אודה ולא אבוש: ים המלח הוא מהמקומות האהובים עלי בתבל. בכל פעם שאני מביט בו ממעל,נחמץ לבי לראותו הולך ומתכווץ באדיבותה של מדינת ישראל,סגירת סכר דגניה,ובאדיבות מפעלי ים המלח כמו גם השנויים האקלימיים שמזמן הטבע. אך למחמץ הלב הזה ישנה זווית מבט נוספת: נסיגתו של ים המלח מזמנת לנו מראות בטבע שאין להם אח ורע בשום מקום אחר בעולם.
צריך לזכור: ביקור ממזרח לכביש 90 באזורים משולטים בברור כמסוכנים בשל בולענים הוא מעשה שבו אדם לוקח את נפשו בכפו ומצריך זהירות,מודעות לסביבה ושימת לב מרבית לאיה מונחת כף הרגל ובהחלט:מסוכן.
נחל קדם הוא מנחליו הקצרים של ים המלח. אורכו כשבעה קילומטרים בלבד,שבהם הוא נופל במצוק ההעתקים של ים המלח במפלים שהגבוה מביניהם נישא לגובה של כ 330 מטרים. שישה קילומטרים צפונית לעין גדי נחל קדם נשפך לים המלח.
מצפון,וגם מדרום,לשפך נחל קדם לים המלח נסיגת הים מגלה נביעות של מים חמים עשירים בגפרית. המעיינות נושאים מים מעומק של כ 1200 עד 1700 מטר מתחת לפני ים המלח (כ 1600 ועד 2100 מטר מתחת לפני הים). בעומק המעיינות נפגשים המים עם חום העולה מגרעין כדור הארץ,התחממות המים גורמת להם להידחף מעלה אל עבר פני הקרקע ושם לפרוץ לאוויר העולם. בדרך מעלה המים אוספים את המינרלים ששקעו באדמה שבה הם עוברים וביניהם:כמות גדולה של גפרית. בסמוך לקו החוף של ים המלח,זה הנוכחי,פורצים המים אל פני השטח,יוצרים מאגרות של מים חמים ועשירים במינרלים ובגפרית,ומשם נשפכים לים המלח. כאשר שטח הנביאה היה מכוסה בים המלח,לחץ המי הים לא אפשר את נביעתם ומשנסוג הים נפרצה דרכם מעלה.
[…]
"חניון" נחל קדם. בדיוק כמתוכנן אני מגיע עם עלות השחר. מנוע הכסופה דומם,ובתזמון שמעורר את דמיוני מגיח פול טריילר על 500 סוסיו ו 68 טונות של מטען בתפזורת,מנהל המסע שולח את המצערת לרצפת הקבינה ושאגת הסוסים מפלחת את השקט של החניון. בעוד הפול טריילר שואג את מלוא סוסיו ועולה מעלה באטיות משמימה צינת אוויר מלווה בריח הגפרית הופכים את הפרידה מהמציאות של כביש 90 בכעיין המראה אל ארץ אחרת,לא נודעת,מיוחדת בנופיה וצינת האוויר שלה ובמשבי ריחה של הגפרית.
למרות שהוראות ההגעה לנביעות החמות היו ברורים לי ושיננתי אותם בזיכרוני,לא הייתה לי כל כוונה לרדת ישר לנביעות,לשכשך עצמי בהם ולחזור על עקבותיי. הגעתי לאזור על מנת לשזוף העין,ועין העדשה,את המראות שחשף ים המלח בעודו נסוג אל תוך עצמו.
הפול טריילר מסיים את ההמראה במעלה נחל קדם על כביש 90,אט אט שאגות הסוסים מתחלפות בשקט ואני מלווה את כביש 90 על שביל מזרחית לו,יורד מטה אל הארץ הלא נודעת. פה ושם השביל היורד המתינות אל חוף הים מזמן פלטו שבאמצעותו ניתן לגשת לפי התהום ולצפות בזריחת השמש,שמפעם לפעם מתכסה פניה בענניי גשם ופעם זו זריחת השמש,ופעם זו שקיעתה.
בסוף השביל אדוות גליו של ים המלח מלחכים את חופי המלח ואדמת הסחף ולעין נגלים מראות שהים הנסוג,יחד עם הרוח ומעט הגשם שירד במקום,מזמנים מראה של כוכב לכת אחר שנראה כאילו רגלי נטעו בו לאחר שירדו מהפול טריילר שהמריא לו כבר הלאה,לדרכו.
בכל מפרצון ומפרצון המראות משתנים,פה נטיפי מלח,שם זקיפי מלח,פה בולען גדול ממדים שמימיו זורמים אל ים המלח,ואחריו מרחב של אדמה רוויה במלח שכל צעד בה משמיע קול צווחה של אדמה שנפצעו בתוליה תחת נעלי ההליכה שלי.
דומה שבכוכב שהגעתי אליו יש זריחות ושקיעות בזו אחר זו,לא כמו אלה שבכוכב למרגלות כביש 90. פעם,השמש שוזפת את מרבצי במלח אדמת סחף באור צהוב זהוב יוקד וקסום,ופעם,בשקיעתה,באור כחלחל נוגה.וככל שנוקף הזמן,עיני אוספות בשקיקה את נופיו המשתנים והמגוונים של כוכב חוף ים המלח,וגם המצלמה לוכדת את האור הנפלא,והמשתנה של השמש,.. אט אט ענני הגשם מפנים את הרקיע,השמש כבר נמצאת הרחק ממעל… זמן לחזור.
אני שם פעמי דרומה. מהלך בתצורות הנוף של הכוכב החדש שנגלה לי הבוקר,משתדל לעקוב אחרי המסלול שבו באתי,מטעמי בטיחות,ופה ושם משבי ריח הגפרית מגרים את אפי. אני אומר לעצמי:לא יתכן ואגיע עד לפה ולא אלך לבקר את נביעות המים החמים.
בצומת הדרכים שבה פניתי,מוקדם יותר הבוקר,צפונה אני ממשיך דרומה. ריח הגפרית הולך ומתחזק.וגם נוף כוכב חוף ים המלח הולך ומשתנה ומרמז שלא רחוק מפה,ממש בקרבת צעדים אחדים,נובעים להם מעיינות המים החמים.
לשמחתי,בהגיעי לנביעות המקום היה ריק מאדם. הנביעות הן רק שלי. הסתובבתי ביניהן,הרוויתי את העין במראה המים שנובעים אלפי מטרים מתחת לרגלי,נושאים את ריח הגפרית ובבואם במגע עם סחף הקירטון שהסיע לכאן נחל קדם,מהכוכב שמערבית לכביש 90,הם מלבינים ללבן בוהק ומתריס.
השמש כבר גבוה בשמיים ושביל חלוקי הנחל שעולה חזרה למרכז הנחיתה ב"חניון" נחל סער נראה תלול ומדאיג. בחלקו העליון מבצבצת דמות שחיש קל עושה קברת דרך של השביל על ישבנה. ציוד הצילום נארז בתיק מקבל מיגון נוסף למקרה של צניחה אלי קרקע,מקלות ההליכה נשלפים ובכוח של רבעון סוס אני מתחיל לעשות את החזרה לבסיס השילוח.
[…]
ספסל תחת עץ בקצהו של שביל ההליכה בין שמורת עין גדי ושמורת נחל ערוגות. החלטתי לשבת עליו להרוות צימאוני בקפה חם ומהביל ולשלוף ממגירת התוכניות תוכנית שתתאים למזג האוויר ולזמן שעומד לרשותי. למרגלותיי דרור ירדני נוחת מפעם לפעם,אוסף זרדים לבניית הקן,על העץ,ובסביבתו משתעשעים להם זוגות של בולבולים.
מתיק הצילום נשלף סט הצילום המתאים למפגש עם הדרור והבולבול,המצלמה מקבלת את הקונפיגורציה המתאימה ללכידת הדרורים והבולבולים העסוקים בבניית קינים בחיזור,במעופים בזוגות ובבודד ובשירה נעימת האוזן של הבולבול הממושקף.
אט אט מתרגלות הצפרים לנוכחותי,חששם מעדשת המצלמה,הבולטת בלובנה,מתמעטים להם ושעה לא קלה בכלל אני מלווה אותם,את דרור הירדן העושה לקינו ואת צמדי הבולבולים שמפליאים בפירוטכניקה תעופתית,נוחתים לא פעם ממש מעלי,מזמרים להם ומשוויצים בבני,או בנות,זוגם.
ואז מגיעה השעה. השעה להיפרד מצפרי האביב שבין נחל דוד לנחל ערוגות,לסור לח'אן עין גדי שם יוקם בסיס האם ללילה הקרוב, לילה שהגשם המטיר זלעפותיו על האוהל בא בימים שלי שעמד בגבורה בנתחי הגשם והשאיר אותי,ואת תוכנו,יבשים לחלוטין. בצער,עת בוקר חזרתי לכסופה ויחד אתה חזרה לציביליזציה.
והתמונות שלכדה עין העדשה מכוכב הלכת חוף ים המלח בואכה נחל קדם,ואת פעילות האביב של דרור הירדן והבולבולים,כל אלה כאן לפניכם:
גלרית התמונות – מעינות חמים נחל קדם.
גלרית התמונות – ציפורי האביב עין גדי נחל ערוגות.
מנחם