יום חמישי אחר הצהריים. בתוכנית:להפליג לבסיס האם שבחי בר יטבתה עם עצירה,לעת ערב,במצפה הר עיט,ובו ללוות את ערבו של יום בשקיעתו במערב. למרות תכנון מוקפד של לוחות הזמנים,פקקי יום חמישי,הידועים לשמצה,מכניעים את התוכנית ואני מוצא עצמי,האחור של כמעט שעתיים,עוצר להתרעננות במצפה רמון,ומשם,הכסופה ואני,עושים דרכנו לבסיס האם שבחי בר. האוהל ניטע והשעון המעורר מכוון לשעת בוקר מוקדמת,היעד:ואדי שחרות.
יום שישי. לפנות בוקר,אור ראשון צפוי בפרק הזמן הנדרש לכל סידורי הקימה,איסוף ציוד הצילום ונסיעה לפי הואדי,ואדי שחרות. ממש לפני שקרני האור הראשונות בשחרו של יום שישי אני מגיע לפי הואדי,התארגנות קטנה ואני יוצא לדרך. קרני השמש משחקות להן בינות למסלע שבו חתרו המים,במשך מליוני שנים,את קניון נחל שחרות. מפעם לפעם אני עוצר,מוריד את תיק הצילום מעל כתפי,צופה ומסתכל במשחקי האור על הסלעים,מציב את החצובה ועליה המצלמה,מרווה את העין ומנציח את המראה בעדשת המצלמה. בדרכי במעלה הואדי אני פוגש במפל המים הראשון,אחד מבין ארבע. ציוד הצילום מועמס על הכתפיים והמפל נחצה מעלה על מנת לצפות המשחקי האור שהשמש מייצרת עם אור השחר הראשון. במפל הרביעי,והגבוה מבין הארבעה,אני מניח את תיק הצילום ומאחר ואני בן האנוש היחידי בערוץ,מחליט לשוטט לי בינות לקניון שחתר נחל שחורת במיסלע הבזלת שהתרומם מתחת לים תטיס אי שם לפני עשרות מליוני שנים.
עוד במעלה קניון שחורת,פה ושם אני שומע דרדרת של סלעים קטנים,וברור לי ששהותי בקניון מלווה על ידי כמה צבאים שחוכרים בדעתם האם לסמוך עלי ולרדת לעמקי הקניון לארוחת בוקר,או לא להסתכן ולחפש מקום אחר בו רגלי לא דרכה וספק אם תדרוך.
עוד קצת במעלה הקניון ישנו עיקול ולו צורת האות S האנגלית. בטבורו שני מפלים,האחד:צונח מהקיר הדרומי של הקניון,נופל מטה ומשמש כבית גידול לצמחי מדבר מוריקים,ובתוך הקניון עצמו אשד קטן ובטבורו כמה אבנים ששחף השיטפון האחרון וסידר אותן בסדר רנדומלי מרשים. המצלמה אחוזה בידי,אני מקמפז את שני המפלים,מנציח בעין העדשה ומרווה את עיני במראה האפי שיצר הטבע. עוד השתהות קטנה במקום ולאחר כמה צעדים אני רואה מולי עץ שיטה מוריק ולמרגלותיו צבי הנגב מלכך את ארוחת הבוקר שלי.
אני קופא על מקומי,נותן להתרגשות שאחזה בי להיחלש,כמו גם לשדר לצבי שמולי להבין שאני בא בשלום וכוונתי טובות,ותוהה אם יתרצה ויכניס אותי לביתו. בצעדים מדודים אני מהלך כמה מטרים,מתיישב על סלע גרניט שמי השיטפונות זימנו למקום מעלה את המצלמה לגובה העיניים ומתחיל להנציח צבי זכר וכמה גדיים,המהלכים על המיסלע בואדי קטן שחתר דרכו בסלעי הבזרת על מדרונו הצפוני של הקניון.
מפעם לפעם הזכר שבחבורה מרים את פרצופו,צופה בי,מרחרח,תוהה עלקנקני ומשמשתכנע שאני נכנסתי לביתו ללא כוונות זדון,ממשיך לעסוק בארוחות הבוקר שלו. כך גם,מפעם לפעם,עושה אחד הגדיים. מהיכרותי עם צבי הנגב,כאשר עיניו ואוזניו מכוונות אלי,זנבו לא זע ממקומו,וחיש מהר הוא מוריד את צווארו ומלחך את ארוחת הבוקר שלו – מזה אני כבר יודע שכניסתי לבית הגידול שלו מתקבלת בברכה וכי אנחנו יכולים לבלות זה בחברת זה מהזמן שאני מקווה שיעמוד מלכת.
בעוד אני משתמש בהזדמנות לשהות בבית הגידול של צבי הנגב מבלי שיחשוד בכוונתי ויפתח במנוסה,ובשעה שהשחר מפנה מקומו לאור השמש הראשון בבוקרו של שישי,אני שם לב שבידי עדשה קיצרת רואי,בעוד בתיק הצילום שלי,שמונח במורד הקניון,ישנה מצלמה ולה עדשת רחוקת רואי. לאט ותוך הקפדה שלא להבהיל את הצבאים אני חוזר לתיק הצילום שלי אוסף את רחוקת הרואי,וחוזר לסלע הבזלת כדי לגלות שהצבאים ממשיכים בארוחת הבוקר ועדיין מזמינים אותי לבית הגידול שלהם. בחשש אני מעלה את המצלמה לגובה בעין בתקווה שהצבאים יבינו שבידי כלי הקורא לשלום ולא פיו של כלי ירייה. הזכר תוהה על קנקני ועל מה שמונח כנגד עיני ומבעד למצלמה עיננו נפגשות…
השמש כבר עלתה מעל לקווי המתאר של שפת הקניון. הצבאים,בזה אחר זה,מתחילים לטפס במעלה הואדי שחותר בדופן הצפוני של קניון שחורת,מדלגים בקלילות,מעוררת קינאה,מעל לפערי מיסלע הבזלת מעלה אל המישור שמצפון לקניון,ובזה אחר זה נעלמים לעמל יומם.
בסתר לבי אני מודה למשפחת הצבאים על הזמן הניפלא במחיצתם בבית הגידול שלהם,ומשתכנע על כך שגם עלי לאסוף את תיק הצילום שלי ולפנות את הקניון לטובת בסיס האם בטם חומו של יום יחבוט בכובע שעל ראשי.
את דרכי לכסופה שבפי הקניון אני עושה במהלך אחד,בלי עצירות ורגלי קלות,תיק הצילום הפך למשקל נוצה והמפגש עם עיני הצבאים הבולסים את ארוחת הבוקר שלהם בעודי צופה בהם,מתפעם מיופים ומהעובדה שהכניסו אותי לביתם ללא מורא ולבסוף,מששבועו,הפננו זבותינו אלה לאלה והלכנו להמשך יומינו.
בצל השיטה שבפי הואדי על מסלע שהונח שם בידי אדם,אני מרווה את צימאוני בעוד מספר צפרים מפזזות סביבי,כגם הן אדישות לנוכחותי. אני מנצל את הקרבה אליהן ואת העובדה שאינן רואות בי אויב שיש לנוס מפניו,ומנצל את ההזדמנות ללכוד אותן בעין העדשה.
חומו של שישי הראשון שחל באוגוסט 2023 מכה בי ללא רחם. ללוח התוכניות שלי נכנסות ויוצאות תוכניות על מקומות לבקר בהם שנפסלות בשל עומס החום מסכן הבריאות. ברור לי שעל מצפה עיט,בעת השקיעה,לא אוותר ועד לשקיעה יש עוד שעות עם עומס חום קיצוני,ולכן: מחפש תוכנית למקום שבו התנועה בו תהייה בתככי הכסופה הממוזגת.
נפל הפור. הכסופה הממוזגת ואני עושים דרכנו לברכות המלח שבטבורה של שמורת הטבע עברונה. את חומו של יום אני עושה בחברת הפלמינגו שבבריכות המלח שבעברונה,כמו גם בנופים הנשקפים בחלקה המערבי של הערבה ובזה המזרחי שבממלכה האשמית שממזרח לי. מפעם לפעם אני נס לקרירותה של הכסופה ומבט בשעון מגלה שחלף עבר לו הזמן,וביחד עם 40 הק"מ שביני לבין מצפה עיט אוכל להגיע למקום ולממש את התוכנית מאתמול אך לא בבוקרו של של יום אלא בערבו.
בתחושה של הקלה,משהו,וסיפוק על כך שאצליח לממש את כל תכניותיי שנרקמו בשבוע החולף 300 ק"מ מפה. כשהשמש מתחילה לשקוע במערב וקריה מרצדים על התפנית מערבה של הרי אדום שבממלכה האשמית,מנוע הכסופה דומם ואני מנצל את שעתו האחרונה של השישי הראשון בחודש אוגוסט,להרוות את העין במראות המקום,כמו גם בתצלום פנורמי של התפנית המערבית של הרי אדום שבממלכה האשמית שממזרח לי. כשהחשיכה כבר יורדת,אני שב לכסופה ושנינו עושים גלגלינו לבסיס האם שביטבתה.
שבת בבוקר,האוהל והציוד הנלווה חוזרים לתא המטען של הכסופה,וחיש קל אנחנו יוצאים לגמוע את 320 הק"מ שבין בסיס האם שביטבתה לבית. עוד סע מלא וטעון בחוויות באתגרים ובתמונות שמתרוצצות בראשי וגם כאלה שמונצחות בכרטיסי הזיכרון של המצלמות שלי – כל אלה צרכים את הזמן לשקוע בנבכי החוויות,לעבור פיתוח ולראות את האור בפרסום,וכשכל זה קורה התמונות ממסע הזריחה והשקיעה בערבה,הן כאו לפניכם.
לגלרית התמונות שקיעה במצפה עיט.
מנחם.