פרויקט גייל רובין – יום העצמאות 2026.
יום העצמאות ה-78 של מדינת ישראל חל בשלהי המערכה השנייה מול אירן. קולות הטילים כבר נדמו אבל הקולות הפנימיים הנדרשים לכתוב את סיפורו של המסע הזה לדרום הערבה והרי אילת – אילו נדמו והעת לתת להם דרור הגיעה.
בשעת לילה מוקדמת שמנו פעמינו,הכסופה ואני,דרומה במטרה להתחיל את שלושת ימי העצמאות ה-78 בקבלת השחר בחולות כיסוי שבעמק עובדת שבהרי אילת. תוכניות לחוד ומציאות לחוד. עדיין חושך ויש עוד כמה דקות טובות עד שיתחיל עלות השחר,בכניסה לשמורת חולות כיסוי מוצב מחסום ועליו שלט מאיר עיניים וברור:"שטח צבאי סגור – הכניסה אסורה". בעודי מתמרן את הכסופה לצידי הדרך על מנת לברר מתי יעלה השחר ולתכנן איפה לקבלו נעצר לידי רכב ביטחון של שדה התעופה הצבאי הסמוך ואני נשאל אם הכל בסדר? האם צריך עזרה? וכשהשבתי בשלילה והסברתי שאני עומד על מנת להזין נתונים לוויז הונחתי לנפשי. הכסופה ואני עשינו דרכנו לכביש 12,לכיוון אילת.
עם תחילתו של אור ראשון חיפשתי מקום גבוה בצידי כביש 12 שבו אוכל לעצור בבטחה ולשוטט בו ולצפות,בעין ובעין העדשה,בזריחתו של יום חדש. משנמצאה נקודה כזו יצאתי מהכסופה ושוטטתי לי בשטח בעת השמש עולה לה מעל לקו הרקיע ויום חדש מבציעה.
התמונות מעלות השחר בשולי כביש 12 – הן כאן לפניכם.
הסיור בחולות כיסוי,זה במתוכנן במקור,היה אמור להשאיר לי חלק קטן מהיום לחשוב להיכן לסור לסייר להרוות העין ואת עין העדשה,ברם:הסיור הזה בוטל כאמור,ולאחר השהייה ברחבי מאסיב אילת לקבלת היום החדש סרתי למרכז הצפרות שבפאתי העיר אילת.
יום העצמאות חל בחודש מאי ונדידת הצפרים,נדידת הקיץ,כבר הסתיימה ובעלי הכנף הנודדים כבר חלפו מעל אילת בדרכם לארץ מוצאם. למרות זאת לא היה משעמם במרכז הצפרות ואת אשר ראו עייני תפסה גם עין העדשה.
התמונות ממרכז הצפרות אילת – הן כאן לפניכם.
ממרכז הצפרות סרתי לבסיס האם שבחי בר יטבתה שם נטעתי את האוהל שלי והתארגנתי לשהייה בת שלושה ימים במקום הכה אהוב.
אט אט השמש עושה דרכה מערבה וגם חום היום הולך ויורד. באופן בלתי מוסבר נמשכה דעתי לביקור בחולות סמר,אתר החולות הנודדים של הערבה הדרומית הסמוך,מאוד, לבסיס האם. אז,נכנסתי לכסופה עמוס בתיק הצילום ונסענו לחולות סמר. בחולות סמר ביליתי שעה קלה השבעתי את עיניי ואת עין העדשה וחזרתי לבסיס האם.
התמונות מחולות סמר – הן כאן לפניכם.
ויהי ערב ויהי בוקר – יום חדש.
בתוכנית המקורית תכננתי יקיצה בשעת לילה צעירה ולסור לעמק הנעלם שבשולי מצוק ההעתקים של מאסיב אילת. בעקבות ביקור עבר באתר אני יודע שדרך הגישה הופכת ללא עבירה במרחק רב,יחסית,מתחילת המסלול בעמק הנסתר ומאחר ובחורף,שזה עתה הסתיים,היו שיטפונות במקום לקחתי בחשבון הליכה לא קצרה מהמקום הכי רחוק בדרך הגישה שבה הכסופה יכולה לנסוע ועד לתחילת המסלול.
תוכניות לחוד ומציאות לחוד. היקיצה לבוקרו של היום הזה התעכבה קמעא ושינוי תוכנית היה חובת המציאות.
שמורת הטבע נמרה נמצאת צפונית מערבית לבאר אורה,בשוליה נמצא אתר הטמנת הפסולת של העיר אילת וישובי הערבה. החלטתי לנצל את עלות השחר והאור הראשון לביקור בנמרה. סרתי לשמורה והפעם החלטתי ללכת לאזור בשמורה שבו טרם ביקרתי בביקורי הקודמים ולהתמקד בצפייה בפסולי הטבע שפיסל במסלע שבאזור בעזרת הרוח,הגשם,השיטפונות והבדלי הטמפרטורה הגדולים בין היום ללילה.
תוך כדי כך שאני מרווה את עייני בקרני השמש העולה בפיסולי הטבע הלכתי לעצמי לקצה הדרום מערבי של השמורה שם ראיתי,עוד מרחוק,סלע שזינק לו אל על במעשה הטבע,בדומה לתופעה שנמצאת לא רחוק בשם באתר עמודי שלמה. כשהגעתי קרוב לסלע המזדקר הביט בי פיסול טבע שעם קצת דמיון ותעוזה נראה לי כפניו של אדם בהבעת פנים ייחודית לאופיו של האדם המפוסל. חשבתי לעצמי:אם יש אלוהים אז כנראה הוא עצמו פיסל את דמות פניו בסלע המזדקר. בילית שעה ארוכה נוכח פניו של אלוהים,נותן לקרני השמש לרצד בו ולתת לפניו את הבעתם הייחודית והנצחתי את שראו עייני בעין העדשה.
נפעם ונרגש ממראות פסולי הטבע באתר בכלל ובפיסול פני האל בפרט השמש כבר תפסה את מיקומה בדרכה אל על יחד עם האובך,הכה אופייני לאזור. חזרתי לכסופה ואתה לבסיס האם ביטבתה.
התמונות מפסלי הטבע בשמורת נמרה – הן כאן לפניכם.
עדיין באזור באר אורה מזדקר לו הר מעל לערבה ובקצהו המזרחי ישנה תצפית המאפשרת מבט אל עבר הערבה הדרומית,אילת,ובתלות בהסתלקות האובך האופייני לאזור,נמל התעופה רמון וצפונה לו כולל הרי אדום המזדקרים אל על. ביקור קודם באתר נכשל כי הכסופה לא הייתה מסוגלת לנסוע בשביל הגישה למצפה עברונה,על כן החלטתי לצאת,לקראת דמדומי היום,לאתר ולנסוע עד היכן שהכסופה יכולה,מבלי להזיק לה,ומשם לטפס רגלית למצפה עברונה.
ביליתי שעה קלה במצפה עברונה והרוויתי את עייני ועין העדשה בדרום הערבה בואכה עקבה ואילת וצפונה את נמל התעופה רמון והרי אדום שבמזרח. עת החלה החשיכה לרדת ירדתי מהמצפה חזרתי לכסופה ושנינו שבנו לבסיס האם ביטבתה.
התמונות ממצפה עברונה – הן כאן לפניכם.
ויהי ערב,ויהי בוקר – יום חדש.
בעודי מתכנן את יצאתי ביום הזה,השלישי בערבה הדרומית ומאסיב אילת,נתקלתי בפרסום על נקודת תצפית חדשה באזור הר עיט והחלטתי לסור למקום לשזוף את העין. את הדרך לשם,ממש באור ראשון של בוקר,החלטתי לעשות דרכי בכביש 13 ולנצל את ההזדמנות לשזוף את העין בכביש העולה מהערבה להרי אילת.
בכביש 13 עצרתי כמה פעמים להרוות את העין וגם את עין העדשה וסיימתי את הדרך בכניסה לאזור התצפית שהיה מתואר בכתבה שקראתי. כדרכי התברברתי בדרך ומצאתי את עצמי באזור שנמצא צפונית להר עיט בדרך ג’יפים שהכסופה הודיעה חד משמעית:"פה אני לא ממשיכה לנסוע". אז העמדתי אותה בצד הדרך ויצאתי להרוות את העין מהערבה והרי אילת כפי שנשקפו בשולי מצוק ההעתקים. ביליתי שעה קלה באזור,שבו שבילים לא מסומנים,חזרתי לכסופה ואתה לבסיס האם ביטבתה לאחר ירידה מאתגרת,לכסופה ולי כמי שנוהג בה,חזרה לבסיס האם שביטבתה.
התמונות מכביש 13 – הן כאן לפניכם.
התמונות ממצוק ההעתקים ליד הר עיט – הן כאן לפניכם.
תם,ולא נשלם.
מנחם
Menahem