Gail rubin Project – Vintage Voyage
זה זמן רב שאני זומם חופשה ארוכה באזורי הדרום הקסומים והאהובים עלי. נרקמו תוכניות שונות ומשונות ורובן ירדו לטמיון מסיבות שונות ומשונות. לא עוד. מפעם לפעם אני יוצא למסעות בדד בארץ במסגרת פרויקט גייל רובין,שממנה אני שואב השראה בכל הקשור לשילוב בין אהבת הארץ לצילומי נוף,חי וצומח שלה.
גייל נרצחה על ידי בני עוולה באירוע הידוע כאירוע אוטובוס אגד בכביש החוף. כבר אמרתי,ולא פעם,שאינני יודע לאן הייתה גייל מוליכה את הקרירה הצילומית שלא אילולי נגדעו חייה. את צילומי הטבע של גייל אני מכיר אבל יודע מעט על טכניקת הצילום שלה ועל הציוד שבו השתמשה ולכן מרשה לעצמי דמיון חופשי.
אור ליום ראשון,טרם יפציע השחר,אני שם פעמי לאזור ים המלח. שלושה ימים אשהה שם ובסופף אדרים לאילת לשלושה ימים במסיב אילת.
במהלך התקופה האחרונה אוסף העדשות שלי התכבד בכמה שכיות חמדה מתקופת הפילם ומתקופת פועלה של גייל כצלמת טבע ולא סתם המסע הזה חוסה תחת הכותרת Vintage Voyage כי אני לוקח איתי שני סטים של עדשות צילום,סט אחד הכולל עדשות מהמאה ה 21 שתוכננו למצלמות ספרתיות ושהן אטומות למים,וסט של ארבע עדשות מתקופת הפילם. למה שני סטים? כי לפי תחזית מזג האוויר ביום הראשון למסע הזה באזור ים המלח צפוי גשם באזור,ועדשות הוינטג’ גשם…לא כוס התה שלהן. בכל שאר הימים,ובמידה וגשם לא ירד,כל המסע יונצח בסט המשלב מצלמות DSLR וחסרות מראה מודרניות עם עדשות מעולם הפילם בני תקופתה של גייל ואפילו כאלה הקרובות לגיל הביולוגי,שלי.
צילום עם עדשות מתקופת הפילם שונה לחלוטין משימוש בעדשות בנות זמננו. נתחיל מזה שהעדשות האלה מרנדרות צבע ואור בצורה אחרת מעדשות בנות זמננו,עובר בזה שאין להן קשר עם האלקטרוניקה של המצלמה ומטפלות בבוקה בדרך אחרת ומיוחדת להן ומשכך:כל תמונה נלקחת ידנית,פוקוס ידני,F סטופ ידני וכו ודורש ניסיון והרבה תשומת לב ואתגרים טכניים שבעדשות בנות זמננו מטופלות על ידי אלקטרוניקה.
אז כן,יש קצת פרפרים בבטן. זה הולך להיות מסע מאתגר:פיזית,התגברות על תנאי מזג האוויר,כולל הגשם הצפוי ביום הראשון ומסתיים באתגר של לקיחת התמונות עם סט בן זמננו ועדשות פילם ותיקות ומאתגרות.
התמונות של העדשות המדוברות מצורפות פה וההמשך…עוד יבוא.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – עולמם הזעיר של הצמחים.
בעת שפגשו בני הבליעל את גייל רובין בחוף ימה של מעגן מכאל עסקה גייל בצילום עולם החי והצומח שבמסגרתו הגיעה לחוף הים על מנת לצלם את הצומח המקום ומצאה שם,את מותה.
בעת הזו מתקיים שיא הפריחה של צמחי הסתיו ותמונות שלהן מופיעות "כפטריות אחרי הגשם". על מנת לבדל מסע צילום זה מאחר,לחדש,להציג נקודת מבט מזווית צילום ועין צילומית יחודית צריך להציב אתגר צילומי ובדרך להשגתו להפיק את המיטב מציוד הצילום מניסיונו של הצלם והעין הצילומית שפיתח לעצמו.
יום שישי השני בצדמבר הצבתי לעצמי פרויקט צילומי,במסגרת ההנצחה ובהשראתה של גייל רובין. הפעם האתגר הוא להיכנס לביתם האינטימי של צמחי הסתיו ולהנציח אותם בדרך לא שגרתית משהו.
פרויקטים צילומיים שאני מציב לעצמי,תמיד חוסים בהשראה שקיבלתי מפועלה של גייל רובין ז"ל. אבל אין די בהשראה,כדי שבאמת יהיה זה פרויקט מאתגר עם נושא אחיד ואם אתגרים לצלם ולציוד הצילום צריך לקבוע כללים לתכנן ולהוציא לפועל.
התוכנית הראשונה,במסגרת פרויקט זה,היתה לבחור את אתר הצילום,ואחר כך את ציוד הצילום שאקח איתי על מנת להוציא אל הפועל את האתגרים שהצבתי לעצמי.
חורשת הארבעים,שבהר הכרמל,ובשטח השיפוטי של העיר נשר,התברכה במיצג,כמעט,מלא של פרחי הסתיו. לפי המידע שאספתי במקום פורחים:הסתוונית,הכרכום,הנרקיס,אירוס והרקפת.
מזג האוויר בשישי היה מבטיח,עם תאורת שמיים טובה,והדבר היחיד שהצריך התייחסות ברמה הטכנית של לקיחת התמונות היתה רוח חזקה עם משאבים חזקים שפורצים מפעם לפעם.
לאחר שהמיקום נבחר,והיה ידוע למה לצפות הגיע הזמן לתכנן את ציוד הצילום שילקח איתי. שני סטים יצאו איתי לחורשת הארבעים,הראשון: סט של מצלמת קרופ אליה משודכת עדשת מאקרו יעודית,והשני: מצלמת חיישן מלא ואליה מחוברת עדשת 85 מ"מ בהיפוך חיבורים,על טכניקה זו אתעכב מיד.
בדרך הטבע עדשה מחוברת למצלמה כך שהאלמנט הקדמי שלה יאסוף את האור,בהתאם למבנה שלו במקרה דנן עדשת פריים 85 מ"מ,יעביר אותו בין האלמנטים שבעדשה עד שיגיע לקצה העדשה שבה יקרין את האור שנאסף מלוא גודלו של החיישן.
בעזרת מתאמים מתאימים,ניתן לחבר את העדשה הפוך כלומר:את האלמנט הקדמי לחבר לתבריג העדשה ובצד שמנגד,ימצא התבריג של המצלמה כך שהאור עובר לחיישן במהופך,קרי: נאסף בחלק הצר של העדשה עובר אל עבר החיישן ושם מוקרן באמצעות האלמנט הקדמי של מעדשה ומוקרן הרבה מעבר לגודל החיישן כך שבעצם מה שהחיישן קולט זה חלק קטן שבמרכז העדשה ובפועל התצורה הזו מייצרת הגדלה של אוביקט הצילום.
מעבר להגדלת אוביקט הצילום תצורה זו מייצרת המון אתגרים טכנים שנובעים ממערך העיוותים האופטיים שמיצרת העדשה שכאשר היא מחובר כדרך הטבע למצלמה המצלמה יודעת להתגבר עליהם. בהיפוך עדשה העיוותים האופטים של העדשה הופכים חסרי שליטה ומהווים אתגר גדול מאוד בלקיחת התמונה ויצירת הקומפוזיציה.
במקרה דנן,מאחר וידעתי מראש שצפוייה רוח חזקה,בנוסף למתאמים שאיפשרו היפוך העדשה הוספתי מתאם שמעביר את המידע האלקטרוני בין העדשה למצלמה. המצלמה והעדשה הזו אינן מיוצבות אבל בקשתי להעזר במנועי הפוקוס של העדשה על מנת לדייק בלכידת הפוקוס בתנאי הרוח שסררו באתר היוו אתגר טכני שהיה ידוע מראש.
מבחינת המצלמה,היתה מחוברת אליה עדשת הפריים 85 מ"מ במציאות,היפוך העדשה,יצר אתגרים רבים בלכידת התמונה,חלקם נאכפו בשטח תוך כדי לכידת התמונות וחלקם טופלו התהליך פיתוח התמונות.
בסופו של יום חזרתי הביתה עם שני סטים של צילומי מאקרו,סט אחד שפלש לעולמם של הצמחים בעדשת מאקרו קונבנציונאלית והסט השני,שפלש לעולם האינטימי של הצמחים בהגדלה ולכידת תמונה שעדשה שמחוברת במהופך.
התמונות מחורשת הארבעים של צמחי הסתיו מסט הכולל את העדשה המהופכת – הוא כאן לפניכם – לגלרית התמונת.
התמונות מחורשת הארבעים של צמחי הסתיו מסט המאקרו הקונבנציונאלי – הוא כאן לפניכם – לגלרית התמונות.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – נחל שחורת.
בביקורי הקודם בנחל שחורת קידם את פני עדר צבאים,צבי הנגב,שאיפשר לי לצלמן בעודן סועדות את ליבם מהצומח שבואדי.
הפעם,תיכננתי,לצאת לנחל שחורת ולהגיע לנקודה שבה ראיתי את הצבאים בפעם הקודמת ולהקדיש להן תשומת לב צילומית כמו שם להשביע את העין. בשעת לילה מאוחרת שמתי פעמי לנחל שחורת. עצירה קלה,לתרעננות וחידוד הערנות,במצפה רמון ומשם לפי הואדי בשחורת.
עם אור ראשון הגעתי לפי הואדי וממש בנקודה שבה נצפו הצבאים בפעם הקודמת עמד צמד צבאים זוקף אוזניו ובמביט בי בחשדנות גבוהה. עצרתי את הכסופה בצד הנתיב,כיביתי המנוע ובשקט יצאתי מהרכב,התכופפתי מתחת לקו החלונות לדלת האחורית,פתחתי את הדלת בחרישיות,והתקנתי את העדשה על המצלמה ועל החצובה. שפוף ובמינימום רעשים יצאתי מקו ההסוואה של הכסופה מוכן להכניס את שתי הצבאים לעין העדשה ו… הן נעלמו כלא היו.
מאוכזב אך מלא אופטמיות שמהמשך הבוקר עוד תגענה לאזור לסעוד את ליבן,תפסתי כפל קרקע הסתתרתי בו והמתנתי ליעלים ולהזדמנות לצלמן. חלף הזמן,השמש כבר תפסה את מיקומה מעל לקו האופק של הרי אדום וצבאים…אין.
מלבד צילום הצבאים תיכננתי לשוב לואדי של נחל שחורת ולנצל את הבוקר לצילום מראות המקום כשהפעם,התוכנית הייתה,לקחת כל תמונה לפחות שלוש פעמים ואחר כך,בבית בפוסט,לערום את התמונות לאחת חדה מקצה לקצה.
לפי תחזית מזג האוויר בצהרי היום הטמפרטורות היו אמורות להיות גבוהות והשהייה באזור לא מומלצת. החלטתי לעזוב את כפל הקרקע ולהמשיך קימעה אל ואדי שחורת.
כעבור כמה שעות מצאתי עם עצמי עם שלל תמונות מהואדי עצמו ובהצלבות הדרך שממנה עולים אל שפת הואדי בדרך חזרה לחניון. מאחר והשעה כבר התאחרה והחום החל לתת אותותיו,כמו גם תאורת השמיים הפכה משמימה,בצעדים מהירים ונחושים שמתי פעמי לחניון ולכסופה.
התארגנות קטנה ואני בכסופה עושים דרכנו,לאט ובזהירות,אל עבר כביש 90 ליעד הבא.
ואז: באותו מקום בו נצפו הצבאים בבוקר עמד לו עדר צבאים עם כמה פריטים,חלקם צעירים למראה, שנס לו מפני. עצרתי את הכסופה. העדר עצר והביט בי,חלופות,במבטים מלאי תמיהה – ניצלתי את המצב שלחתי ידי למושב לידי וצילמתי עם הסט היה לידי תמונה אחר תמונה,עד שהבנו,אני והצבאים,שהסט מוצה עד תום והלכנו איש איש לדרכו.
והתמונות מנחל שחורת וצבי הנגב,הן כאן לפניכם:
מנחם.
פרויקט גייל רובין – נחל שחורת קדימון.
לפני … חודש,ביקרתי בשנית בנחל שחורת צפונית לאילת. זה ביקור חוזר והפעם ניתן דגש ללקיחת תמונות כשכל אחת נלקחת שלוש פעמים,כל פעם עם נקודת פוקוס אחרת במטרה:לחזור הביתה ולערום את התמונות משלוש לאחת חדה כתער מקצה לקצה.
התמונות מנחל שחורת כבר נערמו נערכו ופותחו ומסיבות שלא תלויות בי פרסום המסע הנפלא הזה לערוץ השחורת מתעכב.
בדרך כלל אינני נוהג לשתף בהליך הפיתוח של התמונות,אלא אם יש בו,בהליך הפתוח,משהו מיוחד.
חברת Skylum היא חברה אוקראינית. מרכז הפיתוח שלה נמצא בקייב אוקראינה,לא מקום חביב במיוחד,ומטה החברה יושב בארה"ב. למרות המלחמה באוקראינה Skylum הבטיחו לפתח תוכנה חדשה ממשפחת לומינר ובה המון תכונות מענינות ושאפתניות ביותר ורובן מבוססות על מנוע AI שפיתחו בכלל וללומינר ניאו בפרט. הבטיחה וקיימה ו Luminar Neo נמצאת במחשב שלי מיום הולדתה הראשון…ומאז הלכה והתפתחה והלכה והערימה בפני אתגרי פיתוח.
אז לקחתי שלוש תמונות משחורת יבאתי אותם מהמצלמה (קובץ REW) ללומינר ניאו למודול HDR שלה. אומנם מודול ה HDR איננו מודע לכך שבכל תמונה יש פוקוס בנקודה אחרת אבל מאחר והוא מיצר תמונה אחת מהשלוש יצאה תמונה חדה כתער מקצה לקצה ו AI עשה ניתוח מוצלח מאוד לתמונה. נזקקתי למעט מאוד תיקונים שיבטאו את שראו עיני בשחורת והתוצאה,היא כאן לפניכם.
מנחם
פרויקט גייל רובין – המכתש הגדול מיצד תמר וממשית.
אור ליום שישי,העשירי בחודש יוני,אני מגיע לחניון עין ירקעם. המטרה: ביקור בשמורת הטבע מצלע בכלל וטיפוס על הסנפיר הגדול והקטן בפרט.
המכתש הגדול.
תופעת המכתש האירוזי,קרי מכתש שהיה בעבר הר רם שתחתיו זרם נחל,הנחל שחק ומוטט את ההר וחרץ מכתש בפני האדמה,היא תופעה יחודית לארץ ישראל ולמדבר סיני. סך הכל,יש בעולם חמישה מכתשים אירוזים,שלושה מהם בישראל ושניים בחצי האי סיני.
נחל חתירה הוא האחראי ליצירת המכתש הגדול. הנחל מנקז את מי הנגר מהרי מטמור,שכיום נמצאים על קרקע המכתש,משם זורם הנחל צפון מזרחה בתוך המכתש ויוצא ממנו בפתח שנמצא בחלק המזרחי של המכתש. מהיציאה מהמכתש ממשיך נחל חתירה את זרימתו מזרחה,מצטרף לעין ירקעם וממשיך לחתור בסלע הקירטון,תוך יצירת ערוץ בעומק של כשלוש מאות מטרים ובו סידרת מפלים שאחד מהם מתנשא לגובה של כשמונים מטרים. בהמשך נשפך נחל חתירה לנחל צין.
המכתש הגדול איננו,באמת,גדול המכתשים בארץ ישראל,גדול ממנו:מכתש רמון וקטן ממנו המכתש הקטן. הוא קיבל את שמו,”הגדול" כי התגלה לפני מכתש רמון. עם השנים שמו של המכתש השתנה כמה פעמים,בתחילה: נקרא המכתש הגדול,אחר כך נקרא מכתש חתירה על שם הנחל שבמרכזו שגם יצר אותו וביולי 2015,לבקשת ראש הועדה הקרואה בירוחם הסמוכה,שונה שמו למכתש ירוחם על מנת למשוך למכתש ולעיירה תיירות.
אורכו של המכתש 14 קילומטרים ורוחבו 6 קילומטרים ובחלקו הדרומי מתנשא מסלע מחודד מאוד האופיני רק לקטע הזה של המכתש הזה ואין שני לו. המסלעה הדרומית של המכתש היא בעלת תצורה גאולוגית יחודית המאופיינת במסלע מחודד וצר שבילים ועל כן הוכרז כשמורת טבע עצמאית לזו לשמורת הטבע של המכתש הגדול עצמו ושמה בישראל: שמורת טבע מצלע (יש להגות מי-צ-לע).
בחלק משמורת מצלע עובר שביל ישראל באחד מהקטעים הקשים ותובעניים שלו,ובחלק ממנו עובר שביל מטיילים נוסף שמטפס מסמוך מחניון עין ירקעם אל עבר הסנפיר הגדול וממנו לסנפיר הקטן,ממנו לנחל חתירה וחזרה לנקודת המוצא.
הסנפיר הגדול והקטן מציגים את המאפיין היחודי של שמורת הטבע מצלע שבה המסלע מחודד כעין סנפיר גב של דג,ומכאן שמותיהם.
באור ראשון עשיתי דרכי לטיפוס על הסנפיר הגדול,טיפוס לא קל הן פיזית והן בנוף האפי הנשקף ממנו,משני צידיו קרי מצידו של המכתש הגדול מחד ומצידו של הר הנגב ומדבר צין מנגד. בסיום הטיפוס הגעתי לנקודת התצפית שבקצהו של הסנפיר הגדול,שם ביליתי שעה ארוכה להזין את העין בנוף הנשקף בבוקרו של יום.
מתצפית סנפיר הגב ירדתי לסנפיר הקטן שהנוף הנשקף ממנו שואף יותר לנוף של פנים המכתש הגדול בכלל וחלקו המזרחי בפרט. על הירידה לנחל חתירה ויתרתי מאחר והשתהיתי יותר מהמתוכנן על שני הסנפירים,והיה זה יום חם עם אזהרת עומס חום חמורה שהורגשה היטב. לאחר הביקור בסנפיר הקטן ירדתי לנחל חתירה ובאמצעותו חזרתי לנקודת המוצא.
התמונות מהסנפיר הגדול,הסנפיר הקטן והמכתש הגדול ומולו בקעת צין,התמונות הן כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – הסנפיר הגדול והקטן.
מיצד תמר.
בצפון הר הנגב ממש על כביש 25 היורד מדימונה אל עבר הערבה,כביש 90 באכה אילת,בנו הנבטים מיצד שמטרתו היתה,כשאר המיצדים הנבטים בנגב,לאפשר לשירות הנבטיות חניית לילה בטוחה בדרך ממפרץ עדן,מדבר ערב הסעודית,הנגב באכה נמל עזה עם מטעני המור והלבונה.
מיצד תמר קרוב,פיזית,לממשית שכבר בתקופה הנבטית היתה עיר והשירות יכלו לא רק להחנות בה ולהתרענן אלא גם להשתמש במתקני העיר לרענון השיירה,הצטיידות במים ומזון וכמובן במנוחה במקום בטוח ומוגן. משכך מיצד תמר לא היה בשימוש תדיר וככל הנראה כבר בתקופה הנבטית קרנו ירדה.
בתקופה הרומית,שבהקשר למיצד תמר מדובר במאה ה – 3 לספירה,חשיבותו האסטרטגית של המיצד עולה ועצם היותו בנקודה שולטת על ציר דרך הבשמים,שיירות שבתקופה הזו כבר היו בבלעדיות של הרומאים,המיצד עובר שיפוץ גדול והוא מוגדל,מוקף חומה והופך ממיצד למנוחה למבצר שמשמש כחלק משמירה על דרך הבשמים כמו גם מקום שמאוייש על ידי הגדוד הפלסטיני של הצבא הרומי באופן קבוע על מנת לשמור על האינטרס הרומי בדרך.
הרומאים,שיורשים את הנבטים,מוחלפים על ידי האימפריה הביזנטית שגם היא יורשת את ערי הנבטים בנגב ומפיכה בהן חיים חדשים. המהלך הזה גורם למיצד תמר לקבל משנה חשיבות וגם הוא מוגדל,מבוצר ומתוחזק על ידי הביזנטים ותפקודו מורחב המיצד בעל תפקיד ביטחוני גם לנקודת מאחד המשמשת עורף חקלאי לעיר ממשית הסמוכה.
בתום התקופה הביזנטית ועם שקיעתה של האימפריה הביזנטית ועימה ערי הנבטים,בה גם ממשית עצמה,ננטש המיצד ולא אוייש עוד לעד.
לאחר הביקור בשמורת הטבע מצלע עברתי לביקור אינטימי במיצד תמר ובו שרידי המיצד כפי שננטש על ידי הביזנטים אי שם בסוף המאה השישית לספירה,והתמונות מהמיצד,הן כאן לפניכם
ממשית.
דומה שאת ממשית אין צורך להציג. ראשיתה כעיר נבטית שיושבת על דרך הבשמים שבין מפרץ עדן לנמל עזה,בהמשך משתלטת האימפריה הרומית על העיר,ולא רק עליה – אלא גם על שיירות המור והלבונה ובכך בא קיצה של האימפריה הנבטית. כמו בשאר ערי הנבטים שבנגב,גם ממשית מחליפה ידיים בין הרמאים לביזנטים,שמקימים בה שתי כנסיות וגם שוק,ככל הנראה מקורה,ששימש את כל תושבי הסביבה. בתחילת המאה השישית לספירה האיסלם כובש את הנגב וכמו במקרה של שאר הערים הנבטיות בנגב,גם ממשית הופכת לישוב מעורב ובו נוצרים וראשוני המאמינים באיסלם. שלא כבשאר הערים בנבטיות על ציר הבשמים הכיבוש האיסלמי לא מיטיב עם העיר וחיש מהר היא יורדת מגדולתה,ערכה וחשיבותה הכלכלית נמוגים והעיר ננטשת.
בקצה הצפון מזרחי של אתר ממשית בלט חלק ממצודה נבטית. ב 1939 על חורבות המצודה מקימים הבריטים תחנת משטרה ששימשה את משטרת רוכבי המדבר המנדטורית,תשע שנים מאוחר יותר מסתיים המנדט הבריטי בארץ והמשטרה ננטשת עד להפיכתה כחלק מאתר ממשית שהיא,כמו שאר ערי הנבטים בנגב,אתר המוכרז כאתר מורשת עולמי.
בסיום המסע הזה לצפון הנגב הגעתי לממשית על מנת לעשות בה את הלילה. בשל החום העז הייתי המבקר,ודייר הלילה,היחיד בעיר מה שאיפשר לי להלך ברחובותיה הנבטים,להפליג בדמיוני לאיך וכיצד נראו ונהגו כשאוכלסו על ידי הנבטים,כמו גם לנצל ההזדמנות לתפוס מחלקיה של העיר מזויות צילום שקצת קשה להשתמש בהן כשהעיר מבוקרת בתיירים. גם היעלים שפלשו לעיר בהכירם באשפה שמשאירים המטיילים כמקור מזון,גם הן תהו על קנקני ואפילו איפשרו לצלמם הניחותא. יש לציין כי דרך קבע מגורשים היעלים מאתר ממשית,על ידי פקחי הט"ג,וזאת על מנת שלא להרגילם לנוכחות אדם ועל מנת לחדד את חושי חיפוש המזון הטבעי שלהם מבלי להזדקק ליד אדם.
תמונות מהעיר הנבטית ממשית,ומהיעלים שגם "קפצו" לביקור,הן כאן לפניכם.
לגלרית התמונות – יעלים בממשית.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – יום העצמאות 2022.
בהמשך לסיור הקודם במאסיב אילת,בפסח 2022,המסע במסגרת זו הוקדש לשניים:נקודת החיבור הגאולוגי בין הים העתיק שכיסה את המאסיב לבין מסלע הגרניט,שהתרומם כ 500 מליון שנה לפני שכוסה בים.
החלק השני,וגם היום השני למסע,הוקדש לביקור של הדור הצעיר שנולד בחי בר יוטבתה.
היום הראשון למסע,מסלול הר יהורם.
ממש עם אור ראשון הגעתי לחניון הלילה הר יהורם,על מנת לצאת לאחד מהטרקים המאתגרים והקשים שעשיתי בכלל ובמסגרת פרויקט גייל רובין בפרט.
המסלול מכונה הר יהורם אך הוא כולל ארבע מקומות גאוגרפים,שקשורים זה בזה: את הר יהורם עצמו,את נחל נטפים,את נחל מפלים ואת הר שלמה.
המסלול מתחיל בהר יהורם. הר יהורם הוא תולדה של משקע ימי שנוצר תחת הים הקדמון שכיסה את המקום. גובהו של ההר 680 מטר מעל פני הים ומורדותיו תלולים ביותר. את האור הראשון של יום העצמאות ה 74 של מדינת ישראל קיבלתי על פסגת הר יהורם שמאפשרת תצפית לכל ארבעת רוחות השמיים.
מהר יהורם,עם הנץ החמה בשמי אדום,פניתי לרדת לערוץ נחל נטפים.
נחל נטפים.
נחל נטפים מתחיל את דרכו בבקעת הירח שבמצרים,משם הוא זורם דרומה ונכנס לתחומי מדינת ישראל בסמוך להר שלמה. הנחל זורם בחיבור שבין מסלע הגיר,תולדה של הים הקדמום שכיסה את המאסיב,ובין מסלע הגרניט,שהתרומם כתוצאה מתזוזת לוחות טקטונים (הידוע כשבר הסורי אפריקאי) שאירעה כחצי מליארד שנים קודם לכסוי האזור בים.בסופו מגיע נחל נטפים לנחל חדד,החיבור הזה קורה סמוך לקיבוץ איילות שצפונית לאילת. משם ממשיך נחל חדד ונשפך לערבה.
מסלול נחל נטפים הוא אחת הירידות התלולות בישראל שאיננה ירידה בחבלים וסולמות והוא יורד מרום של 682 מטר לגובה פני הים. המסלול כולו עובר בואדי שבצידו האחד היה בעבר ים שהשקיע מסלע גירני ומצידו השני מסלע הגרניט שעלה ממעבה האדמה בהתקמטות שנגרמה,וממשיכה להתקיים גם היום,כתוצאה מתזוזת הלוחות הטקטונים,האחד בצידו של מאסיב אילת והשני בצידה של ממלכת ירדן,הרי אדום.
בתחתית המסלול בנחל נטפים עזבתי אותו על מנת לקחת את המשך המסלול בנחל המפלים ואיתו להעפיל להר שלמה.
נחל מפלים.
נחל מפלים קרוי על שם סדרה של עשרות מפלים שיצרה האירוזיה של המים בהר שלמה. הנחל מתחיל בהדום המערבי של הר שלמה,חורץ באחד האוכפים בסמוך לפסגת ההר,וממשיך משם מזרחה בקניון שחורץ את מורדותיו המזרחיים של הר שלמה – פה הנחל משנה את שמו מנחל מפלים לנחל בת שבע.
נחל מפלים חורץ את מסלע הגרניט של הר שלמה והוא כרוך בעליה תלולה בכמה עשרות מפלים עד לפסגת ההר,עליה שאורכה כקילומטר והיא מתחילה מפני הים ומסתיימת ברום של 705 מטרים מעל לפני הים.
בסיום העליה מגיעים לפסגת הר שלמה,פיסגה מחודדת מאוד בנוייה מסלע הגרניט וממנה,גם,מתחילה הירידה שוב לנחל נטפים וממנו להר יהורם ולסיום המסלול.
הר שלמה.
הר שלמה הוא ההר הקדום ביותר במאסיב אילת,והוא,כאמור,קדום בכחצי מליארד שנה מהר יהורם שכנו ממערב. ההר כולו עשוי ממסלע גרניט שבתחילה נוצר עמוק בכרום כדור הארץ בתנאי חום ולחץ גבוהים מאוד,וכתוצאה מתזוזת הלוחות בטקטונים המגמה ממעבה האדמה נשלחה אל פני כדור הארץ והתקררה,והתגבשה למסלע הגרניט של ההר.
מהר יהורם המשכתי בשביל שמחזיר לנקודת המפגש עם הר יהורם,הר שלמה ונחל נטפים וממנה,חזרתי לחניון הלילה של הר יהורם ולכסופה,ואיתה חזרה,מותש למדי אך שבע מהאתגר,מאשר ראו עייני ואת אשר תפסה עין המצלמה.
והתמונות ממסלול הר יהורם,הן כאן לפניכם:
חי בר יטבתה.
את היום השני למסע בליתי בחי בר שביוטבתה על מנת לבקר את הרכים שנולדו בו בחודשים האחרונים. לאחר שטרקטור ההאכלה עבר בשביל החי בר,יצאתי עם הכסופה ועדשת המצלמה שבעזרת הצלחתי להכנס לביתם של הגדיים החדשים שבאו לאכול ולשזוף בשמש.
והתמונות מהחי בר,הן כאן לפניכם:
מנחם
פרויקט גייל רובין – פסח 2022
כפי שכבר ציינתי,בעבר,אינני יודע לאן השפה הצילומית של גייל רובין היה מגיע ואם הייתה נפגשת עם זו שלי,ברם:אני מנצל את ההשראה שקיבלתי ממנה כדי לפתח שפה הצילומית שלי כפי שבאה לידי בטוי במסעותי במסגרת פרויקט זה.
בחג שני של פסח ובסוף השבוע שהתחיל ביום העצמאות האחרון יצאתי לשני מסעות צילום באזור מאסיב אילת,את שני מסעות הצילום האלה מאפיינת שפה צילומית שלי שמייצגת את הנוף והשונות הגיאולוגית הרבה של מסיב אילת,ואת החי באזור המאסיב,חלקו בטבע וחלקו בחי בר שביוטבתה.
נחל עתק עליון.
את יומו הראשון של פרויקט גייל רובין פסח 2022 פתחתי בנחל עתק עליון. נחל עתק נמצא באזור הצפוני של מאסיב אילת. הוא מתחיל את זרימתו ממש בגבול עם מצרים ומשם זורם במגמה כללית דרומה,עד שנשפך לנחל רחם באזור כביש הערבה,כביש 90. הנחל הוא נחל אכזב ויחודו בנוף של מאסיב אילת הוא בכך שהוא אחד הנחלים הגבוהים במסיב,גובהו כ 235 מטרים מעל לפני הים,וכולו זורם באבן גיר שנוצרה על ידי ים קדום שכיסה את המאסיב.
נחל עתק,בכלל,וחלקו העליון בפרט איננו מהאזורים המטוילים במאסיב אילת. יש לכך הרבה סיבות ואחת מהן היא העובדה שהוא זורם באבן גיר,מסלע שקיעה ימי כאמור,ולמרות שים כיסה גם חלקים אחרים של המאסיב ,וכפי שעוד נגלה בהמשך מסעות הצילום במאסיב אילת במסגרת הפרויקט הזה,נחל עתק יחודי בעובדה שמתחילתו ועד סופו,מהלך של כ 15 קילומטרים,הוא זורם ומשפיע על הנוף במסלע הגיר.
נחל עתק הוא מתווה המים היחיד במאסיב אילת שניתן למצוא בו מאובנים,זכר לים שיצר את המסלע שבו עובר הנחל,ובשל הימצאתו באזור שאירוזיה של המים היא רק חלק קטן מעיצוב הנוף,ואליה מצטרפת אירוזיה של רוח וגם זו של הפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה: במהלכו של הנחל סביבתו חרוצה בחריצים שהם יחודים לנוף במאסיב אילת ובכלל לנוף בארץ,ובזה יחודו.
התמונות שנלקחו בערוץ נחל עתק עליון,השפעתו על הנוף בקרבתו וחריצי הסלע היחודיים לו,הן כאן לפניכם.
קניון שחורת.
נחל שחורת אוסף את מי הגשמים שיורדים בקו פרשת המים של הר הנגב,במרכז מאסיב אילת. מקו פרשת המים זורם הנחל מזרחה במורדות המזרחיים של המאסיב,וכשמגיע לבקע הירדן: חורץ הנחל קניון במסלע הגרניט של השבר הסורי אפרקאי,ונשפך לערבה.
אורכו של קניון נחל שחורת כקילומטר אחד,עומקו:כמה עשרות מטרים ורוחבו מטרים אחדים בלבד. את הסיור בקניון שחרות התחלתי בחניון הלילה שבפי הקניון בחלקו המזרחי. מסלול הטיול כולל את מלוא אורכו של הקניון ואחר כך חוזר אל חניון הלילה מעל הקניון בחלקו הצפוני.
מסלע הגרניט הוא תולדה של התקררות של מאגמה בעומק כרום כדור הארץ ובתנאים של חום ולחץ גבוהים מאוד. מסלע הגרניט של מאסיב אילת הוא תולדה של תנועת הלוחות על קרום כדור הארץ תנועה שיצרה העלאה של מסלע הגרניט מעמקי קרום כדור הארץ אל פני הקרקע. מופע מסלע הגרניט בעמק הירדן בכלל ובמאסיב אילת בפרט הוא תולדה של התנועה הטקטונית המדוברת. 500 מליון שנה אחרי התרוממות מסלע הגרניט הוא כוסה בים ואת הממשק בין הים למסלע הגרניט עוד נראה בהמשך מסעותי במאסיב אילת במסגרת פרויקט גייל רובין.
בשונה ממסלע הגיר של נחל עתק,מאתמול,קניון שחורת בנוי רק ממסלע גרניט והתמונות מהסיור בו,הרי הן כאן לפניכם:
צבי הנגב.
הצבי המצוי הוא סוג של אנטילופה שחיה ברחבי המזרח התיכון,כמו גם,באפריקה. בישראל אוכלוסיית הצבאים כולל שלושה תת מינים של הצבי המצוי:הצבי הארץ ישראלי,צבי הנגב וצבי השיטים.
הצבי הארץ ישראלי הוא תת המין שחי בצפונה של הארץ במרכזה ובהרי ירושלים. תת המין הזה נתון בסכנת הכחדה,נכון ל 2021 נספרו בארץ 4332 פריטים ומאז 2009 אוכלוסית תת המין הזה נמצאת בעליה אם כי עדין בטווח סכנת ההכחדה.
צבי הנגב הוא תת מין היחודי לנגב הדרומי,מדבר יהודה ולערבה. מספר הפרטים של תת מין זה נכון ל 2021 הוא 2055 צבאים וגם תת המין הזה חווה גידול באוכלוסיה אם כי נמצא בסכנת הכחדה אף הוא.
צבי השיטים הוא תת מין אנדמי לישראל בלבד ולאזור יוטבתה בפרט. תת המין הזה נמצא בסכנת הכחדה מידית ונכון ל 2021 יש ממנו רק 33 פרטים. צבי השיטים שונה בצבעיו ומבנה גופו משאר תת המינים שבארץ והוא ניזון בלעדית מעץ השיטה,ממנו הוא מקבל גם מזון וגם את כמות המים הנדרשת לו כך שלא נראה את תת המין הזה שותה מים ממקווי מים באזור מחיתו.
בבוקרו של היום הראשון למסע הזה,בנחל עתק,בעודי מתארגן ליציאה למסע חוצה את האופק צבי הנגב בדהרה רבתי,חולף על פני ונעלם בנוף. מאחר וכבר היתה זו שעת בוקר מאוחרת למופע הצבאים החיים באזור זה לא נצפו עוד פרטים וזה הדוהר חלף כה מהר עד כי לא הספקתי לצלמו אלא להינות ממופעו המרהיב.
ביום השני למסע,בדרך לקניון שחורת,שעת הבוקר היתה מוקדמת יותר ואופינית לשעה שבה הצבאים יוצאים לסעודת הבוקר שלהם. גם כאן,תוך כדי נסיעה בדרך לחניון הלילה בפי קניון שחורת,חולף על פני צבי בדהרה,ונעלם. הפעם התכוננתי ושמתי לידי מצלמה,פתחתי את חלונות הכסופה והמשכתי בנהיגה תוך שימת לב למשטח המוריק שמשמאל לדרך.
לא חלף זמן רב ונתקלתי בכמה פריטים של צבי הנגב מלחכים עשב להנאתם,מתעלמים ממני ומהמצלמה שלי לחלוטין ומאפשרים להשביע את העין,הנפש ואת המצלמה בזיו יופים.
וכמה תמונות של צבי הנגב בואכה קניון שחורת,הרי הן כאן לפניכם:
מנחם.
הי דרומה – פרויקט גייל רובין,מסיב אילת ינואר 22.
מה היה עולה בקריירה של גייל רובין אילו לא נרצחה בחוף ימה של מעגן מיכאל,בארוע הידוע כאוטובוס הדמים,אין לדעת אבל,מפעם לפעם,בצל המורשת הצילומית שהשאירה לנו גייל אני יוצא למסעות צילום שמטרתם לאתגר את האני הצילומי שלי וברוח האומנות ולזיכרה,של גייל רובין.
היעד,הפעם,הוא מסע בן יומיים לשתי ואדיות במסיב אילת. בשני המקומות כבר בקרתי ובשניהם במסגרת פרויקט גייל רובין,אך:העונה השתנתה מזג האוויר השתנה תנאי האור השתנו וזה זמן טוב לצאת אליהם שוב ולנצל את ההכרות עם האתרים,על מנת לפצח אתגרים צילומיים כמו גם פיזים ונפשיים ולשמר את זכרונה של גייל.
יום רביעי 19/01/2022 לעת ערב. מולי רשימת ציוד ועשה אל תעשה שהתארכה בימים שקדמו ליציאה למסע. עכשיו,זה הזמן לארוז הכל,לוודא שכל מה שצריך נמצא,לכייל את ציוד הצילום,לארוז בתא המטען של הכסופה,לחטוף כמה שעות תנומה ובשעות הקטנות של יום חמישי לצאת לדרך,על מנת להגיע לקניון האדום ממש לפני הזריחה. בעוד שהחפצים משתכנים להם בתא המטען של הכסופה בסדר שלפיו הלא חשוב בחלקו הפנימי והחשוב ונגיש בחלקו האחורי,פתאום:כבה החשמל אצלי. הפסקת חשמל לא צפויה שמקורה במזג האוויר הסוער. לאור פנס של טלפון נייד העמסת הכסופה מושלמת והקור,וגם הכרח,מבריחים אותי אל בין השמיכות כשהכל מסודר בסדר מופתי להשלמת העמסת הכסופה,במה שנשאר,ובהנחה שהחשמל לא יחזור ויציאה לדרך.
יום חמישי 20/01/22 01:30 לפנות בוקר. ציוד הצילום ואני חובשים את הקבינה של הכסופה,מתניעים ויוצאים לדרך. התחנה הראשונה נקבעת לתחנת דלק בפאתי מצפה רמון. מזג האוויר החורפי,המעט סוער והמאוד קר מאתגרים אותי אבל: בתחנת הדלק שבפאתי מצפה העצירה היא להחלטה האם להכריז על הנקודה הזו במסע שעל נקודת האל חזור או לא.
A point of no return הוא מונח מעולם התעופה. כל טיסה של מטוס נוסעים מתוכננת מראש בכל מה שקשור לנתיב,האופטימלי,בין נקודת ההמראה לנקודת הנחיתה ויחד איתו,מתוכננת כמות הדלק שעימה יעלה המטוס לאוויר וכמות הדלק שאיתה ינחת,כשבין שתיהן מתווספת כמות דלק נוספת,המוגדרת בפרוטוקולי בטיחות הטיסה,לכל מקרה שלא יקרה. במסלול הטיסה מוכתבת נקודת האל חזור: זו הנקודה שלא משנה מה יקרה בטיסה אין מספיק דלק לחזור לנמל שבו בהרחשה ההמראה וממנה והאלה אפשר רק להמשיך לנמל היעד או,אם צריך,לבצע נחיתת אונס,רצוי בנמל תעופה מוסדר שבנתיב הטיסה.
מצפה רמון מקבלת אותי בטמפרטורה של 2 מעלות,רוח מקפיאה וגשם אין. בדרך למצפה,ראיתי יחידה צבאית שבחלקם עוד התאמנו בצידי הכביש וחלקם עשו דרכם לאוטובוס שחיכה בקרבת מקום. דרומה מבאר שבע גשם לא ירד ולפי האפליקציה בנייד:לא צפוי לרדת. מהטרמוס נמזגת כוס קפה חמים ונעים ונשאר רק לבדוק שאין בכבישים "שלג שחור" קרי:שלוליות שקפאו ומהקבינה של הכסופה יראו כחלק מהכביש ברם הן קרח שמסכן,מאוד,את הנהיגה בכלל ובכביש 40 ו 12 הצפויים למסוכנת מאוד. מחליט לסייר רגלית באזור תחנת הדלק ולטבול רגלי בשלוליות המים,על מנת לוודא שהם מים ולא קרח. כשמסתבר ששלוליות המים מים הן,ונקודת הקיפאון,לפי תוכנת מזג האוויר שבנייד,היא 4- מעלות ובשאר הדרך הטמפרטורה היא כשתי מעלות מעל האפס,אני חוזר לכסופה,מציץ בנתוני וויז להמשך הדרך ומגלה שיש לי כחצי שעה עודפת לכל מקרה שלא יקרה.
מצפה רמון מוכרזת כנקודת האל חזור,מעורר את הכסופה לחיים ויוצא לכביש 40 באכה מכתש רמון וממנו לכביש 12 ליעד הראשון:הקניון האדום,מאסיב אילת.
בירידה ממצפה למכתש אני מכבה את הרדיו,מגביל את מהירות הנסיעה של הכסופה ל 80 קמ"ש ומחדד חושים. מנסיוני בנסיעה בלילות בכביש הזה עלולות לצוץ הפתעות,החל מכלי רכב שמשתוללים כאילו חוקי התנועה והטבע הם המלצה בלבד,ועד לחיות בר שמכונית הנוסעים זרה להן וכן:גם אפשרות שבאחת הפניות ממתינה הפתעה בצורת שלג שחור.
ארבעים דקות לפני הזריחה הכסופה מדוממת מנוע בחניון של הקניון האדום. חשוך. קר כשתי מעלות בחוץ. מנצל את חום הקבינה לארגן את ציוד הצילום. מה שהולך איתי לקניון נשאר בתיק הצילום,מה שלא הולך לתא המטען. מים מצטרפים לתיק הצילום ואני מתפנה ללגימת קפה,שנייה,בטרם יחל השחר לעלות.
לכוס הקפה יש תוכניות אחרות מאלה שלי. כשאני פונה להחזיר את הטרמוס למקומו בתא המטען מחליטה,זו האחרונה,לאבד את שיווי משקלה ואת הקפה המהביל שופכת ברחבי הקבינה של הכסופה. במהירות שולף מתא המטען את ערקניון האדוםכת הנקוי ובאור המועט,ובנחישות הנדרשת,מסלק את הקפה השפוך מהקבינה,כוס הקפה הבאה,והאחרונה,נמזגת הרחק מהכסופה ו… הלקח נלמד.
בכל המסע הזה המצלמות שלי כויילו לצילום בריבוע או אם תרצו ביחס של 1:1. כל קומפוזיציה תילקח שלוש פעמים,לפחות,כל פעם נקודת הפוקוס תתמקד פעם בקידמת הקומפוזיציה,פעם באמצעה ופעם הרחק באופק הקומפוזיציה. בבית,כשאחזור,כל תמונה שנלקחה תעבור תהליך של הערמת פוקוס ותשוחרר לאוויר העולם. חוץ מקונפיגורציה של המצלמות נדרשת חצובה שמצטרפת לציוד שהולך איתי לקניון.
השחר עולה,ואני עושה דרכי לפי הקניון כשאני והקניון שנינו זה לזה. בכל נקודה שבה עצרתי לצלם הנחתי את תיק הצילום,הסתובבתי סבבי על מנת למצוא את הקומפוזיציה הרצויה ואת נקודת המבט והולכת העין שאני רוצה לבצע בקומפוזיצה וכשהכל מוכן ובעינית אני רואה את התוצאה שאני רוצה להגיע אליה – ניגש לביצוע שלושת התמונות להערמת הפוקוס.
את המפל הראשון בקניון אני צולח בקלות ועוצר בו לבחינת קומפוזיציה וללקיחת תמונות. בשני ובשלישי,הגבוה יותר,נדרשת הכנה,קרי: ציוד הצילום מוכנס לתיק הצילום,החצובה נקשרת ומאובטחת לתיק הצילום ואני מוודא שאין בדל בד שעלול להיתקע בירידה ולהפוך אותי לתלוי בין שמים לארץ. אחרי כל מפל עוצר לבחינת קומפוזציה וכשמוצא,היא נלקחת.
ביציאה מהקניון אני נעצר להתרעננות,מים ומנוחה קצרה וקבלת החלטה: האם להמשיך למסלול המעגלי בנחל שני או לחזור לנקודת המוצא שכרוכה בעליה תלולה מעלה והליכה על פי הקניון כשמימין הקניון ומשמאל ההרים שבו הוא מתחתר. מבט בשעון מראה ששהיתי בקניון את מירב הזמן שתיכננתי,והשמים כחולים באור מקסים ולכן מחליט לחזור לנקודת היציאה על פי הקניון דרך,שבביקורי הקודם לא עשיתי ולוותר על מסלול בנחל שני.
גם בדרך חזרה אני עוצר כמה פעמים,גם כדי להזין את העיניים והנפש וגם כדי לקחת תמונות ולבסוף מגיע לכסופה ואיתה לנקודה הבאה – נחל גישרון עליון הסמוך.
התמונות שנלקחו בקניון האדום,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – הקניון האדום.
בחניון הר יואש,נקודת היציאה לגישרון עליון,אני עוצר שוב פעם להתארגנות והערכת מצב. כמה עניני דיומא מצריכים טיפול מידי וגם קפה מהביל,כן מחוץ ורחוק מהכסופה הפעם,הם הכרח רצוי. תחזית מזג האוור לא מצביעה על הפתעות,והשמיים כחולים וזרועים בעניני נוצה לבנים – תאורה מושלמת למטרה שלשמה באתי. גם הפעם מנצל את חומה של הקבינה לארגן את ציוד הצילום ומה שלא נדרש הולך לתא המטען ומה שכן על הגב שלי,וכמובן:מים.
גם בנחל גישרון עליון ביקרתי בעבר והפעם מחליט לעשות את המסלול מהסוף להתחלה. בטרם הכסופה ננעלת ואני יוצא לדרך,משנן לעצמי את המסלול במהופך ויוצא לדרך. תחילת המסלול,במהופך,כוללת כמה עליות וירידות ומעבר בין בולדרים,את הדרך הזו אני לעושה בעצלתיים כשעוצר מפעם לפעם כדי לאתר קומפוזיציה לצילום כשגם פה המצלמות מכוילות לצלם בריבוע וגם כאן ילקחו כמה תמונות בנקודות פוקוס משתנות על מנת לעשות,בבית,הערמת פוקוס.
בנקודת העצירה הראשונה תיק הצילום יורד מגבי,מסתובב בשטח לאתר את נקודת הצילום האופטימלית ומנצל את העצירה להתרענן בשתיית מים. התמונות נלקחות וכשתיק הצילום שב לגבי פתאום אני מרגיש שהוא נשמט לאחור ומעביר את חלוקת המשקל שלו,משהו כמו עשרים קילו,לכתפיים שלי. מבט מהיר מגלה שאחת מרצועות החזה נשמטה ממקומה ועד מהרה מסתבר שתיקון התקלה פשוט ומהיר והכל חוזר למקומו בשלום.
םמסלול נחל גישרון עליון הוא מסלול מעגלי,די קצר שבשליש השני שלו,מתחילת המסלול ולא במהופך כפי שעשיתי הפעם,נחל גישרון חותר קניון עמוק ועוצר נשימה,עובר דרומה את הגבול עם מצרים וממשיך,במצרים,לנחל טבה שבעצמו נשפך לים סוף. בנקודה הזו אפשר להמשיך חזרה לחניון הר יואש,שממנו באתי,או להמשיך מסלול אחר שמסתיים במורד כביש 12 או להמשיך במסלול שביל ישראל להר צפחות ולעיר אילת.
בנקודה הזו עצרתי והחלטתי להזין את העין,הנפש והמצלמות בערוצו האפי של גישרון עליון במהלכו מצרימה יחד עם מפגשי הגבולות של ישראל ומצרים,בדרום,ירדן וערב הסעודית בדרום מזרח ומשולש הגבולות ישראל ירדן וערב הסעודית בצפון מזרח.
בפיצול השבילים האלה אני שוהה זמן רב,מסתובב באזור כולל על שביל ישראל שואב לעיני את מראה הנוף האפי שבמקום ומנציח אותו במצלמות,גם הפעם בקונפיגורציה של 1:1 ולקיחת כל תמונה בכמה נקודות פוקוס לשם הערמתו בבית לתמונה אחת.
עם סיום ההסתובבות באזור פיצול השבילים ועזיבתו של גישרון את מרחבי ארץ ישראל אני מגלה שהשעה התאחרה וזה זמן לחזור לכסופה ועימה להמשיך דרכי לחניון הלילה שבחי בר יטבתה,לא לפני הרוואת צימאונה של הכסופה בדלק טרי להמשך הדרך.
התמונות שנלקחו בגישרון עליון,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – גישרון עליון.
עוד בשלב תיכנון המסע הזה התוודעתי לעובדה שבחי בר נולדו טלאים חדשים ובעיקר לראם הלבן. התוכנית המקורית היתה לצאת מוקדם בבוקר לסיור בחי בר ובסיומו להפליג צפונה הביתה,בעיקר משיקולים של המנעות מעומסי תנועה. אבל שלטלאים יש תוכנית אחרת. הם אוהבים להצטנף הרחק מעין הצופה ובחיק אימם עד שהשמש קצת עולה ומחממת את האוויר. בעצת הפקח החביב באתר חכיתי לתשע וחצי או אז יצא הטרקטור עם עגלת ההאכלה לחי בר. נתתי לו פור קטן ויצאתי בעקבותיו וכן:הטלאים לא אכזבו ויצאו יחד עם אמותיהם,הדי מודאגות כפי שתראו בצילומים,לאזורי ההאכלה הסמוכים לנתיב הנסיעה המוסדר שבחי בר.
עשיתי כל שלאל ידי על מנת לחדור לצינעת חייהם מבלי להפריע לא לאכילה ולא לנהנתנות מזיו השמש וגם הצטיידתי בלא מעט סבלנות..
בסיום הצילום בחי בר שמנו פעמינו,אני והכסופה,צפונה חזרה הביתה עמוסים בחווית אפיות מהביקור בקניון האדום ובגישרון עליון טרם עזיבתו את תחומי מדינת ישראל ותחושה של חיבוק נעים וחמים מהטלאים ואימותיהן שבחי בר.
לקח זמן להשתחרר מהרושם העז שעשה עלי המסע הזה ולגשת לפיתוח התמונות שלכשעצמו הצריך המון תשומת לב ומשאבי מיחשוב והתוצאות,הן כאן לפניכם.
התמונות שנלקחו בחי בר יוטבתה,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – חי בר יוטבתה.
תם. ולא נשלם.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – מאסיב אילת.
אחת לתקופה אני יוצא למסע צילום ברחבי הארץ בעקבותה השראתה של גייל רובין,שנרצחה על ידי מחבלים בארוע הטרור הידוע בשם אוטובוס הדמים.אין לדעת להיכן היתה מולכת הקרירה של רובין ברם אהבתה לטבע ולנוף של הארץ משמשים לי כהשראה שלתוכה אני יוצק תוכן מהאני שלי.
בערב ראש השנה תשפ"ב יצאתי למסע הצילום כשבמוקד:מאסיב הרי אילת,וסיפור הדרך מובא כאן,בהמשך.
מאסיב אילת.
מאסיב אילת מתחיל בשוליה הדרומיים של העיר אילת ומסתיים,בצפון,בבקעת תימנע. במזרח תחום במפרץ אילת ובעמק הירדן ובמערב בים התיכון. חלק ממאסיב אילת נמצא בתחום מצרים דרומית לכביש עשר.
מאסיב אילת הוא תולדה של שלושה תהליכים גאולוגים שהתרחשו בשלוש תקופות גאולוגיות שונות. התהליך העתיק ביותר הוא הווצרות השילד הערבו-נובי,מאוחר יותר,כשאזור המסיב היה מכוסה ים,הוא צבר סלעי משקע ימי ובסופו,ומה שמכתיב לו את תצורתו דהיום,היווצרות השבר הסורי אפריקאי הידוע כבקע ים המלח. בקע ים המלח הוא שבר פעיל ומשכך גם מאסיב אילת נחשב כאזור גאולוגי פעיל.
מאסיב אילת,בכלל,ובאזור העיר אילת שבו מתמקד המסע הזה,מיושב בדלילות רבה וחלקים ממנו אינם נגישים אלא לרכבי שטח או סגורים כשטחי אש של צה"ל. לטוב ולרע העובדות האלה משמרות את החי הצומח והדומם למעט התערבות אדם,כמו למשל שדה התעופה עובדה ומחנה שיזפון. גם הדרכים הסלולות במאסיב דלילות מאוד וכל הכבישים מנצלים תוואי שטח של עמקים טבעיים וסלילתם היתה כרוכה בנזק מועט,יחסית,לתכסית השטח.
מסע הצילום הזה היה בן יומיים בערב ראש השנה וביום החג הראשון של החג וכלל,כסדרם:את הר יואש,נחל גשרון עליון ואת מרכז הצפרות באילת. ביום השני כלל הסיור את עמודי עמרם ואת ההר הדרומי ביותר של ישראל:הר צפחות.
הר יואש:
גובהו של הר יואש הוא 701 מטרים מעל לפני הים,והוא נמצא כ 15 דקות נסיעה מאילת דרומית מערבית לעיר. למרות קירבתו לגבול עם מצרים הר יואש לא נתפס על ידי צה"ל במסגרת הפסגות שמשמשות לניטור הגבול עם מצרים.
לאחר קום המדינה הר יואש היה מוצב ירדני שבשל מיקומו חלש על ציר ההגעה למפרץ אילת ממערב לעיר. בין השישי לעשירי במרס 1949 ערך צה"ל את מבצע עובדה,מבצע לשחרור אילת ואזור הרי אילת. מיקומו של מוצב הר יואש והקושי הטופוגרפי הכרוך בכיבושו,הושאר המוצב הירדני במקומו ועד מהרה מצאו עצמם חילי הלגיון,ששהו במוצב,מוקפים מכל עבר ומנותקים מהממלכה האשמית – מה שהביא לכניעתם. המוצב ננטש על ידם והחילים הועברו לארצם ללא פגע.
הר יואש עמד בשיממנו שנים רבות עד להסכם השלום עם מצרים או אז הוקם בו מרכז חישה של צה"ל,מתחם מגודר ולא מאוייש בפסגת ההר,ובמקומו של המוצב הירדני הוקמו עמדות תצפית שמהן ניתן לראות נוף מארבע ארצות: ישראל,ירדן ערב הסעודית ומצרים.
להר יואש,התחנה הראשונה במסע הזה,הגעתי זמן מה לפני הזריחה. פיזרתי על ההר שתי עמדות צילום,האחת פונה לכיוון מצרים והגבול המשותף עם ישראל,והשנייה לכיוון מזרח אל עבר אילת,ירדן וערב הסעודית.
לפנות בוקר מאסיב אילת מתאפיין בטמפרטורות נמוכות,כן,גם בקיץ. בנוסף לטמפרטורה הנמוכה פסגת ההר היתה מוכת רוח חזקה שחידדה את הקור והערימה קשיים,מאתגרים יש לומר,להעמדת המצלמות בעמדות הצילום.עם עליית השחר התחלתי לצלם בעמדות הצילום שבתורן נויידו לזויות צילום בפסגת ההר בהתאם להתקדמות השחר. עם סיום הזריחה השבתי את ליבי בכוס קפה מהביל,ועברתי לתחנה הבאה במסע:נחל גשרון עליון הסמוך.
והתמונות,מהר יואש,הן כאן לפניכם:
פס הקול פרויקט גייל רובין – מאסיב אילת.
ב 1984 יסדה מריומה את בית השנטי. מדובר בבית,המופעל על ידי עמותת בית השנתי,שנועד לתת מחסה לנוער במצוקה הנתון בסכנת הדרדרות לפשע סמים וזנות. בית השנטי נוקט בשיטת חינוך יחודית פרי מוחה של המיסדת מריומה והוא פתוח לכל מי שנזקק כל ימות השנה 24 שעות ביממה ללא המתנה וללא צורך בהפנייה משום גורם טיפולי. עמותת בית השנטי מפעילה שני בתי מחסה בתל אביב ובית השטנטי במדבר שנמצא צפונית למצפה רמון ובקרוב בית נוסף בירושלים.
בית הספר למוזיקה מיוזיק סקול מהווה בית חינוך לאמנים שמעונינים ללמוד נגינה,הלחנה,פיתוח קול עריכה והפקה של מוזיקה. בעבר נהג בית הספר להפיק אלבום כפרויקט סיום של התלמידים ובו מיצירותיהם. התלמידים כתבו,עיבדו הפיקו ניגנו והקליטו את היצירות ובית הספר סיפק,ועדין מספק,את אולפן ההקלטה. הקטעים שהופיעו באלבום השנתי היו פרויקט הגמר של התלמידים במוסד. כל הקלטות פרויקטי הגמר של המוסד הועלו לאתר המוזיקה המקוון בנדקמפ לשימוש הציבור בחינם.
במסגרת פרויקט הגמר של בוגרי מיוזיק סקול ב 2007 נפגשו הפרויקטורים עם נערים מבית השנטי. הנערים והנערות מבית השנטי סיפרו ליוצרים את סיפור חייהם ומסרו להם שירים פרי עטם. הפרויקטורים חזרו לבית הספר הלחינו מנגינות לשירים של נערי בית השנטי,ניגנו,הקליטו והפיקו את השירים שהפכו לאלבום בשם:”רכבת ללונה פארק". האלבום הועלה לאתר הבנדקמפ ובזמנו אף שוחרר לרדיו וכמה משריו זכו להשמעה ברדיו הציבורי.
סיפור חייהם של כותבי השירה מבית השנטי בא לידי בטוי במילות השירים שכתבו,והלחנים שהלחינו בוגרי בית הספר מעצימים את חווית החיים של כותבי השירים שהם,חוסי בית השנטי,באים משוליה של החברה הישראלית.
המילים המתארות חיים בשולי החברה הישראלית למראות האפים של מסיב אילת מיצרים ניגוד שיכול להתקיים רק בישראל והניגוד הזה,הנוף המרהיב יחד עם שירי המחאה והמילים הקשות והביקרתיות של אלה שבאו משולי החברה היוו,עבורי,כערך שצריך לשמר ולהביע בפרויקט שחוסה תחת דמותה,הנשכחת משהו,של הצלמת גייל רובין. בסרטני הוידאו,הר יואש והר צפחות,שילבתי בפס הקול שלושה שירים מרכבת ללונה פארק.
נחל גשרון עליון.
נחל גישרון הוא ערוץ נחל אכזב בחלקו הדרום מערבי של מאסיב אילת. לנחל אגן ניקוז זעיר במתחיל בראס א-נאכב מעט צפונית למעבר הגבול נטפים שבין ישראל למצרים. משם,זורם ערוץ הנחל במגמה דרום מזרחית ובאזור הר יואש חוצה את הגבול לשטח מצרים ונשפח לואדי טאבה שבתורו נשפך למפרץ אילת באזור טאבה שבמצרים.
בנחל גשרון ישנם מספר מסלולי הליכה שמשלבים סיור בנחל עצמו ובואדיות שקרובים אליו ובאמצעותם ניתן להגיע עד לעיר אילת,המסלול הארוך,לכביש 12 במסלול הבינוני וחזרה להר יואש במסלול הקצר,והמעגלי,שגם נקרא מסלול גשרון עליון.
במסגרת הסכם השלום עם המצרים היה צורך לסלול דרך ולהקים גדר בחלק שעובר בנחל גשרון. גדר המערכת וכביש גדר המערכת,שבשימוש צבא מצרים,הוקם על ידי צה"ל בשילוב עם גורמי שמירת הטבע והנוף,ואף כי גדר המערכת,וכביש הפטרול שסמוך לה,מצלקים את נופו של נחל גשרון הפגיעה היא מזערית ומהלכו של הנחל נשמר ושומר. כמו הרבה מקומות במסיב אילת,מאחר והגישה למורד הנחל באזור הגבול סגורה לבני אדם,גם בגלל עניין הבטיחות ובעיקר בשל תנאי השטח,הטבע באזור התאושש ומשהוכרז כשמורת טבע,במסגרת שמורת הטבע מאסיב אילת,החי צומח והדומם באזור לא מושפעים ממגע יד אדם.
ערוצו של גשרון עליון מתאפיין בתצורות גאולוגיות שנוצרו מסחף. רובן מסחף שמוקו במי השטפונות שעוברים,מידי חורף,בערוץ הנחל וחלקם האחר,תוצאה של אירוזיה של הרוח שביחד מעצבים בואדי תצורות שעם קצת דימיון ניתן למצוא בהן דמויות שונות של בעלי חיים ועד לתצורות המזכירות,כיד הדימיון,את פטרה שבממלכה האשמית.
בחלקו הדרומי ביותר של מסלול גשרון עליון ישנה תצפית אל עבר אילת,ערב הסעודית ומצרים כשחלקה הדרומי מלווה בגדר הגבול בין ישראל למצרים. בתצפית זו נמצא את אחת ממאפיני הנוף רבי ההוד של מאסיב אילת ובהגיעי למקום הקדשתי זמן רב,יחסית,לשהייה במקום כדי להזין את העין באחד ממראי הנוף האפיים ביותר שניתן למצוא בכלל ובמאסיב אילת,בפרט.
התמונות מערוץ גשרון עליון,הן כאן לפניכם:
פארק הצפרות אילת.
עם תחילת הסתיו,באירופה,ציפרים מתחילות לנדוד,מאירופה לאפריקה,על מנת לעשות את החורף באפריקה. בדרכן לאפריקה עוברות הציפרים מעל ארץ ישראל,בכלל,ומעל לבקע הסורי אפרקאי בפרט.
המלחות שבצפון מפרץ אילת שימשו את הציפרים הנודדות כמקום להצטיידות במזון ומנוחה לקראת חלקו הסופי של המסע לאפריקה:מאילת לקרן אפריקה.
שימוש של האדם במלחות,להפקת מלח למאכל ובתי המלון באילת גרמו להתמעטות המלחות והיה חשש שהמלחות יעלמו ונדידת הציפורים תינזק בנזק שלא ניתן יהיה לתקנו.
באזור המלחות הפעילה אילת אתר לסילוק והטמנה של אשפה. עיריית אילת חברה לגורמי שימור הסביבה פינתה את אתר הפסולת,וניקתה את המקום,ובשילוב עם גורמי שמירת הטבע הוצפו שטחי המזבלה במי מפרץ אילת והאיזון האקולוגי הושב לאזור לשימושן של הציפרים הנודדות. שטח המזבלה הוכשר כאתר טיבוע וצפייה בנדידת הצפרים והועמד לרשות הציבור בגישה חופשית ובחינם. באתר מתקיימת פעילות צפרות כמו גם מרכז הטבעה ארצי למעקב אחרי נדידת הציפרים.
בטרם שמתי פעמי לקבל את ערבה האחרון של תשפ"א ויומה הראשון של תשפ"ב בחניון הלילה של חי בר יטבתה נכנסתי לפארק הצפרות. בשל שעת היום,צהריים אחרונות,ומאחר ועונת הנדידה עדיין בחיתוליה ציפרים שנדדו מאירופה לאפריקה לא היו בפארק אך כמה פלמינגו,שמצאו את ביתן במלחות אילת,הפליאו תצוגתן בפני.
והתמונות,הן כאן לפניכם:
עמודי עמרם.
נחל עמרם זורם מעמודי עמרם מזרחה אל עבר הערבה. אזור תחילת הנחל עשוי אבן נובית וצבעונית בגוני הורוד. חריצים שנוצרו כתוצאה מאירוזיה באבן החול שימשו את מי הגשמים לעצב את עמודי עמרם.
שמו של הנחל,עמרם היה אביו של אברהם אבינו,הוא שיבוש בעברית של שמו הערבי של הנחל:נחל עמראני שפירושו:הנחל עם המבנים.
אבן החול הנובית היא תוצר של סלע היסוד שהוא,בתורו,חלק ממסיב אילת. סלע היסוד,ועימו גם אבן החול הנובית,מכיל מינראלים רבים ומכאן צבעיו השונים.
בתקופה הכלקוליתית שימש אזור ואדי עמרם לחציבת נחושת.סביב בורות כריית הנחושת של הכלקוליתים נוצרו דמויי מבנים ויחד עם עמודי עמרם הם מקור שמו הערבי של הנחל ובתורו השיבוש העברי של שם המקום,קרי:עמודי עמרם.
והתמונות,מעמודי עמרם,הן כאן לפניכם:
הר צפחות.
הר צפחות הוא ההר הדרומי ביותר בישראל. גובהו 278 מטרים מעל פני הים והוא נמצא בגבולה הדרומי של העיר אילת.
בתקופת מלחמת העולם השנייה היה לבריטניה,ששלטה אז בארץ ישראל,מחסור בחומרי גלם ליצור קרמיקה. הגיאולוג הבריטי ל.לויד ויליאמס נשלח לארץ על מנת לאתר מקור לחול שישמש כחומר גלם ליצירת קרמיקה.
ויליאמס זיהה את הר צפחות כהר שבנוי מסלע מסוג צפחה וחשב שימצא במקום חומר גלם לתעשיית הקרמיקה. כדי לעשות כן נסלל שביל מהדום ההר לפיסגתו,אותו שביל משמש היום להעפיל לראש ההר וגם,בחלקו,משמש לסופו הדרומי של שביל ישראל.
ויליאמס טעה פעמיים,בראשונה: הר צפחה איננו בנוי מסלעי צפחה אלא מסלעי גנייס הקרובים לצפחה אך צפחה הם לא. והטעות השנייה: באזור ההר ובהר עצמו לא נמצא חומר גלם ראוי לתעשיית הקרמיקה.
אנחנו,הישראלים והאנושות בכלל,הרווחנו,גם כן,פעמיים: ההר ניצל מלהפוך למכרה לחומר גלם לתעשיית הקרמיקה ובשנייה:הדרך שסללו פועליו של ויליאמס משמשת כמסלול להעפיל לפסגת ההר שמשקיף על ארבע מדינות:ישראל,ירדן,ערב הסעודית ומצרים.
את יומה הראשון של תשפ"ב סיימתי על פסגת הר צפחה על הנוף האפי הנשקף מפסגתו. מהר ציפחה שבתי לחניון הלילה בחי בי יטבתה ולמחרת היום חזרתי לביתי. תם,אך לא נשלם,במסע לקבלת תשפ"ב במסגרת פרויקט גייל רובין.
התמונות,מהר צפחה,הן כאן לפניכם:
מנחם.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל.
בעשירי למאי נותן חמאס עזה את יריית הפתיחה לסדרה של ימי לחימה המכונה,בפי צה"ל,שומר החומות. יריית הפתיחה משולחת לכיוון ירושלים ובמהרה מסתבר שכל הטווח שבין עוטף עזה בדרום לנתניה בצפון מטווח תדיר על ידי טילים מעזה. בו בעת פורצת מלחמת אחים בין ישראלים בני דת משה,לישראלים בני דת האסלם בערים מעורבות ברחבי ישראל,ובעיקר בתחום שמונים הקלומטרים שחמס ממטיר עליו מהטילים שלו.
בשבוע שאחרי פרוץ ארועי האיבה,מחוץ לישראל ובתוכה,אמור לחול חג השבועות,שבו תיכננתי מסע מצולם באזור יוטבתה ובקעת תמנע,מסע במסגרת פרויקט גייל רובין – שתוכנן לפרטיו והמתין שתגיע העת.
בבוקרו של היום השני לשומר החומות מצאתי את מקום העבודה שלי נסגר בצו פיקוד העורף,בשל העדר מקום בטוח להסתתר בו מהטילים העזתים.
לא פעם חשבתי לעצמי כמה יהיה מאתגר,מעניין ומרתק לצאת למסע סובב ישראל,קרי: מסע מעיר הולדתי,כפר-סבא,לנקודה הצפונית ביותר בישראל,הר החרמון,וממנה לנקודה הדרומית ביותר,העיר אילת,וחזרה הביתה – הכל תוך ביקור באי אילו מאתרים שמזדמנים בדרך,ומשעלה הרעיון של פרויקט גייל רובין – אז גם לצלם את נופיה המקסימים ורבי הגוונים של הארץ הזו. זרעי הפורענות של סובב ישראל נטעו כשמידי פעם,מעלי ובסביבתי מתפוצצים טילים מעזה ומלחמת אחים מדאיגה מתחוללת בערים המעורבות שבטווח הטילים.
לקח לי עוד יומיים "להתבשל" על הרעיון שבו אנצל את ימי המלחמה ואצא לסובב ישראל ובו דגימה של נופיה המרהיבים של הארץ,וכפי שעוד יסתבר גם אנשיה הנפלאים שהפיכו בי רוח של תקווה שהדו קיום פה חי בועט ופורח – אם רק רוצים בזה.
בבוקרו של יום חמישי השלושה עשר במאי יצאתי למסע סובב ישראל,מסע שהחל בחופי הכנרת,קצרין,המפגש שבין הגולן לעמק החולה,צפון רמת הגולן,ים המלח והסתיים בבקעת תמנע.
סובב ישראל,במסגרת פרויקט גייל רובין,נמשך שישה ימים כשהיום האחרון שימש בנסיעה חזרה מהדרום חזרה הביתה. במהלך המסע גמעה הכסופה 1210 קילומטרים,רגלי גמעו כ- 40 קילומטרים והמצלמות שלי צילמו כ – 36 גיגה של תמונות,שחלקן לא תראנה אור וחלקן – עוד תוצגנה פה בהמשך.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום הראשון.
בבוקרו של היום הראשון אני מקבל את המפתחות של המקום שבו אשהה בקצרין,כבסיס לביצוע חלקו הצפוני של סובב ישראל. בשל ארועי הלחימה השיקול של יציאה לפני הפקקים,לא קיים ואת שעות הבוקר המוקדמות אני מנצל להתארגנות ובניית שלד של מקומות שבהם ארצה לבקר בצפונה של המדינה,תוך ידיעה שמסע מתחיל היום ויסתיים,לכל המוקדם,בצאת חג השבועות ארבע ימים מהיום.
אט אט מתמלא תא המטען של הכסופה בכל הציוד שנדרש,החל מביגוד,דרך מים,כלי מיטה ואוהל וכלה בשני תיקי צילום ובהם כל מה שחשבתי שיהיה לעזר על מנת להנציח את נופיה של הארץ,באשר הם.
דו קיום ישראלי ערבי – חוף קיבוץ גינוסר.
בחוף גינוסר נמצא מוזיאון על שם יגאל אלון. במוזיאון מוצגת ספינה המתוארכת לתחילת הספירה ומטעמים של יצירת סקרנות בקרב תיירים מכונה כספינה מימיו של ישו. המוזיאון עצמו מוקדש לפעילות של יגאל אלון,וממשיכיו,בתחום של דו קיום בין ישראלים לערבים. חצר המיזיאון זרועה בפסלים שנבנו במסגרת פעילות אומנותית שבה השתתפו יהודים וערבים מהאזור,ובכלל.
כשכמאה קלומטרים דרומה ממני מתנגשים ישראלים בני דת משה בישראלים בני דת האיסלם ומאתגרים את דו הקיום העדין בערים המעורבות,חצר המוזיאון שלחופה של גינוסר מפיח בי רוח של אופטמיות על כך שאפשר גם אחרת ושהאחרת יכולה לבוא בצורה הכי לא אלימה בעולם: בצורה של אומנות. מאחר וצילומי פסלים ומיצגים הם לא חלק מפרויקט גייל רובין,שילבתי בתצלומים מחצר המוזאון ומצייגי האומנות המשותפת לשני הניצים גם מיופיה של הכינרת כפי שהציג חוף גינוסר. והמשכתי לעשות דרכי באכה קצרין.
עין דיבשה.
CP068588721UA
כמה קילומטרים בכביש 918 עם החרטום לכיוון קיבוץ גונן,נמצא את עין דיבשה. מדובר בנחל איתן שפורץ להדום הרי הגולן וזורם לעמק החולה שלמרגלותיו. הנחל איתן כל השנה ומסלול הטיול בו כולל כמה פינות ישיבה מוצצלות שנבנו ב 2014 לזיכרו של רס"ן צפריר בר-און ז"ל שנפל במבצע צוק איתן.
במעלה עין דיבשה נגיע לתחנת קמח מוקפת בוסתן פורח. התחנה הוקמה על ידי ערביי האזור ושימשה,חליפות בתחילת המאה ה – 20 עד שהושבתה כליל עם קום המדינה. במהלך השנים חברים מקיבוץ גונן ניסו,כמה פעמים,לשחזר את תחנת הקמח ואף להפעילה,לא באמת לצורך טחינת קמח אלא יותר כמיצג תיירותי. משלא עלה בידם לגרום לתחנת הקמח,המחודשת,למשוך תיירים היא נזנחה ומזה כמה עשורים עומדת בשיממונה,מוקפת,כאמור,בוסתן פורח וכך וכל,מהווה את גולת הכותרת של המסלול בנחל דיבשה.
בתחנת הקמח מסתיים המסלול,הרטוב משהו,של נחל דיבשה ובדרך כלל חוזרים לחניון הרכב בנחל כלעומת שבאנו. מאחר וזמני היה בידי,מתחנת הקמח הלכתי לאורך שביל בקר שמחזיר לכביש 918 כמה מאות מטרים צפונה ממגרש החניה,מסלול לא מומלץ כי הוא סגור בגדר בקר שצריך לפרום לעבור בעדה ולהחזירה למצבה המקורי כל זאת כדי שלא להזיק לעדר הבקר שרועה במקום. משזה נעשה חזרתי לכסופה ואיתה לקצרין ו…ירד ערבו של היום הראשון לסובב ישראל.
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום הראשון.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום השני.
נחל עורבים.
ב 1947 קונסורציום של חברות נפט אמרקאיות מחליט להקים צינור נפט משדה הנפט שנמצא בסמוך לעיירה קייסומה,שנמצאת מדרום לאזור המפורז שבין ערב הסעודית לעירק,במערבה של ערב הסעודית.משם,מערבה דרך:ירדן,רמת הגולן,אז בשליטה סורית,וממנה לנמל הנפט שבנמל חיפה שנמצא,אז,תחת שליטת המנדט הבריטי. מלאכת ההקמה של הצינור מוטלת על חברה אמרקאית בשם בכטל,שעוד במהלך ההקמה המנדט הבריטי בארץ ישראל מסתיים ומדינת ישראל מוקמת. התוכנית המקורית משתנה ובמקום להלך מרמת הגולן לחיפה מהלך צינור הנפט מרמת הגולן לשפך האוולי שמדרום לצידון,שם מוקם נמל נפט במיוחד לנפט שהוזרם בצינור וממנו יוצא בעיקר לארה"ב.
אורכו של הצינור,מערב הסעודית לאוולי,הוא 1214 קילומטרים וקוטרו 30 אינץ. הצינור מופעל ב 1950 ומעביר כחצי מליון חביות נפט ביום.
כ 48 קלומטרים מצינור הנפט הזה עוברים ברמת הגולן. ב 1967 כשישראל כובשת את הרמה מתיר השלטון הישראלי את המשך הזרמת הנפט בצינור מערב הסעודית לנמל האוולי במדרום לצידון.
הצינור הטראנס ערבי עובר ברמת הגולן בין תל פארס ועד לגבול לבנון שבצפון רמת הגולן,ממנו ממשיך צפונה ומערבה לנמל האוולי.לאורך הצינור נבנית דרך שמאפשרת גישה לצינור לצורך תחזוקה. גם בחלקו של הצינור שברמת הגולן ישנה דרך פטרולים שנועדה לתחזוקת הצינור. הדרך נמצאת בבעלות פרטית של שאריות הקונסרציום של החברות האמרקאיות שהקימו את הצינור. ב 2015 רשות הטבע והגנים,באישור הבעלים,משפצת את ציר הנפט ונסלל בו כביש ברם עד אז ומאז הכביש,הפרטי כאמור,איננו מתוחזק ומשמש בעיקר את צה"ל.
עד 1976 מוזרם נפט בצינור הטרנס ערבי כולל בקטע שלו שברמת הגולן,עכשיו – בשליטה ישראלית. עד 1969 פעמיים מופסקת זרימת הנפט בצינור,לראשונה במאי 1969 אז מחבלים שחדרו מסוריה מפוצצים חלק מהצינור. הממשל הישראלי מתקן את הפיצוץ לאחר שכ 8000 טון נפט גולמי נשפכים ומגיעים עד לכינרת. בפעם השנייה בספטמבר 1969 פוגע טרקטור ישראלי בצינור והזרימה בו מפסיקה עד לתיקון הנקב. מעבר לשני ארועים אלה נפט זורם בצינור עד ל 1976,או אז מפסיקה הממלכה האשמית,ירדן,את פעילות הצינור שעובר בשיטחה,בשל מחלוקת על הרווחים מהנפט המוזרם בו ובשל תקלות רבות שפוקדות את הצינור שבשטחה. לאחר הפסקה וסילוק המחלוקות שב הנפט לזרום בצינור,כשב 1983 מלאימה הממשלה הלבנונית את החלק של הצינור שעובר בשיטחה וגם את נמל הנפט באוולי. ב 1990 מפסיקה ערב הסעודית את זרימת הנפט במקטע הירדני שלו כמחאה על תמיכתה של ירדן בסדאם חוסיין שליט עירק ומאז לא מוזרם עוד נפט בצינור. עקב הפסקת הזרמת הנפט בצינור נמל הנפט שבאוולי,שעכשיו הוא בבעלות ממשלת לבנון,הופך לנמל ליבוא נפט ללבנון.
משהוברר שצינור הנפט לא ימשיך להזרים נפט עוד,נוקה חלקו של הצינור שעובר ברמת הגולן והוא משמש להעברת עודפי מים בין מאגרי המים של ישראל הפזורים ברמת הגולן. דרך השירות,שלאורך ציר הנפט שבגולן,שופצה,כאמור,והציר פתוח לתנועה של כלי רכב אזרחיים אך מצבו די רעוע.
בערך באמצעו של ציר הנפט חוצה אותו נחל עורבים. נחל עורבים מנקז מימיו מאזור מזרחית לציר הנפט אזור שברובו בשטחי אש של צה"ל והטיול בו אסור. מערבה מציר הנפט הוסדר מסלול,אדום,לאורך נחל עורבים ובו כמה מהמפלים של הנחל שבימות החורף מלאים במים. המסלול הוא מציר הנפט ועד למקום שבו נשפך הנחל לעמק החולה,אני עשיתי את מחצית הדרך בתוך הנחל ובשני במפלים,היבשים שלו,וחזרתי במסלול היקפי שנפגש עם ציר הנפט כ 300 מטרים דרומית למקום תחילת המסלול,ציר שנסלל על ידי הבוקרים של ישובי הרמה.
עמק הבכא.
בצפון רמת הגולן,בין הר החרמונית לעיירה קונייטרה,משתרע עמק שרובו בשטח רמת הגולן הישראלית וחלקו הקטן יותר נמצא בתחומי סוריה. בעבר צמחו בעמק עצי צפצפה שבהוויה היהודית נמשלו לסבל אנושי.
בתנ"ך המילה בכא מופיעה לראשונה בספר שמואל ב’ ולפי ההקשר מדובר בסוג של עץ שלא ברור היום לאיזה עץ בדיוק התכוונו אך חוקר הצמחים יהודה פליקס מזהה את הבכא עם אלת המסטיק.
בפעם השנייה שבה מוזכר עמק הבכא הוא מוזכר בספר תהילים והפעם בקונטקסט של עצבות שהופכת לשמחה לאחר שבני ישראל עוברים בעמק העצוב,עם פירוש שהעמק שבו דובר ונמצא באזור הרי ירושלים,גדלו עצי תות שחור שהפרי שלהם נראה כדמע. ההקשר של עמק הבכא בתהילים הוא הקשר מטאפורי ואיננו מכוון לעמק כלשהו.
בהוויה היהודית "עמק הבכא" מתעצב כמונח המתאר עצב וסבל של העם היהודי בכלל ולאחר חורבן הית שני בפרט ללא התיחסות למקום גאוגרפי כלשהו.
במאה ה- 16 ר’ יוסף הכהן הרופא,היסטוריון,כותב ספר העוסק בהיסטוריה של עם ישראל מחורבן בית שני ועד לימיו של המחבר. לספר קורא המחבר:”עמק הבכא" ובהקשר של תיאור סיבלותיו של העם היהודי מחורבן הבית ועד לימיו. סיפרו של יוסף הכהן הרופא מופיעה בג’נבה שבאיטליה בשנה שבה נפטר הסופר,ובקרב יהדות איטליה נהוג לקרוא בספר הזה במהלך צום תשעה באב.
גם הסופר האידי מנדלי מוכר ספרים פרסם ספר בשם "עמק הבכא" שגם הוא עוסק ביסוריו וכאבו של העם היהודי.
במלחמת יום הכיפורים דוויזיה משוריינת סורית מנסה לפרוץ לצפון רמת הגולן דרך העמק שבין החרמונית לקונייטרה. כוח משוריין של חטיבה 7,חטיבה 188 ובסיוע של גדוד 405 ובפיקודו של אל"מ (דאז) אביגדור קהלני ניהל קרב בלימה שנמשך ארבע ימים ובסופו הכוח הסורי הפורץ נבלם.
בנובמבר 1973 מפרסם כתב עיתון במחנה רנן שור סידרה של כתבות על קרב הבלימה של הכוחות הסורים על ידי כוח השריון וגדוד הסיור בפיקודו של קהלני. שור מכנה את העמק "עמק הבכא" שם שהשתרש מאז והפך לשמו הרשמי של העמק ושל אנדרטת הזיכרון שהוקמה באתר.עד לכתבותיו של רנן שור העמק שבין החרמונית לקונייטרה קיבל כנויים שונים במפות הקוד של צה"ל ורק בעקבות הכתבות של רנן הוצמד לו השם עמק הבכא,מאז ועד היום.
ברכת רם.
המסע בעמק הבכא מתארך הרבה מעבר לתוכנית המקורית. יום שישי היום ומלאי המזון שלרשותי זקוק לרענון,על כן: אני מחליט לבקר ביקור קצר בנקודה הכי צפונית מזרחית של מדינת ישראל שאותה אפקוד במסע הזה:ברכת רם.
ברכת רם היא מקווה מים מתוקים טבעי ונמצאת בצפון מזרח רמת הגולן למרגלות הר החרמון. בתקופה שבה ים תאטיס כיסה את ארץ ישראל,גם אזור ברכת רם היה מתחת לפני הים. משנסוג ים תאטיס כוסה אזור הימה בסדימנטים ימיים מסוגים שונים. לאחר נסיגת ים תאטיס הפעילות שנובאת מהתנגשות הלוח האפריקאי בלוח הערבי האירו אסייתי,מה שידוע בשם העממי השבר הסורי אפריקאי,חורצת במרחב של ארץ ישראל,מאזור הנגב דרך הרי יהודה ועד לקמט החרמון וברכת רם שלידו,קימוט טקטוני שמכונה הקשת הסורית. חלק מהקימוט של הקשת הסורית שקורה בסביבת ברכת רם גורם להתפרצות געשית,שככל הידוע נמשכת מספר ימים,ובמהלכה נחשף מקור מים שבשוך ההתפרצות ממלא את הימה במים,מאז ועד להיום.
עם ברכת רם נקשרו מיתוסים שונים ומשונים,אגדות עמים ואפילו סברה שהימה היא המקור של הירדן שבתורו המקור של הכינרת וים המלח. למיתוסים אלה אין שחר ואין קשר בין המעינות המזינים את ברכת רם לירדן ולשאר מקווי המים שבעמק הירדן.ולצורך האנקדוטה: לו באמת מי הימה היו מזינים את הירדן ובתורה את הכינרת מימיה היו מתרוקנים תוך 19 יום בלבד.
הימה מוקפת תצורת טוף שהיא שאריות של אותה התפרצות געשית,שאירעה,כאמור,לאחר נסיגת ים תאטיס ומשכך מדובר בתופעה גיאולוגית צעירה כבת 165 אלף שנה לכל היותר. קרקעית הימה מכוסה סדימנט של משקע האופיני למקווי מים מתוקים וגובהו כ 90 סנטימטרים ומתחתיו בזלת מתצורת הגולן קרי בזלת מהתפרצות מהתקופה שבה התפרץ הר הגעש שיצר את הימה. מדרום לימה פורץ שבר טקטוני שנמשך משם דרומה ולאורכו התילים המפורסמים של רמת הגולן.המעינות שבתחתית הימה שופעים כל השנה הימה מלאה במים כל עונות השנה.
בשנים 1980 1981 נמצא במערבה של הימה אתר קבורה ובאותו אזור נמצאו כלים המעידים על קיומה של התרבות האשלית-יברודית תרבות של צידים לקטים שחיה באזור לפני 400 אלף שנה ועד 220 אלף שנה לפני זמננו. תרבות זו כללה את ההומו-ארקטוס אדם קדמון שחי בשבטים,כבר ידע והשתמש באש וחי חיי שבט וביסס את מזונו על ציד ולקט. לפי הממצאים ניצודו באזור ברכת רם,על ידי ההומו-ארקטוס בן התרבות האשלית-יברודית,פילים וקרנפים שבנתיים נכחדו כליל מהאזור.
בשכבות התחתונות של האתר האשלי-יברודית שבברכת רם נמצאה צלמית ונוס. העובדות המדעיות אודות הצלמית שנויות במחלוקת אבל בקונטקסט שבו היא נמצאה,קרי בשכבות המתוארכות ל 400 אלף שנה לפני זמננו,זו צלמית ונוס (צלמית המסמלת פריון) העתיקה ביותר הידועה למדע עד כה ושהיא מעשה ידי אדם שהוא מאבותינו הקדמונים.
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום השני.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום השלישי.
בערבה של שבת,בטרם יעלה בוקרו של היום השלישי לסובב ישראל,אני חוכך בדעתי:האם להישאר יום נוסף ברמת הגולן ולבקר באחדים ממקווי המים שבדרום הרמה,לאחר מכן לשוב לבסיס האם שבקצרין ובלילה שבין שבת לראשון,לצאת ל 405 קילומטרים לאורכו של כביש 90 בין קצרין לפרק תמנע ובו לקיים את התוכנית המקורית לפרויקט גייל רובין – תוכנית שנרקמה כבר מזמן ותוכננה בין כה וכה.
בעודי מהרהר בתוכנית הזו מבשרים בקול ישראל על כך ששעה קלה קודם לכן שני טילים נורו מסוריה לעבר דרום רמת הגולן ונפלו בשטחים פתוחים מבלי שיורטו וכשיראל מבליגה על כך.
לא הטילים מסוריה משנים את התוכנית שלי אלא המחשבה של לעשות 405 קילומטרים בכביש 90 החשוך וריק מאדם הוא מעשה חסר אחריות מה גם שלא אסלח לעצמי אם העבור באזור ים המלח,הכה אהוב עלי,מבלי לעצור בו… והרי זמני בידי ובכל מקרה הימים הבאים הם ימים חופשיים עבורי עם ובלי מבצע שומר החומות.
נופל הפור. אור לשבת בבוקר,יומו השלישי של מסע סובב ישראל,אני שם פעמי לעין בוקק שבשפך זוהר ים המלח. התוכנית: לגמוע את כביש 90 מקצרין לעין בוקק תוך הפסקה איפה שהוא ב"אמצע הדרך" להתרעננות ושיפור העירנות הנדרשת לנהיגה בכביש המסוכן הזה,ולבסוף לעשות את עין בוקק במסלול הרטוב,הלוך ושוב. לנטוע אוהל בחניון שבפתח מתחם בתי המלון ולבלות בו את הלילה שבסופו,אדרים בכביש 90 לבקעת תמנע לתוכנית ה"מקורית".
עין בוקק.
האקוויפר ממנו נובעים עינות עין בוקק,מדובר בשני מעינות שמתנכזים לואדי הידוע בשם עין בוקק או יותר נכון:ואדי בוקק,זוהם על ידי כימיקלים לישראל באסון פריצת בריכת החומצה במפעל רותם אמפרט במישור רותם. כתוצאה מכך מי המעינות נשאבים ומסולקים למדבר להטמנה ואילו המים שזורמים בואדי בוקק,מקורם בבאר מים מתוקים שבאזור. אי לכך המים בנחל נקיים ומוזרמת כמות המספיקה לקיים את החי הצומח והדומם בואדי.
עיד אל-פיטר.
עיד אל-פיטר בעברית:חג שבירת הצום ונקרא גם "החג הקטן".הוא נחוג במשך שלושת ימיו הראשונים של חודש שוואל החודש העשירי בלוח השנה של האיסלם והחודש העוקב לחודש הרמאדן התשיעי בלוח.
החג נקרא,גם,החג הקטן משום שהוא קצר ביום מהחג העקרי של דת האיסלם עיד אל-אדחא קרי חג הקורבן. שלושת ימי החג הקטן מוכרזים לאחר שנצפה מולד הירח המבשר את יומו הראשון של חודש שוואל ובשל הפרשים בין מולד הירח במקומות שונים בעולם יתכן והחג ידחה ביממה אחת.
במהלך עיד אל-פיטר מצווה כל מוסלמי שיש לו ולו קצת לתת צדקה לעניים ולנזקקים ו/או וגם לזקנים. מטרת הצדקה היא לטהר את המאמין אם במהלך צום הראמדן מעד בלשנו והשמיע דבר ניבול פה או דברי שטות וכן לסייע לאלה שידם אינה משגת לחגוג את החג.הצדקה יכולה להיות בכסף או,ובעיקר,במזונות ובגדים. בנוסף,השתרש מנהג לתת מתנות לנשים ולילדים.
בבוקרו של כל אחד מימי החג מצווה מהאמין לקום מוקדם וללבוש את מיטב מחלצותיו ורצוי שיהיו חדשים,אך אין חובה. לאחר מכן מתנהלת תפילה המונית רבת משתתפים ובה נאמרות תפילות המיוחדות לחג,ולאחריהן מתפזר ההמון ומתחיל בחגיגות החג,שרובן נראות כסעודות מרובות משתתפים ומיטב המזונות והבשרים של המטבח המוסלמי בכלל וערבי בפרט.
על פי המסורת האיסלמית בעיד אל-פיטר,הסתיימה כתיבת הקוראן. החג הוא חג של סליחה וישוב מחלוקות ומקובל להשתמש בהזדמנות הזו לסילוק מחלוקות וסיום סכסוכים.
בחניון נווה זוהר,שבפאתי מתחם בתי המלון,מתחיל הערב לערוב. במקום מתקבצים כמה עשרות בדואים,רכובים על טנדרים מפוארים ומכוניות פאר אחרות,ניכר שמצבם הכלכלי טוב. בשטח בפתוח נפרשות מחצלות צבעוניות שמקושות בכריות. הגברים ממכוניות הפאר מתכנסים במרכז המחצלת ופוצחים בתפילת הערב של יומו האחרון של עיד אל-פיטר. בסיום התפילה מתפנים,הגברים והילדים,להכנת הסעודה.
אחד מהם ניגש אלי ובנימוס שואל אם יוכל לשם לידי את אחד המקררים שהביאוהו מלא בשר עד לגדותיו. חיש קל פוצח בינינו שיח קליל במהלכו מחייך ברוגע בן שיחי מצביע על קהל הגברים שבמקום ושואל אותי: באמת אתה חושב שאם היינו רוצים לעשות בעיות היה לך צאנס כלשהו מולנו? ועונה אנחנו פה לחגוג את היום האחרון של החג שלנו ומיד מוסיף הזמנה לארוחת החג,לא לפני שמציג אותי בפני שאר הגברים במתחם. סירבתי בנימוס לא לפני שעל כוס קפה החלפנו חוויות מטיולים באזור,כולל טיול שכשסופר לי עליו נאורו עיני,וכבו מיד אחרי שהוברר שהגישה לאתר היא רק בעזרת רכבי שטח קשוחים שבקשוחים. לאחר החלפת ברכות חג שמח,עיד אל-פיטר ושבועות הממשמש ובא,נפרדנו.
כמה שעות אחר כך עזבו הבדואים את המקום כשהם משאירים אותו נקי הרבה יותר ממה שקיבלו אותו ומבלי שנכחותם גרמה להפרעה כלשהי,מהאוהל שלי,שפיתחו מזרחה לפני ים המלח,נהנתי לשמוע את זימרות השמחה שלהם ואני חייב לציין את הניקיון המושלם שהשאירו אחריהם – אכן: חג שמח,שמילא את ליבי בתקווה שכן: דו קיום בהחלט אפשרי,רק צריך קצת להתאמץ ובעיקר להכיר במסורתו של האחר בכבודו ובתרבות שהוא מביא איתו ולשמור על ערוץ תקשורת בילטראלי לא מתנשא ולמצוא נושאי עניין משותפים – זה:לא ממש קשה. הבטחתי לבני שיחי שלא לציין את מקום מגוריהם ושמותיהם,אך אם מי מכם קורא פה: תודה לכם על הערב הנפלא והמרתק!
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום השלישי.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,יום רביעי.
האדם עוזב את אפריקה ומתחיל להתפשט צפונה לפני כמליון וחצי שנה. לא נעסוק,פה,בגורמים ליציאה מאפריקה ונדידה צפונה ברם:עם תחילת התהליך הזה האדם מתחיל להיקבץ ליחידות בעלות מכנה משותף ועובר מהסתמכות על מזון שנלקט מסביבת החיים למזון שחלקו נלקט וחלקו ניצוד.
כדי לצוד מזון צריך האדם כלים. וכדי ליצר כלים צריך חומר גלם שיהיה זמין ויהיה הידע לעבד אותו על מנת להפיק ממנו כלים,ובאמצעותם ללקט מזון בכלל ולצוד בפרט.
חומר הגלם ליצור כלים צריך להיות זמין בסביבת המחייה של שבטי האדם וצריך ליצבור ידע על מנת ליצר כלים שיתנו מענה לאתגרים שמציע הצייד והלקט.
בהמשך תולדות האדם עובר האדם מנוודות קבועה להתישבות בישובי קבע,מה שמצריך שיכלול בתחום יצירת כלים,ומה שגם גורם לביות של בעלי חיים ומיני צמחים למאכל. הביות,המעבר לישובי קבע,כל אלה:מאיצים את החיפוש אחר חומר גלם ליצור כלים,משכללים את קניית ובניית המידע והידע וככל שנתקדם בציר הזמן,נראה שגם חומר הגלם ליצור כלים משתנה בהתאם להתפתחות האנושית והצרכים שלה.
התבססות על חומר הגלם ליצור כלים כאמצעי לתארוך תקופות בתולדות האנושות מפסיק לאחר שהציויליזציה האנושית מתארגנת על פי תרבויות שמפיצות את עצמן בכוח הזרוע או אם תרצו עם תחילתן של האימפריות האנושיות ששלטו על מירב השטח שמאוכלס על ידי בני אנוש ובכוח הזרוע השליטו את תרבותם.
בין היציאה האפריקה,לפני כמליון וחצי שנה,לתקופה שבה מתארגן האדם בציויליזציות בעלות מכנה משותף תרבותי האבן היא חומר הגלם ליצור כלים. באלף החמישי לפנה"ס מגלה האדם שתי מתכות שאם מערבבים אותן ביחד ניתן ליצר כלים שיהיו יעילים יותר וקלים יותר לשימוש מהאבן – מתגלה הברונזה,שהיא תרכובת של נחושת וארסן. מאחר וארסן חומר נדיר,יחסית,על פני הארץ,חולפות עוד כחמש מאות שנה עד שמתגלה התרכובת של נחושת ובדיל שבמהרה הופכת למתכת העקרית ליצור כלים בכלל וכלי נשק בפרט לתקופה שבין 3800 לפנה"ס ועד ל 1050 לפנה"ס – ונקראת:תקופת הברונזה.
הציויליזציה שתמצא נחושת באדמתה ותוכל למצות אותה וליצר לעצמה כמו גם ליצוא – תהפוך לשליטה של האזור שבו היא נמצאת ו/או וגם אזורים שבהם תוכל להשפיע פוליטית ולפעמים פוליטית ומדינית כאחד.
בארץ ישראל הצויליזציה הזו היא:מצרים.
יחד עם הפיכת הברונזה למתכת העקרית מתחילה פעילות אנושית חדשה:התארגנות של האדם במסגרת ערי מדינה,מבוצרות עם שליט יחיד ואשר מקיימות יחסי גומלין,כלכליים מדיניים ופוליטים עם ערי המדינה במרחב וגם עם הציויליזציה השלטת באזור,שבתקופה הנדונה,באזור ארץ ישראל,היא:מצרים.
פארק תמנע.
בבוקרו של היום הרביעי למסע סובב ישראל אני מגיע לפרק תמנע. ביקור שתוכנן עוד בטרם יצאתי לסובב ישראל ולנסיבות שגרמו ליציאה אליו.
לתמנע חשיבות מכרעת בכל מה שקשור לשליטה של הצויליזציה המצרית במרחב שכולל את מדינת ישראל,וזאת לאור העובדה שהמצרים מצאו את מרבצי הנחושת שבתמנע,פתחו יכולות לכרות ולמצות את המתכת מהמסלע במקום ובכך,יצרו לעצמם יתרון כלכלי בזה ששלטו באחד ממקורות הנחושת של התקופה.
המצרים,היו לראשונים שכרו והפיקו נחושת בתמנע אך לא האחרונים. בקעת תמנע,שהיום היא פרק תמנע,ממשיכה לשמש מקור לכריית נחושת עבור עמים אחרים גם אחרי שהמצרים עזבו את האזור,את המכרות ובהמשך פנו למתכת אחרת,שגם על שמה ישנה תקופה הסטורית:הברזל.
את מקומם של המצרים תופסים האדומים שבמונחים של כמות כרו יותר טונאג’ של נחושת מהמכרות בתמנע מהמצרים בזמנם,אך שני דברים גרמו לדחיקת חשיבות תמנע עבור האדומים,הראשון:החותם המאוד גדול ומרשים שהשאירו אחריהם המצרים באזור תמנע,והשני:כשהאדומים מגיעים לתמנע זה קורה בשלהי תקופת הברונזה ובתחילת תקופת הברזל – שתופס את מקומה של הברונזה כמתכת העקרית ומשכך:חשיבות כריית הנחושת בתמנע יורדת ובסופו של דבר,בתחילת תקופת הברזל,גורמת לאדומים להוריד את כמויות הנחושת שכרו בתמנע ובסופו של יום בזניחת המכרות.
סופה של תקופת הברונזה לא רק מגיע מהגעת הברזל לאזור ושימוש בו כמתכת עקרית,אלה גם: בתרבות המצרית נחלשת וכוחות זרים,כמו ההיקסוס וגויי הים,נכנסות אליה ולתקופת מה אפילו כובשות ושולטות במצרים. יחד עם הירידה הזו בכוחה של מצרים,האזור מתמלא בתנועה של עמים,והישראלים ביניהם כמו גם האדומים שהוזכרו קודם,וירידה במסחר הימי,מסחר שסיפק את הבדיל שבלעדיו לא ניתן היה ליצר כלי ברונזה. כל אלה,ועוד סיבות נוספות שלא כאן המקום להרחיב עליהן,גורמים לנסיגה של המצרים מתמנע בכלל וממרחב ארץ ישראל בפרט ולתוך הואקום הזה נכנסים עמים אחרים ומתחילה:תקופה חדשה,תקופת הברזל.
את היום הראשון לסיור בפרק תמנע הקדשתי,בעיקר אך לא רק,לבקר באתר בעקבות כריית הנחושת בכלל וזו שנעשתה על ידי המצרים בפרט.
יום הסיור,הראשון,בתמנע היה יום חם מאוד ומזג האוויר אילץ אותי לתכנן ולבצע את הסיור במקום בהתאם לתנאי מזג האוויר ומסיבה זו הוקש היום הזה לסיור בין אתרי הכרייה והמקדשים המצריים בתמנע,כמו גם ביקור הכמה מתופעות הטבע המיוחדות לאזור בכלל ולתמנע בפרט.
בסופו של יום סרתי לחי-בר יוטבתה שם עשיתי את הלילה.
גלריית התמונת – פרויקט גייל רובין,היום הרביעי.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום החמישי.
בקעת תמנע – סיור בנוף הגיאולוגי.
לפני כ 15 מליון שנה תנועת הלוחות באזורינו מיצרת את השבר הסורי אפריקני. השבר חותר באמצעו של השילד הנובי ערבי. השילד הוא אזור קרקע יציב ומאופיין בעובי של 40-50 ק"מ של סלע שמקורו בקרום כדור הארץ. מסיב אילת ובקעת תמנע הם חלק מהשילד הנובי ערבי,ברם:לאחר נסיגת ים תטיס שני נחלים חותרים את בקעת תמנע ומיצרים בקעה,שמוקפת רכסי הרים שכל עבריה,תחתיתה כוללת חול שהוסע על ידי סחף הנחלים ויחד איתו בסיס של מסלע שמקורו בקרום כדור הארץ. ערוב התסריטים הגאולוגים בבקעת תמנע כולל סחיפה הידרולוגית שמתרחשת מיד אחרי פעילות טקטונית מקומית גורמים לחשיפה של מרבצי הנחושת כמו גם מתכות אחרות שחלקן מוצו,בעבר,מהקרקע וחלקן לא.
התצורה הגאולוגית של בקעת תמנע היא תצורה צעירה שהתגבשה לפני כחמישה מליון שנה בלבד. כאמור: סחיפה הידרולוגית שנעה על גבי פעילות טקטונית של התרוממות קרום כדור הארץ במקום,גרמו ליצירת ביקעת תמנע כאזור תת גאולוגי בתוך מסיב הרי אילת ובתורו מהווה חלק מהשילד הנובי ערבי.
את היום החמישי למסע סובב ישראל הקדשתי לסיור,רגלי בלבד,בתוך המגוון הגאולוגי של בקעת תמנע,שכולל אזורים שנחתרו על ידי מים ולצידם אזורים שהורבדו לאחר הפעילות הטקטונית שאירעה באזור,כאמור "רק" לפני כחמישה מליון שנה. הנוף הגאולוגי בבקעת תמנע הוא נוף יחודי לבקעה עצמה. נכון: גם המסיב אילת נמצא נחלים שחרצו במסיב וגם הסיעו סחף וחרצו במסלע ויחד יצרו מגוון גאולוגי שמקורו בסלע היסוד של המסיב יחד עם פעילות הידרולוגית ברם:בבקעת תמנע ארוע האירוזיה ההידרולוגית ואירוע בפעילות הטקטונית קורים בו בעת ועם סיומם נוצר בקע התחום בהרים מכל קצותיו ובו תופעות גאולוגיות יחודיות שלא נמצאות מחוצה לו,וכן:גם הנחושת היא חלק מהתהליך היחודי והמיוחד הזה וככל הידוע אין לה אח ורע לא במסיב אילת ולא בכל תחום השילד הנובי ערבי,המסתרע בסביבות ים סוף ומפרץ אילת וגודלו כ 3000 קמ"ר.
מאחר ובמצאת חג השבועות לא בוטלו מגבלות פיקוד העורף לגבי מקום עבודתי,נשארתי לילה נוסף בחי בר יוטבתה. בבוקרו של יום המחרת,היום השישי לסובב ישראל,ארזתי את חפצי וחזרתי הביתה. תם,ולא נשלם,סובב ישראל ולמסגרת פרויקט גייל רובין…עוד יהיה:המשך.
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום החמישי.
מנחם.