראלי בצינור והזרימה בו מפסיקה עד לתיקון הנקב. מעבר לשני ארועים אלה נפט זורם בצינור עד ל 1976,או אז מפסיקה הממלכה האשמית,ירדן,את פעילות הצינור שעובר בשיטחה,בשל מחלוקת על הרווחים מהנפט המוזרם בו ובשל תקלות רבות שפוקדות את הצינור שבשטחה. לאחר הפסקה וסילוק המחלוקות שב הנפט לזרום בצינור,כשב 1983 מלאימה הממשלה הלבנונית את החלק של הצינור שעובר בשיטחה וגם את נמל הנפט באוולי. ב 1990 מפסיקה ערב הסעודית את זרימת הנפט במקטע הירדני שלו כמחאה על תמיכתה של ירדן בסדאם חוסיין שליט עירק ומאז לא מוזרם עוד נפט בצינור. עקב הפסקת הזרמת הנפט בצינור נמל הנפט שבאוולי,שעכשיו הוא בבעלות ממשלת לבנון,הופך לנמל ליבוא נפט ללבנון.
משהוברר שצינור הנפט לא ימשיך להזרים נפט עוד,נוקה חלקו של הצינור שעובר ברמת הגולן והוא משמש להעברת עודפי מים בין מאגרי המים של ישראל הפזורים ברמת הגולן. דרך השירות,שלאורך ציר הנפט שבגולן,שופצה,כאמור,והציר פתוח לתנועה של כלי רכב אזרחיים אך מצבו די רעוע.
בערך באמצעו של ציר הנפט חוצה אותו נחל עורבים. נחל עורבים מנקז מימיו מאזור מזרחית לציר הנפט אזור שברובו בשטחי אש של צה"ל והטיול בו אסור. מערבה מציר הנפט הוסדר מסלול,אדום,לאורך נחל עורבים ובו כמה מהמפלים של הנחל שבימות החורף מלאים במים. המסלול הוא מציר הנפט ועד למקום שבו נשפך הנחל לעמק החולה,אני עשיתי את מחצית הדרך בתוך הנחל ובשני במפלים,היבשים שלו,וחזרתי במסלול היקפי שנפגש עם ציר הנפט כ 300 מטרים דרומית למקום תחילת המסלול,ציר שנסלל על ידי הבוקרים של ישובי הרמה.
עמק הבכא.
בצפון רמת הגולן,בין הר החרמונית לעיירה קונייטרה,משתרע עמק שרובו בשטח רמת הגולן הישראלית וחלקו הקטן יותר נמצא בתחומי סוריה. בעבר צמחו בעמק עצי צפצפה שבהוויה היהודית נמשלו לסבל אנושי.
בתנ"ך המילה בכא מופיעה לראשונה בספר שמואל ב’ ולפי ההקשר מדובר בסוג של עץ שלא ברור היום לאיזה עץ בדיוק התכוונו אך חוקר הצמחים יהודה פליקס מזהה את הבכא עם אלת המסטיק.
בפעם השנייה שבה מוזכר עמק הבכא הוא מוזכר בספר תהילים והפעם בקונטקסט של עצבות שהופכת לשמחה לאחר שבני ישראל עוברים בעמק העצוב,עם פירוש שהעמק שבו דובר ונמצא באזור הרי ירושלים,גדלו עצי תות שחור שהפרי שלהם נראה כדמע. ההקשר של עמק הבכא בתהילים הוא הקשר מטאפורי ואיננו מכוון לעמק כלשהו.
בהוויה היהודית "עמק הבכא" מתעצב כמונח המתאר עצב וסבל של העם היהודי בכלל ולאחר חורבן הית שני בפרט ללא התיחסות למקום גאוגרפי כלשהו.
במאה ה- 16 ר’ יוסף הכהן הרופא,היסטוריון,כותב ספר העוסק בהיסטוריה של עם ישראל מחורבן בית שני ועד לימיו של המחבר. לספר קורא המחבר:”עמק הבכא" ובהקשר של תיאור סיבלותיו של העם היהודי מחורבן הבית ועד לימיו. סיפרו של יוסף הכהן הרופא מופיעה בג’נבה שבאיטליה בשנה שבה נפטר הסופר,ובקרב יהדות איטליה נהוג לקרוא בספר הזה במהלך צום תשעה באב.
גם הסופר האידי מנדלי מוכר ספרים פרסם ספר בשם "עמק הבכא" שגם הוא עוסק ביסוריו וכאבו של העם היהודי.
במלחמת יום הכיפורים דוויזיה משוריינת סורית מנסה לפרוץ לצפון רמת הגולן דרך העמק שבין החרמונית לקונייטרה. כוח משוריין של חטיבה 7,חטיבה 188 ובסיוע של גדוד 405 ובפיקודו של אל"מ (דאז) אביגדור קהלני ניהל קרב בלימה שנמשך ארבע ימים ובסופו הכוח הסורי הפורץ נבלם.
בנובמבר 1973 מפרסם כתב עיתון במחנה רנן שור סידרה של כתבות על קרב הבלימה של הכוחות הסורים על ידי כוח השריון וגדוד הסיור בפיקודו של קהלני. שור מכנה את העמק "עמק הבכא" שם שהשתרש מאז והפך לשמו הרשמי של העמק ושל אנדרטת הזיכרון שהוקמה באתר.עד לכתבותיו של רנן שור העמק שבין החרמונית לקונייטרה קיבל כנויים שונים במפות הקוד של צה"ל ורק בעקבות הכתבות של רנן הוצמד לו השם עמק הבכא,מאז ועד היום.
ברכת רם.
המסע בעמק הבכא מתארך הרבה מעבר לתוכנית המקורית. יום שישי היום ומלאי המזון שלרשותי זקוק לרענון,על כן: אני מחליט לבקר ביקור קצר בנקודה הכי צפונית מזרחית של מדינת ישראל שאותה אפקוד במסע הזה:ברכת רם.
ברכת רם היא מקווה מים מתוקים טבעי ונמצאת בצפון מזרח רמת הגולן למרגלות הר החרמון. בתקופה שבה ים תאטיס כיסה את ארץ ישראל,גם אזור ברכת רם היה מתחת לפני הים. משנסוג ים תאטיס כוסה אזור הימה בסדימנטים ימיים מסוגים שונים. לאחר נסיגת ים תאטיס הפעילות שנובאת מהתנגשות הלוח האפריקאי בלוח הערבי האירו אסייתי,מה שידוע בשם העממי השבר הסורי אפריקאי,חורצת במרחב של ארץ ישראל,מאזור הנגב דרך הרי יהודה ועד לקמט החרמון וברכת רם שלידו,קימוט טקטוני שמכונה הקשת הסורית. חלק מהקימוט של הקשת הסורית שקורה בסביבת ברכת רם גורם להתפרצות געשית,שככל הידוע נמשכת מספר ימים,ובמהלכה נחשף מקור מים שבשוך ההתפרצות ממלא את הימה במים,מאז ועד להיום.
עם ברכת רם נקשרו מיתוסים שונים ומשונים,אגדות עמים ואפילו סברה שהימה היא המקור של הירדן שבתורו המקור של הכינרת וים המלח. למיתוסים אלה אין שחר ואין קשר בין המעינות המזינים את ברכת רם לירדן ולשאר מקווי המים שבעמק הירדן.ולצורך האנקדוטה: לו באמת מי הימה היו מזינים את הירדן ובתורה את הכינרת מימיה היו מתרוקנים תוך 19 יום בלבד.
הימה מוקפת תצורת טוף שהיא שאריות של אותה התפרצות געשית,שאירעה,כאמור,לאחר נסיגת ים תאטיס ומשכך מדובר בתופעה גיאולוגית צעירה כבת 165 אלף שנה לכל היותר. קרקעית הימה מכוסה סדימנט של משקע האופיני למקווי מים מתוקים וגובהו כ 90 סנטימטרים ומתחתיו בזלת מתצורת הגולן קרי בזלת מהתפרצות מהתקופה שבה התפרץ הר הגעש שיצר את הימה. מדרום לימה פורץ שבר טקטוני שנמשך משם דרומה ולאורכו התילים המפורסמים של רמת הגולן.המעינות שבתחתית הימה שופעים כל השנה הימה מלאה במים כל עונות השנה.
בשנים 1980 1981 נמצא במערבה של הימה אתר קבורה ובאותו אזור נמצאו כלים המעידים על קיומה של התרבות האשלית-יברודית תרבות של צידים לקטים שחיה באזור לפני 400 אלף שנה ועד 220 אלף שנה לפני זמננו. תרבות זו כללה את ההומו-ארקטוס אדם קדמון שחי בשבטים,כבר ידע והשתמש באש וחי חיי שבט וביסס את מזונו על ציד ולקט. לפי הממצאים ניצודו באזור ברכת רם,על ידי ההומו-ארקטוס בן התרבות האשלית-יברודית,פילים וקרנפים שבנתיים נכחדו כליל מהאזור.
בשכבות התחתונות של האתר האשלי-יברודית שבברכת רם נמצאה צלמית ונוס. העובדות המדעיות אודות הצלמית שנויות במחלוקת אבל בקונטקסט שבו היא נמצאה,קרי בשכבות המתוארכות ל 400 אלף שנה לפני זמננו,זו צלמית ונוס (צלמית המסמלת פריון) העתיקה ביותר הידועה למדע עד כה ושהיא מעשה ידי אדם שהוא מאבותינו הקדמונים.
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום השני.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום השלישי.
בערבה של שבת,בטרם יעלה בוקרו של היום השלישי לסובב ישראל,אני חוכך בדעתי:האם להישאר יום נוסף ברמת הגולן ולבקר באחדים ממקווי המים שבדרום הרמה,לאחר מכן לשוב לבסיס האם שבקצרין ובלילה שבין שבת לראשון,לצאת ל 405 קילומטרים לאורכו של כביש 90 בין קצרין לפרק תמנע ובו לקיים את התוכנית המקורית לפרויקט גייל רובין – תוכנית שנרקמה כבר מזמן ותוכננה בין כה וכה.
בעודי מהרהר בתוכנית הזו מבשרים בקול ישראל על כך ששעה קלה קודם לכן שני טילים נורו מסוריה לעבר דרום רמת הגולן ונפלו בשטחים פתוחים מבלי שיורטו וכשיראל מבליגה על כך.
לא הטילים מסוריה משנים את התוכנית שלי אלא המחשבה של לעשות 405 קילומטרים בכביש 90 החשוך וריק מאדם הוא מעשה חסר אחריות מה גם שלא אסלח לעצמי אם העבור באזור ים המלח,הכה אהוב עלי,מבלי לעצור בו… והרי זמני בידי ובכל מקרה הימים הבאים הם ימים חופשיים עבורי עם ובלי מבצע שומר החומות.
נופל הפור. אור לשבת בבוקר,יומו השלישי של מסע סובב ישראל,אני שם פעמי לעין בוקק שבשפך זוהר ים המלח. התוכנית: לגמוע את כביש 90 מקצרין לעין בוקק תוך הפסקה איפה שהוא ב"אמצע הדרך" להתרעננות ושיפור העירנות הנדרשת לנהיגה בכביש המסוכן הזה,ולבסוף לעשות את עין בוקק במסלול הרטוב,הלוך ושוב. לנטוע אוהל בחניון שבפתח מתחם בתי המלון ולבלות בו את הלילה שבסופו,אדרים בכביש 90 לבקעת תמנע לתוכנית ה"מקורית".
עין בוקק.
האקוויפר ממנו נובעים עינות עין בוקק,מדובר בשני מעינות שמתנכזים לואדי הידוע בשם עין בוקק או יותר נכון:ואדי בוקק,זוהם על ידי כימיקלים לישראל באסון פריצת בריכת החומצה במפעל רותם אמפרט במישור רותם. כתוצאה מכך מי המעינות נשאבים ומסולקים למדבר להטמנה ואילו המים שזורמים בואדי בוקק,מקורם בבאר מים מתוקים שבאזור. אי לכך המים בנחל נקיים ומוזרמת כמות המספיקה לקיים את החי הצומח והדומם בואדי.
עיד אל-פיטר.
עיד אל-פיטר בעברית:חג שבירת הצום ונקרא גם "החג הקטן".הוא נחוג במשך שלושת ימיו הראשונים של חודש שוואל החודש העשירי בלוח השנה של האיסלם והחודש העוקב לחודש הרמאדן התשיעי בלוח.
החג נקרא,גם,החג הקטן משום שהוא קצר ביום מהחג העקרי של דת האיסלם עיד אל-אדחא קרי חג הקורבן. שלושת ימי החג הקטן מוכרזים לאחר שנצפה מולד הירח המבשר את יומו הראשון של חודש שוואל ובשל הפרשים בין מולד הירח במקומות שונים בעולם יתכן והחג ידחה ביממה אחת.
במהלך עיד אל-פיטר מצווה כל מוסלמי שיש לו ולו קצת לתת צדקה לעניים ולנזקקים ו/או וגם לזקנים. מטרת הצדקה היא לטהר את המאמין אם במהלך צום הראמדן מעד בלשנו והשמיע דבר ניבול פה או דברי שטות וכן לסייע לאלה שידם אינה משגת לחגוג את החג.הצדקה יכולה להיות בכסף או,ובעיקר,במזונות ובגדים. בנוסף,השתרש מנהג לתת מתנות לנשים ולילדים.
בבוקרו של כל אחד מימי החג מצווה מהאמין לקום מוקדם וללבוש את מיטב מחלצותיו ורצוי שיהיו חדשים,אך אין חובה. לאחר מכן מתנהלת תפילה המונית רבת משתתפים ובה נאמרות תפילות המיוחדות לחג,ולאחריהן מתפזר ההמון ומתחיל בחגיגות החג,שרובן נראות כסעודות מרובות משתתפים ומיטב המזונות והבשרים של המטבח המוסלמי בכלל וערבי בפרט.
על פי המסורת האיסלמית בעיד אל-פיטר,הסתיימה כתיבת הקוראן. החג הוא חג של סליחה וישוב מחלוקות ומקובל להשתמש בהזדמנות הזו לסילוק מחלוקות וסיום סכסוכים.
בחניון נווה זוהר,שבפאתי מתחם בתי המלון,מתחיל הערב לערוב. במקום מתקבצים כמה עשרות בדואים,רכובים על טנדרים מפוארים ומכוניות פאר אחרות,ניכר שמצבם הכלכלי טוב. בשטח בפתוח נפרשות מחצלות צבעוניות שמקושות בכריות. הגברים ממכוניות הפאר מתכנסים במרכז המחצלת ופוצחים בתפילת הערב של יומו האחרון של עיד אל-פיטר. בסיום התפילה מתפנים,הגברים והילדים,להכנת הסעודה.
אחד מהם ניגש אלי ובנימוס שואל אם יוכל לשם לידי את אחד המקררים שהביאוהו מלא בשר עד לגדותיו. חיש קל פוצח בינינו שיח קליל במהלכו מחייך ברוגע בן שיחי מצביע על קהל הגברים שבמקום ושואל אותי: באמת אתה חושב שאם היינו רוצים לעשות בעיות היה לך צאנס כלשהו מולנו? ועונה אנחנו פה לחגוג את היום האחרון של החג שלנו ומיד מוסיף הזמנה לארוחת החג,לא לפני שמציג אותי בפני שאר הגברים במתחם. סירבתי בנימוס לא לפני שעל כוס קפה החלפנו חוויות מטיולים באזור,כולל טיול שכשסופר לי עליו נאורו עיני,וכבו מיד אחרי שהוברר שהגישה לאתר היא רק בעזרת רכבי שטח קשוחים שבקשוחים. לאחר החלפת ברכות חג שמח,עיד אל-פיטר ושבועות הממשמש ובא,נפרדנו.
כמה שעות אחר כך עזבו הבדואים את המקום כשהם משאירים אותו נקי הרבה יותר ממה שקיבלו אותו ומבלי שנכחותם גרמה להפרעה כלשהי,מהאוהל שלי,שפיתחו מזרחה לפני ים המלח,נהנתי לשמוע את זימרות השמחה שלהם ואני חייב לציין את הניקיון המושלם שהשאירו אחריהם – אכן: חג שמח,שמילא את ליבי בתקווה שכן: דו קיום בהחלט אפשרי,רק צריך קצת להתאמץ ובעיקר להכיר במסורתו של האחר בכבודו ובתרבות שהוא מביא איתו ולשמור על ערוץ תקשורת בילטראלי לא מתנשא ולמצוא נושאי עניין משותפים – זה:לא ממש קשה. הבטחתי לבני שיחי שלא לציין את מקום מגוריהם ושמותיהם,אך אם מי מכם קורא פה: תודה לכם על הערב הנפלא והמרתק!
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום השלישי.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,יום רביעי.
האדם עוזב את אפריקה ומתחיל להתפשט צפונה לפני כמליון וחצי שנה. לא נעסוק,פה,בגורמים ליציאה מאפריקה ונדידה צפונה ברם:עם תחילת התהליך הזה האדם מתחיל להיקבץ ליחידות בעלות מכנה משותף ועובר מהסתמכות על מזון שנלקט מסביבת החיים למזון שחלקו נלקט וחלקו ניצוד.
כדי לצוד מזון צריך האדם כלים. וכדי ליצר כלים צריך חומר גלם שיהיה זמין ויהיה הידע לעבד אותו על מנת להפיק ממנו כלים,ובאמצעותם ללקט מזון בכלל ולצוד בפרט.
חומר הגלם ליצור כלים צריך להיות זמין בסביבת המחייה של שבטי האדם וצריך ליצבור ידע על מנת ליצר כלים שיתנו מענה לאתגרים שמציע הצייד והלקט.
בהמשך תולדות האדם עובר האדם מנוודות קבועה להתישבות בישובי קבע,מה שמצריך שיכלול בתחום יצירת כלים,ומה שגם גורם לביות של בעלי חיים ומיני צמחים למאכל. הביות,המעבר לישובי קבע,כל אלה:מאיצים את החיפוש אחר חומר גלם ליצור כלים,משכללים את קניית ובניית המידע והידע וככל שנתקדם בציר הזמן,נראה שגם חומר הגלם ליצור כלים משתנה בהתאם להתפתחות האנושית והצרכים שלה.
התבססות על חומר הגלם ליצור כלים כאמצעי לתארוך תקופות בתולדות האנושות מפסיק לאחר שהציויליזציה האנושית מתארגנת על פי תרבויות שמפיצות את עצמן בכוח הזרוע או אם תרצו עם תחילתן של האימפריות האנושיות ששלטו על מירב השטח שמאוכלס על ידי בני אנוש ובכוח הזרוע השליטו את תרבותם.
בין היציאה האפריקה,לפני כמליון וחצי שנה,לתקופה שבה מתארגן האדם בציויליזציות בעלות מכנה משותף תרבותי האבן היא חומר הגלם ליצור כלים. באלף החמישי לפנה"ס מגלה האדם שתי מתכות שאם מערבבים אותן ביחד ניתן ליצר כלים שיהיו יעילים יותר וקלים יותר לשימוש מהאבן – מתגלה הברונזה,שהיא תרכובת של נחושת וארסן. מאחר וארסן חומר נדיר,יחסית,על פני הארץ,חולפות עוד כחמש מאות שנה עד שמתגלה התרכובת של נחושת ובדיל שבמהרה הופכת למתכת העקרית ליצור כלים בכלל וכלי נשק בפרט לתקופה שבין 3800 לפנה"ס ועד ל 1050 לפנה"ס – ונקראת:תקופת הברונזה.
הציויליזציה שתמצא נחושת באדמתה ותוכל למצות אותה וליצר לעצמה כמו גם ליצוא – תהפוך לשליטה של האזור שבו היא נמצאת ו/או וגם אזורים שבהם תוכל להשפיע פוליטית ולפעמים פוליטית ומדינית כאחד.
בארץ ישראל הצויליזציה הזו היא:מצרים.
יחד עם הפיכת הברונזה למתכת העקרית מתחילה פעילות אנושית חדשה:התארגנות של האדם במסגרת ערי מדינה,מבוצרות עם שליט יחיד ואשר מקיימות יחסי גומלין,כלכליים מדיניים ופוליטים עם ערי המדינה במרחב וגם עם הציויליזציה השלטת באזור,שבתקופה הנדונה,באזור ארץ ישראל,היא:מצרים.
פארק תמנע.
בבוקרו של היום הרביעי למסע סובב ישראל אני מגיע לפרק תמנע. ביקור שתוכנן עוד בטרם יצאתי לסובב ישראל ולנסיבות שגרמו ליציאה אליו.
לתמנע חשיבות מכרעת בכל מה שקשור לשליטה של הצויליזציה המצרית במרחב שכולל את מדינת ישראל,וזאת לאור העובדה שהמצרים מצאו את מרבצי הנחושת שבתמנע,פתחו יכולות לכרות ולמצות את המתכת מהמסלע במקום ובכך,יצרו לעצמם יתרון כלכלי בזה ששלטו באחד ממקורות הנחושת של התקופה.
המצרים,היו לראשונים שכרו והפיקו נחושת בתמנע אך לא האחרונים. בקעת תמנע,שהיום היא פרק תמנע,ממשיכה לשמש מקור לכריית נחושת עבור עמים אחרים גם אחרי שהמצרים עזבו את האזור,את המכרות ובהמשך פנו למתכת אחרת,שגם על שמה ישנה תקופה הסטורית:הברזל.
את מקומם של המצרים תופסים האדומים שבמונחים של כמות כרו יותר טונאג’ של נחושת מהמכרות בתמנע מהמצרים בזמנם,אך שני דברים גרמו לדחיקת חשיבות תמנע עבור האדומים,הראשון:החותם המאוד גדול ומרשים שהשאירו אחריהם המצרים באזור תמנע,והשני:כשהאדומים מגיעים לתמנע זה קורה בשלהי תקופת הברונזה ובתחילת תקופת הברזל – שתופס את מקומה של הברונזה כמתכת העקרית ומשכך:חשיבות כריית הנחושת בתמנע יורדת ובסופו של דבר,בתחילת תקופת הברזל,גורמת לאדומים להוריד את כמויות הנחושת שכרו בתמנע ובסופו של יום בזניחת המכרות.
סופה של תקופת הברונזה לא רק מגיע מהגעת הברזל לאזור ושימוש בו כמתכת עקרית,אלה גם: בתרבות המצרית נחלשת וכוחות זרים,כמו ההיקסוס וגויי הים,נכנסות אליה ולתקופת מה אפילו כובשות ושולטות במצרים. יחד עם הירידה הזו בכוחה של מצרים,האזור מתמלא בתנועה של עמים,והישראלים ביניהם כמו גם האדומים שהוזכרו קודם,וירידה במסחר הימי,מסחר שסיפק את הבדיל שבלעדיו לא ניתן היה ליצר כלי ברונזה. כל אלה,ועוד סיבות נוספות שלא כאן המקום להרחיב עליהן,גורמים לנסיגה של המצרים מתמנע בכלל וממרחב ארץ ישראל בפרט ולתוך הואקום הזה נכנסים עמים אחרים ומתחילה:תקופה חדשה,תקופת הברזל.
את היום הראשון לסיור בפרק תמנע הקדשתי,בעיקר אך לא רק,לבקר באתר בעקבות כריית הנחושת בכלל וזו שנעשתה על ידי המצרים בפרט.
יום הסיור,הראשון,בתמנע היה יום חם מאוד ומזג האוויר אילץ אותי לתכנן ולבצע את הסיור במקום בהתאם לתנאי מזג האוויר ומסיבה זו הוקש היום הזה לסיור בין אתרי הכרייה והמקדשים המצריים בתמנע,כמו גם ביקור הכמה מתופעות הטבע המיוחדות לאזור בכלל ולתמנע בפרט.
בסופו של יום סרתי לחי-בר יוטבתה שם עשיתי את הלילה.
גלריית התמונת – פרויקט גייל רובין,היום הרביעי.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום החמישי.
בקעת תמנע – סיור בנוף הגיאולוגי.
לפני כ 15 מליון שנה תנועת הלוחות באזורינו מיצרת את השבר הסורי אפריקני. השבר חותר באמצעו של השילד הנובי ערבי. השילד הוא אזור קרקע יציב ומאופיין בעובי של 40-50 ק"מ של סלע שמקורו בקרום כדור הארץ. מסיב אילת ובקעת תמנע הם חלק מהשילד הנובי ערבי,ברם:לאחר נסיגת ים תטיס שני נחלים חותרים את בקעת תמנע ומיצרים בקעה,שמוקפת רכסי הרים שכל עבריה,תחתיתה כוללת חול שהוסע על ידי סחף הנחלים ויחד איתו בסיס של מסלע שמקורו בקרום כדור הארץ. ערוב התסריטים הגאולוגים בבקעת תמנע כולל סחיפה הידרולוגית שמתרחשת מיד אחרי פעילות טקטונית מקומית גורמים לחשיפה של מרבצי הנחושת כמו גם מתכות אחרות שחלקן מוצו,בעבר,מהקרקע וחלקן לא.
התצורה הגאולוגית של בקעת תמנע היא תצורה צעירה שהתגבשה לפני כחמישה מליון שנה בלבד. כאמור: סחיפה הידרולוגית שנעה על גבי פעילות טקטונית של התרוממות קרום כדור הארץ במקום,גרמו ליצירת ביקעת תמנע כאזור תת גאולוגי בתוך מסיב הרי אילת ובתורו מהווה חלק מהשילד הנובי ערבי.
את היום החמישי למסע סובב ישראל הקדשתי לסיור,רגלי בלבד,בתוך המגוון הגאולוגי של בקעת תמנע,שכולל אזורים שנחתרו על ידי מים ולצידם אזורים שהורבדו לאחר הפעילות הטקטונית שאירעה באזור,כאמור "רק" לפני כחמישה מליון שנה. הנוף הגאולוגי בבקעת תמנע הוא נוף יחודי לבקעה עצמה. נכון: גם המסיב אילת נמצא נחלים שחרצו במסיב וגם הסיעו סחף וחרצו במסלע ויחד יצרו מגוון גאולוגי שמקורו בסלע היסוד של המסיב יחד עם פעילות הידרולוגית ברם:בבקעת תמנע ארוע האירוזיה ההידרולוגית ואירוע בפעילות הטקטונית קורים בו בעת ועם סיומם נוצר בקע התחום בהרים מכל קצותיו ובו תופעות גאולוגיות יחודיות שלא נמצאות מחוצה לו,וכן:גם הנחושת היא חלק מהתהליך היחודי והמיוחד הזה וככל הידוע אין לה אח ורע לא במסיב אילת ולא בכל תחום השילד הנובי ערבי,המסתרע בסביבות ים סוף ומפרץ אילת וגודלו כ 3000 קמ"ר.
מאחר ובמצאת חג השבועות לא בוטלו מגבלות פיקוד העורף לגבי מקום עבודתי,נשארתי לילה נוסף בחי בר יוטבתה. בבוקרו של יום המחרת,היום השישי לסובב ישראל,ארזתי את חפצי וחזרתי הביתה. תם,ולא נשלם,סובב ישראל ולמסגרת פרויקט גייל רובין…עוד יהיה:המשך.
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום החמישי.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – מזג אוויר.
כצלם,נתוני מזג האוויר או יותר נכון הנתונים המטאורולוגים של אתר הצילום,הם מידע חשוב מאוד שיכול לעשות את ההבדל בין מסע צילום עם תמונות שמספרות את הסיפור שעומד מאחוריו לבין חזרה הביתה ותאוותו בידו.
ישראל ידוע בנתונים מטאורולוגים מאוד יציבים,רוצה לומר: הסיכוי שמישהו יצא למסע צילום ויתקל בגשם לא צפוי או בסערת חול לא צפויה נמוכים,אפילו מאוד. מנגד: למרות היציבות נתקלתי,במסעות הצילום שלי,במצבים שבהם במקום שבחרתי לצלם בו הסתוררו תנאים שביחד עם המיקום,התכסית והתבליט וציוד הצילום שלקחתי איתי גרמו לי לחזור ותאוותי בידי.
נכון: מידי שעה תחזית מזג האוויר המעודכנת משודרת במהדורות החדשות,וגם בתחזית,המטאורולוגית,מפורסמת מידי יום לכארבע ימים קדימה,ברם:הנתונים המטאורולוגים שמשפיעים על יצירת תמונה לוקים בחסר ו/או לא מפורסמים.
לא די בלדעת את הנתונים של טמפרטורה,לחות,כיוון הרוח המפורסמים כשרות לציבור על ידי השירות המטאורולוגי ולא רק הוא. כצלם כיווני הרוח,עננות,סוגי העננות וגובה העננים,ראות וטווח הראות,עוצמת הקרינה שמשליכה על עוצמת אור השמש ועוד, כל אלה חשובים וידע אודותיהם מאפשר לתזמן את הביקור באתרי הצילום ו/או וגם להצטייד בעזרים כמו פילטרים על מנת להגיע לסיפור שרוצים לספר בתמונות.
מהנתונים המטאורולוגים הזמינים לציבור,כולל אלה שבמהדורות החדשות,קשה לתכנן מסע צילום שיהיה מוכן לכל המשתנים מטאורולוגים,דוגמא: נתוני מזג האוויר של אילת. הנתונים האלה נכונים לעיר אילת וסביבתה הקרובה. אילת,כידוע,שוכנת לחוף ים שהוא שלוחה של האוקינוס ההודי שהוא האוקינוס החם מבין הימים שבכדור שלנו. כאשר עולים למאסיב אילת,למשל,רוב המידע המטאורולוגי של העיר אילת איננו רלוונטי,ואותו הדבר נכון למלחת יוטבתה,למשל.
בחג השבועות אני מתכנן מסע צילום לאזור הערבה הדרומית ובקרבתה,גם הפעם בהשראתה של גייל רובין. על מנת למצות את המירב ממסע הצילום הזה ולהיות מוכן גם לתרחישים מטאורולוגים,החל מהתארגנות של מזון,מים ולבוש וכלה בהתארגנות בצד עזרי הצילום ועד לתיכנון יעיל כדי להפיק מנושאי הצילום את הסיפור הטוב ביותר – כדי לממש את כל אלה רכשתי,ולא המחיר "מציאה", שירות חיזוי שילווה אותי בימים שלפני היציאה למסע,בעת המסע ואפילו אוכל להתייעץ,אד הוק,עם נותן השירות על מנת להפיק את המיטב והמירב ממסע הצילום הזה.
המשך….יבוא.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – מסע לקניון האדום,מסיב אילת וחי-בר יוטבתה.
גייל רובין קנתה את עולמה כצלמת נוף וטבע הראשונה בישראל. עבודותיה של גייל מתאפינים בחקר מעמיק של אוביקטי הצילום וביטוי של הידע בתמונה,מה שהפך אותה,עבורי,כמקור להשראה. בעת שעסקה בבחינת החי והצומח בחוף מעגן מכאל – נרצחה.
מוצאי יום העצמאות ה – 73 של מדינת ישראל. הלילה ירד ואני מוצא עצמי עושה דרכי למאסיב הרי אילת למסע צילום שמשלב את כוחות הטבע שיוצרים את הנוף המעצים שבמאסיב כמו גם ידו של האדם בעיצוב הנוף,כמו גם בהשמדת חלק מהחי האופיני לאזור זה של הארץ,וניסיון להשיב לטבע חלק מבעלי החיים שנעלמו.
בתוכנית שלוש תחנות,שכל אחת היא חלק ממטרות מסע הצילום הזה והידע שנצבר על מנת לבצע אותו ביצוע בעזרת הרגליים והנצחה,בעזרת עדשות המצלמה: הקניון האדום,הר יואש והחי-בר ביוטבתה.
כדי לגייס לעצמי את סביבת העבודה שהיתה פועלת בה גייל לו הייתה יכולה,הצטידתי בשתי עדשות שיוצרו בזמן פועלה של גייל,סוף שנות ה -60 תחילת ה – 70 של המאה הקודמת. עדשה אחת,בת 35 מ"מ מבית היוצר של קארל צייז מפעל ג’יינה המזרח גרמני והשנייה עדשת ההליוס 44 עדשה המבוססת על תיכנון מבית קארל צ’ייז ויוצרה בברית המועצות לשעבר.
עצירה קצרה במצפה רמון שלאחריה ממשיכים בכביש 40 לחציית מכתש רמון. בקצהו הדרומי של כביש 40,ממש לפני היציאה מהמכתש,באורות הכסופה נקלט פרא שעושה דרכו,מבולבל למדי,בשול הכביש,מחפש פתח במעקה הבטיחות כדי לחזור לנבכי המכתש.
עם אור ראשון מגיע לחניון הלילה שבמבואה לקניון האדום. כוס קפה של בוקר,התארגנות של תיק הצילום ועם שחר…שם פעמי לקניון.
הקניון האדום ונחל שני.
הקניון האדום נמצא כעשרים ק"מ צפונית לאילת והוא חלק ממהלכו של נחל שני. נחל שני עושה דרכו מבקעת הירח שבסיני ועד לנחל רחם שבעצמו נשפך למפרץ אילת. סמוך לקניון האדום נכנס נחל שני לגבולות ישראל.
שמו של נחל שני הוא מאבן השני אבן בעלת גוון צבע אדום שנובע מנוכחות של תחמוצות ברזל באבן.
יש להפריד בין שמו של נחל שני והמסלע האדום שבו לבין אבן השני שמופיעה במקרא כחלק מאפודו של הכהן הגדול. האבן הזו לא זוהתה ואין אנו יודעים באיזו אבן חן מדובר. אבן השני של הרי אילת,כמו גם נחל שני והקניון האדום,מקבלים את שמם מהתכתיב הערבי של שמות המקומות האלה.
הקניון האדום נמצא ברום של 200 מטר מעל פני הים ואורכו כ – 200 מטרים ובעומק של כ – 30 מטרים. הקניון חותר באבן החול הנובית ובה תחמוצות ברזל ומכאן שמו,וציבעו,האדום.
הקניון האדום,ונחל שני,חותרים בהרי אילת. הרי אילת נמצאים בשוליו של הבקע הסורי אפריקאי. גילו המדויק של הבקעצאיננו ידוע בודאות ולאורכו נמצאות שיכבות מסלע המתוארכות לתאריכים שונים,מה שמקשה על קביעת גילו של הבקע למלוא אורכו. באזור אילת תארוך המסלע הוא לתקופה של לפני כ – 10 מיליון שנה. בתקופה זו אזור מסיב אילת גשום בהרבה מהמוכר לנו היום וההתחתרות של נחל שני,והקניון האדום,מתוארכת לתקופה מאוחרת להיווצרות המאסיב וגילה מוערך בכחמישה מליון שנה בלבד.
בעונה זו של השנה עצי השיטה הם הנוף השולט באפיק השני ובשל שעת הבוקר המוקדמת,והעדר מקווי מים בקניון,לא נצפה מן החי אם כי "שליטי" האזור,המרשימים יש לומר,הם היעל הנובי וצבי הנגב.
עד לתקופה המודרנית חיו באזור הקניון האדום נמרים. באזור מאסיב אילת נמצא כמה וכמה מלכודות אבן שנבנו על ידי האדם על מנת לצוד נמרים. מקובל לחשוב שנבכי הקניון האדום שימשו,גם הם,לציד נמרים כאשר הצידים הכניסו לנבכי הקניון עז או חוגלה וכאשר נכנס הנמר לתוך הקניון,על מנת לצוד ולסעוד מן העז או החוגלה,צדו אותו הצידים והשתמשו בבשרו למאכל ובעורו לכיסוי גופם.
במהלכו חוצב הקניון האדום צורות בסלע שעם קצת דימיון נוכל לראות בהם שתי דמויות עבות אף מנסות לנשק זו את זו,סתום עין,ספינקס קטן ולמטיבי הראות והדימיון: מועצת חכמים המתכנסת ומאזינה לדבריו של הנואם.על אחת מקירות הקניון נתפס לו עץ אשל שנפח נשמתו לא לפני שפרש את ענפיו בהאחזות אחרונה בשולי הקניון.
והתמונות,הן כאן לפניכם:
מנחם.
מאסיב אילת.
מתחת למימיו של ים תאטיס תנועת הלוח הערו-נובי מתחילה לקמט את תחתית הים באזור הרי אילת. הקימוט מעלה,מעלה,את מסלע הגרניט – המסלע העתיק והקשיח ביותר של כדור הארץ. זרמי לבה,שפורצים מבינות לסדקי הקימוט,מעלים אל פני השטח אבן חול עשירה בתחמוצות ברזל בגוני האדום.
משנסוג ים תאטיס אירוזיה של מים ורוח מיצרת את אבן החול הנובית האדומה ובשילוב עם מאסיבי גרניט נוצרים נחלים וקניונים החותרים במסלע ומעצבים את צורתו כפי שמוכרת לנו כיום.
תהליכי הבליה והחתירה במאסיב אילת הם הצעירים הידועים לנו כיום וגילם בין חמישה לעשרה מליון שנים. בתקופות קדומות,היה אזור זה גשום יותר מאשר הוא היום וכיום יורדים בו מעט מאוד משקעים אם כי,תהליכי השחיקה הארוזיים ממשיכים ביחד עם אלה של המים.
בסיום הביקור בקניון האדום תיכננתי לבקר בהר חיזקיהו. הר חיזקיהו הוא הגבוה בהרי מאסיב אילת והנוף ממנו נפרש לארבעת רוחות השמיים. הכניסה למצפה הר חיזקיהו נחסמה על ידי שלטונות צה"ל ונאלצתי ל"הסתפק" בתצפית הר יואש,הסמוכה.
פיסגתו של הר יואש היא ברום של 701 מטר מעל לפי הים. ההר נמצא כחמישה קילומטרים צפונית לאילת ומפסגתו ניתן לצפות במפרץ אילת,במפגש הגבולות בין ירדן וערב הסעודית ובמרחבי סיני דרום הנגב ומאסיב אילת.
בפיסגתו של הר יואש היה מוצב ירדני שחלש על הדרך לאילת,המוכרת לנו היום ככביש 12. במהלך מבצע "עובדה",מבצע שבסופו שוחררה אילת והונף בה דגל הדיו המפורסם,המשלט הירדני נשאר על כנו משום שהיווה מכשלה אסטרטגית קשה לפיצוח עבור צה"ל. משנפלה אילת בידינו פינו הירדנים את המשלט,מרצונם,וגם הר יואש הפך לחלק מישראל רבתי.
התצפית מהר יואש ממחישה את תהליכי עיצוב הנוף של מאסיב אילת,בין קימוטי הגרניט המזדקים בו לתכסית אבן החול הנובית שבה חותרים הנחלים באזור בדרכם למפרץ אילת.
למוצב הירדני בפסגת הר יואש אין זכר ברם,בוני התצפית טמנו במקומות התצפית שבפיסגת ההר חדרי מצלה הדומים בצורתם לעמדות השמירה הקדומות של צבא ירדן,כשעמדות המצלה,ועמדות התצפית,מלווים בהסברים על הנוף ופסגות ההרים הנשקפים ממנו במאסיב אילת. פיסגת היואש איננה תפוסה על ידי צה"ל כחלק ממערך המוצבים בגבול עם מצרים והמקום פתוח לביקור ותצפית והגישה אליו מוסדרת כולל חנייה מוסדרת.
והתמונות,הן כאן לפניכם:
מנחם.
חי בר יוטבתה.
את היום הראשון,במסע הצילום הזה,סיימתי באתר הקמפינג שבשמורת הטבע חי-בר יוטבתה.
בדרום הערבה קיימות שלוש מלחות הגדולה שבהן זו מלחת יוטבתה. מי התהום במלחת יוטבתה גבוהים,יחסית,ובעבר נבע עין יוטבתה המקום שופע בצומח ערבתי. כבר מימי קדם התיישב האדם באזור יטבתה והישוב העתיק ביותר הוא מהתקופה הכלכוליתית.
ב – 1968 החליט אברהם יפה להפוך את מלחת יוטבתה לשמורת טבע סגורה שבמסגרתה יושבו לטבע מיני חיים שנכחדו מהארץ כמו גם יהיו בה בעלי חיים הזקוקים להגנת האדם בטרם יכחדו. בתחילה גודרו כ 12 אלף דונם שיועדו לשמורת החי-בר ולתוכה הושמו גרעיני רבייה של מספר מינים שנכחדו מהארץ. בתחילת שנות ה – 80 של המאה הקודמת גודר שטח נוסף,ממערב לכביש 90 במלחת יוטבתה,על מנת להציל את צבי השיטין,תת מין בסכנת הכחדה מידית של הצב הארץ ישראלי. צבי השיטין ניצלו וגרעין רבייה שלהם,שאיננו נגיש למבקר החי-בר,עדין נמצא בשמורה ואחרים הושבו לטבע בהצלחה.
החי-בר מכיל מספר גרעיני רבייה שמחלקם הושבו פריטים לטבע,חלקם בהצלחה רבה וחלקם לא,להלן רשימת גרעיני הרבייה בחי-בר יטבתה ומצב החזרתם לטבע:
דישון.
הדישון המקראי הוא תת מין יחידני לנוף הארץ. הוא ממשפחת הפריים ותת מין ממשפחת הראמים. הדישון המקראי הוא סוג אנטילופה שהצליח להסתגל לחיים במדבר. בסוף המאה ה- 19 נכחד אחרון הדישונים המקראי כשהפרט המת האחרון הנמצא באזור ים המלח. בטבע החופשי של ישראל הדישון נכחד כליל אבל גם באפריקה,מרכז תפוצתו,נמצא הדישון המקראי בסכנת הכחדה מידית ובמרכז אפריקה נמצאים כ – 600 פרטים אחרונים בטבע. בתונוסיה ובניג’ר הוחזר לטבע גרעין רבייה של הדישון,בנתיים בהצלחה.
בשל בשרו הטעים,הדישון חיה כשרה,תנועתו האיטת,בולטותו בשטח בשל גון פרוותו הלבנה ואובדן שטחי מחייה בשל התערבות האדם הדישון הגיע לידי מצב שבו הוא בסכנת הכחדה מידית. בשל מצבו זו מוחזקים גרעיני רבייה,של הדישון,במספר גני חיות בעולם כשהגדול ביניהם נמצא בחי-בר ביטבתה.
גרעין הרבייה של הדישון שביוטבתה לא מיועד להשבה לטבע וכרגע אין כוונה כזו. מטרת גרעין הרבייה היא לשמר את הדישון ולשמש כגרעין השבה לטבע בעתיד אם יהיה בזה צורך ובכל מקרה לשמר את הדישון בסביבתו הטבעית ולמנוע הכחדה מלאה.
יעל נובי.
היעל הנובי הוא מין בקבוצת היעלים. היעל הנובי הסתגל לחיים במדבר בכלל ובמדבריות ארץ ישראל בפרט. עיקר תפוצתו של היעל הנובי הוא במזרח התיכון ובארץ בולטת נכחותו באזור ים המלח,מצפה רמון ובאזור מאסיב אילת.
בשל פגיעה בסביבת המחייה של היעל הנובי,התערבות האדם וציד נמצא היעל הנובי במצב פגיע שזה השלב הראשון משלושת שלבי של סכנת הכחדה.
אחד מגורמי מצב הפגיעות של היעל הנובי נעוץ בעובדה שגרעיני הרבייה הקיימים בטבע בארץ מרוחקים זה מזה ולא מתקיימת בניהם חליפה של מידע גנטי,שכן הם מתרבים בינם לבין עצמם,המחסור שהעברת מידע גנטי גרעיני הרבייה בארץ,יחד עם שאר הגורמים,גורמים לחשש שגרעיני הרבייה ילכו ויתמעטו כדי סכנת הכחדה מידית. כ"פוליסת ביטוח" לשימור המגוון הגנטי של היעל הנובי הוקם גרעין הרבייה בחי-בר יוטבתה שתפקידו לאזן,ככל הניתן,את המגוון הגנטי של המין וכבכך לסייע להתמעוטו.
יען.
היען הוא העוף,הלא מעופף,הגדול בתבל. גובהו כ – 2.5 מטרים ומשקלו כ – 160 ק"ג. למרות מימדי גופה האלה היען הוא העוף,וההולך על שניים בכלל,המהיר בעולם ובקלות יגיע לריצה במהירות של 65 קמ"ש.
היען חי בערבות ומדבריות בעיקר אלה של אפריקה,והסיבה העקרית להכחדתו הוא ציד,לבשר,ואיסוף הביצים,בטרם הבשילו,למאכל אדם.
עד לאחרונה סברו שבעולם נשאר רק תת מין אחד של היען,היען המצוי,ברם בתחילת שנות האלפיים תת המין של היען הסומלי,יען שחי באזור סומליה באפריקה ומימדי גופו קטנים מאלה של היען המצוי,הוגדר כתת מין עצמאי ומשכך בעולם ישנן שני תתי מין של היען,היען המצוי והיען הסומלי.
עד ראשית המאה ה – 20 חי בארץ תת מין של היען שנקרא יען הנגב. תפוצתו של יען הנגב מוכרת באזור הנגב ומדבר יהודה אבל ממצאים ארכיאולוגים מצביאים על כך שתת המין הזה הצפין לאזורים פחות מדבריים כשהממצא הצפוני ביותר של שריד יען הנגב נמצא בהרצליה.יען הנגב נכחד ללא שוב.
ב – 1973 הובאו מאוגנדה 18 אפרוחים של היען המצוי. האפרוחים הובאו לחי-בר יוטבתה והם שימשו ומשמשים כגרעין הרבייה של היען בארץ.
אין כוונה להשיב את היען המצוי מגרעין הרבייה שבחי-בר לטבע. יש לכך סיבות מסיבות שונות – אך ישנה סיבה אחת שבה אנחנו אזרחי ישראל אשמים:כדי להשיב לטבע את היען המצוי נדרש מהטבע לאזן עצמו באמצעות חיות טרף שיהנו מבשרו של היען וישמרו על האיזון הביולוגי הנדרש ברם,אנחנו אזרחי ישראל השמדנו את אחרון הנמרים ממדבר יהודה והטורף היחידי שיכול היה לשמר את האיזון הביולוגי הנדרש לחיי היען בטבע הארץ ישראלי הוכחד. לכן גרעין הרבייה שבחי-בר ישאר בשמורה לצרכי שימור ולטבע לא יושב,אותו טבע שממנו הוכחד,תחת שרביטה של מדינת ישראל,יען הנגב ונמר הנגב.
ומילה מיוחדת למבקרי החי-בר יטבתה: היען היא עוף סקרן ותתחוב את ראשה לכל חלון מכונית שיפתח. לצערי חלק ממבקרי האתר ולמרות שנאמר ונכתב מפורשות שלא להאכיל את בעלי החיים,בככל והיען בפרט,כן מציעים מזון אדם ליענים וכל מי שביקר איתי אור לבוקרה של שבת שבאה אחרי יום העצמאות בכניסה לשביל הביקור באתר,זכה ליחס די אלים מיען שציפה לתופינים מעשה ידי אדם והניח למכוניות לנוע רק אחרי שנאלצו לברוח מפניו ב"חריקת צמיגים". אל תאכילו את חיות הבר לא משנה אם הן בטבע חופשיות או בגרעיני רבייה – הן עושות זאת בעצמן וככל הנראה:בהצלחה!
ערוד.
הערוד הוא תת מין של הסוס שנקרא: חמור. הערוד הוא חמור הבר של אפריקה והיה שכיח במדבריות ישראל,מהן נכחד כליל. באפריקה הערוד נצוד למטרות של בשר וכדי שישמש כחיית מסע. במקביל ציד ולשימוש שלא בדרך הטבע הופגש הערוד עם חמור הבית המבויית ואוכלוסיתו הידרדרה. הערוד נעלם מרובה הגדול של אפריקה ורק במצרים ואתיופיה ישנו מספר מועט של פריטים שעדיין חיים בטבע.
הערוד הארץ ישראלי,זהה למין האפריקאי,עבר את אותה מסכת של פעילות אדם כלפיו והוכחד עוד בתקופות קדומות כאשר המידע על ערודים בטבע הארץ ישראלי מגיע אלי מהתלמוד ומאחר ואין תיעוד מאוחר לזה ככל הנראה,כבר בסמוך לאחרי תקופת התלמוד נכחד הערוד מנוף הארץ.
בעולם קימים כ- 500 פריטים של ערוד מהם כ – 370 חיים בטבע במצרים וסודן ושאר 130 הפריטים בגרעיני רבייה שאחד מהם נמצא בחי-בר יוטבתה. אין כוונה להחזיר את הערוד לטבע בארץ וגרעין הרבייה נועד לשמר את המין הזה למען לא יכחד כליל וסכנת ההכחדה של הערוד מהטבע,ללא גרעיני הרבייה,היא מידית.
פרא.
אם הערוד הוא חמור הבר של אפריקה,הפרא הוא חמור הבר של אסיה. ככל הנראה,חמור הבית המבויית בויית על ידי האדם מהפרא. הפרא חיי בסביבות מדבר שבו עשב בסביבות מקווי מים. בטבע היו ידועים שישה תת מין של הפרא שנבדלו זה מזה באזורי המחייה שלהם שבמרחבי יבשת אסיה. שניים מתת המין של הפרא נכחדו: הפרא האנטולי והפרא הסורי.
הפרא חי בעדרים כאשר בעדר יהיו נקבות עם צאציאן ונקבות ללא צאצאים ועדר אחר יהיה מורכב מזכרים בלבד. בתקופת הייחום מגיעים הזכרים לעדרי הנקבות ומזתווגים למען דור העתיד.
בטבע של יבשת אסיה ישנם כמה עשרות אלפי פריטים של הפרא ומצב השימור שלו מוגדר קרוב לסיכון.
תת המין פרא סורי חי במרחבי ארץ ישראל וסוריה. ב – 1927 אחרון הפריטים נפטר ותת המין של הפרא הסורי נכחד מן העולם לעד.
ב – 1968 סחרה מדינת ישראל עם אירן בסחר חליפין: נמסרו לאירנים 20 צבאים ארץ ישראלים ובתמורתם התקבלו 11 פריטים של פרא מתת המין של הפרא הפרסי והפרא הטורקמני. 11 הפראים הובאו לחי-בר יותבטה,שהוקם אך זה לא מכבר באותה השנה,והפכו לגרעין רבייה עבור הפרא בישראל.
גרעין הרבייה בחי בר התרבה והגדיל את המגוון הביולוגי שלו. ב – 1982 הוחל תהליך של השבת הפרא לטבע. 14 זוגות פרא,מגרעין הרבייה בחי-בר יוטבתה,שוחררו לטבע באזור בן 3400 דונם באזור עין סהרונים שבמכתש רמון. השבה זו לטבע נחשבת להצלחה ונכון ל 2016 מונה אוכלוסית הפרא כ – 300 פרטים שמתפרשים על פני מכתש רמון,הר הנגב ועד לפארן שבערבה. למרות שהפרא ששוחרר לטבע גדול מהפרא הסורי,שהוכחד לבלי שוב,מעטים הם אויביו הטבעיים. ככל הנראה האיזון הביולוגי נשמר,עד כה,בשל ינוקות פרא שניצודות על ידי זאבים שנמצאים בטבע באזורי המחייה של הפרא.
צבי הנגב.
צבי הנגב הוא תת מין של הצבי שחי באפריקה ובנגב. עד 2009 היה פיקוח רופף על ציד של צבי הנגב ואוכלסיתו בנגב הלכה והתמעטה. ב 2009 נספרו 652 פריטים בלבד והמין הוכרז כמין פגיע קרי בשלב הראשון של שלב ההכחדה מהטבע. החל משנה זו עשו הרשויות אכיפה קשה בכל הנוגע לציד של צבי הנגב אכיפה שהוכחה כיעילה. מידי שנה רשות הטבע והגנים עורכים ספירה לצביי הנגב וב – 2018 נמצא שאוכלוסיית צבי הנגב בכפילה את עצמה לכדי 1242 פריטים ותהליך זה,של הגדלת האוכלוסיה באופן טבעי וללא מעורבות אדם,נמשכת גם כיום.
אוכלוסית צבי הנגב יציבה וניכרת בה שונות גנטית משמעותית מה שמצביע על האחזות של הצבי במרחבי המחייה שלו,שבנגב,ועל אוכלוסיה יציבה שללא התערבות אדם,בציד כאמור,תישאר איתנו ואף תגדל.
כדי לשמר בנק של מגוון גנטי של צבי הנגב הוכנס לחי-בר ביטבתה גרעין רבייה שנשאר בשמורה,וכרגע,וככל הנראה גם בעתיד,אין צורך לשחרר לטבע את גרעין הרבייה שכן הצבי הארץ ישראלי לא זקוק לעזרה זו.
צבי הנגב חי בסמביוזה יחודית עם עץ השיטה. הצבי משתמש בשיטה לחסות תחתיה מחומו של יום. עלי השיטה הם המאכל החביב ביותר על צבי הנגב וקיבתו מותאמת במיוחד לעכל את העלים של השיטה אך לא את זרעי השיטה. זרעי השיטה נפלטים מקיבתו של הצבי בצורת גללים ובכך מפיץ הצבי את זרעיה של השיטה ועוזר לה להתפשט. כאן שחשיבותו של שימור המין הזה הוא לא רק לעצמו אלא גם לעץ השיטה,לסוגיה,שהכיחים בנגב. גם גרעין הרבייה של החי-בר ביוטבתה תורם את חלקו להפצת סוגי השיטים שנמצאות המלחת יוטבתה.
בניגוד ליעל הנובי,צבי הנגב נמנע ממגע עם בני אדם ואם לא יהיה שינוי משמעותי בציד,הבלתי חוקי,שלו אוכלוסיתו נמצאת במצב התאוששות מרשים בטבע שלנו.
ראם לבן.
הראם הלבן הוא סוג אנטילופה שאזור מחיתה היה במדבריות ערב ובנגב של ישראל. זוהי האנטילפה הקטנה בטבע ומאופיינת בשיעור קומה נמוך פרווה לבנה ורגליים כהות,כמו גם:זוג קרניים דקות ישרות וארוכות.
בראשית שנות ה – 70,של המאה הקודמת,נכחד הראם הלבן מהטבע באזורי מחייתו. תודות לגרעיני רבייה בגני חיות ובמקומות אחרים,כולל חי-בר יוטבתה,הושב הראם הלבן לטבע,תהליך ההשבה לטבע החל ב -1980 ועדיין נמשך.
ב – 1986 הפרטים שהושבו לטבע הוגדרו כבל חיים בסכנת הכחדה מידית,אך יחד עם ההתאקלמות בשטחי ההשבה רבייה טבעית והוספה של גרעיני רבייה משמורות טבע השפתר מצבו של המין וב – 2011 הפך למין הראשון בעולם שהוכחד בטבע,הושב מגרעיני רבייה משמורות טבע ושינה את מצב השימור מנכחד,לסכנת הכחדה מידית והיום המין נמצא במצב של פגיע,השלב הראשון משלבי הכחדה והפחות מסוכן. המין ממשיך להראות סימני התאוששות הן בטבע והן בגרעיני הרבייה.
עם הכרזתו,ב 2011,כמין שעבר מהכחדה למצב פגיע היו בטבע כ – 1000 פריטים ועוד כ – 7000 פריטים בגרעיני רבייה בחזקת האדם. תהליך ההשבה לטבע של הראם הלבן נמשך ובהצלחה אם כי,עדיין,נמצא במצב הישמרות פגיע ויש לקוות שמצבו ימשיך וישתפר,אם כי:בדומה לשאר האנטילופות שגרעיני הרבייה שלהם בהליך החזרה לטבע,כמו גם הפרא,הסכנה להמשך קיומו של הראם הלבן נובעת מהעדר טורפים טבעיים ומעורבות אדם בנוף שטחי מחייתו.
ראם סהרה.
ראם הסהרה הוא מין ראם ממשפחת הפרסנתיים. יחודו בכך שהוא הסתגל למחייה בערבות צחיחות וחמות של אפריקה ובמעט גם בנגב של ארץ ישראל.
ראם סהרה נכחד כליל מן הטבע בתחילת המאה ה – 20 בעיקר בשל ציד ושימוש של האדם בשטחי המחיה של ראם הסהרה. עד ל 1986 לא היה כל מידע על המצאות ראם סהרה בטבע. בשנה זו היו כמה שמועות על מפגש של תיירים ואנשי טבע עם ראם הסהרה באפריקה אולם שמועות אלה לא אומתו מעולם ונכון ל 2010 ראם סהרה נכחד כליל מהטבע.
בחי-בר יוטבתה נמצא עדר של ראמי סהרה. העדר מוחזק במקום לצורך שימור בלבד ואין כוונה להשיבו לטבע,מסיבות שונות,ובעיקר כי בשטחי ישראל טרם הבשילו התנאים,מבחינת מזון וטורפים,להשבה לטבע.
מספר עדרי ראם סהרה מוחזקים בתוניסיה,מרוקו,אלג’ירה וצ’אד כולם בוחזקים כגרעיני רבייה ברשות האדם תוך כוונה להשיבם לטבע ובמקביל לשמר מגוון ביולוגי שיאפשר לראם הסהרה,עם החזרתו לטבע,להמשיך להתבסס בו. גם גרעיני הרבייה האלה נמצאים בסטאטוס של פיתוח גדילה והעשרת המגוון הביולוגי ונכון ל 2021 אין תאריך יעד להשבתם לטבע והראמים ימשיכו להתקיים במסגרת גרעיני רבייה בפיקוח האדם בתקווה שזמנם לחזור לטבע,והתנאים הדרושים לזה – יבוא.
מנחם.
גייל רובין – מעגן מכאל
גייל רובין – מעגן מכאל.
באפריל 1938 בעיר ניו-יורק,נולדה גייל ביתם היחידה של אסתל וג’ונתן רובין. לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת מישיגן,עובדת גייל כעורכת בהוצאת ספרים בניו-יורק ועוסק,בו בעת,בצילום עיתונאי.
זמן קצר אחרי שהחלה לעבוד בהוצאת הספרים חולה גייל בסרטן ובסוף שנות ה -60 היא מחלימה ממנו.
ב – 1969 מגיעה גייל לביקור בישראל,מתאהבת בארץ וקובעת בה את מקום מושבה הקבוע כשהיא עוסקת,לפרנסתה,בצילום עיתונאי. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים,מצטרפת גייל לכוחות הלוחמים בחזית הדרום ועם חציית התעלה גייל היתה לאזרח הישראלי הראשון שכף רגלו דורכת באדמת אפריקה המצרית. גייל שולחת מתמונותיה לאמצעי התקשורת והן מפורסמות מיד עם מעבר הכוחות לאדמת אפריקה.
לאחר המלחמה מחליטה גייל להקדיש עצמה לצילום נופיה של ארץ ישראל כולל החי והצומח שבה. צילומיה מתפרסמים בעולם וזוכים להערכה רבה הן בפן האומנותי והן בהיותה פורצת דרך כאישה בתחום צילום גברי למדי.
11 במרץ 1978 שבת אחר הצהריים. גייל רובין מגיעה לבריכות הדגים של קיבוץ מעגן מכאל. היא תופסת, לעצמה,עמדת תצפית סמוך לחוף הים וצופה בצפרים על מנת לאתר צילום. מן הים מגיחים 11 מחבלים שנתקלים בגייל,יורים בראשה והורגים אותה במקום. המחבלים מנסים לפרוץ למכוניתה של גייל,אך מוצאים אותה קטנה מידי עבורם. הם משאירים את גייל למותה,מגיעים לכביש החוף חוטפים נהג מונית ומיד אחר כך חוטפים אוטובוס אגד שבו חברי אגד וילדיהם שחזרו מטיול בצפון. סמוך לצומת גלילות מצליח הצבא לחסל את המחבלים לאחר שפוצצו את האוטובוס על יושביו. באסון,הידוע כ"אוטובוס הדמים" נהרגו 35 בני אדם וגייל רובין ההרוגה ה-36.
מתוך הערכה לעבודתה של גייל רובין – ולזכרה:החלטתי לפתוח בפרויקט של צילום הארץ,נופיה,החי והצומח ובפתיח לפרויקט יצאתי ביום שישי האחרון לבריכות הדגים בקיבוץ מעגן מכאל. גשם ורוח עזה קיבלו את פני וכמה קורמרנים,פרפור עקוד וענפות קיבלו את פני וניצפו,כמוני,נרטבים בגשם ונאבקים במשבי הרוח.
והתמונות,הן כאן לפניכם:
מנחם.
קופנהגן.
היום הראשון היה עמוס בהתארגנויות,קר וגשום,ובכל זאת:מבט חטוף על השונות הגדולה של בירת דנמרק…
מנחם.
קופנהגן,יום שני למסע.
יום שני בקופנהגן,היה קצת יותר רגוע מהראשון וגם קצת יותר מתוכנן.
הינה כמה תמונות ממקומות שביקרתי,וגם:,איך אפשר בלי,פסל בת הים הקטנה שנעשה על פי סיפור,באותו שם,של הנס כריסטיאן אנדרסן.
ומכאן,לגלרית התמונות של יומי השני בדנמרק בקופנהגן הבירה.
מנחם
דנמרק,יום שלישי צפון זילאנד.
היום הזה התחיל גשום וקר וכשאני נמלט,מוקדם בבוקר,מאימת פקחי החנייה של עירית קופנהגן. הפנים צפונה באי זילנד,דנמרק.
אחרי יומיים של סביבה אורבנית אני רוצה לפתוח את היום השלישי בדנמרק בפיסת טבע,ומבנק המטרות אני שולף את פארק Engomrade שנמצא כ- 20 ק"מ צפונית לקופנהגן. אני מגיע לפרק בשלהי אור הבוקר והשמים מתקדרים – אבל בכל זמן השהייה בפרק גשם אין.
אז הינה כמה תמונות שקלטה עין המצלמה בפארק:
מנחם.
פארק ארמון Frednsborg
דנמרק היא המלוכה הדמוקראטית הותיקה באירופה,כן ותיקה מזו של האנגלים. יהיה זה לא מכובד שלא לבקר אתר הקשור בבית המלכה הדני.
ובדנמרק כמו בדנמרק: הגעתי לארמון המלכה ששמו Frednsborg. יחד איתי הגיע…הגשם שכמעט ולא הפסיק לרגע.
בכניסה לארמון,חייל מחיל המשמר המלכותי עצר אותי וסימן שהמקום סגור למבקרים. בבנק המטרות שלי מצויין שלארמון הזה מחובר פארק שחלקו טבעי וחלקו חלק מגן הארמון. סרתי לפארק/גן הארמון ואני חייב לציין שמה שראו עיני היה,מבחנתי,מדהים וגן עדן לי ולמצלמות שלי…שנטפו מים כאילו השליכו אותן לבאר.
מנחם.
ארמון Frednsborg והחלפת המשמרות.
מגן/פארק ארמון המלכה חזרתי לרנו השכורה,ליבש את המצלמות ולמצוא יעד חדש מבנק המטרות. בעוד יצי מגופי בתוך הרנו,מיבש את המלמות והחצי השני בחוץ נרטב בגשם – אני שומע מוזיקה ממרחוק. בקצה הרחוב הסמוך נעצרת ניידת משטרה ורעש המוזיקה…מתגבר.
הישראלי שבי פועל אינסטקטיבית: יש ניידת משטרה,יש קולות מוסיקה:משהו קורה ואלך הציץ ולראות…
ואז:במעלה הרחוב משמר המלכה,במדיו המלאים צועד ומנגן. טקס החלפת משמרת צהריים,ואיתו ברכת המלכה לאשמורת השנייה של היום – מתחיל.
בחיפזון חזרתי לרנו לקחתי מצלמה והתלוותי לכל מהלך טקס החלפת המשמרות וברכת המלכה למחצית היום. הטקס ארך כמה שעו,כשבשיאו המלכה יוצאת של תזמורת חיל המשמר ומודה להם על נגינתה.
מברור עם המקומיים:טכס כזה מתבצע כל יום אבל בדרך כלל,קורה בקופנהגן בארמון המלך. מאחר והיו המלכה שוהה בארמון Frednsborg הטקס מתבצע – פה.
אז הינה דוגמית מתמונות טכס החלפת משמרת וברכת המלכה,וכן גם המלכה עצמה מופיעה בתמונות….
מברור עם המקומיים:טכס כזה מתבצע כל יום אבל בדרך כלל,קורה בקופנהגן בארמון המלך. מאחר והיו המלכה שוהה בארמון Frednsborg הטקס מתבצע – פה.
אז הינה דוגמית מתמונות טכס החלפת משמרת וברכת המלכה,וכן גם המלכה עצמה מופיעה בתמונות….
מנחם
חוף Niva.
ומשנדמו הלמות התופים,חזרה לבנק המטרות.
הגשם לא מפסיק לרדת ואין מתאים ליום גשום שכזה דבר מלבד חוף הים.
בבנק המטרות ממליצים על חוף הים של העיירה Niva שבקיץ חביב,במיוחד,על תושבי קופנהגן שבאים אליו לצנן את גופם מחום הקיץ. הגשם הבריח כל נפש חיה מן החוף אבל הפך אותו לפוטגני מבחינתי…
אז הינה כמה מהתמונות שתפסה עין המצלמה בחוף Niva.
מנחם
Klassisk-Dressur
באחד מכפרי הסביבה ממתין לי החדר שבו אשהה את סוף היום,הלילה ובוקר יום המחר. מעלה את כתובת המקום על המפות של גוגל שמביאים אותי הישר לפתח החווה שבה אשהה…. וכן:גם פה ההפתעה היא בקרשנדו ענק. לא התאפקתי וגם את תמונת החווה אצרף מיד – לעיניכם.
לילה טוב ונתראה…. מחר.
מנחם.
הכנסיה Vejby Kirke וצפון זילנד
בניגוד לימים הקודמים היום הזה היה כרוך בלא מעט נסיעות של כשעה בין אתר לאתר. האתרים היום מגוונים מאוד.
המקום הראשון שבו נעצרתי היה בכנסייה שנבנתה במאה ה-17 כשדנמרק,עדיין,נשלטת על ידי בית המלוכה ובטרם הפיכתה למלוכה דמוקרטית. הכנסיה Vejby Kirke עברה שיפוץ מקיף שהסתיים בחלקו.
במקור בכנסיה הזו לא היו ספסלי ישיבה אלה מעמדים שאפשרו עמידה בלבד,כמו כן:צידה הימני של הכנסיה היה לגברים בלבד וצידה השמאלי לנשים בלבד. לא יודע מתי הופסקה ההפרדה המגדרית מכל מקום:לאחר השיפוץ הונחו בכנסיה ספסלי ישיבה וההפרדה המגדרית נשארה כזיכרון היסטורי בלבד.
מנחם.
כפר הדיגים בצפון זילנד.
אז אם מדברים על ניסים שקשורים בגופות של נשים שבדיות שנסחפות לחוף הדני,אז זה הזמן לבקר בעיירת דיגים בצפון חצי האי זילנד,לא רחוק מקברה של הלנה ולא רחוק…משבדיה.
ואת הרשמים שלי מכפר הדיגים צילמתי והינה,פה,כמה מהתמונות.
מנחם
הנקודה הצפונית בזילנד.
כפר הדיגים הוא הנקודה הצפונית ביותר שבה ביקרתי בצפון זילנד משם התחלתי להדרים לכיוון Roskilde שתשמש כבסיס לסיור בחלק המערבי והדרומי של חצי האי זילנד.
בבנק המטרות מצאתי,על הדרך דרומה,בריכה שהוכרזה כערך טבע מוגן והיא משמשת כבית גידול לכמה ציפורי מים,צפרדעים וכדומה. הינה כמה תמונות שצולמו בפנינת הטבע,הזו.
מנחם.
בדרך ל Roskilde.
חשבתי לבקר בחופי הים וגם בפארק או שניים שצמודים אליו אבל: מזג האוויר החליט לשנות את אופיו. עד לצהרי היום היה מעונן ושימשי ודי נעים,לפתע:הגיעה סערה שכללה רוחות חזקות וקרות מאוד מלוות בגשם זלעפות.
הרוחות והגשם הביאו איתם פקקי תנועה בכבישים המהירים לכיוון מערב זילנד,וכדי להימנע מאילו,חיפשתי בבנק המטרות אתר לבקר בו שממנו הנסיעה ל Roskilde איננה בדרך מספר 6 הדרך המהירה שמחברת בין צפון למרכז זילנד…ומצאתי.
מדובר בפארק שחלקו נטוע בחורש טבעי ורובו נטוע,מעשה ידי אדם,במינים שונים של שושנים. זני השושנים שגדלים בפרק הזה הם הבסיס לזני השושנים הגדלים,באופן מלאכותי,בדנמרק. בגלל החורף השושנים אינן פורחות אבל הפאונה הטבעית של הגן מרתקת,וריתקה גם את המצלמות שלי,שבהזדמנות זו זכו לטבילה הגונה בגשם הזלעפות שירד. הגשם היה כה חזק שחלק מהתמונות,לא אלה שאפרסם,טיפות הגשם גרמו להפרעה על עדשות המצלמה או שהיה כל כך חזק שטיפות הגשם פוגמות בחדות התמונות…
מנחם.
רוסקילדה.
עד לשנת 940 לספירה דנמרק היא מספר דוכסיות ומלך אבל איננה מדינה אחת אלא דוכסיות שונות שהם מלך משותף אך איננו ריבון על הארץ.
ב 940,לספירה,Aarold Bluetooth הופך למלך דנמרק והוא מאחד תחת שלטונו את כל הדוגסיות,מבטל את החלוקה הפיאודלית ומכפיף את כל תושבי המדינה לריבונותו כמלך יחיד. מאז ועד היום דנמרק היא ממלכה ומאמצע המאה ה- 18 ממלכה דמוקראטית שלה ממשלה נבחרת ומלך שתפקידו בעיקר סימלי. היום בראש המלוכה עומדת המלכה מרגרט.
Bluetooth קובע את מקום מושבו בעיר Roskilde והיא הופכת לבירת דנמרק עד לאמצע המאה ה- 18 אז עיר הבירה הופכת להיות קופנהגן.
ב- 985 Bluetooth נפטר ונקבר פה ב Roskilde על כך בהמשך.
לגלרית התמונות המלאה של רוסקילדה.
מנחם.
הקתדרלה של רוסקילדה – בית הקברות המלוכאני של דנמרק.
מאחר ומאז שהוקמה המלוכה הדנית הבירה הייתה Roskilde כל מלכי בית המלוכה הדני נקברים בקתדרלת Roskilde שבנתיים הפכה להיות אתר מורשת עולמי שהוכרז על ידי אונסקו.
מקום קברו של Bluetooth לא נמצא עד היום אבל המחקר ההסטורי מלמד ש Bluetooth נקבר אף הוא בקתדרלת העיר. אם כך מדוע קיברו לא נמצא שם? כש Roskilde נפטר הקתדרלה היתה בנוייה מעץ. מבנה העץ של הקתדרלה מוכר הסטורית ויש לו תעוד בתיאורי סופרים אבל שרידיו לא נמצאו,ככל הנראה:בגלל שהעץ נרקב והקתדרלה נבנתה מחדש,באותו המיקום מבלי שטרחו לסמן או להנציח את קיברו של Bluetooth.
למי שהמילה Bluetooth מזכירה חיבור אלחוטי בכלל וכזה הנפוץ בטלפונים החכמים,אז ככה: פרוטוקול ה Bluetooth פותח על ידי אריקסון חברה שבדית משבדיה. כמחווה לתרומה של מהנדסי הפיתוח של ארקסון,שרובם ישבו במרכז הפיתוח של החברה בדנמרק,הפרוטוקול כונה על שמו של מייסד ממלכת דנמרק – Aarold Bluetooth.
למלכי דנמרק יש מנהג לעצב את אולם הקבורה שלהם ואת הקבר שלהם בקתדרלת Roskilde. גם המלכה מרגרט עשתה כן והחדר ובו הקבר שלה כבר נבנו,אבל…:הקבר עצמו מכוסה מבכסה מפלסטיק והוא יחשף לקהל הרחב רק אחרי טכס ההשכבה של המלכה מרגרט,שמן הסתם:נאחל לה חיים עד מאה כעשרים.
הינה מספר תמונות מהקתדרלה וגם של קבר המלכה מרגרט.
מנחם.
רוסקילדה – קתדרלת Sct. Jorgensbjerk Kirke
לפני שביקרתי בקתדרלת העיר ביקרתי בכנסייה בשם Sct. Jorgensbjerk Kirke. הכנסיה היתה סגורה אך פרט אחד,בתולדותיה,חשוב לביקור שלי כאן:הכנסיה הוקמה בסוף המאה ה- 11 לספירה ועל חשיבות הופעת הנצרות בדנמרק,במאה ה -11 לספירה בהמשך.
מנחם.
הויקינגים.
בסביבות 1030 לספירה יוצאת משבדיה ארמדה של ספינות ויקנגים. הארמדה מכילה כ 102 ספינות,כשחלקן ספינות קרב,חלקן ספינות מטען ואספקה וחלקן ספינות קטנות ובהן אנשים ומעט מוצרי מזון.
הארמדה מגיעה לפיורדRoskilde ושמה את העיר במצור. בשל גורם ההפתעה וחוסר היכולת של תושבי העיר להילחם בכמות הגדולה של ויקינגים העיר נכנעת והויקינגים קובעים בה את מקום מושבם,מבלי שהם מורידים מכסאו את מלך דנמרק.
מעניין לציין:את המסחר במזון ומוצרי בר קיימא אחרים מנהלים הויקינגים מאירלד,כלומר מוצרי הצריכה המיובאים מגיעים בספינות מסחר ויקינגיות בדבלין אירלנד לנמל ב Roskilde.
הויקינגים מביאים איתם לא מעט חידושים שנטמעים בתרבות הדנית,אחד מהם,למשל,זה תורת יורדי הים הויקינגית שהדנים מקבלים לעצמם ולמעשה,עד עצם היום הזה,דנמרק היא מקום מושבה של חברת ההובלה הימית הגדולה בעולם – Mersc.
דבר נוסף שמביאים איתם הויקינגים לדנמרק זו הנצרות. מכאן החשיבות של הכנסייה שדיברתי עליה בפוסט הקודם. עד לכיבוש הויקינגי דנמרק פאגנית לחלוטין. הנצרות,שאותה הביאו הויקינגים,מתקבלת באיטיות רבה בממלכת דנמרק,עד היום לממלכת דנמרק אין דת רשמית ובמדינה ישנה הפרדה מלאה בין דת למדינה.
ממסמכים הסטורים ידוע שויקינגים השתמשו בחמש ספינות על מנת לחסום את מיצרי
Roskilde. שברים של ספינות ויקינגיות שטפו,מידי פעם,את החוף והממשלה הדנית
החליטה,בסוף שנות ה – 50 של המאה הקודמת,לבצע מחקר ארכיאולוגי למציאת
הספינות.
בסוף שנות חמישים נמצאו שרידיהן של חמש הספינות הויקינגיות.
במבצע ארכיאולוגי רחב היקף שרידי הספינות הוצאו מהים,עברו תהליך שימור,בן
כמה שנים,שוחזרו והוכנסו למוזיאון שנבנה במיוחד בשבילן בחוף ימה של
Roskilde.
כמו בחפירה ארכיאולוגית מודרנית כל ממצא שקשור בספינות הויקינגיות נרשם ותועד. בזמן שהשרידים שהוצאו מן הים,עברו תהליך שימור החוקרים בנו שני דגמים של הספינות שהוצלו. דגם אחד עשוי קרטון שמתאר רק את הממצאים שנאספו,והדגם השני,ביחס של 1 ל 10 שמשחזר את הספינות באופן מלא ועשוי מעץ הדומה לזה של הספינות המקוריות.
לאחר השחזור והכנסת הממצאים למוזיאון,ועל סמך מידע שנאסף מספרות הסטורית,ממצאים ארכאולוגים וממחקרים אחרים על הויקינגים וספינותיהם שבוצעו ברחבי העולם נבנו חמשת הספינות המדוברותבגודל,בחומרים ובאמצעי הבנייה המקוריים כלומר:נבנו חמש רפליקות של הספינות שנמצאו שכולן,מהעץ לבניית הספינה דרך חוברי החיבור ואומנות העץ עד שהושלמו ספינות/רפליקות בגודל מלא וברות שייט של חמשת הממצאים.
אחת לשנה,בספחא,מורדות חמשת הספינות אל המים,בנמל מיוחד שנבנה עבורן בחצר המוזיאון. הספינות הקטנות משיטות בפיורד Roskilde ואילו הגדולות שטות מ Roskilde לדבלין באירלנד וחזרה.
על אחת מהספינות,אלה ששטות לדבלין,עשו עבודות תחזוקה בעת ביקורי במוזיאון. כפי שתראו בתמונות הספינות נמצאות על החוף ושאלתי כציד מורידים אותן למים. בימי הויקינגים היו נכנסים אנשים תחת לשוקע של הספינה,ובעסרת שירה,שנתנה את הקצב הנכון,הרימו את הספינה על כתפיהם,ביצעו צעד אחד לכיוון המים והורידו אותה שוב לאדמה וחוזר חלילה שוב ושוב,ותוך כדי שירה,עד שהגיעו למים.
השיר שנותן את הקצב להורדת הספינה מקורו בנורוגיה והוא בשפה הנורווגית – לא תורגם לדנית.
את הספינות הקטנות מורידים,אנשי המוזיאון,על כתפיהם עד היום,אבל: הספינה הגולה שוקלת כמעט 7 טון ואין מספיק אנשים שיכולים לשאת אותה למים וגם:עובדי המוזיאון אינם ויקינגים המיומנים בבנית ספינות והשקתן במים וישנה סכנה שהספינה תיפול על צידה ועלולה לפגוע בעובדים,על כן:שתי הגדולות,כולל זו שעבודת התחזוקה בה בתמונות המצורפות,מועלה על משאית מנוף שמניפה אותה אל הנמל בכוח המנוף שעל המשאית.
מנחם.
מרוסקילדה לאודנס
למרות שהיום יום א,יום השבתון השבועי בדנמרק,בנסיעה לאודנסה רציתי "לברוח" כמה שיותר מהר ממרכזי הערים ומהכבישים המהירים ולשלב את הנסיעה במראות נופיה הכפריים של מערב זילנד,וגם לעצור בדרך באחת מהאתרים שבבנק המטרות שלי – היתה זו העיירה:Slagelse.
על פי התיאור בבנק המטרות,בעיירה הזו הייתי אמור לבקר ביער טבעי שבשל מיקומי הדרומי,יחסית,בזילנד יש בו פאונה שונה מזו של היערות שביקרתי עד כה.
יער,עם פאונה באמת אחרת,אכן היה אבל בקצה היער חיכתה הפתעה,שכנראה הייתה שם אבל לא שמתי לב אליה,אגם רחב ידיים שבו "התגלה" בית קברות לסירות.
מנחם.
בדרך רוסקילדה לאודנס – ביקור בעיירה Skaelskor
בהמשך הדרך,ולפני חציית גשר Storstrøm Bridge שהוא כביש האגרה היחיד בדנמרק,בבנק המטרות הופיעה עיירה נוספת ובה נמל/מרינה וכנסייה מעניינת. שמתי פעמי לכיוון Skaelskor ובקרתי במרינה שלה וגם,בכנסיית Skaelskor.
הכנסייה הוקמה בתחילת המאה ה- 13 ספירה,והיא לזיכרו של סנט ניקולאס. רוב תושבי דנמרק הם נוצרית מהכנסייה האוונגלית לותרנית,וכפי שציינתי בפוסט קודם:הנצרות הובאה לדנמרק על ידי הויקינגים אבל לקח כמה מאות עד שהתבססה כדת במדינה. בתחילת המאה ה- 13,כשנבנתה הכנסייה הזו באזור הזה התושבים היו בני הנצרות הקתולית והם האמינו שסנט. ניקולאס מגן על יורדי הים ושאר משתמשי הים.
בתחילת המאה ה – 13 Skaelskor הייתה עיר נמל שממנה יצאו מעבורות לאי פין,כיום מגושרת זילנד עם פין בגשר Storstrøm,ומאחר וסנט ניקולאס היה המגן של מפעילי ומשתמשי המעבורת הוקמה לכבודו הכנסייה הזו.
בלב הכנסייה ישנו מודל של ספינת מפרשים. המודל נבנה במאה ה- 18 והחליף מודל אחר של מעבורת מהסוג שהיה בשימוש במאה ה- 13 ואשר אבד מסיבה לא ידועה.
מנחם.
מסע בעקבות הנס כריסטיאן אנדרסן
בגיל 15 אנדרסן עוזב את הבית,את עיר מגוריו ואת האי פונאן שבו נולד,כשפניו לקופנהגן כדי לחפש את מזלו. היום המסע הזה עורך כשעה ומחצה,לאנדרסן זה לקח יום וחצי.
כדי לעזוב את פונאן היה על אנדרסן להגיע לעיר Nyborg עיר הנמל המקשרת בין פונן לזילנד שבה נמצאת קופנהגן. היום מגשר גשר בין שני האיים אך על אנדרסן היה לחצות את מיצר המים שביניהם באחת משתי הדרכים האלה: או באמצעות ספינת מפרש קטנה שכונתה Smacks או באמצעות ספינות דואר שהעבירו דואר בין שני האיים,וגם לקחו "טרמפיסטים" בתשלום. אנדרסן,על פי סיפרו "הספר על חיי" השתמש בספינת דואר כדי לחצות את המייצר.
מן העבר השני של המייצר,המשיך אנדרסן לקופנהגן בכרכרה,אמצעי התחבורה השכיח של תקופתו.
אף על פי שעזב את אי הולדתו אנדרסן,בחמישים השנים הבאות,חזר לאודנסה פעמים רבות,אך לא השתקע בה מאז.
אנדרסן מזכיר את Nyborg בכמה מכתביו כולל תיאורים מחיי העיר ותושביה.
המקום הראשון שפגש אנדרסן ב Nyborg,לפני שהפליג,היה המצודה של העיר,ואחר כך נמל העיר.
מצודת העיר נמצאת בשיפוצים והיא סגורה לקהל הרחב,גם הנמל של Nyborg כבר איננו נמל מסחרי ואין עוד צורך במעבורות שיחצו בין האיים,הכל נעשה על גבי הגשר שמחבר ביניהם.
בביקורי במקום ביקרתי במבצר של Nyborg במקום במצודה ובמרינה של העיר במקום הנמל כבר איננו.
לגלרית התמונות של המסע בעקבות אנדרסן.
מנחם.
בעקבות אנדרסון – טירת Lukkesholm
טירת Lukkesholm היתה אחת מהמקומות החביבים על אנדרסן והוא נהג להתאכסן בה בין השנים 1832 1842 בכל אימת שהגיע לפונאן לביקור.
עיקר ביקוריו,בשנים האלה,היו בימי הקיץ.
אנדרסן כינה את טירת Lukkesholm “המקום הכי יפה שאני מכיר בפונאן".
אנדרסן היה אורח רצוי בטירה וכל אימת שהגיע הוא היה מוקף המעריצים והמארחים עשו כל מאמץ להנעים את זמנו במקום,כולל,כדבריו,מזון מעולה וטעים.
מנחם.
בעקבות אנדרסון – Glorup Manor House
אחד המקומות,בפונאן,שאותם הרבה אנדרסן לפקוד בין השנים 1839-1869.
כשידעו על הגעתו,בעלי הבית היו שולחים את הכירכה הפרטית שלהם כדי שתיקח את אנדרסון מהנמל ב Nyborg אל הבית שהיה מקום מושבו של אחד מאצילי הממלכה הדנית.
אנדרסן ניצל את שהותו בבית הלורד,וגם את השקט והשלווה שבסביבתו,על מנת לכתוב את סיפוריו ורבים מהם נכתבו שעת שהותו במקום.
האחוזה נבנתה ב 1590 וב 1765 שופצה מחדש בסגנון הברוק.הטירה,היום,היא בבעלות ברטית של צאצאי הלורד,מטיבו של אנדרסן אבל ישנה גישה חופשית,לציבור,לבקר במקום,וכך עשיתי.
מנחם
בעקבות אנדרסן – Hasselagergaard Estate
אנדרסן ביקר בHasselagergaard Estate ארבע פעמים ב 1842,1848,1850 וב 1863. ובילה פה את חופשות הקיץ שלו,במקום באחוזתGlorup. אנדרסן התרשם עמוקות מיופיו של המקום ומהטבע המקיף אותו ורשם על כך,בכמה הזדמנויות,ביומניו.
האחוזה נבנתה ב 1538 על ידי יוהן פרייס – אחד מבעלי האחוזה הראשונים בממלכת דנמרק. הבניין נבנה בהשפעת הרנסנס ובסגנון הבנייה המקובל של תקופה זו. בניית האחוזה הושלמה ב 1550.
האחוזה היא רכוש פרטי וניתן להיכנס לתוכה לביקור רק בתיאום מראש ובתשלום.
בקרתי במקום להיכן שניתן להיכנס מבלי להשיג את גבולו של בעלי האחוזה
מנחם.
בעקבות אנדרסן – Broholm Castle.
אנדרסן ביקר בטירה הזו שש פעמים,בין השנים 1836 ל 1863. במהלך ביקוריו בטירה אנדרסן השלים את כתב היד לסיפרו Only a Fiddler שיצא לאור ב 1837.
סיפרו The two Baronesses נכתב בהשראת בעלי הטירה,והוא יצא לאור ב 1848.
היום הטירה היא בבעלות ציבורית ובתוכה פעילה מסעדת גרומה,שכרגע – נמצאת בהליך של שיפוץ.
אנדרסן ביקר בטירה הזו שש פעמים,בין השנים 1836 ל 1863. במהלך ביקוריו בטירה אנדרסן השלים את כתב היד לסיפרו Only a Fiddler שיצא לאור ב 1837.
סיפרו The two Baronesses נכתב בהשראת בעלי הטירה,והוא יצא לאור ב 1848.
היום הטירה היא בבעלות ציבורית ובתוכה פעילה מסעדת גרומה,שכרגע – נמצאת בהליך של שיפוץ.
מנחם.
בעקבות אנדרסן – Valdemars Castle
בקיץ 1830 ערך אנדרסן,הצעיר,מסע בדרום זילנד ובבחלק מאי הולדותו פונאן.
אנדרסן,במהלך המסע הזה,ביקר במספר מקומות בדרום פונאן אבל דווקא Valdemars Castle השאיר אצלו את הרושם העז ביותר,ואנדרסן התייחס לזה ביומן המסע שכתב.
היום Valdemars Castle הוא מבנה בבעלות פרטית,ומידי פעם,הבעלים,משכירים חלקים ממנו למי שמעוניין בעיקר תירי קיץ שהפרוטה מצויה בכיסים.
בביקורי במקום לא התאפשרה כניסה למבנה עצמו אך הגישה לסביבתו היא חופשית לטובת הציבור
מנחם
המסע בעקבות אנדרסון – הפסיון.
הנסיעה בעקבותיו של אנדרסן הייתה כרוכה בשימוש בדרכים כפריות,בחלקן כה צרות עד שאם באה מכונית ממול צריך למצוא מקום ששתי המכוניות תוכלנה לחלוף זו על פני זו בלא להגיע למגע ביניהן.
בצאתי,לדרך כפרית,המחברת בין טירת Lukkesholm ל Glorup Manor House חצה את הדרך,ממש קרוב לגלגלי המכונית עוף צבעוני ויפה תואר:הפסיון.
הפסיון המצוי הוא עוף שחי ביערות,ומקורו באסיה. הפסיון התפשט ליערות אירופה וממין פולש הפך למין רצאנטי. הפסיון לא מצוי בסכנת הכחדה והציד שלו מותר,בחלק ממדינות אירופה,כולל דנמרק,הוא עוף הצייד המועדף והמותר לציד על פי דין.
הפסיון הוא הציפור הלאומית של גאורגיה
.
כאמור,הפסיון הוא עוף הציד המועדף,גם בדנמרק. הפסיון,לא יודע להבחין בין קנה רובה ציד לעדשת מצלמה,ובדרך הצרה והכפרית הזו – נתקלתי בכמה אקסמפלרים ממנו ובכל פעם שהרמתי את המצלמה לצלם הפסיון אץ רץ ונס אל מעבה היער הסמוך.
בערך במחצית הדרך פסיון אחד וחבר שלו,התהלכו בשדה וניקרו להם מן הקרקע. באמצע שום המקום הזה עצרתי את הרנו השכורה,שלפתי מצלמה והמתנתי בשולי השדה שהפסיונים יתרגלו לנוכחותי.
בכל פעם שהם טמנו ראשם בקרקע קרבתי את המצלמה לעין והמשכתי להמתין להזדמנות לירות עליהם – ולא כדור ציד – תמונה. ואכן הזדמנה כזו והינה היא – לפניכם.
מנחם
אחוזת Hofmansgave
את היום השני באודנסה תיכנתי להמשיך בעקבותיו של הנס כריסטן אנדרסן,ולפי התוכנית לבקר את עקבותין בחלק המערבי של האי פונאן,שכן:מגמת פני היא לעיר אוהוס מערבה מאודנסה.
מאחר והמוזאון,וביתו של אנדרסן,נפתחים רק בשעה עשר בבוקר,תכננתי לצאת לאחד מהמקומות בהם היה,לחזור לאודנסה למוזאון ומשם להמשיך לכיוון אורהוס כשעל הדרך לבקר בעקבותיו.
תכנון המסע על פי מפות גוגל הבהיר לי שהתוכנית,כמו כל תוכנית,תצטרך להשתנות,כי: המרחק בין אודנסה לאורהוס הוא כ 150 ק"מ רובם בכביש E20 שהוא כביש מהיר אבל גם עמוס בכלל ועמוס לעייפה ככול שמתקרבים לשעות אחר הצהריים והערב. ופקקים,יקירי,פקקים יש לי די ולמכביר בארץ שלנו, פה – אני מעדיף להימנע מהם…וזה בהחלט אפשרי.
Hofmansgave. באמצע שנות העשרים שלו,אנדרסן בילה באחוזת Hofmansgave בקיץ 1830 ובפעם השנייה בקיץ 1832. המקום השאיר אצלו חותם משמעותי ובעת שהייתו בו ניצל את השקט ואת הגן המקסים שסביב לאחוזה על מנת לכתוב. אנדרסן לא מתעד מה כתב,אך בשלל יצירותיו יכול להיות שהיה זה עוד יומן מסע או מחזה,או שירה ואולי,אפילו,איזו אגדה.
אחוזת Hofmansgave נבנתה ב 1588. בעלי האחוזה עסקו בבוטינקה והם אספו זני עצים מכל רחבי העולם ושתלו אותם בגן האחוזה,וגם היום באחוזה מספר עצים מזנים נדירים מן העולם.
האחוזה נמצאת בבעלות פרטית והכניסה למבנה עצמו בלתי אפשרית.הכניסה לגן הבוטני היא חופשית,וגם היום הגן מכיל זני עצים נדירים ומשמש למחקר בוטני כמו גם כשטח הפתוח לציבור לבקר בו ולהתרשם מיופיו. העצים בגן משולטים בשלטים הכוללים את שמם המדעי ואם ידועה,אז גם את ארץ מוצאם.
לגלרית התמונות המלאה של המבע בעקבות אנדרסן:
מנחם.
מוזיאון הנס כריסטיאן אנדרסן.
מהאחוזה,חזרתי לאודנסה,כשלושים דקות נסיעה. לאחר שהתגברתי על בעיית החניה בעיר,סרתי למוזאון של הנס כריטיאן אנדרסן.
המוזאון בנוי משתי קומות כשבכל קומה הולכים כנגד כיוון השעון. מתחילים בהולדתו של אנדרסן וחייו באודנסה,כנער,ממשיכים למעבר שלו לקופנהגן,והעיסוק שלו בתאטרון ובכתיבה. מלווים את חייו האישיים והספרותיים ומסיימים במותו ובמורשת הספרותית שהשאיר אחריו,לעם הדני בכלל ולעולם בפרט.
במוזיאון לא מאפשרים לצלם,אבל הינה כמה תובנות שיצאתי איתן מהמוזאון והקשורות באוטוביוגרפיה של אנדרסן.
אביו של אנדרסן היה מקריא לו סיפורים מספרות בת זמנו ומהתנ"ך,ועל ידי כך עורר את דמיונו של אנדרסן ובגיל צעיר מאוד נטע בו את הרצון לכתוב ולהפוך את הכתיבה,על גווניה השונים,למלאכת עיסוקו.
בתחילה נשלח אנדרסן לבית ספר ציבורי שהיה מיועד לעניי העיר אודנסה. בבית הספר,אנדרסן,בעיקר עסק בלחלום ולפנטז. כדי כך שעצבן את אחת המורות שלו וזו,האחרונה,הפליאה בו מכותיה. אביו של אנדרסן לא אהב את זה והוא העביר את בנו לבית הספר היהודי באודנסה שם למד אנדרסן לקרוא ולכתוב. מעט לפני מותו של אביו,ובעקבותיו המעבר של אנדרסן לקופנהגן,בית הספר היהודי נסגר ואנדרסן הפך לדר בית חולמני ומפנטז.
לאחר מות אביו אנדרסן פנה לעבודות כנער על מנת לעזור לאמו להביא פת לחם הביתה,ברם:כשלא עבד,או חלם,היה מופיע על בימות תאטרון בעיר,לרוב לא בשכר. כאשר ביקש לעבור לקופנהגן ולהצטרף לתאטרון המלכותי,ציידו אותו חבריו במכתבי המלצה בהם שיבחו את יכולת המשחק שלו.
כשעבר אנדרסן לקופנהגן הוא היה בן 14. כשהגיע לעיר,וחשב לשם פעמיו לתאטרון המלכותי ולנסות להתקבל אליו,הוא נתקל בפוגרום שעשו ביהודי קופנהגן ובו החנויות שלהם נבזזו והעיר כולה נראתה כמו אחרי אסון. אנדרסן נאלץ לשכור חדר מעופש ולשהות בו עד שהפוגרום יחלוף והוא יוכל לצאת לרחוב,בבטחה.
אנדרסן היה אדם חובב חידושים. ב- 1820 פותחה,בצרפת כמדוני,מצלמה סטראוסקופית. זו מצלמה שמצלמת,בעת ובעונה אחת,שתי תמונות שמפותחות האחת ליד השנייה,ומצולמות משתי זוויות שונות. לאחר הפיתוח מסתכלים על התמונה באמצעות משקפיים סטראוסקופיות והתמונה שנראית דרכם היא בתלת מימד. אנדרסן נהג להציע עצמו כמודל צילום ובמוזיאון ישנן מספר רפרודוקציות של תמונות שבהם מדגמן אנדרסן ובעזרת משקף מיוחד הוא נראה בהן בתלת מימד.
אנדרסן היה אדם מאוד סבלני וגם,קצת,חולמני וככזה הציע את עצמו כמודל לצירי פורטרטים,שגם כמה מהם,חלקם מקוריים וחלקם רפרודוקציות של יצירות שאבדו,מוצגות במוזיאון.
בתחילת ימיו בקופנהגן,אך גם בהמשך הקריירה הספרותית שלו,אנדרסן כתב בעיקר שירה. הכתיבה של יומני מסע,ביוגרפיה אישית ואגדות באה מאוחר יותר וביתר שאת,אחרי שסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת קופנהגן.
אנדרסן תמיד נשא עמו גיליונות נייר ומספרים,וכל אימת שהתאפשר לו הוא היה חותך במספרים את הניירות ומיצר דמויות מנייר. בדמויות שייצר היה משתמש,לא פעם,כתאטרון בובות,ובשלבים מאוחרים יותר של חייו הדמויות שיצר היו קשורות בסיפורי האגדות שכתב.
בנוסף לדמויות אנדרסן חתך בנייר גם צורות גיאומטריות וגם עבודות אבסטרקטיות שחלקן היו דמיוניות לחלוטין וחלקן היו סצנות מסיפורים ואגדות שכתב,או שהתעתד לכתוב. אף לא אחת מחיתוכי הנייר של אנדרסן שרד במקורו אבל היו להם תיעוד רב והמוזאון ביצע רפרודוקציות של הבולטות ביצירות חיתוך הנייר של אנדרסן והן מוצגו בו.
כאמור,במוזאון לא מאפשרים לצלם אבל בלי תמונה של אנדרסן – אי אפשר. אז הנה,אחת.
מנחם.
נמל פדריצה.
כשיצאתי ממוזאון אנדרסן,הנפלא יש למאמר,צהרי היום כבר עברו חלפו להם.. נראה היה לי שלנסוע ישירות לאוהוס יהיה מעשה של בזבוז זמן אחד גדול,על כן:החלטתי לעצור במחצית הדרך ולבקר את הנמל בעיר פדריציה.
פדריציה היא עיר נמל קטנה ומנומנמת. הנמל שלה הוא נמל משני,לזה שבקופנהגן,יש בו מסוף נפט גולמי,רציף,די גדול,לטעינה של אניות צובר ורציף,קטן למדי לאוניה בינונית אחת,של מכולות.
תמיד סברתי שהאניות המגיעות לנמל נקשרות לגוררות והגוררות מכניסות את האוניה לרציף ואנשיה רותמים את האוניה למעגני הרציף שם היא מתכוננת לפריקה ו/או לטעינת מרכולתה.
לא כך בפדריצה. אונית מכולות הגיע לנמל,נכנסה למפרץ שבפתחו,הסתובבה ובשיוט לאחור,ברוורס!!!,שטה אל רציף המכולות הקטן ובדיוק מעורר השתהות נעצרה בדיוק לפני האוניה האחרת השהיתה מאחוריה וכשהדופן שלה נוגעת,בדיוק מעורר השתאות,בשפת הרציף. לעובדי הנמל נשאר לתפוס את החבלים שהושלכו מן הסיפון ולרתום את האוניה למעגני הרציף.
מנחם.
אורהוס והסביבה
דנמרק מחולקת לשתי יחידות מובהקות:יוטלנד,וכל השאר. החלוקה הזו באה לידי ביטוי פוליטי וגם במזג השונה של תושבי יוטלנד,הם חרוצים יותר,משאר הדנים,מעשיים יותר ובעלי הכנסת אורחים יוצאת מגדר הרגיל.
דנמרק היא מדינה שטוחה המקום הגבוה במדינה נמצא פה,ביוטלנד. יוטלנד מהווה משכן והשראה לאישים שונים שעיצבו את התרבות הדנית ונזכיר,בהקשר זה,את הפילוסוף סרן קריקגור.
יוטלנד מתאפיינת בנופים שהם שילוב של חופי הים הצפוני,אגמים רבים עצים וצמחייה בכמות גדולה מאוד.
מהעיר סילקבורג,שביוטלנד,יצאה,בעבר,מסילת ברזל לעיר הורסאנס,מרחק של כ – 50 ק"מ. מסילת הברזל כבר איננה אבל בתוואי שלה עוברת דרך,ששזורה בנוף יער נחלים ואגמים. עשיתי,על הדרך הזו,מסע רגלי,חלקי כמובן,שכללה הליכה לאורך גדות נחל,לשפת אגם ובתוך יער טבעי ובו עצים האופייניים לפאונה של יוטלנד.
מנחם.
בדרך לאורהוס.
בדרך צפונה,לכיוון אורהוס,צד את עיני אגם שליווה את כביש הנסיעה כברת דרך ארוכה. לפי השילוט,נכנסתי לאחת הדרכים למובילות לשפת האגם ושם,הסתיימה הדרך בכפר נופש,ציורי משהו,שלמרבה הפליאה,קר מאוד וגשום באזור הזה ובעונה הזו,היה בתפוסה מלאה.
בכנסייה הלוטרנית Skanderborg Slotskire
עוד,בהמשך הדרך לאורהוס,סרתי לביקור בכנסייה הלוטרנית Skanderborg Slotskire. הזרם הלוטרני של הנצרות נמצא במיעוט שבמיעוט בקרב תושבי דנמרק. זהו עוד סימן לתהליך הארוך והמתמשך של קבלת הנצרות על ידי הדנים לאחר הכיבוש הוויקינגי במאה ה-11.
הכנסייה נבנתה בסביבות שנת 1200 לספירה. במשך השנים הכנסייה עברה מספר שיפוצים,כולל כרגע כפי שעוד תראו,ובמהלכם בוצעו חפירות ארכאולוגיות באתר והמבנה הקדום של הכנסייה נמצא ושוחזר על גבי מודל שמוצג בעליית הגג של הכנסייה.
האמונה הלותרנית של בוני הכנסייה נשענת על הרעיון שיש צורך לאודות לאל על אספקת שפע הדגה מן הים הצפוני ומן האגמים בסביבה. הכנסייה נבנתה כתשורה למושיע ישו ושלחיו על שבירך את דיגי הסביבה בשפע הדגה הנחוץ לניהול חייהם בכלל ולאספקת מזון בפרט.
אורהוס יום שני.
כאשר אנחנו מדמיינים לעצמנו חוף חף ים הוא תמיד יהיה עם שמיים כחולים,חול לבן למכביר וים כחול עמוק. בחופי ארץ ישראל אין חוף ים שהחול בו לבן,השמיים כחולים,אבל גם אפורים לפעמים,חול לבן ובעיקר חורש עצים הנושק לפני המים.
אורהוס היא העיר השנייה בגודלה בדנמרק,שנייה לקופנהגן –
הבירה. באורהוס יש את הנמל השני בגודלו בדנמרק,גם הוא שני לזה
שבקופנהגן,הבירה.
בשונה משאר הרי החוף
של דנמרק,אורהוס שוכנת לחופו של הים הצפוני וחוף הים שלה מתאפיין בחול לבן
וחורש טבעי הנושק לפני המים. שתי תופעות שאין באף עיר אחרת בדנמרק ומראה
מאוד לא שכיח גם באירופה.
את יומי האחרון באורהוס,הקדשתי לביקור לאורך חוף ימה של אורהוס. חוף ים שמראהו איננו טיפוסי,לא לאירופה בכלל ולדנמרק בפרט וגם לא לחופיה של ישראל.
הגעתי לחוף הים ממש אחרי זריחת השמש,ולקראת סוף שהייתי בו,השמש כבר עלתה לרום השמיים,כל אימת שלא הוסתרה על ידי ענני גשם.
יש משהו מאוד פסטורלי ומיוחד במינו בחוף ים שמצד אחד יש בו ים המשתרע אל האופק,רגוע כבריכה שכונתית,מצד שני חורש טבעי שכמעט טובל שורשיו במי הים,ובניהם:חול ים לבן. ואת הפסטורליה הזו קלטה,גם,עין המצלמה.
מנחם
היום האחרון – האזור החופשי כריסטיאנה.
האזור החופשי כריסטיאנה קופנהגן.
ב 1612 המלך כריסטיאן ה-4 יסד,מחוץ לקופנהגן של אז,עיר או יותר נכון מבצר,הנושא את שמו. המבצר נועד להגן על העיר קופנהגן,אז בסמוך לה. המבצר הוקם כחלק מלקחי המלחמה הנורדית השנייה – שבמהלכה צבא נורדי צר על דנמרק וכמעט וכבש אותה.
המבצר,מיום הקמתו ועד שנעזב,היה מאוכלס על ידי גדוד התותחנים המלכותי של הוד מעלתו/מעלתה מלכת דנמרק.
בין 1682 ל- 1692,המלך כריסטיאן ה-5 עיבה את מבצר העיר ואת הכוח המשמר שישב בה. במאה ה-19,אין תאריך מדויק,חומות מבצר כריסטיאנה נהרסו ליסוד והמבצר הפך להיות חלק מהבירה קופנהגן. ב 1967,אחרון חילי גדוד התותחנים של הוד מעלתה מלכת דנמרק,עזב את כריסטיאנה ומבני המגורים של הגדוד נותרו ריקים ושוממים.
ב -1971 פרצו בקופנהגן מהומות על רקע יוקר מחירי הדיור בעיר,והעדר מבני מגורים בכמות הנדרשת על ידי תושביה. תושבים מסביב למחנה כריסטיאנה פרצו את הגדרות שהקיפו אותו והפכו את אזור המחנה למגרש משחקים עבור הילדים שלהם.
עוד באותה השנה,1971,בעקבות כתבה על יוקר הדיור בקופנהגן הגיעו למחנה כריסטיאנה דנים,מקורם המדויק לא ברור,נכנסו למבני הצבא העזובים,שיפצו אותם והכריזו על עצמם כקומונה עצמאית שתומכת בחופש,מחופש העיסוק,דרך החופש לגור איפה שרוצים ובהמשך החופש לסחור בסמים ולהשתמש בהם. לאנשי קהילת כריסטיאנה החדשה היה עוד דבר משותף:חיבה יתרה ליוגה ומדיטציה.
הרשויות בקופנהגן לא ממש אהבו את ההשתלטות על המבצר הצבאי אבל,גם לא נקפו אצבע.
ב- 1972 הוקמה,באזור המחנה הצבאי,קהילת כרסטיאנה החופשית. קהילה שמונה כ – 1000 חברים. כחלק מהרצון לפתח יחסי שלום עם הרשויות בקופנהגן,הקהילה התחייבה לתחזק את במבצר הצבאי לשמר אותו ולדאוג לכל מה שצריך במסגרת חיי קהילה במתחם עירוני,וגם:כתבה לעצמה "חוקה" שלפיה המסחר והשימוש בקנביס וגרס מותרים בתחומי הקהילה אבל מסחר סחר ושימוש בסמים קשים יותר (הרואין אמפיטמינים אקסטזי ונגזרותיהם) אסור בתכלית האיסור.
בכמה הזדמנויות,ובניהם כאשר נבנה לא הרחק מהעיר החופשית בית האופרה של קופנהגן,ניסו הרשויות להיכנס לכריסטיאנה לפזר את תושביה ולהחזירה להיות חלק מהבירה,ולהכיל עליה את החוק הדני. בכל המקרים האלה נחלו כישלון,והאירועים האלה היו מלווים בפצועים והרוגים מצד תושבי כריסטיאנה.
כמו כן,היו בעיר החופשית,במספר הזדמנויות שונות,מהומות על רקע שליטה בשוק הסמים. גם מהומות אלה הסתיימו בפצועים ואף בהרוגים.
אף על פי כן:נשאר אזור כריסטיאנה כאזור חופשי וזה המקום היחידי בדנמרק שבו מותר לסחור ולהשתמש בקנביס באופן חופשי,וגם:העיר כריסטיאנה החופשית היא אחד מהאתרים המבוקרים ביותר,על ידי תיירים מכל העולם,בקופנהגן. על פי הסטטיסטיקה הממשלתית כרבע מהתיירים שמבקרים או ביקרו בקופנהגן ביקרו בעיר החופשית כריסטיאנה.
בזמן שנשאר לי לפני הטיסה חזרה לארץ,הסקרנות…הרגה אותי והלכתי לבקר בכריסטיאנה,מן הסתם מצויד במצלמה וכל מטלטלי איתי.
הספקתי להסתובב בעיר החופשית פרק זמן לא ארוך עד שדני,נחמד ונעים הליכות,ניגש אלי והסביר לי,בנימוס הדני הכה טיפוסי,שבעיר החופשית החופש הוא…בסמים – ולצלם פה לא רק שאסור אני עוד עלול להסתבך בצרות גדולות….בעיקר:אלימות. אז "ארזתי" את עצמי ויצאתי מהעיר ה"חופשית" מבוסם מניחוח הקנביס ושמח אני והמצלמה שלי עדיין חתיכה אחת.
אז הנה קצת תמונות שכן הספקתי…לקחת,ועוד כמה מקופנהגן שעות ספורות לפני עזיבתה.
מנחם
הויקינגים.
מקובל לחשוב על הויקינגים כלאום סקנדינבי שהתפשט באירופה באמצעות הים ונהרות אירופה. אין זה כך. הויקינגים הם שורה של מספר שבטים,שמקורם הלאומים שונים ועיקר מקורם הוא בדרום סקנדנביה איפה שהיום המדינות נורוגיה ושבדיה.
מסוף המאה ה- 8 לספירה ועד לסוף המאה ה- 11 לספירה החלו שבטים ויקינגים לפשוט על חופי מערב אירופה ולבצע בהם שוד,לרבות שוד של ספינות ששטו בנתיבי המסחר של הים הצפוני ותעלת למנש.
במדינות שונות,באירופה,מכנים את הויקינגים בשמות שונים:כשהגיעו הויקינגים לשטחי ביזנטיון הם כונו שם ורנגים. כשהגיעו לחופי מערב צרפת נקראו שם נורמנדי,חבל ארץ,במערב צרפת,שקיים עד היום. כשהגיעו לאנגליה כינו אותם דנים וכשהגיעו לרוסיה,כינו אותם סופרים ערבים,בשם רוסים.
במקורם,כאמור בדרום סקנדנביה,שבטי הויקינגים היו ציידים,חוואים ודייגים. ככל הנראה,בשל סיבות של התפוצצות אוכלוסין,ואיתה שלל סכסוכים בין השבטים השונים – פנו חלקים מהם להיות יורדי ים שעסקו בשוד וביזה.
חלק ממסעי השוד והביזה הסתיימו בהתישבות של הויקינגים בארצות אליהם הגיעו וביניהן:אוקראינה,אנגליה,דנמרק,נורמנדי שבמערב צרפת וגם הגיעו,והתישבו,בצפון אמריקה ובגרינלנד הרבה לפני קולמבוס.
במהלך המאה ה- 8 לספירה כבשו שבטים ויקינגים את אנגליה כשבראש כוחם עומד "וילאם הכובש" שהוכתר למלך אנגליה. התרבות הויקנגית ממשיכה להתקיים באנגליה והשפעותיה קיימות עד היום.
כמה שבטים ויקנגים התישבו,מחדש,בארצות סקנדנביה והם מהווים את הגרעין הקדום לשבדיה ונורווגיה של היום. בדרום סקנדנביה,כמה שבטים ויקינגים,התישבו בדנמרק והם מהווים את אבותיה הקדומים של האומה הדנית.
כאשר התישבו הויקיגים בישובי קבע,הם שינו את מהלך חייהם ומשודדים ובוזזים הפכו לסוחרים,חקלאים,רועי צאן ולמעשה יסדו מדינות/אומות חדשות כפי שציינתי קודם.
הדנים רואים את הויקינגים כאבות המיסדים של האומה הדנית ורואים בתרבות הויקנגית,זו שאחרי המאה ה- 11 ואחרי שהתישבו באזור בישובי קבע,כשורשי התרבות שלהם כולל שורשי השפה הדנית המדוברת עד היום.
מנחם.
הנס כריסטיאן אנדרסן.
אנדרסן הוא,אולי,הסופר הדני הידוע ביותר. אנדרסן נולד ב- 1805 באודנס דנמרק ונפטר בקופנהגן 70 שנה מאוחר יותר.
אנדרסן כתב 3381 ספורי אגדות שתורגמו לכ-128 שפות,לרבות עברית. כמה מהאגדות שכתב אנדרסן הן נכסי תרבות של העולם הספרותי.
אנדרסן לא ראה עצמו ככותב אגדות,למעשה:החל את דרכו הספרותית ככותב ספרי מסעות,לרבות ספר מסע,שכתב,למזרח התיכון ואחרים.
אנדרסן נולד לאב שהיה סנדלר ומשכיל בזכות עצמו ,ולאם שהייתה כובסת ועקרת בית חסרת השכלה.
אביו של אנדרסן חשף אותו לעולם הספרות ונהג להקריא לו את משלי פונטיין וספרות קלאסית שידו היתה משגת.
במטרה להשיג הכנסה נוספת הצטרף אביו של אנדרסן לצבאו של נפוליאון ולחם ב"מלחמה הנופוליאנית". ב 1816 חזר לביתו וזמן קצר אחר כך נפטר ממחלה.
בעקבות פטירת אביו הפסיק אנדרסן את לימודיו,והשלים אותם מאוחר יותר,כאשר הצטרף לבית ספר יסודי בקופנהגן,למרות שהיה מבוגר בכ-7 שנים מחבריו לספסל הלימודים. אנדרסן השלים את החסר במהרה ובהמשך השלים את השכלתו באוניברסיטת קופנהגן.
בסיום לימודיו ניסה את דרכו בתיאטרון של קופנהגן אך במהלך שהייתו בתיאטרון קולו התחלף והוא פוטר.
אנדרסן החל לצאת למסעות באירופה וגם,כאמור,במזרח התיכון. את המסעות מימן ממלגה שקיבל ממלך דנמרק,פרדריך ה- 6,ואת רשמיו מהמסעות פרסם במספר ספרי מסעות.
בהמשך חייו,ובעקבות פרסום אגדות מפרי עיטו אנדרסן התפרנס מהתקבולים על פרסום כתביו וממלגות שקיבל,מעת לעת,ממלך דנמרק.
אנדרסן לא נישא מעולם,והכריז על עצמו כמי שחיי המין שלו אינם משהו שמעניין אותו ברם,בביוגרפיה שלו היו מספר נשים מפוקפקות שבהן אנדרסן התאהב ואהבותיו אלה מצאו לא מעט ביטויים באגדות ובשאר כתביו הספרותיים.
במהלך חייו ניהל אנדרסן מספר רומנים עם גברים אחרים,והמחקר המודרני אודות חייו הפרטיים מצביע על היותו דו-מיני וקיים קשר רומנטי עם גברים ונשים כאחד.
עם השנים נקשרו באנדרסן מספר סיפורי בדים ובניהם סיפור שעל פיו הוא היה בן לא חוקי של מלך דנמרק. המחקר המודרני לא מצא לכך סימוכין וככול הנראה אלה סיפורי רכיל גריידא.
את סיפורי האגדות של אנדרסן,כולנו מכירים,אבל: את המעשייה הראשונה שלו כתב אנדרסן בעודו תלמיד באודנס. הסיפור משתרע על שישה עמודים ונקרא "נר החלב”. "נר החלב" לא פורסם מעולם,כתב היד שלו התגלה לראשונה רק ב- 2012.
שאר סיפורי האגדות של אנדרסן,הברוזון המכוער,חייל הבדיל ועוד,פורסמו עוד בימי חייו ומאז ועד היום.
מנחם.
דנמרק – מספרים ועובדות.
בשנת 900 לספירה קיבלה דנמרק את עצמאותה ומאז,ועד היום,בית המלוכה הדני הוא השליט,אך לא הריבון.
מאמצע המאה ה-19 דנמרק היא ממלכה חוקתית כלומר: ראש המדינה הוא המלך או המלכה אולם הריבון הוא הפרלמנט שנבחר אחת לארבע שנים ובראש במדינה,הריבון,עומד ראש ממשלה.
המלכה מרגרט ה-2 היא ראשת המדינה מאז 1972 ועד היום.
שטחה של דנמרק הוא כ- 43 אלף קמ"ר (כפי 2 משטח מדינת ישראל) והיא מורכבת מחצי אי אחד (חצי האי יוטלנד) ומעוד כ 900 איים נוספים כולל גרנלנד שהיא אוטונומיה עצמאית של דנמרק.
בדנמרק כ 5.5 מליון תושבים כשכוח העבודה הוא כ-75% מהאוכלוסיה בגילאים 15-69.
דנמרק היא מדינת רווחה סוציאל דמוקראטית,לא באג’נדה הפולטית של מפלגת השלטון אלא דנמרק נחשבת מדינת הרווחה כחלק מהתרבות הלאומית הדנית.
המסוי בדנמרק הוא מהגבוהים בעולם המערבי אבל המס הגבוהה משמש את תפקודה ותפעולה של מדינת הרווחה.
כל כוח העבודה בדנמרק מאורגן אולם,בשל המוערבות העמוקה של הממשלה והבטחון הסוציאלי,המעסיקים יכולים לנייד כוח אדם,לפטר ולרכוש עובדים והגמישות הניהולית של המעסיקים בדנמרק נחשבת לאחת מהגבוהות בעולם התעסוקה המערבי.
כוח האדם,בדנמרק הוא מהמשכילים בעולם המערבי: כ- 87% מכוח האדם מחזיק בתעודה מקצועית בנוסף לתעודת סיום 12 שנות לימוד וכ- 40% מכוח העבודה יש תואר אקדמי כלשהו.
בדנמרק 4 אוניברסיטאות בבעלות המדינה. סטודנט שהוא תושב דני לא משלם שכר לימוד ומקבל שכר שנתי של 220,000 קרונה דני בשנה,שכר השווה לדמי אבטלה ולפנסיה הממשלתית.
תחבורה ציבורית ורשת הכבישים בדנמרק הם בבעלות ובמימון ממשלתי מלא,למעט שני גשרים שבהם נגבית אגרת מעבר מכל כלי תחבורה,כולל אופניים.
השכר השנתי הממוצע בדנמרק הוא כ- 350,000 קרונה דני. השכר הגבוהה בשוק התעסוקה הדני הוא כ- 950,000 קרונה בשנה. אין בדנמרק שכר מינימום ומי,שמסיבות אילו ואחרות,מרוויח פחות מ 220,000 קרונה בשנה מקבל מהמדינה השלמת שכר כדי שיגיע למינימום הזה.
המסוי בדנמרק הוא מהגבוהים בעולם המערבי,אך כאמור,ונועד לקיומה של מדינת הרווחה. שכר של עד כ- 320,000 קרונה בשנה איננו חייב במס הכנסה,ומן הצד השני אין בדנמרק מוצרים הפטורים ממע"מ וכן בכל מוצר מגולם מס נוסף למע"מ שעובר לקופת המדינה.
גיל הפרישה לפנסיה הוא 67 וגיל המינימום לעבודה הוא 15.
לדנמרק צבא קטן המונה כ 150 אלף איש ומחולק לארבע זרועות,ים,יבשה,אוויר ומשמר הגבולות.
דנמרק הצטרפה לשוק הארופאי המשותף ב 1973 אבל סירבה להכיל את מטבע האירו ושער הקרונה הדני נקבע כקבוע ועומד על 1.72 אירו לקרונה.
דנמרק איננה חברה במעברי הגבול החופשי של השוק הארופאי המשותף וכל אדם,שאיננו תושב דנמרק,יכול לשהות במדינה לכל היותר ל 90 יום רצופים במשך שנה ללא אשרה כלשהי,מעבר לכך,נדרשת אשרת עבודה או אשרת שהייה במדינה. מן העבר השני: מי שנולד בדנמרק איננו הופך לאזרח המדינה אוטומטית וכדי להיות כזה על הוריו להיות אזרחים של דנמרק לפחות שנה לפני שנולד. דנמרק ממעטת מאוד להעניק אזרחות למי שלא נולד בדנמרק ולהורים דנים וגם ממעטת מאוד לאפשר הגירה של מבקשי מקלט ו/או פליטים.
בדנמרק כ 100 אלף אנשים שהם במעמד ארעי של פליט או מבקש עבודה,וראוי לציין שהמעסיק הדני מקבל עידוד מהמדינה לקלוט לשורותיו עובד אזרח דני ולא להעדיף פליט,למעשה העסקת פליטים אסורה ורווחתם ממומנת מהקופה הציבורית.
בית פרטי בשכונת יוקרה בקופנהגן עולה כ 1.5 מליון קרונה,דירת ארבע חדרים בבית דירות הקופנהגן עולה כ 320 אלף קרונה. בית פרטי מחוץ לקופנהגן יעלה בין 29-64 אלף קרונה ודירת מגורים,בערים הגדולות,עולה בין 60 ל 120 אלף קרונה.
מכונית פולקסווגן גולף בסיסית עולה כ 250,000 קרונה כמעט פי שתיים ממחירה בישראל.
ליטר דלק 96 אוקטן עולה כ 15 קרונה לליטר וכיכר לחם שחור עולה כ 11 קרונה וליטר חלב כ 7.5 קרונה.
דנמרק היא מדינה קרה,הטמפרטורה הממוצעת בחודשים דצמבר-פברואר היא 0 מעלות, ממרס ועד ליוני 8 מעלות ובקיץ,יולי אוגוסט,15 מעלות.
בחודש יולי בתי הספר ומוסדות החינוך נמצאים בחופשת קיץ והמשק הבלגי כולו נמצא בחופשת הקיץ שמסתיימת בראשון לאוגוסט.
שבוע העבודה הדני הוא הקצר בעולם המערבי – והוא בן 37 שעות עבודה בשבוע אבל:אין איסור בהעסקת עובדים מעבר לשעות השבועיות,וכמובן בעבור שכר,וגם אין הגבלה על העסקת עובדים בימי חג ובימי ראשון שהוא יום השבתון השבועי בדנמרק.
הדת בדנמרק,מופרדת לחלוטין מהמדינה. כ- 97% מהדנים הם נוצרים אוונגליסטים והשאר בני דתות שונות כולל יהודים.
נתוני יוקר המחייה,עלות הדיור ושאר נתוני המקרו על המשק הדני מובאים באדיבות הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה של ממלכת דנמרק.
דנמרק,מתי ואיך.
אחרי שלב המחשבה,וההחלטה על היעד,הגיע שלב הביצוע. כרטיסי הטיסה לקופנהגן דנמרק:הוזמנו,רכב הוזמן וימתין בשדה התעופה,לכשאגיע.
מתי? אני עוזב את הארץ ביום שלישי ה-12 במרס מתל אביב לשארל דה-גול בפריס,ומשם,בטיסה נפרדת,לקופנהגן. ביום שישי ה-22 במרס אני עוזב את קופנהגן לפריס ומשם לתל אביב,כשהמטוס ינחת אור יום שבת ה-23 במרס בנמל התעופה בן גוריון.
תכנון המסע לדנמרק נמצא בעיצומו,ומעבר להזמנות של טיסה ורכב,להתנייע בו ברחבי דנמרק,גם סט המצלמות שלי עבר קונפיגורציה מחדש,כזו שתתאים לתנאי הצילום בדנמרק וגם,כזו,שמשכללת את מיומנויות הצילום שלי – בעיקר בהיבט של תפעול המצלמה.
כדי לעשות "ניסוי כלים" גם בצד תפעול המצלמה וגם בהתנסות,לא שחסרה כזו אבל בכל זאת,עם העדשות שאני מתכוון לעשות בהן שימוש עשיתי בצהרי שבת האחרונה ביקור בשדות עין חמד,באכה אזור התעשיה עתיר ידע שבמזרח כפר-סבא.
את התמונות שצילמתי,בעתיר ידע,תוכלו למצוא באתר הגלריה שלי שנמצא פה: www.cyta.co.il
בקרוב: פוסט על דנמרק.
נשתמע.
דנמרק – מהגיגים לתחילת ביצוע.
בהשפעה של כמה וי-לוגרים (ביוטיוב) מקננת בי מחשבה לצאת לחו"ל למסע צילום. אני,המצלמה והנוף בארץ האחרת.
שתי ארצות עלו במחשבות שלי:סקוטלנד ודנמרק. סקוטלנד,שיש לה המון מה להציע,ירדה מהפרק די מהר,למה? כי קר שם. מזג האוויר ידוע באי יציבות ובהרבה הפתעות כולל כאלה שללא מנוסה כמוני יגרמו למנוסה מהשטח למלון החמים והנוח,וגם:אנגליה יקרה בכל מה שקשור לחיי היום יום,מתחבורה ציבורית,מלנאות ומזון ועד למחירי בטיסות,כן:גם בחורף.
דנמרק.דנמרק ממש לא נמצאת על מפת תרמילאי הצילום.לא ממש ידועה לי הסיבה לכך אבל משיטוטי באתרים המציעים אתרים נוף ומורשת דנית הרעיון הזה התחיל לקסום לי יותר ויותר.מזג האוויר,בחורף הדני,קצת יותר יציב מסקוטלנד וטיבה של הארץ המישורית הזו קוסם לי,או אם תרצו מושך אותי כאתגר לתרמילאות צילום.
אז אני מתחיל במסע.
בשלב הראשון אברר מה הם התאריכים,בין עכשיו לתחילת אפריל,שנוח וכדאי לפקוד את המדינה הזו.
בשלב הבא אתחיל לאתר את רשימת המקומות שארצה לבקר בהם ואת הסדר בין האתרים השונים,כך שאוכל לשלב בין צילום לבין תנועה במדינה הזו שבמונחים של ישראל – היא מדינה גדולה ורחבת ידיים.
בהמשך אני מתכוון לתכנן את הציוד שאקח איתי. זה לא פשוט כי הכל צריך להיכנס בתרמיל אחד,לא גדול מידי,לא כבד מידי,נוח וכזה שיהיה בו הכל במינימליזם הנדרש ממסע שכזה,שאיננו מבוסס על שהייה בבתי מלון או באיזה שהוא עקב בקרקע.גם ההיבט של הטסת התרמיל,שמן הסתם יכיל ציוד צילום יקר למדי,הוא משהו שצריך להילקח בחשבון ומראש ולהיות מתוכנן מראש.
אז זהו:מרעיון שסתם ככה מנקר בראש המסע לדנמרק החל:התחלתי לברר אודות המתי בלוח השנה אני מתכוון לצאת וכדי להגיע לשם – התחלתי לברר אודות טיסות לדנמרק,משהו כמו בעוד כחודשיים.
ובנתיים אשאיר לעצמי עוד זמן לתיכנון המסע,בעיקר בפן של לוח הזמנים והקצאת התקציב ו…נראה לאן,זה יוביל.
זהו להפעם.
מנחם