בעשירי למאי נותן חמאס עזה את יריית הפתיחה לסדרה של ימי לחימה המכונה,בפי צה"ל,שומר החומות. יריית הפתיחה משולחת לכיוון ירושלים ובמהרה מסתבר שכל הטווח שבין עוטף עזה בדרום לנתניה בצפון מטווח תדיר על ידי טילים מעזה. בו בעת פורצת מלחמת אחים בין ישראלים בני דת משה,לישראלים בני דת האסלם בערים מעורבות ברחבי ישראל,ובעיקר בתחום שמונים הקלומטרים שחמס ממטיר עליו מהטילים שלו.
בשבוע שאחרי פרוץ ארועי האיבה,מחוץ לישראל ובתוכה,אמור לחול חג השבועות,שבו תיכננתי מסע מצולם באזור יוטבתה ובקעת תמנע,מסע במסגרת פרויקט גייל רובין – שתוכנן לפרטיו והמתין שתגיע העת.
בבוקרו של היום השני לשומר החומות מצאתי את מקום העבודה שלי נסגר בצו פיקוד העורף,בשל העדר מקום בטוח להסתתר בו מהטילים העזתים.
לא פעם חשבתי לעצמי כמה יהיה מאתגר,מעניין ומרתק לצאת למסע סובב ישראל,קרי: מסע מעיר הולדתי,כפר-סבא,לנקודה הצפונית ביותר בישראל,הר החרמון,וממנה לנקודה הדרומית ביותר,העיר אילת,וחזרה הביתה – הכל תוך ביקור באי אילו מאתרים שמזדמנים בדרך,ומשעלה הרעיון של פרויקט גייל רובין – אז גם לצלם את נופיה המקסימים ורבי הגוונים של הארץ הזו. זרעי הפורענות של סובב ישראל נטעו כשמידי פעם,מעלי ובסביבתי מתפוצצים טילים מעזה ומלחמת אחים מדאיגה מתחוללת בערים המעורבות שבטווח הטילים.
לקח לי עוד יומיים "להתבשל" על הרעיון שבו אנצל את ימי המלחמה ואצא לסובב ישראל ובו דגימה של נופיה המרהיבים של הארץ,וכפי שעוד יסתבר גם אנשיה הנפלאים שהפיכו בי רוח של תקווה שהדו קיום פה חי בועט ופורח – אם רק רוצים בזה.
בבוקרו של יום חמישי השלושה עשר במאי יצאתי למסע סובב ישראל,מסע שהחל בחופי הכנרת,קצרין,המפגש שבין הגולן לעמק החולה,צפון רמת הגולן,ים המלח והסתיים בבקעת תמנע.
סובב ישראל,במסגרת פרויקט גייל רובין,נמשך שישה ימים כשהיום האחרון שימש בנסיעה חזרה מהדרום חזרה הביתה. במהלך המסע גמעה הכסופה 1210 קילומטרים,רגלי גמעו כ- 40 קילומטרים והמצלמות שלי צילמו כ – 36 גיגה של תמונות,שחלקן לא תראנה אור וחלקן – עוד תוצגנה פה בהמשך.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום הראשון.
בבוקרו של היום הראשון אני מקבל את המפתחות של המקום שבו אשהה בקצרין,כבסיס לביצוע חלקו הצפוני של סובב ישראל. בשל ארועי הלחימה השיקול של יציאה לפני הפקקים,לא קיים ואת שעות הבוקר המוקדמות אני מנצל להתארגנות ובניית שלד של מקומות שבהם ארצה לבקר בצפונה של המדינה,תוך ידיעה שמסע מתחיל היום ויסתיים,לכל המוקדם,בצאת חג השבועות ארבע ימים מהיום.
אט אט מתמלא תא המטען של הכסופה בכל הציוד שנדרש,החל מביגוד,דרך מים,כלי מיטה ואוהל וכלה בשני תיקי צילום ובהם כל מה שחשבתי שיהיה לעזר על מנת להנציח את נופיה של הארץ,באשר הם.
דו קיום ישראלי ערבי – חוף קיבוץ גינוסר.
בחוף גינוסר נמצא מוזיאון על שם יגאל אלון. במוזיאון מוצגת ספינה המתוארכת לתחילת הספירה ומטעמים של יצירת סקרנות בקרב תיירים מכונה כספינה מימיו של ישו. המוזיאון עצמו מוקדש לפעילות של יגאל אלון,וממשיכיו,בתחום של דו קיום בין ישראלים לערבים. חצר המיזיאון זרועה בפסלים שנבנו במסגרת פעילות אומנותית שבה השתתפו יהודים וערבים מהאזור,ובכלל.
כשכמאה קלומטרים דרומה ממני מתנגשים ישראלים בני דת משה בישראלים בני דת האיסלם ומאתגרים את דו הקיום העדין בערים המעורבות,חצר המוזיאון שלחופה של גינוסר מפיח בי רוח של אופטמיות על כך שאפשר גם אחרת ושהאחרת יכולה לבוא בצורה הכי לא אלימה בעולם: בצורה של אומנות. מאחר וצילומי פסלים ומיצגים הם לא חלק מפרויקט גייל רובין,שילבתי בתצלומים מחצר המוזאון ומצייגי האומנות המשותפת לשני הניצים גם מיופיה של הכינרת כפי שהציג חוף גינוסר. והמשכתי לעשות דרכי באכה קצרין.
עין דיבשה.
CP068588721UA
כמה קילומטרים בכביש 918 עם החרטום לכיוון קיבוץ גונן,נמצא את עין דיבשה. מדובר בנחל איתן שפורץ להדום הרי הגולן וזורם לעמק החולה שלמרגלותיו. הנחל איתן כל השנה ומסלול הטיול בו כולל כמה פינות ישיבה מוצצלות שנבנו ב 2014 לזיכרו של רס"ן צפריר בר-און ז"ל שנפל במבצע צוק איתן.
במעלה עין דיבשה נגיע לתחנת קמח מוקפת בוסתן פורח. התחנה הוקמה על ידי ערביי האזור ושימשה,חליפות בתחילת המאה ה – 20 עד שהושבתה כליל עם קום המדינה. במהלך השנים חברים מקיבוץ גונן ניסו,כמה פעמים,לשחזר את תחנת הקמח ואף להפעילה,לא באמת לצורך טחינת קמח אלא יותר כמיצג תיירותי. משלא עלה בידם לגרום לתחנת הקמח,המחודשת,למשוך תיירים היא נזנחה ומזה כמה עשורים עומדת בשיממונה,מוקפת,כאמור,בוסתן פורח וכך וכל,מהווה את גולת הכותרת של המסלול בנחל דיבשה.
בתחנת הקמח מסתיים המסלול,הרטוב משהו,של נחל דיבשה ובדרך כלל חוזרים לחניון הרכב בנחל כלעומת שבאנו. מאחר וזמני היה בידי,מתחנת הקמח הלכתי לאורך שביל בקר שמחזיר לכביש 918 כמה מאות מטרים צפונה ממגרש החניה,מסלול לא מומלץ כי הוא סגור בגדר בקר שצריך לפרום לעבור בעדה ולהחזירה למצבה המקורי כל זאת כדי שלא להזיק לעדר הבקר שרועה במקום. משזה נעשה חזרתי לכסופה ואיתה לקצרין ו…ירד ערבו של היום הראשון לסובב ישראל.
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום הראשון.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום השני.
נחל עורבים.
ב 1947 קונסורציום של חברות נפט אמרקאיות מחליט להקים צינור נפט משדה הנפט שנמצא בסמוך לעיירה קייסומה,שנמצאת מדרום לאזור המפורז שבין ערב הסעודית לעירק,במערבה של ערב הסעודית.משם,מערבה דרך:ירדן,רמת הגולן,אז בשליטה סורית,וממנה לנמל הנפט שבנמל חיפה שנמצא,אז,תחת שליטת המנדט הבריטי. מלאכת ההקמה של הצינור מוטלת על חברה אמרקאית בשם בכטל,שעוד במהלך ההקמה המנדט הבריטי בארץ ישראל מסתיים ומדינת ישראל מוקמת. התוכנית המקורית משתנה ובמקום להלך מרמת הגולן לחיפה מהלך צינור הנפט מרמת הגולן לשפך האוולי שמדרום לצידון,שם מוקם נמל נפט במיוחד לנפט שהוזרם בצינור וממנו יוצא בעיקר לארה"ב.
אורכו של הצינור,מערב הסעודית לאוולי,הוא 1214 קילומטרים וקוטרו 30 אינץ. הצינור מופעל ב 1950 ומעביר כחצי מליון חביות נפט ביום.
כ 48 קלומטרים מצינור הנפט הזה עוברים ברמת הגולן. ב 1967 כשישראל כובשת את הרמה מתיר השלטון הישראלי את המשך הזרמת הנפט בצינור מערב הסעודית לנמל האוולי במדרום לצידון.
הצינור הטראנס ערבי עובר ברמת הגולן בין תל פארס ועד לגבול לבנון שבצפון רמת הגולן,ממנו ממשיך צפונה ומערבה לנמל האוולי.לאורך הצינור נבנית דרך שמאפשרת גישה לצינור לצורך תחזוקה. גם בחלקו של הצינור שברמת הגולן ישנה דרך פטרולים שנועדה לתחזוקת הצינור. הדרך נמצאת בבעלות פרטית של שאריות הקונסרציום של החברות האמרקאיות שהקימו את הצינור. ב 2015 רשות הטבע והגנים,באישור הבעלים,משפצת את ציר הנפט ונסלל בו כביש ברם עד אז ומאז הכביש,הפרטי כאמור,איננו מתוחזק ומשמש בעיקר את צה"ל.
עד 1976 מוזרם נפט בצינור הטרנס ערבי כולל בקטע שלו שברמת הגולן,עכשיו – בשליטה ישראלית. עד 1969 פעמיים מופסקת זרימת הנפט בצינור,לראשונה במאי 1969 אז מחבלים שחדרו מסוריה מפוצצים חלק מהצינור. הממשל הישראלי מתקן את הפיצוץ לאחר שכ 8000 טון נפט גולמי נשפכים ומגיעים עד לכינרת. בפעם השנייה בספטמבר 1969 פוגע טרקטור ישראלי בצינור והזרימה בו מפסיקה עד לתיקון הנקב. מעבר לשני ארועים אלה נפט זורם בצינור עד ל 1976,או אז מפסיקה הממלכה האשמית,ירדן,את פעילות הצינור שעובר בשיטחה,בשל מחלוקת על הרווחים מהנפט המוזרם בו ובשל תקלות רבות שפוקדות את הצינור שבשטחה. לאחר הפסקה וסילוק המחלוקות שב הנפט לזרום בצינור,כשב 1983 מלאימה הממשלה הלבנונית את החלק של הצינור שעובר בשיטחה וגם את נמל הנפט באוולי. ב 1990 מפסיקה ערב הסעודית את זרימת הנפט במקטע הירדני שלו כמחאה על תמיכתה של ירדן בסדאם חוסיין שליט עירק ומאז לא מוזרם עוד נפט בצינור. עקב הפסקת הזרמת הנפט בצינור נמל הנפט שבאוולי,שעכשיו הוא בבעלות ממשלת לבנון,הופך לנמל ליבוא נפט ללבנון.
משהוברר שצינור הנפט לא ימשיך להזרים נפט עוד,נוקה חלקו של הצינור שעובר ברמת הגולן והוא משמש להעברת עודפי מים בין מאגרי המים של ישראל הפזורים ברמת הגולן. דרך השירות,שלאורך ציר הנפט שבגולן,שופצה,כאמור,והציר פתוח לתנועה של כלי רכב אזרחיים אך מצבו די רעוע.
בערך באמצעו של ציר הנפט חוצה אותו נחל עורבים. נחל עורבים מנקז מימיו מאזור מזרחית לציר הנפט אזור שברובו בשטחי אש של צה"ל והטיול בו אסור. מערבה מציר הנפט הוסדר מסלול,אדום,לאורך נחל עורבים ובו כמה מהמפלים של הנחל שבימות החורף מלאים במים. המסלול הוא מציר הנפט ועד למקום שבו נשפך הנחל לעמק החולה,אני עשיתי את מחצית הדרך בתוך הנחל ובשני במפלים,היבשים שלו,וחזרתי במסלול היקפי שנפגש עם ציר הנפט כ 300 מטרים דרומית למקום תחילת המסלול,ציר שנסלל על ידי הבוקרים של ישובי הרמה.
עמק הבכא.
בצפון רמת הגולן,בין הר החרמונית לעיירה קונייטרה,משתרע עמק שרובו בשטח רמת הגולן הישראלית וחלקו הקטן יותר נמצא בתחומי סוריה. בעבר צמחו בעמק עצי צפצפה שבהוויה היהודית נמשלו לסבל אנושי.
בתנ"ך המילה בכא מופיעה לראשונה בספר שמואל ב’ ולפי ההקשר מדובר בסוג של עץ שלא ברור היום לאיזה עץ בדיוק התכוונו אך חוקר הצמחים יהודה פליקס מזהה את הבכא עם אלת המסטיק.
בפעם השנייה שבה מוזכר עמק הבכא הוא מוזכר בספר תהילים והפעם בקונטקסט של עצבות שהופכת לשמחה לאחר שבני ישראל עוברים בעמק העצוב,עם פירוש שהעמק שבו דובר ונמצא באזור הרי ירושלים,גדלו עצי תות שחור שהפרי שלהם נראה כדמע. ההקשר של עמק הבכא בתהילים הוא הקשר מטאפורי ואיננו מכוון לעמק כלשהו.
בהוויה היהודית "עמק הבכא" מתעצב כמונח המתאר עצב וסבל של העם היהודי בכלל ולאחר חורבן הית שני בפרט ללא התיחסות למקום גאוגרפי כלשהו.
במאה ה- 16 ר’ יוסף הכהן הרופא,היסטוריון,כותב ספר העוסק בהיסטוריה של עם ישראל מחורבן בית שני ועד לימיו של המחבר. לספר קורא המחבר:”עמק הבכא" ובהקשר של תיאור סיבלותיו של העם היהודי מחורבן הבית ועד לימיו. סיפרו של יוסף הכהן הרופא מופיעה בג’נבה שבאיטליה בשנה שבה נפטר הסופר,ובקרב יהדות איטליה נהוג לקרוא בספר הזה במהלך צום תשעה באב.
גם הסופר האידי מנדלי מוכר ספרים פרסם ספר בשם "עמק הבכא" שגם הוא עוסק ביסוריו וכאבו של העם היהודי.
במלחמת יום הכיפורים דוויזיה משוריינת סורית מנסה לפרוץ לצפון רמת הגולן דרך העמק שבין החרמונית לקונייטרה. כוח משוריין של חטיבה 7,חטיבה 188 ובסיוע של גדוד 405 ובפיקודו של אל"מ (דאז) אביגדור קהלני ניהל קרב בלימה שנמשך ארבע ימים ובסופו הכוח הסורי הפורץ נבלם.
בנובמבר 1973 מפרסם כתב עיתון במחנה רנן שור סידרה של כתבות על קרב הבלימה של הכוחות הסורים על ידי כוח השריון וגדוד הסיור בפיקודו של קהלני. שור מכנה את העמק "עמק הבכא" שם שהשתרש מאז והפך לשמו הרשמי של העמק ושל אנדרטת הזיכרון שהוקמה באתר.עד לכתבותיו של רנן שור העמק שבין החרמונית לקונייטרה קיבל כנויים שונים במפות הקוד של צה"ל ורק בעקבות הכתבות של רנן הוצמד לו השם עמק הבכא,מאז ועד היום.
ברכת רם.
המסע בעמק הבכא מתארך הרבה מעבר לתוכנית המקורית. יום שישי היום ומלאי המזון שלרשותי זקוק לרענון,על כן: אני מחליט לבקר ביקור קצר בנקודה הכי צפונית מזרחית של מדינת ישראל שאותה אפקוד במסע הזה:ברכת רם.
ברכת רם היא מקווה מים מתוקים טבעי ונמצאת בצפון מזרח רמת הגולן למרגלות הר החרמון. בתקופה שבה ים תאטיס כיסה את ארץ ישראל,גם אזור ברכת רם היה מתחת לפני הים. משנסוג ים תאטיס כוסה אזור הימה בסדימנטים ימיים מסוגים שונים. לאחר נסיגת ים תאטיס הפעילות שנובאת מהתנגשות הלוח האפריקאי בלוח הערבי האירו אסייתי,מה שידוע בשם העממי השבר הסורי אפריקאי,חורצת במרחב של ארץ ישראל,מאזור הנגב דרך הרי יהודה ועד לקמט החרמון וברכת רם שלידו,קימוט טקטוני שמכונה הקשת הסורית. חלק מהקימוט של הקשת הסורית שקורה בסביבת ברכת רם גורם להתפרצות געשית,שככל הידוע נמשכת מספר ימים,ובמהלכה נחשף מקור מים שבשוך ההתפרצות ממלא את הימה במים,מאז ועד להיום.
עם ברכת רם נקשרו מיתוסים שונים ומשונים,אגדות עמים ואפילו סברה שהימה היא המקור של הירדן שבתורו המקור של הכינרת וים המלח. למיתוסים אלה אין שחר ואין קשר בין המעינות המזינים את ברכת רם לירדן ולשאר מקווי המים שבעמק הירדן.ולצורך האנקדוטה: לו באמת מי הימה היו מזינים את הירדן ובתורה את הכינרת מימיה היו מתרוקנים תוך 19 יום בלבד.
הימה מוקפת תצורת טוף שהיא שאריות של אותה התפרצות געשית,שאירעה,כאמור,לאחר נסיגת ים תאטיס ומשכך מדובר בתופעה גיאולוגית צעירה כבת 165 אלף שנה לכל היותר. קרקעית הימה מכוסה סדימנט של משקע האופיני למקווי מים מתוקים וגובהו כ 90 סנטימטרים ומתחתיו בזלת מתצורת הגולן קרי בזלת מהתפרצות מהתקופה שבה התפרץ הר הגעש שיצר את הימה. מדרום לימה פורץ שבר טקטוני שנמשך משם דרומה ולאורכו התילים המפורסמים של רמת הגולן.המעינות שבתחתית הימה שופעים כל השנה הימה מלאה במים כל עונות השנה.
בשנים 1980 1981 נמצא במערבה של הימה אתר קבורה ובאותו אזור נמצאו כלים המעידים על קיומה של התרבות האשלית-יברודית תרבות של צידים לקטים שחיה באזור לפני 400 אלף שנה ועד 220 אלף שנה לפני זמננו. תרבות זו כללה את ההומו-ארקטוס אדם קדמון שחי בשבטים,כבר ידע והשתמש באש וחי חיי שבט וביסס את מזונו על ציד ולקט. לפי הממצאים ניצודו באזור ברכת רם,על ידי ההומו-ארקטוס בן התרבות האשלית-יברודית,פילים וקרנפים שבנתיים נכחדו כליל מהאזור.
בשכבות התחתונות של האתר האשלי-יברודית שבברכת רם נמצאה צלמית ונוס. העובדות המדעיות אודות הצלמית שנויות במחלוקת אבל בקונטקסט שבו היא נמצאה,קרי בשכבות המתוארכות ל 400 אלף שנה לפני זמננו,זו צלמית ונוס (צלמית המסמלת פריון) העתיקה ביותר הידועה למדע עד כה ושהיא מעשה ידי אדם שהוא מאבותינו הקדמונים.
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום השני.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום השלישי.
בערבה של שבת,בטרם יעלה בוקרו של היום השלישי לסובב ישראל,אני חוכך בדעתי:האם להישאר יום נוסף ברמת הגולן ולבקר באחדים ממקווי המים שבדרום הרמה,לאחר מכן לשוב לבסיס האם שבקצרין ובלילה שבין שבת לראשון,לצאת ל 405 קילומטרים לאורכו של כביש 90 בין קצרין לפרק תמנע ובו לקיים את התוכנית המקורית לפרויקט גייל רובין – תוכנית שנרקמה כבר מזמן ותוכננה בין כה וכה.
בעודי מהרהר בתוכנית הזו מבשרים בקול ישראל על כך ששעה קלה קודם לכן שני טילים נורו מסוריה לעבר דרום רמת הגולן ונפלו בשטחים פתוחים מבלי שיורטו וכשיראל מבליגה על כך.
לא הטילים מסוריה משנים את התוכנית שלי אלא המחשבה של לעשות 405 קילומטרים בכביש 90 החשוך וריק מאדם הוא מעשה חסר אחריות מה גם שלא אסלח לעצמי אם העבור באזור ים המלח,הכה אהוב עלי,מבלי לעצור בו… והרי זמני בידי ובכל מקרה הימים הבאים הם ימים חופשיים עבורי עם ובלי מבצע שומר החומות.
נופל הפור. אור לשבת בבוקר,יומו השלישי של מסע סובב ישראל,אני שם פעמי לעין בוקק שבשפך זוהר ים המלח. התוכנית: לגמוע את כביש 90 מקצרין לעין בוקק תוך הפסקה איפה שהוא ב"אמצע הדרך" להתרעננות ושיפור העירנות הנדרשת לנהיגה בכביש המסוכן הזה,ולבסוף לעשות את עין בוקק במסלול הרטוב,הלוך ושוב. לנטוע אוהל בחניון שבפתח מתחם בתי המלון ולבלות בו את הלילה שבסופו,אדרים בכביש 90 לבקעת תמנע לתוכנית ה"מקורית".
עין בוקק.
האקוויפר ממנו נובעים עינות עין בוקק,מדובר בשני מעינות שמתנכזים לואדי הידוע בשם עין בוקק או יותר נכון:ואדי בוקק,זוהם על ידי כימיקלים לישראל באסון פריצת בריכת החומצה במפעל רותם אמפרט במישור רותם. כתוצאה מכך מי המעינות נשאבים ומסולקים למדבר להטמנה ואילו המים שזורמים בואדי בוקק,מקורם בבאר מים מתוקים שבאזור. אי לכך המים בנחל נקיים ומוזרמת כמות המספיקה לקיים את החי הצומח והדומם בואדי.
עיד אל-פיטר.
עיד אל-פיטר בעברית:חג שבירת הצום ונקרא גם "החג הקטן".הוא נחוג במשך שלושת ימיו הראשונים של חודש שוואל החודש העשירי בלוח השנה של האיסלם והחודש העוקב לחודש הרמאדן התשיעי בלוח.
החג נקרא,גם,החג הקטן משום שהוא קצר ביום מהחג העקרי של דת האיסלם עיד אל-אדחא קרי חג הקורבן. שלושת ימי החג הקטן מוכרזים לאחר שנצפה מולד הירח המבשר את יומו הראשון של חודש שוואל ובשל הפרשים בין מולד הירח במקומות שונים בעולם יתכן והחג ידחה ביממה אחת.
במהלך עיד אל-פיטר מצווה כל מוסלמי שיש לו ולו קצת לתת צדקה לעניים ולנזקקים ו/או וגם לזקנים. מטרת הצדקה היא לטהר את המאמין אם במהלך צום הראמדן מעד בלשנו והשמיע דבר ניבול פה או דברי שטות וכן לסייע לאלה שידם אינה משגת לחגוג את החג.הצדקה יכולה להיות בכסף או,ובעיקר,במזונות ובגדים. בנוסף,השתרש מנהג לתת מתנות לנשים ולילדים.
בבוקרו של כל אחד מימי החג מצווה מהאמין לקום מוקדם וללבוש את מיטב מחלצותיו ורצוי שיהיו חדשים,אך אין חובה. לאחר מכן מתנהלת תפילה המונית רבת משתתפים ובה נאמרות תפילות המיוחדות לחג,ולאחריהן מתפזר ההמון ומתחיל בחגיגות החג,שרובן נראות כסעודות מרובות משתתפים ומיטב המזונות והבשרים של המטבח המוסלמי בכלל וערבי בפרט.
על פי המסורת האיסלמית בעיד אל-פיטר,הסתיימה כתיבת הקוראן. החג הוא חג של סליחה וישוב מחלוקות ומקובל להשתמש בהזדמנות הזו לסילוק מחלוקות וסיום סכסוכים.
בחניון נווה זוהר,שבפאתי מתחם בתי המלון,מתחיל הערב לערוב. במקום מתקבצים כמה עשרות בדואים,רכובים על טנדרים מפוארים ומכוניות פאר אחרות,ניכר שמצבם הכלכלי טוב. בשטח בפתוח נפרשות מחצלות צבעוניות שמקושות בכריות. הגברים ממכוניות הפאר מתכנסים במרכז המחצלת ופוצחים בתפילת הערב של יומו האחרון של עיד אל-פיטר. בסיום התפילה מתפנים,הגברים והילדים,להכנת הסעודה.
אחד מהם ניגש אלי ובנימוס שואל אם יוכל לשם לידי את אחד המקררים שהביאוהו מלא בשר עד לגדותיו. חיש קל פוצח בינינו שיח קליל במהלכו מחייך ברוגע בן שיחי מצביע על קהל הגברים שבמקום ושואל אותי: באמת אתה חושב שאם היינו רוצים לעשות בעיות היה לך צאנס כלשהו מולנו? ועונה אנחנו פה לחגוג את היום האחרון של החג שלנו ומיד מוסיף הזמנה לארוחת החג,לא לפני שמציג אותי בפני שאר הגברים במתחם. סירבתי בנימוס לא לפני שעל כוס קפה החלפנו חוויות מטיולים באזור,כולל טיול שכשסופר לי עליו נאורו עיני,וכבו מיד אחרי שהוברר שהגישה לאתר היא רק בעזרת רכבי שטח קשוחים שבקשוחים. לאחר החלפת ברכות חג שמח,עיד אל-פיטר ושבועות הממשמש ובא,נפרדנו.
כמה שעות אחר כך עזבו הבדואים את המקום כשהם משאירים אותו נקי הרבה יותר ממה שקיבלו אותו ומבלי שנכחותם גרמה להפרעה כלשהי,מהאוהל שלי,שפיתחו מזרחה לפני ים המלח,נהנתי לשמוע את זימרות השמחה שלהם ואני חייב לציין את הניקיון המושלם שהשאירו אחריהם – אכן: חג שמח,שמילא את ליבי בתקווה שכן: דו קיום בהחלט אפשרי,רק צריך קצת להתאמץ ובעיקר להכיר במסורתו של האחר בכבודו ובתרבות שהוא מביא איתו ולשמור על ערוץ תקשורת בילטראלי לא מתנשא ולמצוא נושאי עניין משותפים – זה:לא ממש קשה. הבטחתי לבני שיחי שלא לציין את מקום מגוריהם ושמותיהם,אך אם מי מכם קורא פה: תודה לכם על הערב הנפלא והמרתק!
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום השלישי.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,יום רביעי.
האדם עוזב את אפריקה ומתחיל להתפשט צפונה לפני כמליון וחצי שנה. לא נעסוק,פה,בגורמים ליציאה מאפריקה ונדידה צפונה ברם:עם תחילת התהליך הזה האדם מתחיל להיקבץ ליחידות בעלות מכנה משותף ועובר מהסתמכות על מזון שנלקט מסביבת החיים למזון שחלקו נלקט וחלקו ניצוד.
כדי לצוד מזון צריך האדם כלים. וכדי ליצר כלים צריך חומר גלם שיהיה זמין ויהיה הידע לעבד אותו על מנת להפיק ממנו כלים,ובאמצעותם ללקט מזון בכלל ולצוד בפרט.
חומר הגלם ליצור כלים צריך להיות זמין בסביבת המחייה של שבטי האדם וצריך ליצבור ידע על מנת ליצר כלים שיתנו מענה לאתגרים שמציע הצייד והלקט.
בהמשך תולדות האדם עובר האדם מנוודות קבועה להתישבות בישובי קבע,מה שמצריך שיכלול בתחום יצירת כלים,ומה שגם גורם לביות של בעלי חיים ומיני צמחים למאכל. הביות,המעבר לישובי קבע,כל אלה:מאיצים את החיפוש אחר חומר גלם ליצור כלים,משכללים את קניית ובניית המידע והידע וככל שנתקדם בציר הזמן,נראה שגם חומר הגלם ליצור כלים משתנה בהתאם להתפתחות האנושית והצרכים שלה.
התבססות על חומר הגלם ליצור כלים כאמצעי לתארוך תקופות בתולדות האנושות מפסיק לאחר שהציויליזציה האנושית מתארגנת על פי תרבויות שמפיצות את עצמן בכוח הזרוע או אם תרצו עם תחילתן של האימפריות האנושיות ששלטו על מירב השטח שמאוכלס על ידי בני אנוש ובכוח הזרוע השליטו את תרבותם.
בין היציאה האפריקה,לפני כמליון וחצי שנה,לתקופה שבה מתארגן האדם בציויליזציות בעלות מכנה משותף תרבותי האבן היא חומר הגלם ליצור כלים. באלף החמישי לפנה"ס מגלה האדם שתי מתכות שאם מערבבים אותן ביחד ניתן ליצר כלים שיהיו יעילים יותר וקלים יותר לשימוש מהאבן – מתגלה הברונזה,שהיא תרכובת של נחושת וארסן. מאחר וארסן חומר נדיר,יחסית,על פני הארץ,חולפות עוד כחמש מאות שנה עד שמתגלה התרכובת של נחושת ובדיל שבמהרה הופכת למתכת העקרית ליצור כלים בכלל וכלי נשק בפרט לתקופה שבין 3800 לפנה"ס ועד ל 1050 לפנה"ס – ונקראת:תקופת הברונזה.
הציויליזציה שתמצא נחושת באדמתה ותוכל למצות אותה וליצר לעצמה כמו גם ליצוא – תהפוך לשליטה של האזור שבו היא נמצאת ו/או וגם אזורים שבהם תוכל להשפיע פוליטית ולפעמים פוליטית ומדינית כאחד.
בארץ ישראל הצויליזציה הזו היא:מצרים.
יחד עם הפיכת הברונזה למתכת העקרית מתחילה פעילות אנושית חדשה:התארגנות של האדם במסגרת ערי מדינה,מבוצרות עם שליט יחיד ואשר מקיימות יחסי גומלין,כלכליים מדיניים ופוליטים עם ערי המדינה במרחב וגם עם הציויליזציה השלטת באזור,שבתקופה הנדונה,באזור ארץ ישראל,היא:מצרים.
פארק תמנע.
בבוקרו של היום הרביעי למסע סובב ישראל אני מגיע לפרק תמנע. ביקור שתוכנן עוד בטרם יצאתי לסובב ישראל ולנסיבות שגרמו ליציאה אליו.
לתמנע חשיבות מכרעת בכל מה שקשור לשליטה של הצויליזציה המצרית במרחב שכולל את מדינת ישראל,וזאת לאור העובדה שהמצרים מצאו את מרבצי הנחושת שבתמנע,פתחו יכולות לכרות ולמצות את המתכת מהמסלע במקום ובכך,יצרו לעצמם יתרון כלכלי בזה ששלטו באחד ממקורות הנחושת של התקופה.
המצרים,היו לראשונים שכרו והפיקו נחושת בתמנע אך לא האחרונים. בקעת תמנע,שהיום היא פרק תמנע,ממשיכה לשמש מקור לכריית נחושת עבור עמים אחרים גם אחרי שהמצרים עזבו את האזור,את המכרות ובהמשך פנו למתכת אחרת,שגם על שמה ישנה תקופה הסטורית:הברזל.
את מקומם של המצרים תופסים האדומים שבמונחים של כמות כרו יותר טונאג’ של נחושת מהמכרות בתמנע מהמצרים בזמנם,אך שני דברים גרמו לדחיקת חשיבות תמנע עבור האדומים,הראשון:החותם המאוד גדול ומרשים שהשאירו אחריהם המצרים באזור תמנע,והשני:כשהאדומים מגיעים לתמנע זה קורה בשלהי תקופת הברונזה ובתחילת תקופת הברזל – שתופס את מקומה של הברונזה כמתכת העקרית ומשכך:חשיבות כריית הנחושת בתמנע יורדת ובסופו של דבר,בתחילת תקופת הברזל,גורמת לאדומים להוריד את כמויות הנחושת שכרו בתמנע ובסופו של יום בזניחת המכרות.
סופה של תקופת הברונזה לא רק מגיע מהגעת הברזל לאזור ושימוש בו כמתכת עקרית,אלה גם: בתרבות המצרית נחלשת וכוחות זרים,כמו ההיקסוס וגויי הים,נכנסות אליה ולתקופת מה אפילו כובשות ושולטות במצרים. יחד עם הירידה הזו בכוחה של מצרים,האזור מתמלא בתנועה של עמים,והישראלים ביניהם כמו גם האדומים שהוזכרו קודם,וירידה במסחר הימי,מסחר שסיפק את הבדיל שבלעדיו לא ניתן היה ליצר כלי ברונזה. כל אלה,ועוד סיבות נוספות שלא כאן המקום להרחיב עליהן,גורמים לנסיגה של המצרים מתמנע בכלל וממרחב ארץ ישראל בפרט ולתוך הואקום הזה נכנסים עמים אחרים ומתחילה:תקופה חדשה,תקופת הברזל.
את היום הראשון לסיור בפרק תמנע הקדשתי,בעיקר אך לא רק,לבקר באתר בעקבות כריית הנחושת בכלל וזו שנעשתה על ידי המצרים בפרט.
יום הסיור,הראשון,בתמנע היה יום חם מאוד ומזג האוויר אילץ אותי לתכנן ולבצע את הסיור במקום בהתאם לתנאי מזג האוויר ומסיבה זו הוקש היום הזה לסיור בין אתרי הכרייה והמקדשים המצריים בתמנע,כמו גם ביקור הכמה מתופעות הטבע המיוחדות לאזור בכלל ולתמנע בפרט.
בסופו של יום סרתי לחי-בר יוטבתה שם עשיתי את הלילה.
גלריית התמונת – פרויקט גייל רובין,היום הרביעי.
פרויקט גייל רובין – סובב ישראל,היום החמישי.
בקעת תמנע – סיור בנוף הגיאולוגי.
לפני כ 15 מליון שנה תנועת הלוחות באזורינו מיצרת את השבר הסורי אפריקני. השבר חותר באמצעו של השילד הנובי ערבי. השילד הוא אזור קרקע יציב ומאופיין בעובי של 40-50 ק"מ של סלע שמקורו בקרום כדור הארץ. מסיב אילת ובקעת תמנע הם חלק מהשילד הנובי ערבי,ברם:לאחר נסיגת ים תטיס שני נחלים חותרים את בקעת תמנע ומיצרים בקעה,שמוקפת רכסי הרים שכל עבריה,תחתיתה כוללת חול שהוסע על ידי סחף הנחלים ויחד איתו בסיס של מסלע שמקורו בקרום כדור הארץ. ערוב התסריטים הגאולוגים בבקעת תמנע כולל סחיפה הידרולוגית שמתרחשת מיד אחרי פעילות טקטונית מקומית גורמים לחשיפה של מרבצי הנחושת כמו גם מתכות אחרות שחלקן מוצו,בעבר,מהקרקע וחלקן לא.
התצורה הגאולוגית של בקעת תמנע היא תצורה צעירה שהתגבשה לפני כחמישה מליון שנה בלבד. כאמור: סחיפה הידרולוגית שנעה על גבי פעילות טקטונית של התרוממות קרום כדור הארץ במקום,גרמו ליצירת ביקעת תמנע כאזור תת גאולוגי בתוך מסיב הרי אילת ובתורו מהווה חלק מהשילד הנובי ערבי.
את היום החמישי למסע סובב ישראל הקדשתי לסיור,רגלי בלבד,בתוך המגוון הגאולוגי של בקעת תמנע,שכולל אזורים שנחתרו על ידי מים ולצידם אזורים שהורבדו לאחר הפעילות הטקטונית שאירעה באזור,כאמור "רק" לפני כחמישה מליון שנה. הנוף הגאולוגי בבקעת תמנע הוא נוף יחודי לבקעה עצמה. נכון: גם המסיב אילת נמצא נחלים שחרצו במסיב וגם הסיעו סחף וחרצו במסלע ויחד יצרו מגוון גאולוגי שמקורו בסלע היסוד של המסיב יחד עם פעילות הידרולוגית ברם:בבקעת תמנע ארוע האירוזיה ההידרולוגית ואירוע בפעילות הטקטונית קורים בו בעת ועם סיומם נוצר בקע התחום בהרים מכל קצותיו ובו תופעות גאולוגיות יחודיות שלא נמצאות מחוצה לו,וכן:גם הנחושת היא חלק מהתהליך היחודי והמיוחד הזה וככל הידוע אין לה אח ורע לא במסיב אילת ולא בכל תחום השילד הנובי ערבי,המסתרע בסביבות ים סוף ומפרץ אילת וגודלו כ 3000 קמ"ר.
מאחר ובמצאת חג השבועות לא בוטלו מגבלות פיקוד העורף לגבי מקום עבודתי,נשארתי לילה נוסף בחי בר יוטבתה. בבוקרו של יום המחרת,היום השישי לסובב ישראל,ארזתי את חפצי וחזרתי הביתה. תם,ולא נשלם,סובב ישראל ולמסגרת פרויקט גייל רובין…עוד יהיה:המשך.
לגלרית התמונות – פרויקט גייל רובין,היום החמישי.
מנחם.
