המסע בעקבות אנדרסון – הפסיון.
הנסיעה בעקבותיו של אנדרסן הייתה כרוכה בשימוש בדרכים כפריות,בחלקן כה צרות עד שאם באה מכונית ממול צריך למצוא מקום ששתי המכוניות תוכלנה לחלוף זו על פני זו בלא להגיע למגע ביניהן.
בצאתי,לדרך כפרית,המחברת בין טירת Lukkesholm ל Glorup Manor House חצה את הדרך,ממש קרוב לגלגלי המכונית עוף צבעוני ויפה תואר:הפסיון.
הפסיון המצוי הוא עוף שחי ביערות,ומקורו באסיה. הפסיון התפשט ליערות אירופה וממין פולש הפך למין רצאנטי. הפסיון לא מצוי בסכנת הכחדה והציד שלו מותר,בחלק ממדינות אירופה,כולל דנמרק,הוא עוף הצייד המועדף והמותר לציד על פי דין.
הפסיון הוא הציפור הלאומית של גאורגיה
.
כאמור,הפסיון הוא עוף הציד המועדף,גם בדנמרק. הפסיון,לא יודע להבחין בין קנה רובה ציד לעדשת מצלמה,ובדרך הצרה והכפרית הזו – נתקלתי בכמה אקסמפלרים ממנו ובכל פעם שהרמתי את המצלמה לצלם הפסיון אץ רץ ונס אל מעבה היער הסמוך.
בערך במחצית הדרך פסיון אחד וחבר שלו,התהלכו בשדה וניקרו להם מן הקרקע. באמצע שום המקום הזה עצרתי את הרנו השכורה,שלפתי מצלמה והמתנתי בשולי השדה שהפסיונים יתרגלו לנוכחותי.
בכל פעם שהם טמנו ראשם בקרקע קרבתי את המצלמה לעין והמשכתי להמתין להזדמנות לירות עליהם – ולא כדור ציד – תמונה. ואכן הזדמנה כזו והינה היא – לפניכם.
מנחם
אחוזת Hofmansgave
את היום השני באודנסה תיכנתי להמשיך בעקבותיו של הנס כריסטן אנדרסן,ולפי התוכנית לבקר את עקבותין בחלק המערבי של האי פונאן,שכן:מגמת פני היא לעיר אוהוס מערבה מאודנסה.
מאחר והמוזאון,וביתו של אנדרסן,נפתחים רק בשעה עשר בבוקר,תכננתי לצאת לאחד מהמקומות בהם היה,לחזור לאודנסה למוזאון ומשם להמשיך לכיוון אורהוס כשעל הדרך לבקר בעקבותיו.
תכנון המסע על פי מפות גוגל הבהיר לי שהתוכנית,כמו כל תוכנית,תצטרך להשתנות,כי: המרחק בין אודנסה לאורהוס הוא כ 150 ק"מ רובם בכביש E20 שהוא כביש מהיר אבל גם עמוס בכלל ועמוס לעייפה ככול שמתקרבים לשעות אחר הצהריים והערב. ופקקים,יקירי,פקקים יש לי די ולמכביר בארץ שלנו, פה – אני מעדיף להימנע מהם…וזה בהחלט אפשרי.
Hofmansgave. באמצע שנות העשרים שלו,אנדרסן בילה באחוזת Hofmansgave בקיץ 1830 ובפעם השנייה בקיץ 1832. המקום השאיר אצלו חותם משמעותי ובעת שהייתו בו ניצל את השקט ואת הגן המקסים שסביב לאחוזה על מנת לכתוב. אנדרסן לא מתעד מה כתב,אך בשלל יצירותיו יכול להיות שהיה זה עוד יומן מסע או מחזה,או שירה ואולי,אפילו,איזו אגדה.
אחוזת Hofmansgave נבנתה ב 1588. בעלי האחוזה עסקו בבוטינקה והם אספו זני עצים מכל רחבי העולם ושתלו אותם בגן האחוזה,וגם היום באחוזה מספר עצים מזנים נדירים מן העולם.
האחוזה נמצאת בבעלות פרטית והכניסה למבנה עצמו בלתי אפשרית.הכניסה לגן הבוטני היא חופשית,וגם היום הגן מכיל זני עצים נדירים ומשמש למחקר בוטני כמו גם כשטח הפתוח לציבור לבקר בו ולהתרשם מיופיו. העצים בגן משולטים בשלטים הכוללים את שמם המדעי ואם ידועה,אז גם את ארץ מוצאם.
לגלרית התמונות המלאה של המבע בעקבות אנדרסן:
מנחם.
מוזיאון הנס כריסטיאן אנדרסן.
מהאחוזה,חזרתי לאודנסה,כשלושים דקות נסיעה. לאחר שהתגברתי על בעיית החניה בעיר,סרתי למוזאון של הנס כריטיאן אנדרסן.
המוזאון בנוי משתי קומות כשבכל קומה הולכים כנגד כיוון השעון. מתחילים בהולדתו של אנדרסן וחייו באודנסה,כנער,ממשיכים למעבר שלו לקופנהגן,והעיסוק שלו בתאטרון ובכתיבה. מלווים את חייו האישיים והספרותיים ומסיימים במותו ובמורשת הספרותית שהשאיר אחריו,לעם הדני בכלל ולעולם בפרט.
במוזיאון לא מאפשרים לצלם,אבל הינה כמה תובנות שיצאתי איתן מהמוזאון והקשורות באוטוביוגרפיה של אנדרסן.
אביו של אנדרסן היה מקריא לו סיפורים מספרות בת זמנו ומהתנ"ך,ועל ידי כך עורר את דמיונו של אנדרסן ובגיל צעיר מאוד נטע בו את הרצון לכתוב ולהפוך את הכתיבה,על גווניה השונים,למלאכת עיסוקו.
בתחילה נשלח אנדרסן לבית ספר ציבורי שהיה מיועד לעניי העיר אודנסה. בבית הספר,אנדרסן,בעיקר עסק בלחלום ולפנטז. כדי כך שעצבן את אחת המורות שלו וזו,האחרונה,הפליאה בו מכותיה. אביו של אנדרסן לא אהב את זה והוא העביר את בנו לבית הספר היהודי באודנסה שם למד אנדרסן לקרוא ולכתוב. מעט לפני מותו של אביו,ובעקבותיו המעבר של אנדרסן לקופנהגן,בית הספר היהודי נסגר ואנדרסן הפך לדר בית חולמני ומפנטז.
לאחר מות אביו אנדרסן פנה לעבודות כנער על מנת לעזור לאמו להביא פת לחם הביתה,ברם:כשלא עבד,או חלם,היה מופיע על בימות תאטרון בעיר,לרוב לא בשכר. כאשר ביקש לעבור לקופנהגן ולהצטרף לתאטרון המלכותי,ציידו אותו חבריו במכתבי המלצה בהם שיבחו את יכולת המשחק שלו.
כשעבר אנדרסן לקופנהגן הוא היה בן 14. כשהגיע לעיר,וחשב לשם פעמיו לתאטרון המלכותי ולנסות להתקבל אליו,הוא נתקל בפוגרום שעשו ביהודי קופנהגן ובו החנויות שלהם נבזזו והעיר כולה נראתה כמו אחרי אסון. אנדרסן נאלץ לשכור חדר מעופש ולשהות בו עד שהפוגרום יחלוף והוא יוכל לצאת לרחוב,בבטחה.
אנדרסן היה אדם חובב חידושים. ב- 1820 פותחה,בצרפת כמדוני,מצלמה סטראוסקופית. זו מצלמה שמצלמת,בעת ובעונה אחת,שתי תמונות שמפותחות האחת ליד השנייה,ומצולמות משתי זוויות שונות. לאחר הפיתוח מסתכלים על התמונה באמצעות משקפיים סטראוסקופיות והתמונה שנראית דרכם היא בתלת מימד. אנדרסן נהג להציע עצמו כמודל צילום ובמוזיאון ישנן מספר רפרודוקציות של תמונות שבהם מדגמן אנדרסן ובעזרת משקף מיוחד הוא נראה בהן בתלת מימד.
אנדרסן היה אדם מאוד סבלני וגם,קצת,חולמני וככזה הציע את עצמו כמודל לצירי פורטרטים,שגם כמה מהם,חלקם מקוריים וחלקם רפרודוקציות של יצירות שאבדו,מוצגות במוזיאון.
בתחילת ימיו בקופנהגן,אך גם בהמשך הקריירה הספרותית שלו,אנדרסן כתב בעיקר שירה. הכתיבה של יומני מסע,ביוגרפיה אישית ואגדות באה מאוחר יותר וביתר שאת,אחרי שסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת קופנהגן.
אנדרסן תמיד נשא עמו גיליונות נייר ומספרים,וכל אימת שהתאפשר לו הוא היה חותך במספרים את הניירות ומיצר דמויות מנייר. בדמויות שייצר היה משתמש,לא פעם,כתאטרון בובות,ובשלבים מאוחרים יותר של חייו הדמויות שיצר היו קשורות בסיפורי האגדות שכתב.
בנוסף לדמויות אנדרסן חתך בנייר גם צורות גיאומטריות וגם עבודות אבסטרקטיות שחלקן היו דמיוניות לחלוטין וחלקן היו סצנות מסיפורים ואגדות שכתב,או שהתעתד לכתוב. אף לא אחת מחיתוכי הנייר של אנדרסן שרד במקורו אבל היו להם תיעוד רב והמוזאון ביצע רפרודוקציות של הבולטות ביצירות חיתוך הנייר של אנדרסן והן מוצגו בו.
כאמור,במוזאון לא מאפשרים לצלם אבל בלי תמונה של אנדרסן – אי אפשר. אז הנה,אחת.
מנחם.
נמל פדריצה.
כשיצאתי ממוזאון אנדרסן,הנפלא יש למאמר,צהרי היום כבר עברו חלפו להם.. נראה היה לי שלנסוע ישירות לאוהוס יהיה מעשה של בזבוז זמן אחד גדול,על כן:החלטתי לעצור במחצית הדרך ולבקר את הנמל בעיר פדריציה.
פדריציה היא עיר נמל קטנה ומנומנמת. הנמל שלה הוא נמל משני,לזה שבקופנהגן,יש בו מסוף נפט גולמי,רציף,די גדול,לטעינה של אניות צובר ורציף,קטן למדי לאוניה בינונית אחת,של מכולות.
תמיד סברתי שהאניות המגיעות לנמל נקשרות לגוררות והגוררות מכניסות את האוניה לרציף ואנשיה רותמים את האוניה למעגני הרציף שם היא מתכוננת לפריקה ו/או לטעינת מרכולתה.
לא כך בפדריצה. אונית מכולות הגיע לנמל,נכנסה למפרץ שבפתחו,הסתובבה ובשיוט לאחור,ברוורס!!!,שטה אל רציף המכולות הקטן ובדיוק מעורר השתהות נעצרה בדיוק לפני האוניה האחרת השהיתה מאחוריה וכשהדופן שלה נוגעת,בדיוק מעורר השתאות,בשפת הרציף. לעובדי הנמל נשאר לתפוס את החבלים שהושלכו מן הסיפון ולרתום את האוניה למעגני הרציף.
מנחם.
אורהוס והסביבה
דנמרק מחולקת לשתי יחידות מובהקות:יוטלנד,וכל השאר. החלוקה הזו באה לידי ביטוי פוליטי וגם במזג השונה של תושבי יוטלנד,הם חרוצים יותר,משאר הדנים,מעשיים יותר ובעלי הכנסת אורחים יוצאת מגדר הרגיל.
דנמרק היא מדינה שטוחה המקום הגבוה במדינה נמצא פה,ביוטלנד. יוטלנד מהווה משכן והשראה לאישים שונים שעיצבו את התרבות הדנית ונזכיר,בהקשר זה,את הפילוסוף סרן קריקגור.
יוטלנד מתאפיינת בנופים שהם שילוב של חופי הים הצפוני,אגמים רבים עצים וצמחייה בכמות גדולה מאוד.
מהעיר סילקבורג,שביוטלנד,יצאה,בעבר,מסילת ברזל לעיר הורסאנס,מרחק של כ – 50 ק"מ. מסילת הברזל כבר איננה אבל בתוואי שלה עוברת דרך,ששזורה בנוף יער נחלים ואגמים. עשיתי,על הדרך הזו,מסע רגלי,חלקי כמובן,שכללה הליכה לאורך גדות נחל,לשפת אגם ובתוך יער טבעי ובו עצים האופייניים לפאונה של יוטלנד.
מנחם.
בדרך לאורהוס.
בדרך צפונה,לכיוון אורהוס,צד את עיני אגם שליווה את כביש הנסיעה כברת דרך ארוכה. לפי השילוט,נכנסתי לאחת הדרכים למובילות לשפת האגם ושם,הסתיימה הדרך בכפר נופש,ציורי משהו,שלמרבה הפליאה,קר מאוד וגשום באזור הזה ובעונה הזו,היה בתפוסה מלאה.
בכנסייה הלוטרנית Skanderborg Slotskire
עוד,בהמשך הדרך לאורהוס,סרתי לביקור בכנסייה הלוטרנית Skanderborg Slotskire. הזרם הלוטרני של הנצרות נמצא במיעוט שבמיעוט בקרב תושבי דנמרק. זהו עוד סימן לתהליך הארוך והמתמשך של קבלת הנצרות על ידי הדנים לאחר הכיבוש הוויקינגי במאה ה-11.
הכנסייה נבנתה בסביבות שנת 1200 לספירה. במשך השנים הכנסייה עברה מספר שיפוצים,כולל כרגע כפי שעוד תראו,ובמהלכם בוצעו חפירות ארכאולוגיות באתר והמבנה הקדום של הכנסייה נמצא ושוחזר על גבי מודל שמוצג בעליית הגג של הכנסייה.
האמונה הלותרנית של בוני הכנסייה נשענת על הרעיון שיש צורך לאודות לאל על אספקת שפע הדגה מן הים הצפוני ומן האגמים בסביבה. הכנסייה נבנתה כתשורה למושיע ישו ושלחיו על שבירך את דיגי הסביבה בשפע הדגה הנחוץ לניהול חייהם בכלל ולאספקת מזון בפרט.
אורהוס יום שני.
כאשר אנחנו מדמיינים לעצמנו חוף חף ים הוא תמיד יהיה עם שמיים כחולים,חול לבן למכביר וים כחול עמוק. בחופי ארץ ישראל אין חוף ים שהחול בו לבן,השמיים כחולים,אבל גם אפורים לפעמים,חול לבן ובעיקר חורש עצים הנושק לפני המים.
אורהוס היא העיר השנייה בגודלה בדנמרק,שנייה לקופנהגן –
הבירה. באורהוס יש את הנמל השני בגודלו בדנמרק,גם הוא שני לזה
שבקופנהגן,הבירה.
בשונה משאר הרי החוף
של דנמרק,אורהוס שוכנת לחופו של הים הצפוני וחוף הים שלה מתאפיין בחול לבן
וחורש טבעי הנושק לפני המים. שתי תופעות שאין באף עיר אחרת בדנמרק ומראה
מאוד לא שכיח גם באירופה.
את יומי האחרון באורהוס,הקדשתי לביקור לאורך חוף ימה של אורהוס. חוף ים שמראהו איננו טיפוסי,לא לאירופה בכלל ולדנמרק בפרט וגם לא לחופיה של ישראל.
הגעתי לחוף הים ממש אחרי זריחת השמש,ולקראת סוף שהייתי בו,השמש כבר עלתה לרום השמיים,כל אימת שלא הוסתרה על ידי ענני גשם.
יש משהו מאוד פסטורלי ומיוחד במינו בחוף ים שמצד אחד יש בו ים המשתרע אל האופק,רגוע כבריכה שכונתית,מצד שני חורש טבעי שכמעט טובל שורשיו במי הים,ובניהם:חול ים לבן. ואת הפסטורליה הזו קלטה,גם,עין המצלמה.
מנחם
היום האחרון – האזור החופשי כריסטיאנה.
האזור החופשי כריסטיאנה קופנהגן.
ב 1612 המלך כריסטיאן ה-4 יסד,מחוץ לקופנהגן של אז,עיר או יותר נכון מבצר,הנושא את שמו. המבצר נועד להגן על העיר קופנהגן,אז בסמוך לה. המבצר הוקם כחלק מלקחי המלחמה הנורדית השנייה – שבמהלכה צבא נורדי צר על דנמרק וכמעט וכבש אותה.
המבצר,מיום הקמתו ועד שנעזב,היה מאוכלס על ידי גדוד התותחנים המלכותי של הוד מעלתו/מעלתה מלכת דנמרק.
בין 1682 ל- 1692,המלך כריסטיאן ה-5 עיבה את מבצר העיר ואת הכוח המשמר שישב בה. במאה ה-19,אין תאריך מדויק,חומות מבצר כריסטיאנה נהרסו ליסוד והמבצר הפך להיות חלק מהבירה קופנהגן. ב 1967,אחרון חילי גדוד התותחנים של הוד מעלתה מלכת דנמרק,עזב את כריסטיאנה ומבני המגורים של הגדוד נותרו ריקים ושוממים.
ב -1971 פרצו בקופנהגן מהומות על רקע יוקר מחירי הדיור בעיר,והעדר מבני מגורים בכמות הנדרשת על ידי תושביה. תושבים מסביב למחנה כריסטיאנה פרצו את הגדרות שהקיפו אותו והפכו את אזור המחנה למגרש משחקים עבור הילדים שלהם.
עוד באותה השנה,1971,בעקבות כתבה על יוקר הדיור בקופנהגן הגיעו למחנה כריסטיאנה דנים,מקורם המדויק לא ברור,נכנסו למבני הצבא העזובים,שיפצו אותם והכריזו על עצמם כקומונה עצמאית שתומכת בחופש,מחופש העיסוק,דרך החופש לגור איפה שרוצים ובהמשך החופש לסחור בסמים ולהשתמש בהם. לאנשי קהילת כריסטיאנה החדשה היה עוד דבר משותף:חיבה יתרה ליוגה ומדיטציה.
הרשויות בקופנהגן לא ממש אהבו את ההשתלטות על המבצר הצבאי אבל,גם לא נקפו אצבע.
ב- 1972 הוקמה,באזור המחנה הצבאי,קהילת כרסטיאנה החופשית. קהילה שמונה כ – 1000 חברים. כחלק מהרצון לפתח יחסי שלום עם הרשויות בקופנהגן,הקהילה התחייבה לתחזק את במבצר הצבאי לשמר אותו ולדאוג לכל מה שצריך במסגרת חיי קהילה במתחם עירוני,וגם:כתבה לעצמה "חוקה" שלפיה המסחר והשימוש בקנביס וגרס מותרים בתחומי הקהילה אבל מסחר סחר ושימוש בסמים קשים יותר (הרואין אמפיטמינים אקסטזי ונגזרותיהם) אסור בתכלית האיסור.
בכמה הזדמנויות,ובניהם כאשר נבנה לא הרחק מהעיר החופשית בית האופרה של קופנהגן,ניסו הרשויות להיכנס לכריסטיאנה לפזר את תושביה ולהחזירה להיות חלק מהבירה,ולהכיל עליה את החוק הדני. בכל המקרים האלה נחלו כישלון,והאירועים האלה היו מלווים בפצועים והרוגים מצד תושבי כריסטיאנה.
כמו כן,היו בעיר החופשית,במספר הזדמנויות שונות,מהומות על רקע שליטה בשוק הסמים. גם מהומות אלה הסתיימו בפצועים ואף בהרוגים.
אף על פי כן:נשאר אזור כריסטיאנה כאזור חופשי וזה המקום היחידי בדנמרק שבו מותר לסחור ולהשתמש בקנביס באופן חופשי,וגם:העיר כריסטיאנה החופשית היא אחד מהאתרים המבוקרים ביותר,על ידי תיירים מכל העולם,בקופנהגן. על פי הסטטיסטיקה הממשלתית כרבע מהתיירים שמבקרים או ביקרו בקופנהגן ביקרו בעיר החופשית כריסטיאנה.
בזמן שנשאר לי לפני הטיסה חזרה לארץ,הסקרנות…הרגה אותי והלכתי לבקר בכריסטיאנה,מן הסתם מצויד במצלמה וכל מטלטלי איתי.
הספקתי להסתובב בעיר החופשית פרק זמן לא ארוך עד שדני,נחמד ונעים הליכות,ניגש אלי והסביר לי,בנימוס הדני הכה טיפוסי,שבעיר החופשית החופש הוא…בסמים – ולצלם פה לא רק שאסור אני עוד עלול להסתבך בצרות גדולות….בעיקר:אלימות. אז "ארזתי" את עצמי ויצאתי מהעיר ה"חופשית" מבוסם מניחוח הקנביס ושמח אני והמצלמה שלי עדיין חתיכה אחת.
אז הנה קצת תמונות שכן הספקתי…לקחת,ועוד כמה מקופנהגן שעות ספורות לפני עזיבתה.
מנחם
הויקינגים.
מקובל לחשוב על הויקינגים כלאום סקנדינבי שהתפשט באירופה באמצעות הים ונהרות אירופה. אין זה כך. הויקינגים הם שורה של מספר שבטים,שמקורם הלאומים שונים ועיקר מקורם הוא בדרום סקנדנביה איפה שהיום המדינות נורוגיה ושבדיה.
מסוף המאה ה- 8 לספירה ועד לסוף המאה ה- 11 לספירה החלו שבטים ויקינגים לפשוט על חופי מערב אירופה ולבצע בהם שוד,לרבות שוד של ספינות ששטו בנתיבי המסחר של הים הצפוני ותעלת למנש.
במדינות שונות,באירופה,מכנים את הויקינגים בשמות שונים:כשהגיעו הויקינגים לשטחי ביזנטיון הם כונו שם ורנגים. כשהגיעו לחופי מערב צרפת נקראו שם נורמנדי,חבל ארץ,במערב צרפת,שקיים עד היום. כשהגיעו לאנגליה כינו אותם דנים וכשהגיעו לרוסיה,כינו אותם סופרים ערבים,בשם רוסים.
במקורם,כאמור בדרום סקנדנביה,שבטי הויקינגים היו ציידים,חוואים ודייגים. ככל הנראה,בשל סיבות של התפוצצות אוכלוסין,ואיתה שלל סכסוכים בין השבטים השונים – פנו חלקים מהם להיות יורדי ים שעסקו בשוד וביזה.
חלק ממסעי השוד והביזה הסתיימו בהתישבות של הויקינגים בארצות אליהם הגיעו וביניהן:אוקראינה,אנגליה,דנמרק,נורמנדי שבמערב צרפת וגם הגיעו,והתישבו,בצפון אמריקה ובגרינלנד הרבה לפני קולמבוס.
במהלך המאה ה- 8 לספירה כבשו שבטים ויקינגים את אנגליה כשבראש כוחם עומד "וילאם הכובש" שהוכתר למלך אנגליה. התרבות הויקנגית ממשיכה להתקיים באנגליה והשפעותיה קיימות עד היום.
כמה שבטים ויקנגים התישבו,מחדש,בארצות סקנדנביה והם מהווים את הגרעין הקדום לשבדיה ונורווגיה של היום. בדרום סקנדנביה,כמה שבטים ויקינגים,התישבו בדנמרק והם מהווים את אבותיה הקדומים של האומה הדנית.
כאשר התישבו הויקיגים בישובי קבע,הם שינו את מהלך חייהם ומשודדים ובוזזים הפכו לסוחרים,חקלאים,רועי צאן ולמעשה יסדו מדינות/אומות חדשות כפי שציינתי קודם.
הדנים רואים את הויקינגים כאבות המיסדים של האומה הדנית ורואים בתרבות הויקנגית,זו שאחרי המאה ה- 11 ואחרי שהתישבו באזור בישובי קבע,כשורשי התרבות שלהם כולל שורשי השפה הדנית המדוברת עד היום.
מנחם.