שאלה שגורה בפנו לקראת חג הפסח היא:"איפה אתה/את עושה/עושה את הסדר?" את ליל הסדר 2023 החלטתי,זה לא מכבר,לעשות בערבה בבסיס האם שבחניון הלילה של החי-בר יטבתה שאליו אני נמשך בעבותות של קסם.
דרכי המדבר מאובקות ומי שמהלך בהן מעלה אחריו ענן אבק,שלאטו הולך ושוקע אחרי שהשיירה כבר מזמן עברה,צונח אל הקרקע,מקבל את לחות הבוקר הקריר מישתכב לו ומחכה להלך הבא שיעלה אותו לאוויר,וחוזר חלילה. כמו כל מסע דרומה במסגרת פרויקט גייל רובין,ובהשראתה,גם הפעם היה צורך שאבק הדרך ישקע ואת מקומו יתפסו המוזות – ומשזה קרה,ולאחר והתמונות פותחו ונערכו הנה פה:סיפורו של פסח 2023 בבסיס האם שבחי בר יטבתה.
היום הראשון,ערב פסח.
שעת בוקר מוקדמת מאוד,כזו שרוב בני האדם נמים במיטותיהם ונמצאים בחלום שאת ספרורו מי ידע. חרטום הכסופה מופנה אל עבר הדרך,שער החצר מורם ואנחנו,חיש קל,עולים על כביש שש ודוהרים דרומה. היעד: עם אור ראשון להימצא על גבעה קטנה ליד בית העלמין של מושב פארן,ללגום קפה מהביל ולצפות בבוקרו של ערב ליל הסדר עולה ומאיר את המדבר.
בדקות הראשונות של בוקר,מנוע הכסופה מושתק ליד שער בית עלמין של מושב פארן שבערבה התיכונה. תרמוס ובו קפה חם ומהביל נשלף מאחוריה ואתו מצלמה. כל הסט הזה מתיישב על ספסל מאולתר עשוי משטחים שפניו אל העמק שבמערבו של מושב פארן,והשמש,היא אט אט תופסת את מקומה בשמיים וצובעת אותם בצבעי שעת הזהב הקסומה. אני מרווה את צימאוני ואת עיני,לוקח כמה מהתמונות ורגלי נושאות אותי לשביל המסומן ירוק,זה שבמהלכו יעבור בנקיק סלע,למרגלות מפל נסתר,שיבש לו זה מכבר,ולבסוף לכיפת עשת,כיפה הנישאת מעל לערבה המרכזית וצופה אל נופיה האפיים.
על כיפת עשת אני עושה שעה קלה של רווית העין במראות המדבר המוריק בראשית האביב,גם עין העדשה מקבל את מנת הנוף הנשקף מהכיפה. בעודי מרווה את עיני בנופים הסובבים את כיפת עשת קול צעדים נשמע מאחורי גבי.
אל המקום מגיע אדם שאהבת הארץ הולכת לפניו – לפחות כך זה נראה לי במבט ראשוני. האיש מתיישב לוגם מים ומסיבה לא ברורה פורצת בנינו שיחה קולחת שנסובה על האזור ומכמניו המיוחדים כולל היסטוריה גאולוגית וארכאולוגית שלו. ובעוד השיחה בנינו קולחת לה מציץ האיש בשעונו מציג עצמו,מוסר מספר טלפון וממהר לביתו לקראת ערב ליל הסדר. בן שיחי הוא גדעון רגולסקי. קרוב ליובל שנים תושב מושב פארן,חקלאי,מורה דרך,מהלך בדרכי המדבר ולזכותו כמה תגליות אפיות בתחום הגאולוגיה,ארכאולוגיה ופלאונטולוגיה. נפרדו דרכינו עם הבטחה להמשך.
ציוד הצילום נארז ורגלי נושאות אותי להמשך המסלול,זה היורד מהכיפה ובסופו מגיע חזרה לשער הכניסה לבית העלמין,שם מחכה הכסופה להמשך דרכנו…דרך שמסתיימת בבסיס האם שבחניון הלילה של החי-בר יטבתה.
והתמונות,המדברות בעד עצמן,הן כאן לפניכם:
היום השני – פסח 2023.
מאסיב אילת רחוק,מרחק כמה שעות נסיעה,מביתי ולהגיע אליו לטיול יום הוא "מבצע" מורכב ולא כדאי. משכך,כל אימת שאני פוקד את הערבה מאסיב אילת מצטרף למפת הטיולים שלי ואין סיכוי שאוותר על ביקור בו. בכל פעם שאני מבקר במאסיב אני מסמן לעצמי מקום או מקומות לבקר בהם אם לראשונה,אם כביקור חוזר ואם להלך במסלול אחר מזה שעשיתי בו,בהליך הזה סומן הר יהורם – וביום השני למסע במסגרת פרויקט גייל רובין ובהשראתה,החלטתי לטפס ליהורם הפעם ממזרח ולא כמקובל ממערב מחניון הלילה שלמרגלותיו.
עם בוקר אני שם פעמי לחניון בפתח נחל שלמה שממנו יוצאים שני שבילים:הכחול,שמכונה "הדרך הישנה לאילת" שמהלך מנחל שלמה צפונה בואכה תימנע,והאדום המעפיל לחניון הלילה שלמרגלות הר יהורם בהדום ההר עצמו.
את נחל שלמה חוצה גשר שהוקם על ידי הממלוכים ועל גביו סללו הבריטים דרך פתלתלה שהיום נמצאת במצב רעוע למדי. לא הצלחתי לדלות הרבה פרטים על הדרך הבריטית הזו למעט העובדה שהשתמשו בגשר הממלוכי שעל נחל שלמה והמסלול עצמו,של הדרך,מגיע בסופו של דבר למכרות הנחושת שבתמנע צפונית לאילת.
קצת לפני חניון הלילה,על הדרך הבריטית שלמרגלות הר יהורם מצאתי אנדרטה לא מסומנת שאין בה ועליה פרטים,אך צופה לדרום מזרח ומספקת מבט על הר שלמה מפרץ אילת ועל מפגש הגבולות בין ערב הסעודית לממלכה האשמית – ירדן. שעה קלה אני מבלה במקום,מרווה את העין במראות הכביש בפתלתל המלווה את נחל שלמה ואת הגשר הממלוכי שנושא אותו,ולאחר שעין העדשה ממלאת בטנה במראות המקום אני חוזר לחניון,במטרה לחצות את כביש 12,הסמוך,ולהמשיך בדרך המעידה על עצמה כדרך לאורך גבול ישראל מצרים ובפתחה שלטי אזהרה מטעם צה"ל המדברים בעד עצמם.
בין כביש 12 לדרך הביטחון מפריד קטע קצר של דרך לא סלולה. לפני,נעצר רכב ונעמד במקומו ממש לפני קטע הדרך הלא סלול. מבט קצר סביב מעלה שממש מולנו עומד לו צבי ובולס את ארוחת הבוקר שלו תחת עץ השיטה. אט אט אני מתגנב מהכסופה כשבידי מצלמה,מתקרב,באטיות ובזהירות,לצבי ומצליח לקח ממנו כמה תמונות,כשבאחת מהן:נפגשות עיננו,זו שלי מבעד לעינית המצלמה,ואלה של הצבי הישר לתוך העדשה. חולף פרק זמן,לא ידוע,והצבי מחליט להיעלם לו במרחבי מאסיב אילת,אני חוזר לכסופה וכעבור פרק דרך,סלולה היטב,קצר מקבל את פני שער ברזל סגור היטב המבהיר שמפה והלאה הנסיעה בלתי אפשרית מטעמי ביטחון.
ליד השער נשקף נוף שבו מאסיב אילת נושק לגבול סיני שבמצרים,מאחורי:אני רואה את הר שלמה מפיץ אל על את פסגתו הישר אל השמיים הכחולים רוצה לומר:"אני פה לפניך ואשאר גם אחריך". לא נשארתי אדיש לאמירה,הנכונה משהו,של שלמה,ההר,והנצחתי את אמירתו בתמונה,ולאחר שנלקחה שבתי לכסופה ושמנו פעמינו לבסיס האם,שבחניון הלילה בחי-בר יטבתה.
והתמונות,המדברות בעד עצמן,הן כאן לפניכם:
היום השלישי – שישי חול המועד פסח.
בתוכנית המסע הזה תכננתי את היום השלישי בערבה לבלוי אינטימי באזור המחיה של צבי הנגב. מניסיון העבר למדתי,שאני יכול לפלוש לאזור המחיה של הצבי באזור הדרך המובילה מכביש 90 לנבכי ואדי שחורת מעט צפונית לאילת. התייעצתי עם פקח מהשמורה שהמליץ להגיע לאזורי המחיה של הצבי בסביבות שמונה בבוקר. כחייל ממושמע,הכנתי את ציוד הצילום מבעוד מועד,סיימתי את הכנות הבוקר בחניון ושמתי פעמי לנחל שחורת.
באחד מעיקולי הדרך,בואכה שחורת,במקום שבעבר ראיתי עדר של צבי הנגב,הכנתי את הכסופה תחת עץ שיטים מוריק,ויחד עם המצלמה מצאתי כפל קרקע מוצל להתחבא בו ולהמתין לבוא עדר הצבאים לבלוס את ארוחת הבוקר שלו משיחים מוריקים בסביבתי.
וחיכיתי. וחיכיתי. וחלפה לה שעה לא קצרה וחיכיתי. ועוד שעה קלה חלפה והעדר היחידי שעבר על פני היה שלשה של טנדרים צבועים בצבע הירוק של רשות הטבע והגנים. וחיכיתי וצבי הנגב,ולו אחד…לא נצפה. שוב ראיתי ענן אבק שממנו מגיחה שיירת הטנדרים הירוקים של הרט"ג ובזהירות,יצאתי ממקומי וסימנתי לטנדר הראשון לעצור. שיחה קלה עם הפקח,החביב ומסביר פנים,מעלה שהסיכוי לצפות בעדר הצבאים במקום קלוש כי הדרך מלאה במטיילים והצבי מדיר רגליו מנוכחות כה ערה של רכבי אדם. הפקח הציע לסור לשמורת הטבע עברונה בסמוך לברכות הפלמינגו ולנסות את מזלי שם עם הצבאים,כמו גם:עם הפלמינגו שסביר,כך לדבריו,שלא יאכזבו.
מאחר וכבר התחיל להיות מאוחר בבוקר,ודבריו של הפקח החביב נשאו הרבה הגיון,נכנסתי לכסופה וסרנו לעברונה,מרחק נסיעה קצר. גם בעברונה המשיך הבוקר לעבור וצבי הנגב:לא ניצפה. ממקום מחבואי בעברונה ראיתי מטוס עובר בשמיים ומיד אחריו להקת חסידות החלה לתפוס תרמיקה,של בוקר,אל על בדרכן צפונה. לקחתי כמה תמונות מלהקת החסידות בתוך התרמיקה ונפרדתי מהן בנפנוף ידיים ואיחולי דרך צלחה חזרה הביתה אי שם צפונה לנו באירופה.
בחום היום קפצתי לברכות הפלמינגו הסמוכות. אכן,כדברי הפקח,הפלמינגו לא אכזבו ואף ערכו עבורי מטס קליל במעבר מהברכה הדרומית,באתר,לזו הצפונית כשהן חוצות,הלוך ושוב,את הגבול בין ישראל לממלכה האשמית בחוסר אכפתיות מופגן.
כשבאמתחתי אף לא צבי אחד כמה חסידות מטווח בטוח ורחוק,ומעוף מרשים של להקת פלמינגו,חזרתי לבסיס האם ביטבתה.
והתמונות,המדברות בעד עצמן,הן כאן לפניכם.
היום הרביעי – שבת ראשונה של פסח.
שבת בבוקר,היום זה הזמן לגמוע את כמה מאות הקילומטרים מבסיס האם בחי-בר חזרה הביתה. השמש עולה על הרי אדום סמוקה משהו אולי ממאמץ הטיפוס,והאוויר מתמלא פתיתי אבק שמוסיפים גון צהבהב כתמתם לאוויר וממנו למראה העין ולמה שקולטת עין העדשה.
בטרם אפליג צפונה החלטתי להיכנס לחי-בר עצמו לבקר את הטלאים החדשים שנולדו באביב הזה. לא רק כדי להרוות בהם את העין אלא גם את עין העדשה המאפשרת להיכנס לביתם האינטימי מבלי להפריע ומבלי לפגוע או להזיק.
בחי-בר יטבתה שלושה סוגים של בעלי חיים,הסוג הראשון: כאלה שהיו במרחבי ארץ ישראל נכחדו ובחי בר יש גרעין רבייה שממנו משוחררים,מעט לעט,פריטים לטבע. נציין פה את ההשבה לטבע המוצלחת של הפרא והראם הלבן. עדרי בעלי החיים המועדים להשבה לטבע נמצאים עמוק בשמורה ואינם נגישים לבאים בשעריה.
הסוג השני הוא בעלי חיים שלא היו מעולם בטבע הארץ ישראלי אבל גרעין רבייה שלהם קיים בחי-בר כעתודת גבוי לפריטים מהם שנמצאים בסכנת הכחדה מידית הארצות מוצאם. לעניין זה נציין את דישון שעמוק במרחבי השמורה יש עדר למטרת שימור וכעתודה למקרה ויכחד בארץ מוצאו שם הוא בסכנת הכחדה,כאמור.
הסוג השלישי הוא נציגים של בעלי החיים ששמורים בחי-בר ואלה נמצאים במסלול הנסיעה בתוך השמורה ונגישים לציבור. כן,נציגי כל בעלי החיים נמצאים בספארי של השמורה הנגיש לבני אדם,ברם: העובדה שהם בקשר מתמיד עם בני אנוש,בכלל וכלי הרכב שלהם בפרט,וגם:מקבלים מזונם מהמטפלים של השמורה הרי שהם לא כשירים לשחרור לטבע בשל קירבתם היתרה לבני אנוש והתלות בהם והם למטרת תצוגה בלבד,אם כי – התצוגה עדיין מבדלת את בני האנוש ובעלי החיים האלה עד כמה שרק ניתן,ואלה:,האחרונים,מעמידים כטבעם דורות חדשים שלקראתם שמחו עיני.
והתמונות,המדברות בעד עצמן,הן כאן לפניכם:
מנחם.