סיפור מסע: Gail Rubin Project – Vintage Voyage
כמו שכבר אמרתי בעבר,אינני יודע מה היה ציוד הצילום שבו השתמשה גייל רובין. מזה זמן רב אני מתכנן מסע צילום לדרום הארץ במסגרת פרויקט הצילום לזכרה של גייל רובין ובעיקר בהשראתה. הפעם,אספתי לעצמי סט של עדשות וינטג’ מתקופת הפילם,התקופה שבה פעלה גייל,ואני אקדיש את המסע ללכידת תמונות תוך שימוש בעדשות האלה שפותחו עבור מצלמות הפילם ומשכך לכידת אור על ידן שונה מזו של עדשות בנות זמננו,כמו כן:תפעולן ידני לחלוטין שכן אין להן כל קשר אלקטרוני עם המצלמה ומשכך מאתגר מאוד תפעולית.
יום ראשון 12/02/2023.
קצת לפני שש בבוקר. בדיקה אחרונה של רשימת הציוד שלוקח איתי,מעוררים לחיים את המנוע של הכסופה עם החרטום במגמה מזרחה לבקע ים המלח. עוד בערב לפני מזג האוויר מרמז על גשם אפשרי באזור ים המלח ובקבינה של הכסופה שני סטים לצילום,אחד:למקרה וירד גשם והשני למקרה שבו לא ירד,הסט הזה כולל את ארבעת עדשות הוינטג’. היעד: גן לאומי עין גדי.
בגן לאומי עין גדי ביקרתי לא אחת והיתרון של ביקור חוזר נעוץ בחופש המוחלט לעין הצילומית ללכוד ממראות המקום,לחפש קומפוזיציות שלא ניו קודם לכן ולאפשר לעין האנושית לרוות מיופיו של המקום. בשל החשש מגשם וליתר ביטחון בחרתי באתר הזה,בתוכנית המקורית,הוא לא היה.
ההגעה לעין גדי מתרחשת בטרם נפתח הגן הלאומי ואני מנצל את הזמן הנותר להתאושש מהנהיגה למקום וגם לקבל החלטה,מבוססת על מצב מזג האוויר במקום,להשאיר אחרי את סט החורף ולצאת למסלול רק עם עדשות הוינטג’ מחוברות לשלל המצלמות שהבאתי איתי.
היעד הראשון בעין גדי הוא מפל דוד. בדרך אליו אני עוצר בשורה של מפלונים מלאי מים ולוקח את הזמן ואת אור הבוקר הקסום להנציח אותם בעין המצלמה. במפל דוד,התחנה הראשונה,אני מקדיש למימיו הנופלים של מפל דוד,ששוברים את קרני השמש לקשת קטנה שמתמקמת לה באמצע דרכו של המפל למטה. אחד המבקרים במקום,באדיבות רבה,מפנה את תשומת ליבי לסרטן נחלים שמתיישב לו באחד ממפלי המשנה של מפל דוד,ואני מקדיש לסרטן הנחלים מזמני ללכוד אותו תוך שהוא משתף פעולה כדוגמן ממושמע.
ממפל דוד אני מטפס מעלה למעיין שולמית ועוצר בדרכו ללכוד כמה תמונות. במעיין שולמית אני מנצל ההזדמנות שליח על הא ועל דא עם פקח צעיר מסייר באתר לשמור על הסדר והניקיון וביחד אנחנו לוגמים ממי המעיין הרעננים והמעט חמימים.
עוד קצת עליה והשביל מתפצל ימינה אל עבר מערת דודים שנמצאת מעל מפל דוד המעלה נחל דוד. הדרך,למערה,משובצת במפלים ומפלונים שעושים דרכם במגמה מזרחה ולבסוף נופלים במפל דוד ומשם,בעוד כמה וכמה מפלים,עד שפוגשים את ים המלח. הירידה למערת דודים כרוכה בירידה תלולה בעזרת יתדות ותיק הצילום הכבד יחד עם מבט לשעון ורצון לבקר בעוד כמה נקודות שכרוכות במאמץ פיזי של לעלות ולרדת,אני מחליט להשאיר את מערת דודים לביקור הבא,חוזר על עקבתי במסלול לעבר המקדש הכלקוליתי.
המקדש הכלקוליתי בעין גדי הוא תופעה ארכאולוגית ייחודית. בסמוך למקדש לא התקיים ישוב בן התקופה וככל הידוע שימש כמקום לעבודת קודש בלבד. בשלב מסוים,ככול הנראה בשלהי התקופה הכלקוליתית,המקדש נעזב מרצונם החופשי של הבאים בשעריו. דרומה משם,במעלה נחל משמר נמצאו כלי קודש כלקוליתית וככל הנראה הונחו שם לאחר עזיבת המקדש בהנחה שאם יבוא יום ויחזרו יכלו להשתמש בהם או,ולחילופין,כמקום קבורה יאה לכלי המקדש.
המקדש נמצא על כיפה נישאת בסופה של עליה תלולה,מסיבות השמורות איתי,ואיש איש עם האסוציאציות שלו,בכל פעם שאני מגיע למקום ולפתע,בגובה העיניים,נגלה המקדש הקסום וייחודי הזה,מתנגנת בראשי סצנת המסוקים "אפוקליפסה עכשיו" סצנה המלווה בפס קול של הלקוח מהולקירה של וגנר. אף על פי שהסצנה הזו רוויה אלימות שלא מתאימה לנסיבות העזיבה של המקדש – אני עוצר לרגע קל,ממש בנקודה שבה קו עיני צד את מתאר מבנה המקדש,עוצם את עיני ומגלגל בראשי את הסצנה הזו,לוגם מעט מים ומבלה במקום להשביע את העין ואת עין העדשה.
לאחר שעה ארוכה במחיצתו של המקדש אני שם רגלי על השביל המוביל מטה אל עבר מעיין גדי,המעיין שעל שמו נקרא האתר כולו. מעיין גדי נובע כל השנה ולמרות שמו מימיו אינם נארזים בבקבוקים בשם של מפעל ביקבוק מים מינרליים בעל שם זהה,המים לבקבוקים האלה מגיע מעין ערוגות הסמוך. אף על פי שמדובר בפינת טבע קסומה המקום הומה אדם,תלמידים מבית ספר שלא אנקב בשמו שעושים במקום שמות ומאלצים את הפקח במקום,אותו אחד שבליתי במחיצתו קודם לכן במעיין השולמית,להתרוצץ במקום כאחוז אמוק ולתקן ו/או למנוע מהנזקים שהטילו במקום התלמידים הצוהלים. מאחר וכל פינת טבע אכלסה מי מהתלמידים הללו המשכתי במורד הדרך חזרה לחניון.
ב 1959 קבוצה של בוקרים באזור הערבה מקימים באתר נאות הכיכר חוות בקר ולצידה מטע תמרים נסיוני ומעט גידלו ירקות. המוסדות המיישבים לא אוהבים את היוזמה הזו מטעונים שונים כשבראשם טיעון ביטחוני הנובע מהרעשות ארטילריות של הצבא ירדני. כמה מיהודי אוסטרליה תורמים כסף לחוות הבוקרים ובעזרתו מוקם ה"מבצר" שבו שוכנים הדרים בחווה.ב 1961 במימון יהדות אוסטרליה מוקם במקום מתקן התפלה קטן וכמה שנים אחר כך מים לישוב מגיעים מקידוחי מים מתוקים בקרבת מקום.
נאות הכיכר איננו הישוב הנמוך בעולם,את התואר הזה מחזיק הישוב נווה זוהר צפנית לו שהוא ברום 376- מתחת לפני הים. נאות הכיכר גבוהה ב 22 מטר ממנו,רום 354- מתחת לפני הים והיא המושב הנמוך בעולם.
עד ל 1965 הגרעין המייסד של חוות הבקר בנאות הכיכר עוזב ואת מקומו תופס גרעין התישבות אחר שמוכר את עדר הבקר הגרעוני ומבסס את המקום על חקלאות ועל צימרים.
לאחר מלחמת ששת הימים סובלת נאות הכיכר מהפגזות חוזרות ונשנות של הלגיון הירדני. צה"ל מחליט להקים במקום בסיס צבאי וליישב אותו בגרעין נח"ל. לאחר משא ומתן המתישבים מפוצים כספית עוזבים את המקום ואת מקומם תופס גרעין הנח"ל של צה"ל.
בצדמבר 1970 סלע ניתק צלע ההר שמעל האוכל של האחזות הנח"ל בנאות הכיכר. הסלע מידרדר במורד וגורר איתו סלעים נוספים בהיקף של כ 1500 טון סלע. כל גוש המפולת הזו נוחת על חדר האוכל של האחזות הנח"ל בנאות הכיכר ומקפד את חייהם של עשרים חיילים. החיילים,מחולצים מתחת להריסות בעזרת כלים כבדים של מפעלי ים המלח הסמוכים. באתר חדר האוכל הוקמה אנדקטה לזיכרם של הניספים באסון.
מוקדם יותר באותה השנה עולה למקום גרעין חדש אזרחי שמקים במקום את מושב נאות הכיכר. בשנות השמונים,של המאה הקודמת,נקלע המושב לקשיים כספיים כבדים שמוסדר במהלך השנים הבאות וכיום נמצא בו מושב שתושביו עוסקים בחקלאות,מקצועות חופשיים ותיירות.
נאות הכיכר מקום שובה עין שקל להתאהב בו. לא תמצאו בו בתי מידות ומכוניות יוקרה במוסך שלהם,ומכל מקום נשקף נופו האפי של דרום ים המלח והרי אדום. את הימים הבאים אעשה בצימר שבחצר של מיכל ונעם בנאות הכיכר,שבו מסתיים היום הראשון למסע הזה.
יום שני 13/02/2023.
בולעני קרקע הם תופעה שבה תת פני הקרקע מומס על ידי מים וכתוצאה מזה פני הקרקע קורסים מטה ובור נפער תחתם. הבולענים מתחלקים לשניים:מעשה ידי אדם וכתופעת טבע. בולענים מעשה ידי אדם פוקדים אותנו מפעם לפעם בשל תשתיות מים רעועות שממיסות את תת הקרקע ובולען נפער או בשל הזרמת מים לתת הקרקע בסמוך לאתרי בנייה שגורמים לאותה התופעה. בולעני קרקע טבעיים קימים רק בים המלח בכלל ובצפון ים המלח בפרט. ים המלח ניזון ממספר רב של מקורות מים מתוקים. המים המתוקים ממיסים את המלח שמעורב בקרקע הסמוכה לחופי הים וכתוצאה מזה נפערים בולענים. נכון: תופעת הבולענים התעצה \,כדי סכנה ממש,בשל מעשה ידי אדם,קרי: הפסקת הזרמת הירדן מהכינרת לים המלח באמצעות סכר דגניה ובשל שאיבה מימי ים המלח על ידי מפעלי ים המלח.
הרכב הקרקע בשפת ים המלח כמו גם המליחות של הקרקע מיצרים מראות קסומים של בולענים שחורצים בקרקע תצורות ייחודיות לים המלח. את היום השני למסע הזה אני מקדיש כולו לארץ הבולענים. מצויד בסט מצלמות עם עדשות וינטג’ מחוברות אליו אני יוצא,עם בוקר,לחלקו הצפוני של ים המלח,מחנה את הכסופה במקום ביטחה וממנו עושה דרכי ברגל במרחבי ארץ הבולענים נחשף למראות הקסומים שחורצים בה זרמים של מים מתוקים ומנגד בבולענים הנפערים כתוצאה מהמסת המלח בתת הקרקע כשפני הקרקע קורסים תחתם וחושפים את שכבות האדמה/מלח שנערמו במקום במשך מליוני שנים,עד שבא האדם ויבש את הים.
בסוף היום אחרי בלוי ארוך שובה עין אני חוזר לנאות הכיכר ללינה התארגנות ולקראת היום הבא באזור,שהוא גם האחרון בו.
לעת ערב,קצת לפני שהשמש מתחיל לשקוע,אני חש צורך לבקר בסביבותיה של נאות הכיכר כדי להרוות את העין ולספוג דרך הרגליים את קיסמו של המקום. בחצר האחורית של המושב זורם לו ואדי וכקילומטר במעלה הוואדי יצרו הרוח והמים כעין פטריה הדומה לתופעת הטבע המפורסמת של הפטרייה בתמנע. אציין שתופעת הפטריות איננה ייחודית לתמנע או לנאות הכיכר אלא שכיחה מאוד בנחלי הדרום כולל בנחל גישרון עליון שבמסיב אילת.
חולף הזמן ואץ לו. את הפטרייה כבר עברתי זה לא מכבר וגם סימון השבילים בואדי הולך ופוחת ונעלם. גם השמש כבר ירדה ואור אחרון מתחיל לשלוט במרחב הרי אדום צובע בגון צהוב כתום עז את שפות הואדי ואת הרי אדום המציצים בינות לשפך הוואדי. זמן לחזור ואני אוסף את עצמי ובצעד מהיר ונחוש שב על עקבותי לחצר של מיכל ונעם להמשך הערב שם.
יום שלישי 14/02/2023.
נחל רחף הוא אחד מעשרות נחלי האכזב היורדים לבקע ים המלח וזורמים אליו בשיטפונות של חורף. אורכו של הנחל הוא כעשרים קילומטרים. אגן הניקוז שלו הוא בן כשמונים קל"מ רבועים ונמצא בבקעת הקנאים מזרחית לערד. בדרכו מזרחה אל עבר ים המלח הנחל מתחלק לשלושה חלקים. החלק העליון,מבדעת הקנאים, חותר הנחל קניון עמוק ובסופו מפל בגובה של כ 60 מטר. קטע זה נקרא בפי בני המקום נחל הנשרים וכן,בעבר היו בו נשרים שנכחדו וטרם הושבו לטבע במקום. מהמפל של החלק העליון ממשיך הנחל לחתור ברמת מדבר יהודה וגם בו יוצר קניון. כשמגיע הנחל לשפת מצוק ההעתקים מתחיל,שם,חלקו התחתון שגם בו שורה של מפלים כשהאחרון בהם נמצא בשביל נחל רחף תחתון. אחרי המפל הזה,וגם בקודמיו,נוצרו גבים שבעקבות סערת "ברברה" שפקדה אותנו זה לא מכבר נמלאו מים. הטיול בחלק האמצעי והעליון,כמו גם חלק מהחלק ממצוק ההעתקים כרוך בירידה באמצעות סנפלינג ושמור למי שמיומן בספורט זה. החלק התחתון,מהמפל ועד לכביש 90,נגיש ברגל לכל מטייל ואותו פקדתי בבוקרו של היום.
הדרך למפל נחל רחף תחתון עוברת לאורך הגדה הדרומית של הנחל,וככל שמתקדמים בה הולך ומתעמק הקניון שחורץ רחף בפני מצוק ההעתקים עד שמגיעים למפל עצמו שניגלה לעין לאחר ירידה קלילה אל עברו במראה אפי של מפל גבוהה ובתחתיתו ברכת מים מאלה וכמה גבים העוצרים מהם מים.
בדרכי חזרה מהמפל נתקלתי בציפור תריסטמית שעמדה על קוצו של סלע ובסבלנות מוערת מאוד דגמנה לעין המצלמה על רקע קניון נחל רחף. לאחר שנפרדתי מהדוגמנית חזרתי לכסופה ושמנו פעמינו לנאות הכיכר.
בצד הצפוני של כביש בגישה לנאות הכיכר פעלה מחצבה של מפעלי ים המלח. המקום נחצבה קרקע ששימשה את סוללות בריכות הייבוש של החברה שבדרום ים המלח. כתוצאה מחציבה במקום נוצר אגמון שמכיל מי תהום מליחים שמוזנים במי שיטפונות מתוקים מנחל הערבה בכלל ומנחל אשלים בפרט.
בתחילת שנות התשעים,של המאה הקודמת,נזנחה המחצבה ומספר גופים חברו יחדיו וסביב האגמון הוקם מצפור צפרים שפוקדות את האגמון בתקופות הנדידה.האגמון מאפשר למספר בעלי כנף,חיות אחרות ולמיני צומח שונים האופייניים לאזור והוכרז כשמורת טבע.
דרום ים המלח בכלל ואזור נאות הכיכר הם חלק ממדינת ישראל כפי שהוכרזה במאי 1948. כחלק מתפיסת ההגנה של צה"ל נזרעו באזור מוקשים על מנת לעצור צבא פולש בכלל וכזה הנע על רכב קרבי משוריין בפרט. עם הממלכה האשמית יש הסכם שלום כבר שנים רבות,ואירוע של חדירה של גורם עוין מהאזור הזה לא קרה מעולם. למרות זאת:בניגוד לצפון ים המלח,ארץ המנזרים,דרום הימה משמש לתיירות פנים בלבד ומשכך מדינת ישראל לא טרחה,וכנראה לא תטרח,לפנות את שדות המוקשים. בנוסף לכך:הקרקע המליחה וגם מעט הגשם שבאזור עשו שמות במוקשים שהפכו לסכנה רצינית ודי בתנועה בקרבתם כדי לגרום להם לפעול ולקפד איבר או חיים. שלטי האזהרה על מיקוש באזור אינם המלצה בכלל ושומר נפשו ירחק,לרבות שלטים אלו באזור המצפור.
אחר צהרי היום השלישי,החלטתי לקפוץ למצפור. נכון,עונת הנדידה עברה חלפה לה אך אין לדעת. בליתי שעה קלה במקום,ועין המצלמה פספסה תן ששוטת לו באזור. כמה ברווזים שטו להם באגמון ונחליאלי קיפץ לו פה ושם. כשחשכה החלה לפלוש למקום עזבתי אותו ושבתי לנאות הכיכר לחצר של מיכל ונעם.
יום רביעי 15/02/2023.
זהו בוקרו של היום האחרון באזור ים המלח. במהלך היום אגמע את 184 הקילומטרים שבין נאות הכיכר לאילת,שתשמש אותי כנקודת מוצא לטיולים במסיב אילת. כבר מראש,בעת תכנון מסע הצילום הזה,תכננתי לעצור במושב פארן,שבערבה המרכזית כמאה קילומטרים צפונית לאילת,ושם לעשות את מסלול כיפת עשת.
לאחר התארגנות קלה וארוחת בוקר אחרונה בחצר של מיכל ונעם אני והכסופה שמים פעמינו דרומה בכביש 90. ליד בית הקברות של מושב פארן אנחנו עוצרים,התארגנות קלה,שחזור בראש של המסלול המתוכנן ואני עושה דרכי לעבר בית העלמין של המושב שם מתחיל שביל הגישה לכיפת עשת. על הדרך הזו מימין לי אני מבחין בזוג ספסלים מאולתרים ולידם שרידי מדורה. הספסלים צופים אל עבר בקעת עשת הקסומה,ואני מחליט לעצמי שכשאצא מהמסלול אעצור בספסלים האלה לכוס קפה והתרעננות קלה בטרם אמשיך דרומה,לאילת.
מבית הקברות אני לוקח את השביל מסומן אדום ומתחיל לטפס בשביל צר ומצידיו תהומות הנראה כאח קטן וקצר למסלול הסנפיר הגדול. עד מהרה אני מגלה שטעיתי בניווט,שכיח במקומותיי,ואני לא על השביל לכיפת עשת אלא,כפי שהסתבר בהפסקת הקפה על הספסלים,אני על סכין עשת. מאחר ומדובר בשביל מסומן היטב המשכתי בדרכי על הסכין. ככל שהתארכה הדרך,וכמה מקומות הצריכו מטיחת איברים ושימת לב פרטנית להיכן מונחת רגל זו או אחרת,מתחיל להיפרש בפני מישור עשת ומראהו האפי.
מהלך זמן מה על סכין עשת סימון השבילים מסתיים ומכוון למסלול היורד לשפת העמק מתחת לסכין עשת וממשיך במסלול מעגלי חזרה לבית הקברות תחילתו של המסלול. הטעות החביבה הזו חשפה אותי למראות של הרים מחודדי כיפות,ועמק עשת. פה המקום לציין כי שמורת הטבע עשת היא אחת השמורות הגדולות בישראל אם לא הגדולה שבהן,ברם: המקום משמש כשטח אש של צה"ל בכלל וחיל האוויר בפרט ואין להיכנס לתוך השמורה ללא תיאום עם צה"ל. סכין עשת וכיפת עשת סמוכים למושב פארן ולכביש 90 ואינם חלק משטח האש והטיול בהם חופשי בכל ימות השנה ללא צורך בתיאום עם צה"ל.
כמובטח אני חוזר לספסלים שליד הכניסה לבית העלמין. מכין לעצמי כוס קפה מהביל ושולח את העיניים לתור ולהרוות עצמן בנוף שנפרש לרגלי לרבות המשים מכוסי עננים שהוסיפו לאווירה במקום.
בן מושב פארן האיר את תשומת לבי לדברים הבאים:אין הכרח להיכנס למושב ולהחנות ליד בית הקברות.ישנו שביל גישה סמוך לגדר המושב שמגיע לחניון בסמוך לבית הקברות ומשם אפשר להמשיך לטייל בשבילים המסומנים באזור. בלא מעט אתרים שבהם מסופר על האתרים של בקעת עשת שבאזור מושב פראן ממליצים להשאיר הרכב בתוך המושב ליד בית הקברות בשל פריצות לרכבים,ברם:למרות שליד הכניסה לבית העלמין וגם ליד בית העלמין,תחילת וסוף המסלולים המסומנים באזור,יש פחי אשפה המטיילים משאירים את האשפה שלהם במושב עצמו. אז,אנשי המושב אינם עובדים אצלנו זה הבית שלהם וכפי שאינכם מלכלכים ביתו של מי ממכריכם אנא אספו אתכם את האשפה שלכם קחו אותה אתכם או הניחו בפחי האשפה והשאירו את המקום כפי שקיבלתם אותו:נקי ומטופח.
היום מתחיל לערוב ולאחר קפה מהביל והרווית העין בנוף של שמורת הטבע עשת,אני חוזר לכסופה ויחדיו אנחנו גומעים את שארית הדרך לבסיס האם באילת. קצת לפני שאני מקבע עצמי בבסיס האם שבאילת אני עוצר במרכז הצפרות של אילת. כמה סיסקסקים יחד עם כמה פלמינגו מקבלים את פני ולאחר מקדיש להם את תשומת לב העין שלי ועין המצלמה,ממשיך בדרכי לעיר אילת לבסיס האם.
יום חמישי 16/02/2023.
את היום החמישי למסע הזה,והראשון במסיב אילת,אני מקדיש לביקור בגלריה. האמנים המציגים הם:
תפנות אלת המים.
שו אל הרוח.
נות אל השמיים
וגב אל האדמה.
האלים האלה הם מהמיתולוגיה המצרית שלכשעצה היא מיתולוגיה ייחודית,שכן:למרות ריבוי אלים היא גם מיתולוגיה מונותאיסטית,כששיאה בימי אחנתון נעשה איחוד אלים ולתקופה קצרה,בעת שלטונו של אחנתון ואשתו יפת התואר נפרטיטי,הייתה מונותאיסטית לחלוטין – לראשונה בתולדות האדם,שיטה שהדת היהודית אימצה והביאה לידי חידוד כדת מונותאיסטית עם איסור עבודה לאלים אחרים בפרט לאל אחד,אחריה אומצה ה"שיטה" הזו על ידי הנצרות והאיסלאם.
המים,הרוח הבדלי הטמפרטורה הגדולים בין היום והלילה ותכולת המיסלע בוואדי גישרון מעצבים בגדותיו תצורות שונות ומשונות ועם קצת דמיון נראה שם מראות המזכירים את הבירה הנבטית שבפטרה,דרך פרצופים עם הבעות שונות ומשונות ועד לכל תצורה אחרת כיד הדמיון – וצריך דמיון כדי ליהנות מהמראות שפיסל הטבע בוואדי.
נחל גישרון הוא נחל אכזב שמתחיל את דרכו בסמוך למעבר נטפים,כ 12 ק"מ מערבית לאילת,חותר קניון עמוק בתחומי מדינת ישראל ואז פונה דרומה,חוצה את הגבול למצרים ונשפך לים סוף סמוך לטאבה שבמצרים.
מול הקניון העמוק והייחודי מאוד למאסיב אילת,בעודי מקמפז את תפיסת התמונות של קניון גישרון עליון בטרם יחצה את הגבול מצריימה,אני רואה סלעית שחורת בטן,יחד עם עפרוני מדבר מלקטים להם ממזונם,בעין מפריעה. אני שולח יד לתיק הצילום ובכמה שפחות תנועות מיותרות,כדי שלא להפריח את שני אורחי,שולף ממנו את הסט המתאים ומצלם את השתיים,ביחד ולחוד.
אחרי שעה ארוכה בלווית העפרוני,הסלעית וקניון גישרון אני אוסף את עצמי,את המצלמות וחוזר,בהמשך המסלול,חזרה לחניון לכסופה,ואיתה חזרה לאילת לבסיס האם.
יום שישי 17/02/2023.
יחידה 5050 היא חלק מחטיבה לטכנולוגיות היבשה של זרוע היבשה של צה"ל. חטיבת הטכנולוגיה של זרוע היבשה מורכבת ממספר אגפים שעוסקים בפיתוח אמצעי לחימה לחילות היבשה,כמו גם התאמה של מוצרי מדף לצרכים של זרוע היבשה של צה"ל. בסיס יחידה 5050 נמצא כארבעים ק"מ צפונית מערבית לאילת על כביש 12 והיא אחראית לביצוע ניסויים בכלי משחית עבור צה"ל וגם משמשת חילות זרים בכלל וצבא ארה"ב בפרט.
את סיפור הדרך אל הבולבוסים שבנחל קידר,הרי אילת,קראתי ושיננתי בערבו של היום הקודם,ולאחר ארוחת הבוקר במלון,ארגנתי את ציוד הצילום המתאים למה שיש לצפות בשטח ויצאתי לדרך שכללה כ 50 ק"מ לכל כיוון. כשהגעתי לנקודת הציון שבה יש לרדת מכביש 12 לנחל קידר פניתי לימין והתחלתי לנסוע בדרך אפר. כבר בראשיתה קידם אותי שלט אזהרה על כך שמדובר בשטח אש, ולידו שלט המורה למקום שלא אליו תכננתי להגיע. שחזרתי בזיכרוני את סיפור הדרך ושמתי,הפעם,לב שהפנייה ימינה מכוונת למי שמגיע לאזור מצפון,ואני:הגעתי מדרום.חזרתי לכביש 12 חזרתי קברת דרך קצרה מאוד והשביל לנחל קידר נמצא.
ירדתי לדרך,דרך כבושה מתאימה לנסיעה גם ברכב רך כמו הכסופה,והתחלתי דרכי בסימון הדרכים כפי שהופיע בהוראות הגישה לאתר המבוקש.
גם פה קידמו את פני שלטי אזהרה על היות המקום שטח אש. בשל קירבתו למחנה יחידה 5050 התגנב לליבי חשש שלמרות שצה"ל לא מתאמן,וגם לא עושה ניסויים,בימי שישי הרי מדובר במקום שגם צבאות זרים משתמשים בו ואצלם שישי הוא יום רגיל בשבוע. אז פקחתי אוזניים לשמוע אם יש קולות נפץ. נחל קידר קרוב לכביש 12 והנחתי שאם יתבצע בקרבתו ניסוי כלשהו הכביש יחסם. מאחר ולא היה חסום וקולות משונים לא נשמעו,וגם: כל הדרך,כולל בשדה הבולבוסים,יש קליטה סלולרית החלטתי להמשיך ולהגיע לשדה הבובוסים ולטייל בו – ובמקרה ומשהו חשוד ישמע אוכל לצלצל למשטרה ולבקש תיאום עם צה"ל ולחלץ עצמי מהמקום. לשמחתי זה לא נדרש.
בסיפור הדרך שקראתי לא צוין שמדובר בשטח אש וכן צוין שישנה נקודה מסוימת שבה עוצרים ויש להלך רגלית כקילומטר וחצי,לכל כיוון,כדי לבקר בשדה הבולבוסים. אז,הכסופה מתמודדת,בקלות יש לומר,עם מהמורות הדרך ולפתע,בקצה חרטומה מבעד לשמשה הקדמית אני רואה חניון מסודר ומהודק היטב ולצידו שדה הבולבוסים שהעתיק נשימתי וקולות פליאה בלתי נשלטים יצאו מגרוני למראה המקום.
בולבוסים הם תופעת טבע ייחודית לאזור הנגב ולמסיב אילת. פעם,לפני כעשרים מליון שנה,אזור זה היה מכוסה בים,ים תטיס שמו. בעמקי הים מתלכד חומר אורגני שמקורו בתהליכי בלייה וסחף,אליו מצטרפים שלדים של בעלי חיים ימיים וביחד נוצרת בוצה ששוקעת לעומק הים שבמרכזה שרידי מאובנים אורגניים וסביבה תלכיד של חומר אורגני שמקורו בסחף,כאמור.
שם,בעומק הים,בתהליכים של דחיסה והידוק מתלכדים החומרים האורגנים ונדחסים לידי גוש אחד של מסלע שמתלכד ללא כיוון מסוים ומכאן צורתם העגלגלה.
משנסוג הים,תהליכי הבלייה הטבעיים,רוח,מים והבדלי טמפרטורה,חושפים את התלכיד הייחודי הזה בצורת כדורים הדומים לתפוחי אדמה ומכאן שמם:בולבוס קרי תפוח אדמה בערבית.
שעה ארוכה בליתי בחיקם של הבולבוסים שבנחל קידר,שזפתי את עיני בתופעת הטבע הקסומה הזו ועין המצלמות,עם עדשות הוינטג’ מימי הפילם,לקחו תמונה אחר תמונה. בצער,ומתוך הנחה שללא תיאום עם צה"ל להמשיך להסתובב בנחל קידר עשוי להיות מסוכן,חזרתי לכסופה וחזרנו לבסיס האם,באילת.
כביש 90 הוא הכביש הארוך בישראל. הוא מתחיל בצפון בשער של מטולה ומסתיים דרומית לאילת במעבר הגבול בטאבה. את חלקו הדרומי של 90 עשיתי,עם הכסופה,כבר כמה פעמים בנסיבות שונות,אך זמני בשישי הזה בידי,ורציתי עוד קצת מים סוף והרי אילת הנושקים לו.
אין כמו להלך ברגל כדי לספוג מאווירה של מקום,אז עזבתי את המלון והלכתי ברגל כשהיעד הוא נמל אילת. נמל אילת איננו פועל בשישי,אם כי פה ושם ראיתי משאית עמוסה כלי רכב חדשים עושה דרכה מהנמל צפונה. מאחר והנמל סגור הרוויתי את העין במתקניו בכלל ובמאות מכוניות חדשות למשעי שהגיעו אליו מארצות היצור במזרח,מסין ועד לקוריאה. השעה התאחרה ואת דרכי חזרה עשיתי באוטובוס של אגד שסובב עצמו לדעת במתחם המלונות שבחוף הצפוני של מפרץ אילת עד שהגיע לתחנה הסמוכה לבסיס האם,ממנה פרשתי לערב השבת.
שבת 18/02/2023.
שבת בבוקר,בחדר האוכל של המלון מחלחלת אל קירבי התחושה שמסע זה,על מקומותיו המופלאים והשימוש בעדשות הפילים – מגיע אל קיצו. תם,לא נשלם.
כביש 90 מאילת לצומת הערבה,נקרא גם כביש הערבה,הוא אחת התשתיות הרעועות והלא מתאימות לתנועה שיש בישראל. נוסיף לזה שנהגי ישראל חשובים שחוקי התנועה בדרך הזו הם המלצה בלבד ומפירים כל חוק תעבורה ומפגינים כל בריונות כביש אפשרית בכביש הזה. אם אני יכול להדיר גלגלים ממנו,תמיד אשמח לעשות כן.
לאחר ארוחת בוקר דשנה במלון,והתארגנות קפדנית,לוודא ששום דבר לא נשאר מאחור,נכנסתי לכסופה. טיפסו בכביש 12 ממנו לארבעים כביש 6 הביתה אגב כך,כמה מקומות בדרך הזו שהיו זקוקים לתיקון תוקנו והכבישים האלה במצב תחזוקה מצוין,כמו גם דלילים בבריוני הכביש.
דרך עם נופים קסומים ואפים שחוזרת ומושכת אותי אליה ולאתרי הנוף שבצידיה שוב ושוב,ושוב. הפסקה קצרה להתרעננות במצפה רמון ומשם הביתה. תם. לא נשלם אחזור לדרך הזו ולמאסיב אילת ככל הנראה בפסח הקרוב.
בדרך כלל אינני נוהג לציין את פרטי ציוד הצילום ומהלכי הפיתוח. שה,לרוב,איננו מעלה או מוריד דבר. כבדברי הפתיח,המסע הזה חוסה תחת ההשראה שקיבלתי מגייל רובין וכפי שציינתי יצאתי למסע כשבאמתחתי עדשות פילם בני תקופתה של גייל – אם כי אינני יודע לומר אם השתמשה במי מהן אם בכלל.
לכל התמונות שצילמתי הדבקתי את שם העדשה שבה השתמשתי וכן,היה זה מאתגר מאוד ומאוד מענג להשתמש בעדשות שאין להן קשר אלקטרוני עם המצלמה הכל צריך להעשות ידנית,ועם עדשות שתוכננו למצלמות פילם התוכניות אופטיות בנות כמה וכמה עשורים שמרנדרות תמונה וצבע שונה מעדשות בנות ימינו.
לקנון פול פריים חוברו,חליפות,עדשת ה 35 מ"מ עדשת ה 55 מ"מ ועדשת ה 135 מ"מ. לקנון APS-C חוברו,חליפות עדשת ה 55 מ"מ וגם ה 135 מ"מ. ללומיקס חוברה דרך קבע עדשת ה 200 מ"מ לקנון הוותיקה חוברה,לחלופין,עדשת ה 200 מ"מ. כל התמונות פותחו בלייטרום בלבד. עדשת ה 135 מ"מ וה 200 מ"מ הגיעו לידי ימים ספורים לפני שיצאתי למסע הזה ולצלם איתן היה גם להכיר אותן מקרוב על היתרונות והחסרונות שלהן – מה שהוסיף לאתגר וגם לחויות הצילום בכללותה.
מצלמות:
קנון 6D.
קנון 80D.
קנון 1000D.
לומיקס G85.
עדשות וינטג’:
Flektogon 35MM
Helios 44-6 55 MM
Pentacon 135MM
Jupiter 200MM
מנחם.
Gail rubin Project – Vintage Voyage
זה זמן רב שאני זומם חופשה ארוכה באזורי הדרום הקסומים והאהובים עלי. נרקמו תוכניות שונות ומשונות ורובן ירדו לטמיון מסיבות שונות ומשונות. לא עוד. מפעם לפעם אני יוצא למסעות בדד בארץ במסגרת פרויקט גייל רובין,שממנה אני שואב השראה בכל הקשור לשילוב בין אהבת הארץ לצילומי נוף,חי וצומח שלה.
גייל נרצחה על ידי בני עוולה באירוע הידוע כאירוע אוטובוס אגד בכביש החוף. כבר אמרתי,ולא פעם,שאינני יודע לאן הייתה גייל מוליכה את הקרירה הצילומית שלא אילולי נגדעו חייה. את צילומי הטבע של גייל אני מכיר אבל יודע מעט על טכניקת הצילום שלה ועל הציוד שבו השתמשה ולכן מרשה לעצמי דמיון חופשי.
אור ליום ראשון,טרם יפציע השחר,אני שם פעמי לאזור ים המלח. שלושה ימים אשהה שם ובסופף אדרים לאילת לשלושה ימים במסיב אילת.
במהלך התקופה האחרונה אוסף העדשות שלי התכבד בכמה שכיות חמדה מתקופת הפילם ומתקופת פועלה של גייל כצלמת טבע ולא סתם המסע הזה חוסה תחת הכותרת Vintage Voyage כי אני לוקח איתי שני סטים של עדשות צילום,סט אחד הכולל עדשות מהמאה ה 21 שתוכננו למצלמות ספרתיות ושהן אטומות למים,וסט של ארבע עדשות מתקופת הפילם. למה שני סטים? כי לפי תחזית מזג האוויר ביום הראשון למסע הזה באזור ים המלח צפוי גשם באזור,ועדשות הוינטג’ גשם…לא כוס התה שלהן. בכל שאר הימים,ובמידה וגשם לא ירד,כל המסע יונצח בסט המשלב מצלמות DSLR וחסרות מראה מודרניות עם עדשות מעולם הפילם בני תקופתה של גייל ואפילו כאלה הקרובות לגיל הביולוגי,שלי.
צילום עם עדשות מתקופת הפילם שונה לחלוטין משימוש בעדשות בנות זמננו. נתחיל מזה שהעדשות האלה מרנדרות צבע ואור בצורה אחרת מעדשות בנות זמננו,עובר בזה שאין להן קשר עם האלקטרוניקה של המצלמה ומטפלות בבוקה בדרך אחרת ומיוחדת להן ומשכך:כל תמונה נלקחת ידנית,פוקוס ידני,F סטופ ידני וכו ודורש ניסיון והרבה תשומת לב ואתגרים טכניים שבעדשות בנות זמננו מטופלות על ידי אלקטרוניקה.
אז כן,יש קצת פרפרים בבטן. זה הולך להיות מסע מאתגר:פיזית,התגברות על תנאי מזג האוויר,כולל הגשם הצפוי ביום הראשון ומסתיים באתגר של לקיחת התמונות עם סט בן זמננו ועדשות פילם ותיקות ומאתגרות.
התמונות של העדשות המדוברות מצורפות פה וההמשך…עוד יבוא.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – עולמם הזעיר של הצמחים.
בעת שפגשו בני הבליעל את גייל רובין בחוף ימה של מעגן מכאל עסקה גייל בצילום עולם החי והצומח שבמסגרתו הגיעה לחוף הים על מנת לצלם את הצומח המקום ומצאה שם,את מותה.
בעת הזו מתקיים שיא הפריחה של צמחי הסתיו ותמונות שלהן מופיעות "כפטריות אחרי הגשם". על מנת לבדל מסע צילום זה מאחר,לחדש,להציג נקודת מבט מזווית צילום ועין צילומית יחודית צריך להציב אתגר צילומי ובדרך להשגתו להפיק את המיטב מציוד הצילום מניסיונו של הצלם והעין הצילומית שפיתח לעצמו.
יום שישי השני בצדמבר הצבתי לעצמי פרויקט צילומי,במסגרת ההנצחה ובהשראתה של גייל רובין. הפעם האתגר הוא להיכנס לביתם האינטימי של צמחי הסתיו ולהנציח אותם בדרך לא שגרתית משהו.
פרויקטים צילומיים שאני מציב לעצמי,תמיד חוסים בהשראה שקיבלתי מפועלה של גייל רובין ז"ל. אבל אין די בהשראה,כדי שבאמת יהיה זה פרויקט מאתגר עם נושא אחיד ואם אתגרים לצלם ולציוד הצילום צריך לקבוע כללים לתכנן ולהוציא לפועל.
התוכנית הראשונה,במסגרת פרויקט זה,היתה לבחור את אתר הצילום,ואחר כך את ציוד הצילום שאקח איתי על מנת להוציא אל הפועל את האתגרים שהצבתי לעצמי.
חורשת הארבעים,שבהר הכרמל,ובשטח השיפוטי של העיר נשר,התברכה במיצג,כמעט,מלא של פרחי הסתיו. לפי המידע שאספתי במקום פורחים:הסתוונית,הכרכום,הנרקיס,אירוס והרקפת.
מזג האוויר בשישי היה מבטיח,עם תאורת שמיים טובה,והדבר היחיד שהצריך התייחסות ברמה הטכנית של לקיחת התמונות היתה רוח חזקה עם משאבים חזקים שפורצים מפעם לפעם.
לאחר שהמיקום נבחר,והיה ידוע למה לצפות הגיע הזמן לתכנן את ציוד הצילום שילקח איתי. שני סטים יצאו איתי לחורשת הארבעים,הראשון: סט של מצלמת קרופ אליה משודכת עדשת מאקרו יעודית,והשני: מצלמת חיישן מלא ואליה מחוברת עדשת 85 מ"מ בהיפוך חיבורים,על טכניקה זו אתעכב מיד.
בדרך הטבע עדשה מחוברת למצלמה כך שהאלמנט הקדמי שלה יאסוף את האור,בהתאם למבנה שלו במקרה דנן עדשת פריים 85 מ"מ,יעביר אותו בין האלמנטים שבעדשה עד שיגיע לקצה העדשה שבה יקרין את האור שנאסף מלוא גודלו של החיישן.
בעזרת מתאמים מתאימים,ניתן לחבר את העדשה הפוך כלומר:את האלמנט הקדמי לחבר לתבריג העדשה ובצד שמנגד,ימצא התבריג של המצלמה כך שהאור עובר לחיישן במהופך,קרי: נאסף בחלק הצר של העדשה עובר אל עבר החיישן ושם מוקרן באמצעות האלמנט הקדמי של מעדשה ומוקרן הרבה מעבר לגודל החיישן כך שבעצם מה שהחיישן קולט זה חלק קטן שבמרכז העדשה ובפועל התצורה הזו מייצרת הגדלה של אוביקט הצילום.
מעבר להגדלת אוביקט הצילום תצורה זו מייצרת המון אתגרים טכנים שנובעים ממערך העיוותים האופטיים שמיצרת העדשה שכאשר היא מחובר כדרך הטבע למצלמה המצלמה יודעת להתגבר עליהם. בהיפוך עדשה העיוותים האופטים של העדשה הופכים חסרי שליטה ומהווים אתגר גדול מאוד בלקיחת התמונה ויצירת הקומפוזיציה.
במקרה דנן,מאחר וידעתי מראש שצפוייה רוח חזקה,בנוסף למתאמים שאיפשרו היפוך העדשה הוספתי מתאם שמעביר את המידע האלקטרוני בין העדשה למצלמה. המצלמה והעדשה הזו אינן מיוצבות אבל בקשתי להעזר במנועי הפוקוס של העדשה על מנת לדייק בלכידת הפוקוס בתנאי הרוח שסררו באתר היוו אתגר טכני שהיה ידוע מראש.
מבחינת המצלמה,היתה מחוברת אליה עדשת הפריים 85 מ"מ במציאות,היפוך העדשה,יצר אתגרים רבים בלכידת התמונה,חלקם נאכפו בשטח תוך כדי לכידת התמונות וחלקם טופלו התהליך פיתוח התמונות.
בסופו של יום חזרתי הביתה עם שני סטים של צילומי מאקרו,סט אחד שפלש לעולמם של הצמחים בעדשת מאקרו קונבנציונאלית והסט השני,שפלש לעולם האינטימי של הצמחים בהגדלה ולכידת תמונה שעדשה שמחוברת במהופך.
התמונות מחורשת הארבעים של צמחי הסתיו מסט הכולל את העדשה המהופכת – הוא כאן לפניכם – לגלרית התמונת.
התמונות מחורשת הארבעים של צמחי הסתיו מסט המאקרו הקונבנציונאלי – הוא כאן לפניכם – לגלרית התמונות.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – נחל שחורת.
בביקורי הקודם בנחל שחורת קידם את פני עדר צבאים,צבי הנגב,שאיפשר לי לצלמן בעודן סועדות את ליבם מהצומח שבואדי.
הפעם,תיכננתי,לצאת לנחל שחורת ולהגיע לנקודה שבה ראיתי את הצבאים בפעם הקודמת ולהקדיש להן תשומת לב צילומית כמו שם להשביע את העין. בשעת לילה מאוחרת שמתי פעמי לנחל שחורת. עצירה קלה,לתרעננות וחידוד הערנות,במצפה רמון ומשם לפי הואדי בשחורת.
עם אור ראשון הגעתי לפי הואדי וממש בנקודה שבה נצפו הצבאים בפעם הקודמת עמד צמד צבאים זוקף אוזניו ובמביט בי בחשדנות גבוהה. עצרתי את הכסופה בצד הנתיב,כיביתי המנוע ובשקט יצאתי מהרכב,התכופפתי מתחת לקו החלונות לדלת האחורית,פתחתי את הדלת בחרישיות,והתקנתי את העדשה על המצלמה ועל החצובה. שפוף ובמינימום רעשים יצאתי מקו ההסוואה של הכסופה מוכן להכניס את שתי הצבאים לעין העדשה ו… הן נעלמו כלא היו.
מאוכזב אך מלא אופטמיות שמהמשך הבוקר עוד תגענה לאזור לסעוד את ליבן,תפסתי כפל קרקע הסתתרתי בו והמתנתי ליעלים ולהזדמנות לצלמן. חלף הזמן,השמש כבר תפסה את מיקומה מעל לקו האופק של הרי אדום וצבאים…אין.
מלבד צילום הצבאים תיכננתי לשוב לואדי של נחל שחורת ולנצל את הבוקר לצילום מראות המקום כשהפעם,התוכנית הייתה,לקחת כל תמונה לפחות שלוש פעמים ואחר כך,בבית בפוסט,לערום את התמונות לאחת חדה מקצה לקצה.
לפי תחזית מזג האוויר בצהרי היום הטמפרטורות היו אמורות להיות גבוהות והשהייה באזור לא מומלצת. החלטתי לעזוב את כפל הקרקע ולהמשיך קימעה אל ואדי שחורת.
כעבור כמה שעות מצאתי עם עצמי עם שלל תמונות מהואדי עצמו ובהצלבות הדרך שממנה עולים אל שפת הואדי בדרך חזרה לחניון. מאחר והשעה כבר התאחרה והחום החל לתת אותותיו,כמו גם תאורת השמיים הפכה משמימה,בצעדים מהירים ונחושים שמתי פעמי לחניון ולכסופה.
התארגנות קטנה ואני בכסופה עושים דרכנו,לאט ובזהירות,אל עבר כביש 90 ליעד הבא.
ואז: באותו מקום בו נצפו הצבאים בבוקר עמד לו עדר צבאים עם כמה פריטים,חלקם צעירים למראה, שנס לו מפני. עצרתי את הכסופה. העדר עצר והביט בי,חלופות,במבטים מלאי תמיהה – ניצלתי את המצב שלחתי ידי למושב לידי וצילמתי עם הסט היה לידי תמונה אחר תמונה,עד שהבנו,אני והצבאים,שהסט מוצה עד תום והלכנו איש איש לדרכו.
והתמונות מנחל שחורת וצבי הנגב,הן כאן לפניכם:
מנחם.
פרויקט גייל רובין – נחל שחורת קדימון.
לפני … חודש,ביקרתי בשנית בנחל שחורת צפונית לאילת. זה ביקור חוזר והפעם ניתן דגש ללקיחת תמונות כשכל אחת נלקחת שלוש פעמים,כל פעם עם נקודת פוקוס אחרת במטרה:לחזור הביתה ולערום את התמונות משלוש לאחת חדה כתער מקצה לקצה.
התמונות מנחל שחורת כבר נערמו נערכו ופותחו ומסיבות שלא תלויות בי פרסום המסע הנפלא הזה לערוץ השחורת מתעכב.
בדרך כלל אינני נוהג לשתף בהליך הפיתוח של התמונות,אלא אם יש בו,בהליך הפתוח,משהו מיוחד.
חברת Skylum היא חברה אוקראינית. מרכז הפיתוח שלה נמצא בקייב אוקראינה,לא מקום חביב במיוחד,ומטה החברה יושב בארה"ב. למרות המלחמה באוקראינה Skylum הבטיחו לפתח תוכנה חדשה ממשפחת לומינר ובה המון תכונות מענינות ושאפתניות ביותר ורובן מבוססות על מנוע AI שפיתחו בכלל וללומינר ניאו בפרט. הבטיחה וקיימה ו Luminar Neo נמצאת במחשב שלי מיום הולדתה הראשון…ומאז הלכה והתפתחה והלכה והערימה בפני אתגרי פיתוח.
אז לקחתי שלוש תמונות משחורת יבאתי אותם מהמצלמה (קובץ REW) ללומינר ניאו למודול HDR שלה. אומנם מודול ה HDR איננו מודע לכך שבכל תמונה יש פוקוס בנקודה אחרת אבל מאחר והוא מיצר תמונה אחת מהשלוש יצאה תמונה חדה כתער מקצה לקצה ו AI עשה ניתוח מוצלח מאוד לתמונה. נזקקתי למעט מאוד תיקונים שיבטאו את שראו עיני בשחורת והתוצאה,היא כאן לפניכם.
מנחם
פרויקט גייל רובין – המכתש הגדול מיצד תמר וממשית.
אור ליום שישי,העשירי בחודש יוני,אני מגיע לחניון עין ירקעם. המטרה: ביקור בשמורת הטבע מצלע בכלל וטיפוס על הסנפיר הגדול והקטן בפרט.
המכתש הגדול.
תופעת המכתש האירוזי,קרי מכתש שהיה בעבר הר רם שתחתיו זרם נחל,הנחל שחק ומוטט את ההר וחרץ מכתש בפני האדמה,היא תופעה יחודית לארץ ישראל ולמדבר סיני. סך הכל,יש בעולם חמישה מכתשים אירוזים,שלושה מהם בישראל ושניים בחצי האי סיני.
נחל חתירה הוא האחראי ליצירת המכתש הגדול. הנחל מנקז את מי הנגר מהרי מטמור,שכיום נמצאים על קרקע המכתש,משם זורם הנחל צפון מזרחה בתוך המכתש ויוצא ממנו בפתח שנמצא בחלק המזרחי של המכתש. מהיציאה מהמכתש ממשיך נחל חתירה את זרימתו מזרחה,מצטרף לעין ירקעם וממשיך לחתור בסלע הקירטון,תוך יצירת ערוץ בעומק של כשלוש מאות מטרים ובו סידרת מפלים שאחד מהם מתנשא לגובה של כשמונים מטרים. בהמשך נשפך נחל חתירה לנחל צין.
המכתש הגדול איננו,באמת,גדול המכתשים בארץ ישראל,גדול ממנו:מכתש רמון וקטן ממנו המכתש הקטן. הוא קיבל את שמו,”הגדול" כי התגלה לפני מכתש רמון. עם השנים שמו של המכתש השתנה כמה פעמים,בתחילה: נקרא המכתש הגדול,אחר כך נקרא מכתש חתירה על שם הנחל שבמרכזו שגם יצר אותו וביולי 2015,לבקשת ראש הועדה הקרואה בירוחם הסמוכה,שונה שמו למכתש ירוחם על מנת למשוך למכתש ולעיירה תיירות.
אורכו של המכתש 14 קילומטרים ורוחבו 6 קילומטרים ובחלקו הדרומי מתנשא מסלע מחודד מאוד האופיני רק לקטע הזה של המכתש הזה ואין שני לו. המסלעה הדרומית של המכתש היא בעלת תצורה גאולוגית יחודית המאופיינת במסלע מחודד וצר שבילים ועל כן הוכרז כשמורת טבע עצמאית לזו לשמורת הטבע של המכתש הגדול עצמו ושמה בישראל: שמורת טבע מצלע (יש להגות מי-צ-לע).
בחלק משמורת מצלע עובר שביל ישראל באחד מהקטעים הקשים ותובעניים שלו,ובחלק ממנו עובר שביל מטיילים נוסף שמטפס מסמוך מחניון עין ירקעם אל עבר הסנפיר הגדול וממנו לסנפיר הקטן,ממנו לנחל חתירה וחזרה לנקודת המוצא.
הסנפיר הגדול והקטן מציגים את המאפיין היחודי של שמורת הטבע מצלע שבה המסלע מחודד כעין סנפיר גב של דג,ומכאן שמותיהם.
באור ראשון עשיתי דרכי לטיפוס על הסנפיר הגדול,טיפוס לא קל הן פיזית והן בנוף האפי הנשקף ממנו,משני צידיו קרי מצידו של המכתש הגדול מחד ומצידו של הר הנגב ומדבר צין מנגד. בסיום הטיפוס הגעתי לנקודת התצפית שבקצהו של הסנפיר הגדול,שם ביליתי שעה ארוכה להזין את העין בנוף הנשקף בבוקרו של יום.
מתצפית סנפיר הגב ירדתי לסנפיר הקטן שהנוף הנשקף ממנו שואף יותר לנוף של פנים המכתש הגדול בכלל וחלקו המזרחי בפרט. על הירידה לנחל חתירה ויתרתי מאחר והשתהיתי יותר מהמתוכנן על שני הסנפירים,והיה זה יום חם עם אזהרת עומס חום חמורה שהורגשה היטב. לאחר הביקור בסנפיר הקטן ירדתי לנחל חתירה ובאמצעותו חזרתי לנקודת המוצא.
התמונות מהסנפיר הגדול,הסנפיר הקטן והמכתש הגדול ומולו בקעת צין,התמונות הן כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – הסנפיר הגדול והקטן.
מיצד תמר.
בצפון הר הנגב ממש על כביש 25 היורד מדימונה אל עבר הערבה,כביש 90 באכה אילת,בנו הנבטים מיצד שמטרתו היתה,כשאר המיצדים הנבטים בנגב,לאפשר לשירות הנבטיות חניית לילה בטוחה בדרך ממפרץ עדן,מדבר ערב הסעודית,הנגב באכה נמל עזה עם מטעני המור והלבונה.
מיצד תמר קרוב,פיזית,לממשית שכבר בתקופה הנבטית היתה עיר והשירות יכלו לא רק להחנות בה ולהתרענן אלא גם להשתמש במתקני העיר לרענון השיירה,הצטיידות במים ומזון וכמובן במנוחה במקום בטוח ומוגן. משכך מיצד תמר לא היה בשימוש תדיר וככל הנראה כבר בתקופה הנבטית קרנו ירדה.
בתקופה הרומית,שבהקשר למיצד תמר מדובר במאה ה – 3 לספירה,חשיבותו האסטרטגית של המיצד עולה ועצם היותו בנקודה שולטת על ציר דרך הבשמים,שיירות שבתקופה הזו כבר היו בבלעדיות של הרומאים,המיצד עובר שיפוץ גדול והוא מוגדל,מוקף חומה והופך ממיצד למנוחה למבצר שמשמש כחלק משמירה על דרך הבשמים כמו גם מקום שמאוייש על ידי הגדוד הפלסטיני של הצבא הרומי באופן קבוע על מנת לשמור על האינטרס הרומי בדרך.
הרומאים,שיורשים את הנבטים,מוחלפים על ידי האימפריה הביזנטית שגם היא יורשת את ערי הנבטים בנגב ומפיכה בהן חיים חדשים. המהלך הזה גורם למיצד תמר לקבל משנה חשיבות וגם הוא מוגדל,מבוצר ומתוחזק על ידי הביזנטים ותפקודו מורחב המיצד בעל תפקיד ביטחוני גם לנקודת מאחד המשמשת עורף חקלאי לעיר ממשית הסמוכה.
בתום התקופה הביזנטית ועם שקיעתה של האימפריה הביזנטית ועימה ערי הנבטים,בה גם ממשית עצמה,ננטש המיצד ולא אוייש עוד לעד.
לאחר הביקור בשמורת הטבע מצלע עברתי לביקור אינטימי במיצד תמר ובו שרידי המיצד כפי שננטש על ידי הביזנטים אי שם בסוף המאה השישית לספירה,והתמונות מהמיצד,הן כאן לפניכם
ממשית.
דומה שאת ממשית אין צורך להציג. ראשיתה כעיר נבטית שיושבת על דרך הבשמים שבין מפרץ עדן לנמל עזה,בהמשך משתלטת האימפריה הרומית על העיר,ולא רק עליה – אלא גם על שיירות המור והלבונה ובכך בא קיצה של האימפריה הנבטית. כמו בשאר ערי הנבטים שבנגב,גם ממשית מחליפה ידיים בין הרמאים לביזנטים,שמקימים בה שתי כנסיות וגם שוק,ככל הנראה מקורה,ששימש את כל תושבי הסביבה. בתחילת המאה השישית לספירה האיסלם כובש את הנגב וכמו במקרה של שאר הערים הנבטיות בנגב,גם ממשית הופכת לישוב מעורב ובו נוצרים וראשוני המאמינים באיסלם. שלא כבשאר הערים בנבטיות על ציר הבשמים הכיבוש האיסלמי לא מיטיב עם העיר וחיש מהר היא יורדת מגדולתה,ערכה וחשיבותה הכלכלית נמוגים והעיר ננטשת.
בקצה הצפון מזרחי של אתר ממשית בלט חלק ממצודה נבטית. ב 1939 על חורבות המצודה מקימים הבריטים תחנת משטרה ששימשה את משטרת רוכבי המדבר המנדטורית,תשע שנים מאוחר יותר מסתיים המנדט הבריטי בארץ והמשטרה ננטשת עד להפיכתה כחלק מאתר ממשית שהיא,כמו שאר ערי הנבטים בנגב,אתר המוכרז כאתר מורשת עולמי.
בסיום המסע הזה לצפון הנגב הגעתי לממשית על מנת לעשות בה את הלילה. בשל החום העז הייתי המבקר,ודייר הלילה,היחיד בעיר מה שאיפשר לי להלך ברחובותיה הנבטים,להפליג בדמיוני לאיך וכיצד נראו ונהגו כשאוכלסו על ידי הנבטים,כמו גם לנצל ההזדמנות לתפוס מחלקיה של העיר מזויות צילום שקצת קשה להשתמש בהן כשהעיר מבוקרת בתיירים. גם היעלים שפלשו לעיר בהכירם באשפה שמשאירים המטיילים כמקור מזון,גם הן תהו על קנקני ואפילו איפשרו לצלמם הניחותא. יש לציין כי דרך קבע מגורשים היעלים מאתר ממשית,על ידי פקחי הט"ג,וזאת על מנת שלא להרגילם לנוכחות אדם ועל מנת לחדד את חושי חיפוש המזון הטבעי שלהם מבלי להזדקק ליד אדם.
תמונות מהעיר הנבטית ממשית,ומהיעלים שגם "קפצו" לביקור,הן כאן לפניכם.
לגלרית התמונות – יעלים בממשית.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – יום העצמאות 2022.
בהמשך לסיור הקודם במאסיב אילת,בפסח 2022,המסע במסגרת זו הוקדש לשניים:נקודת החיבור הגאולוגי בין הים העתיק שכיסה את המאסיב לבין מסלע הגרניט,שהתרומם כ 500 מליון שנה לפני שכוסה בים.
החלק השני,וגם היום השני למסע,הוקדש לביקור של הדור הצעיר שנולד בחי בר יוטבתה.
היום הראשון למסע,מסלול הר יהורם.
ממש עם אור ראשון הגעתי לחניון הלילה הר יהורם,על מנת לצאת לאחד מהטרקים המאתגרים והקשים שעשיתי בכלל ובמסגרת פרויקט גייל רובין בפרט.
המסלול מכונה הר יהורם אך הוא כולל ארבע מקומות גאוגרפים,שקשורים זה בזה: את הר יהורם עצמו,את נחל נטפים,את נחל מפלים ואת הר שלמה.
המסלול מתחיל בהר יהורם. הר יהורם הוא תולדה של משקע ימי שנוצר תחת הים הקדמון שכיסה את המקום. גובהו של ההר 680 מטר מעל פני הים ומורדותיו תלולים ביותר. את האור הראשון של יום העצמאות ה 74 של מדינת ישראל קיבלתי על פסגת הר יהורם שמאפשרת תצפית לכל ארבעת רוחות השמיים.
מהר יהורם,עם הנץ החמה בשמי אדום,פניתי לרדת לערוץ נחל נטפים.
נחל נטפים.
נחל נטפים מתחיל את דרכו בבקעת הירח שבמצרים,משם הוא זורם דרומה ונכנס לתחומי מדינת ישראל בסמוך להר שלמה. הנחל זורם בחיבור שבין מסלע הגיר,תולדה של הים הקדמום שכיסה את המאסיב,ובין מסלע הגרניט,שהתרומם כתוצאה מתזוזת לוחות טקטונים (הידוע כשבר הסורי אפריקאי) שאירעה כחצי מליארד שנים קודם לכסוי האזור בים.בסופו מגיע נחל נטפים לנחל חדד,החיבור הזה קורה סמוך לקיבוץ איילות שצפונית לאילת. משם ממשיך נחל חדד ונשפך לערבה.
מסלול נחל נטפים הוא אחת הירידות התלולות בישראל שאיננה ירידה בחבלים וסולמות והוא יורד מרום של 682 מטר לגובה פני הים. המסלול כולו עובר בואדי שבצידו האחד היה בעבר ים שהשקיע מסלע גירני ומצידו השני מסלע הגרניט שעלה ממעבה האדמה בהתקמטות שנגרמה,וממשיכה להתקיים גם היום,כתוצאה מתזוזת הלוחות הטקטונים,האחד בצידו של מאסיב אילת והשני בצידה של ממלכת ירדן,הרי אדום.
בתחתית המסלול בנחל נטפים עזבתי אותו על מנת לקחת את המשך המסלול בנחל המפלים ואיתו להעפיל להר שלמה.
נחל מפלים.
נחל מפלים קרוי על שם סדרה של עשרות מפלים שיצרה האירוזיה של המים בהר שלמה. הנחל מתחיל בהדום המערבי של הר שלמה,חורץ באחד האוכפים בסמוך לפסגת ההר,וממשיך משם מזרחה בקניון שחורץ את מורדותיו המזרחיים של הר שלמה – פה הנחל משנה את שמו מנחל מפלים לנחל בת שבע.
נחל מפלים חורץ את מסלע הגרניט של הר שלמה והוא כרוך בעליה תלולה בכמה עשרות מפלים עד לפסגת ההר,עליה שאורכה כקילומטר והיא מתחילה מפני הים ומסתיימת ברום של 705 מטרים מעל לפני הים.
בסיום העליה מגיעים לפסגת הר שלמה,פיסגה מחודדת מאוד בנוייה מסלע הגרניט וממנה,גם,מתחילה הירידה שוב לנחל נטפים וממנו להר יהורם ולסיום המסלול.
הר שלמה.
הר שלמה הוא ההר הקדום ביותר במאסיב אילת,והוא,כאמור,קדום בכחצי מליארד שנה מהר יהורם שכנו ממערב. ההר כולו עשוי ממסלע גרניט שבתחילה נוצר עמוק בכרום כדור הארץ בתנאי חום ולחץ גבוהים מאוד,וכתוצאה מתזוזת הלוחות בטקטונים המגמה ממעבה האדמה נשלחה אל פני כדור הארץ והתקררה,והתגבשה למסלע הגרניט של ההר.
מהר יהורם המשכתי בשביל שמחזיר לנקודת המפגש עם הר יהורם,הר שלמה ונחל נטפים וממנה,חזרתי לחניון הלילה של הר יהורם ולכסופה,ואיתה חזרה,מותש למדי אך שבע מהאתגר,מאשר ראו עייני ואת אשר תפסה עין המצלמה.
והתמונות ממסלול הר יהורם,הן כאן לפניכם:
חי בר יטבתה.
את היום השני למסע בליתי בחי בר שביוטבתה על מנת לבקר את הרכים שנולדו בו בחודשים האחרונים. לאחר שטרקטור ההאכלה עבר בשביל החי בר,יצאתי עם הכסופה ועדשת המצלמה שבעזרת הצלחתי להכנס לביתם של הגדיים החדשים שבאו לאכול ולשזוף בשמש.
והתמונות מהחי בר,הן כאן לפניכם:
מנחם
פרויקט גייל רובין – פסח 2022
כפי שכבר ציינתי,בעבר,אינני יודע לאן השפה הצילומית של גייל רובין היה מגיע ואם הייתה נפגשת עם זו שלי,ברם:אני מנצל את ההשראה שקיבלתי ממנה כדי לפתח שפה הצילומית שלי כפי שבאה לידי בטוי במסעותי במסגרת פרויקט זה.
בחג שני של פסח ובסוף השבוע שהתחיל ביום העצמאות האחרון יצאתי לשני מסעות צילום באזור מאסיב אילת,את שני מסעות הצילום האלה מאפיינת שפה צילומית שלי שמייצגת את הנוף והשונות הגיאולוגית הרבה של מסיב אילת,ואת החי באזור המאסיב,חלקו בטבע וחלקו בחי בר שביוטבתה.
נחל עתק עליון.
את יומו הראשון של פרויקט גייל רובין פסח 2022 פתחתי בנחל עתק עליון. נחל עתק נמצא באזור הצפוני של מאסיב אילת. הוא מתחיל את זרימתו ממש בגבול עם מצרים ומשם זורם במגמה כללית דרומה,עד שנשפך לנחל רחם באזור כביש הערבה,כביש 90. הנחל הוא נחל אכזב ויחודו בנוף של מאסיב אילת הוא בכך שהוא אחד הנחלים הגבוהים במסיב,גובהו כ 235 מטרים מעל לפני הים,וכולו זורם באבן גיר שנוצרה על ידי ים קדום שכיסה את המאסיב.
נחל עתק,בכלל,וחלקו העליון בפרט איננו מהאזורים המטוילים במאסיב אילת. יש לכך הרבה סיבות ואחת מהן היא העובדה שהוא זורם באבן גיר,מסלע שקיעה ימי כאמור,ולמרות שים כיסה גם חלקים אחרים של המאסיב ,וכפי שעוד נגלה בהמשך מסעות הצילום במאסיב אילת במסגרת הפרויקט הזה,נחל עתק יחודי בעובדה שמתחילתו ועד סופו,מהלך של כ 15 קילומטרים,הוא זורם ומשפיע על הנוף במסלע הגיר.
נחל עתק הוא מתווה המים היחיד במאסיב אילת שניתן למצוא בו מאובנים,זכר לים שיצר את המסלע שבו עובר הנחל,ובשל הימצאתו באזור שאירוזיה של המים היא רק חלק קטן מעיצוב הנוף,ואליה מצטרפת אירוזיה של רוח וגם זו של הפרשי הטמפרטורות בין היום ללילה: במהלכו של הנחל סביבתו חרוצה בחריצים שהם יחודים לנוף במאסיב אילת ובכלל לנוף בארץ,ובזה יחודו.
התמונות שנלקחו בערוץ נחל עתק עליון,השפעתו על הנוף בקרבתו וחריצי הסלע היחודיים לו,הן כאן לפניכם.
קניון שחורת.
נחל שחורת אוסף את מי הגשמים שיורדים בקו פרשת המים של הר הנגב,במרכז מאסיב אילת. מקו פרשת המים זורם הנחל מזרחה במורדות המזרחיים של המאסיב,וכשמגיע לבקע הירדן: חורץ הנחל קניון במסלע הגרניט של השבר הסורי אפרקאי,ונשפך לערבה.
אורכו של קניון נחל שחורת כקילומטר אחד,עומקו:כמה עשרות מטרים ורוחבו מטרים אחדים בלבד. את הסיור בקניון שחרות התחלתי בחניון הלילה שבפי הקניון בחלקו המזרחי. מסלול הטיול כולל את מלוא אורכו של הקניון ואחר כך חוזר אל חניון הלילה מעל הקניון בחלקו הצפוני.
מסלע הגרניט הוא תולדה של התקררות של מאגמה בעומק כרום כדור הארץ ובתנאים של חום ולחץ גבוהים מאוד. מסלע הגרניט של מאסיב אילת הוא תולדה של תנועת הלוחות על קרום כדור הארץ תנועה שיצרה העלאה של מסלע הגרניט מעמקי קרום כדור הארץ אל פני הקרקע. מופע מסלע הגרניט בעמק הירדן בכלל ובמאסיב אילת בפרט הוא תולדה של התנועה הטקטונית המדוברת. 500 מליון שנה אחרי התרוממות מסלע הגרניט הוא כוסה בים ואת הממשק בין הים למסלע הגרניט עוד נראה בהמשך מסעותי במאסיב אילת במסגרת פרויקט גייל רובין.
בשונה ממסלע הגיר של נחל עתק,מאתמול,קניון שחורת בנוי רק ממסלע גרניט והתמונות מהסיור בו,הרי הן כאן לפניכם:
צבי הנגב.
הצבי המצוי הוא סוג של אנטילופה שחיה ברחבי המזרח התיכון,כמו גם,באפריקה. בישראל אוכלוסיית הצבאים כולל שלושה תת מינים של הצבי המצוי:הצבי הארץ ישראלי,צבי הנגב וצבי השיטים.
הצבי הארץ ישראלי הוא תת המין שחי בצפונה של הארץ במרכזה ובהרי ירושלים. תת המין הזה נתון בסכנת הכחדה,נכון ל 2021 נספרו בארץ 4332 פריטים ומאז 2009 אוכלוסית תת המין הזה נמצאת בעליה אם כי עדין בטווח סכנת ההכחדה.
צבי הנגב הוא תת מין היחודי לנגב הדרומי,מדבר יהודה ולערבה. מספר הפרטים של תת מין זה נכון ל 2021 הוא 2055 צבאים וגם תת המין הזה חווה גידול באוכלוסיה אם כי נמצא בסכנת הכחדה אף הוא.
צבי השיטים הוא תת מין אנדמי לישראל בלבד ולאזור יוטבתה בפרט. תת המין הזה נמצא בסכנת הכחדה מידית ונכון ל 2021 יש ממנו רק 33 פרטים. צבי השיטים שונה בצבעיו ומבנה גופו משאר תת המינים שבארץ והוא ניזון בלעדית מעץ השיטה,ממנו הוא מקבל גם מזון וגם את כמות המים הנדרשת לו כך שלא נראה את תת המין הזה שותה מים ממקווי מים באזור מחיתו.
בבוקרו של היום הראשון למסע הזה,בנחל עתק,בעודי מתארגן ליציאה למסע חוצה את האופק צבי הנגב בדהרה רבתי,חולף על פני ונעלם בנוף. מאחר וכבר היתה זו שעת בוקר מאוחרת למופע הצבאים החיים באזור זה לא נצפו עוד פרטים וזה הדוהר חלף כה מהר עד כי לא הספקתי לצלמו אלא להינות ממופעו המרהיב.
ביום השני למסע,בדרך לקניון שחורת,שעת הבוקר היתה מוקדמת יותר ואופינית לשעה שבה הצבאים יוצאים לסעודת הבוקר שלהם. גם כאן,תוך כדי נסיעה בדרך לחניון הלילה בפי קניון שחורת,חולף על פני צבי בדהרה,ונעלם. הפעם התכוננתי ושמתי לידי מצלמה,פתחתי את חלונות הכסופה והמשכתי בנהיגה תוך שימת לב למשטח המוריק שמשמאל לדרך.
לא חלף זמן רב ונתקלתי בכמה פריטים של צבי הנגב מלחכים עשב להנאתם,מתעלמים ממני ומהמצלמה שלי לחלוטין ומאפשרים להשביע את העין,הנפש ואת המצלמה בזיו יופים.
וכמה תמונות של צבי הנגב בואכה קניון שחורת,הרי הן כאן לפניכם:
מנחם.
הי דרומה – פרויקט גייל רובין,מסיב אילת ינואר 22.
מה היה עולה בקריירה של גייל רובין אילו לא נרצחה בחוף ימה של מעגן מיכאל,בארוע הידוע כאוטובוס הדמים,אין לדעת אבל,מפעם לפעם,בצל המורשת הצילומית שהשאירה לנו גייל אני יוצא למסעות צילום שמטרתם לאתגר את האני הצילומי שלי וברוח האומנות ולזיכרה,של גייל רובין.
היעד,הפעם,הוא מסע בן יומיים לשתי ואדיות במסיב אילת. בשני המקומות כבר בקרתי ובשניהם במסגרת פרויקט גייל רובין,אך:העונה השתנתה מזג האוויר השתנה תנאי האור השתנו וזה זמן טוב לצאת אליהם שוב ולנצל את ההכרות עם האתרים,על מנת לפצח אתגרים צילומיים כמו גם פיזים ונפשיים ולשמר את זכרונה של גייל.
יום רביעי 19/01/2022 לעת ערב. מולי רשימת ציוד ועשה אל תעשה שהתארכה בימים שקדמו ליציאה למסע. עכשיו,זה הזמן לארוז הכל,לוודא שכל מה שצריך נמצא,לכייל את ציוד הצילום,לארוז בתא המטען של הכסופה,לחטוף כמה שעות תנומה ובשעות הקטנות של יום חמישי לצאת לדרך,על מנת להגיע לקניון האדום ממש לפני הזריחה. בעוד שהחפצים משתכנים להם בתא המטען של הכסופה בסדר שלפיו הלא חשוב בחלקו הפנימי והחשוב ונגיש בחלקו האחורי,פתאום:כבה החשמל אצלי. הפסקת חשמל לא צפויה שמקורה במזג האוויר הסוער. לאור פנס של טלפון נייד העמסת הכסופה מושלמת והקור,וגם הכרח,מבריחים אותי אל בין השמיכות כשהכל מסודר בסדר מופתי להשלמת העמסת הכסופה,במה שנשאר,ובהנחה שהחשמל לא יחזור ויציאה לדרך.
יום חמישי 20/01/22 01:30 לפנות בוקר. ציוד הצילום ואני חובשים את הקבינה של הכסופה,מתניעים ויוצאים לדרך. התחנה הראשונה נקבעת לתחנת דלק בפאתי מצפה רמון. מזג האוויר החורפי,המעט סוער והמאוד קר מאתגרים אותי אבל: בתחנת הדלק שבפאתי מצפה העצירה היא להחלטה האם להכריז על הנקודה הזו במסע שעל נקודת האל חזור או לא.
A point of no return הוא מונח מעולם התעופה. כל טיסה של מטוס נוסעים מתוכננת מראש בכל מה שקשור לנתיב,האופטימלי,בין נקודת ההמראה לנקודת הנחיתה ויחד איתו,מתוכננת כמות הדלק שעימה יעלה המטוס לאוויר וכמות הדלק שאיתה ינחת,כשבין שתיהן מתווספת כמות דלק נוספת,המוגדרת בפרוטוקולי בטיחות הטיסה,לכל מקרה שלא יקרה. במסלול הטיסה מוכתבת נקודת האל חזור: זו הנקודה שלא משנה מה יקרה בטיסה אין מספיק דלק לחזור לנמל שבו בהרחשה ההמראה וממנה והאלה אפשר רק להמשיך לנמל היעד או,אם צריך,לבצע נחיתת אונס,רצוי בנמל תעופה מוסדר שבנתיב הטיסה.
מצפה רמון מקבלת אותי בטמפרטורה של 2 מעלות,רוח מקפיאה וגשם אין. בדרך למצפה,ראיתי יחידה צבאית שבחלקם עוד התאמנו בצידי הכביש וחלקם עשו דרכם לאוטובוס שחיכה בקרבת מקום. דרומה מבאר שבע גשם לא ירד ולפי האפליקציה בנייד:לא צפוי לרדת. מהטרמוס נמזגת כוס קפה חמים ונעים ונשאר רק לבדוק שאין בכבישים "שלג שחור" קרי:שלוליות שקפאו ומהקבינה של הכסופה יראו כחלק מהכביש ברם הן קרח שמסכן,מאוד,את הנהיגה בכלל ובכביש 40 ו 12 הצפויים למסוכנת מאוד. מחליט לסייר רגלית באזור תחנת הדלק ולטבול רגלי בשלוליות המים,על מנת לוודא שהם מים ולא קרח. כשמסתבר ששלוליות המים מים הן,ונקודת הקיפאון,לפי תוכנת מזג האוויר שבנייד,היא 4- מעלות ובשאר הדרך הטמפרטורה היא כשתי מעלות מעל האפס,אני חוזר לכסופה,מציץ בנתוני וויז להמשך הדרך ומגלה שיש לי כחצי שעה עודפת לכל מקרה שלא יקרה.
מצפה רמון מוכרזת כנקודת האל חזור,מעורר את הכסופה לחיים ויוצא לכביש 40 באכה מכתש רמון וממנו לכביש 12 ליעד הראשון:הקניון האדום,מאסיב אילת.
בירידה ממצפה למכתש אני מכבה את הרדיו,מגביל את מהירות הנסיעה של הכסופה ל 80 קמ"ש ומחדד חושים. מנסיוני בנסיעה בלילות בכביש הזה עלולות לצוץ הפתעות,החל מכלי רכב שמשתוללים כאילו חוקי התנועה והטבע הם המלצה בלבד,ועד לחיות בר שמכונית הנוסעים זרה להן וכן:גם אפשרות שבאחת הפניות ממתינה הפתעה בצורת שלג שחור.
ארבעים דקות לפני הזריחה הכסופה מדוממת מנוע בחניון של הקניון האדום. חשוך. קר כשתי מעלות בחוץ. מנצל את חום הקבינה לארגן את ציוד הצילום. מה שהולך איתי לקניון נשאר בתיק הצילום,מה שלא הולך לתא המטען. מים מצטרפים לתיק הצילום ואני מתפנה ללגימת קפה,שנייה,בטרם יחל השחר לעלות.
לכוס הקפה יש תוכניות אחרות מאלה שלי. כשאני פונה להחזיר את הטרמוס למקומו בתא המטען מחליטה,זו האחרונה,לאבד את שיווי משקלה ואת הקפה המהביל שופכת ברחבי הקבינה של הכסופה. במהירות שולף מתא המטען את ערקניון האדוםכת הנקוי ובאור המועט,ובנחישות הנדרשת,מסלק את הקפה השפוך מהקבינה,כוס הקפה הבאה,והאחרונה,נמזגת הרחק מהכסופה ו… הלקח נלמד.
בכל המסע הזה המצלמות שלי כויילו לצילום בריבוע או אם תרצו ביחס של 1:1. כל קומפוזיציה תילקח שלוש פעמים,לפחות,כל פעם נקודת הפוקוס תתמקד פעם בקידמת הקומפוזיציה,פעם באמצעה ופעם הרחק באופק הקומפוזיציה. בבית,כשאחזור,כל תמונה שנלקחה תעבור תהליך של הערמת פוקוס ותשוחרר לאוויר העולם. חוץ מקונפיגורציה של המצלמות נדרשת חצובה שמצטרפת לציוד שהולך איתי לקניון.
השחר עולה,ואני עושה דרכי לפי הקניון כשאני והקניון שנינו זה לזה. בכל נקודה שבה עצרתי לצלם הנחתי את תיק הצילום,הסתובבתי סבבי על מנת למצוא את הקומפוזיציה הרצויה ואת נקודת המבט והולכת העין שאני רוצה לבצע בקומפוזיצה וכשהכל מוכן ובעינית אני רואה את התוצאה שאני רוצה להגיע אליה – ניגש לביצוע שלושת התמונות להערמת הפוקוס.
את המפל הראשון בקניון אני צולח בקלות ועוצר בו לבחינת קומפוזיציה וללקיחת תמונות. בשני ובשלישי,הגבוה יותר,נדרשת הכנה,קרי: ציוד הצילום מוכנס לתיק הצילום,החצובה נקשרת ומאובטחת לתיק הצילום ואני מוודא שאין בדל בד שעלול להיתקע בירידה ולהפוך אותי לתלוי בין שמים לארץ. אחרי כל מפל עוצר לבחינת קומפוזציה וכשמוצא,היא נלקחת.
ביציאה מהקניון אני נעצר להתרעננות,מים ומנוחה קצרה וקבלת החלטה: האם להמשיך למסלול המעגלי בנחל שני או לחזור לנקודת המוצא שכרוכה בעליה תלולה מעלה והליכה על פי הקניון כשמימין הקניון ומשמאל ההרים שבו הוא מתחתר. מבט בשעון מראה ששהיתי בקניון את מירב הזמן שתיכננתי,והשמים כחולים באור מקסים ולכן מחליט לחזור לנקודת היציאה על פי הקניון דרך,שבביקורי הקודם לא עשיתי ולוותר על מסלול בנחל שני.
גם בדרך חזרה אני עוצר כמה פעמים,גם כדי להזין את העיניים והנפש וגם כדי לקחת תמונות ולבסוף מגיע לכסופה ואיתה לנקודה הבאה – נחל גישרון עליון הסמוך.
התמונות שנלקחו בקניון האדום,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – הקניון האדום.
בחניון הר יואש,נקודת היציאה לגישרון עליון,אני עוצר שוב פעם להתארגנות והערכת מצב. כמה עניני דיומא מצריכים טיפול מידי וגם קפה מהביל,כן מחוץ ורחוק מהכסופה הפעם,הם הכרח רצוי. תחזית מזג האוור לא מצביעה על הפתעות,והשמיים כחולים וזרועים בעניני נוצה לבנים – תאורה מושלמת למטרה שלשמה באתי. גם הפעם מנצל את חומה של הקבינה לארגן את ציוד הצילום ומה שלא נדרש הולך לתא המטען ומה שכן על הגב שלי,וכמובן:מים.
גם בנחל גישרון עליון ביקרתי בעבר והפעם מחליט לעשות את המסלול מהסוף להתחלה. בטרם הכסופה ננעלת ואני יוצא לדרך,משנן לעצמי את המסלול במהופך ויוצא לדרך. תחילת המסלול,במהופך,כוללת כמה עליות וירידות ומעבר בין בולדרים,את הדרך הזו אני לעושה בעצלתיים כשעוצר מפעם לפעם כדי לאתר קומפוזיציה לצילום כשגם פה המצלמות מכוילות לצלם בריבוע וגם כאן ילקחו כמה תמונות בנקודות פוקוס משתנות על מנת לעשות,בבית,הערמת פוקוס.
בנקודת העצירה הראשונה תיק הצילום יורד מגבי,מסתובב בשטח לאתר את נקודת הצילום האופטימלית ומנצל את העצירה להתרענן בשתיית מים. התמונות נלקחות וכשתיק הצילום שב לגבי פתאום אני מרגיש שהוא נשמט לאחור ומעביר את חלוקת המשקל שלו,משהו כמו עשרים קילו,לכתפיים שלי. מבט מהיר מגלה שאחת מרצועות החזה נשמטה ממקומה ועד מהרה מסתבר שתיקון התקלה פשוט ומהיר והכל חוזר למקומו בשלום.
םמסלול נחל גישרון עליון הוא מסלול מעגלי,די קצר שבשליש השני שלו,מתחילת המסלול ולא במהופך כפי שעשיתי הפעם,נחל גישרון חותר קניון עמוק ועוצר נשימה,עובר דרומה את הגבול עם מצרים וממשיך,במצרים,לנחל טבה שבעצמו נשפך לים סוף. בנקודה הזו אפשר להמשיך חזרה לחניון הר יואש,שממנו באתי,או להמשיך מסלול אחר שמסתיים במורד כביש 12 או להמשיך במסלול שביל ישראל להר צפחות ולעיר אילת.
בנקודה הזו עצרתי והחלטתי להזין את העין,הנפש והמצלמות בערוצו האפי של גישרון עליון במהלכו מצרימה יחד עם מפגשי הגבולות של ישראל ומצרים,בדרום,ירדן וערב הסעודית בדרום מזרח ומשולש הגבולות ישראל ירדן וערב הסעודית בצפון מזרח.
בפיצול השבילים האלה אני שוהה זמן רב,מסתובב באזור כולל על שביל ישראל שואב לעיני את מראה הנוף האפי שבמקום ומנציח אותו במצלמות,גם הפעם בקונפיגורציה של 1:1 ולקיחת כל תמונה בכמה נקודות פוקוס לשם הערמתו בבית לתמונה אחת.
עם סיום ההסתובבות באזור פיצול השבילים ועזיבתו של גישרון את מרחבי ארץ ישראל אני מגלה שהשעה התאחרה וזה זמן לחזור לכסופה ועימה להמשיך דרכי לחניון הלילה שבחי בר יטבתה,לא לפני הרוואת צימאונה של הכסופה בדלק טרי להמשך הדרך.
התמונות שנלקחו בגישרון עליון,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – גישרון עליון.
עוד בשלב תיכנון המסע הזה התוודעתי לעובדה שבחי בר נולדו טלאים חדשים ובעיקר לראם הלבן. התוכנית המקורית היתה לצאת מוקדם בבוקר לסיור בחי בר ובסיומו להפליג צפונה הביתה,בעיקר משיקולים של המנעות מעומסי תנועה. אבל שלטלאים יש תוכנית אחרת. הם אוהבים להצטנף הרחק מעין הצופה ובחיק אימם עד שהשמש קצת עולה ומחממת את האוויר. בעצת הפקח החביב באתר חכיתי לתשע וחצי או אז יצא הטרקטור עם עגלת ההאכלה לחי בר. נתתי לו פור קטן ויצאתי בעקבותיו וכן:הטלאים לא אכזבו ויצאו יחד עם אמותיהם,הדי מודאגות כפי שתראו בצילומים,לאזורי ההאכלה הסמוכים לנתיב הנסיעה המוסדר שבחי בר.
עשיתי כל שלאל ידי על מנת לחדור לצינעת חייהם מבלי להפריע לא לאכילה ולא לנהנתנות מזיו השמש וגם הצטיידתי בלא מעט סבלנות..
בסיום הצילום בחי בר שמנו פעמינו,אני והכסופה,צפונה חזרה הביתה עמוסים בחווית אפיות מהביקור בקניון האדום ובגישרון עליון טרם עזיבתו את תחומי מדינת ישראל ותחושה של חיבוק נעים וחמים מהטלאים ואימותיהן שבחי בר.
לקח זמן להשתחרר מהרושם העז שעשה עלי המסע הזה ולגשת לפיתוח התמונות שלכשעצמו הצריך המון תשומת לב ומשאבי מיחשוב והתוצאות,הן כאן לפניכם.
התמונות שנלקחו בחי בר יוטבתה,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – חי בר יוטבתה.
תם. ולא נשלם.
מנחם.
פרויקט גייל רובין – מאסיב אילת.
אחת לתקופה אני יוצא למסע צילום ברחבי הארץ בעקבותה השראתה של גייל רובין,שנרצחה על ידי מחבלים בארוע הטרור הידוע בשם אוטובוס הדמים.אין לדעת להיכן היתה מולכת הקרירה של רובין ברם אהבתה לטבע ולנוף של הארץ משמשים לי כהשראה שלתוכה אני יוצק תוכן מהאני שלי.
בערב ראש השנה תשפ"ב יצאתי למסע הצילום כשבמוקד:מאסיב הרי אילת,וסיפור הדרך מובא כאן,בהמשך.
מאסיב אילת.
מאסיב אילת מתחיל בשוליה הדרומיים של העיר אילת ומסתיים,בצפון,בבקעת תימנע. במזרח תחום במפרץ אילת ובעמק הירדן ובמערב בים התיכון. חלק ממאסיב אילת נמצא בתחום מצרים דרומית לכביש עשר.
מאסיב אילת הוא תולדה של שלושה תהליכים גאולוגים שהתרחשו בשלוש תקופות גאולוגיות שונות. התהליך העתיק ביותר הוא הווצרות השילד הערבו-נובי,מאוחר יותר,כשאזור המסיב היה מכוסה ים,הוא צבר סלעי משקע ימי ובסופו,ומה שמכתיב לו את תצורתו דהיום,היווצרות השבר הסורי אפריקאי הידוע כבקע ים המלח. בקע ים המלח הוא שבר פעיל ומשכך גם מאסיב אילת נחשב כאזור גאולוגי פעיל.
מאסיב אילת,בכלל,ובאזור העיר אילת שבו מתמקד המסע הזה,מיושב בדלילות רבה וחלקים ממנו אינם נגישים אלא לרכבי שטח או סגורים כשטחי אש של צה"ל. לטוב ולרע העובדות האלה משמרות את החי הצומח והדומם למעט התערבות אדם,כמו למשל שדה התעופה עובדה ומחנה שיזפון. גם הדרכים הסלולות במאסיב דלילות מאוד וכל הכבישים מנצלים תוואי שטח של עמקים טבעיים וסלילתם היתה כרוכה בנזק מועט,יחסית,לתכסית השטח.
מסע הצילום הזה היה בן יומיים בערב ראש השנה וביום החג הראשון של החג וכלל,כסדרם:את הר יואש,נחל גשרון עליון ואת מרכז הצפרות באילת. ביום השני כלל הסיור את עמודי עמרם ואת ההר הדרומי ביותר של ישראל:הר צפחות.
הר יואש:
גובהו של הר יואש הוא 701 מטרים מעל לפני הים,והוא נמצא כ 15 דקות נסיעה מאילת דרומית מערבית לעיר. למרות קירבתו לגבול עם מצרים הר יואש לא נתפס על ידי צה"ל במסגרת הפסגות שמשמשות לניטור הגבול עם מצרים.
לאחר קום המדינה הר יואש היה מוצב ירדני שבשל מיקומו חלש על ציר ההגעה למפרץ אילת ממערב לעיר. בין השישי לעשירי במרס 1949 ערך צה"ל את מבצע עובדה,מבצע לשחרור אילת ואזור הרי אילת. מיקומו של מוצב הר יואש והקושי הטופוגרפי הכרוך בכיבושו,הושאר המוצב הירדני במקומו ועד מהרה מצאו עצמם חילי הלגיון,ששהו במוצב,מוקפים מכל עבר ומנותקים מהממלכה האשמית – מה שהביא לכניעתם. המוצב ננטש על ידם והחילים הועברו לארצם ללא פגע.
הר יואש עמד בשיממנו שנים רבות עד להסכם השלום עם מצרים או אז הוקם בו מרכז חישה של צה"ל,מתחם מגודר ולא מאוייש בפסגת ההר,ובמקומו של המוצב הירדני הוקמו עמדות תצפית שמהן ניתן לראות נוף מארבע ארצות: ישראל,ירדן ערב הסעודית ומצרים.
להר יואש,התחנה הראשונה במסע הזה,הגעתי זמן מה לפני הזריחה. פיזרתי על ההר שתי עמדות צילום,האחת פונה לכיוון מצרים והגבול המשותף עם ישראל,והשנייה לכיוון מזרח אל עבר אילת,ירדן וערב הסעודית.
לפנות בוקר מאסיב אילת מתאפיין בטמפרטורות נמוכות,כן,גם בקיץ. בנוסף לטמפרטורה הנמוכה פסגת ההר היתה מוכת רוח חזקה שחידדה את הקור והערימה קשיים,מאתגרים יש לומר,להעמדת המצלמות בעמדות הצילום.עם עליית השחר התחלתי לצלם בעמדות הצילום שבתורן נויידו לזויות צילום בפסגת ההר בהתאם להתקדמות השחר. עם סיום הזריחה השבתי את ליבי בכוס קפה מהביל,ועברתי לתחנה הבאה במסע:נחל גשרון עליון הסמוך.
והתמונות,מהר יואש,הן כאן לפניכם:
פס הקול פרויקט גייל רובין – מאסיב אילת.
ב 1984 יסדה מריומה את בית השנטי. מדובר בבית,המופעל על ידי עמותת בית השנתי,שנועד לתת מחסה לנוער במצוקה הנתון בסכנת הדרדרות לפשע סמים וזנות. בית השנטי נוקט בשיטת חינוך יחודית פרי מוחה של המיסדת מריומה והוא פתוח לכל מי שנזקק כל ימות השנה 24 שעות ביממה ללא המתנה וללא צורך בהפנייה משום גורם טיפולי. עמותת בית השנטי מפעילה שני בתי מחסה בתל אביב ובית השטנטי במדבר שנמצא צפונית למצפה רמון ובקרוב בית נוסף בירושלים.
בית הספר למוזיקה מיוזיק סקול מהווה בית חינוך לאמנים שמעונינים ללמוד נגינה,הלחנה,פיתוח קול עריכה והפקה של מוזיקה. בעבר נהג בית הספר להפיק אלבום כפרויקט סיום של התלמידים ובו מיצירותיהם. התלמידים כתבו,עיבדו הפיקו ניגנו והקליטו את היצירות ובית הספר סיפק,ועדין מספק,את אולפן ההקלטה. הקטעים שהופיעו באלבום השנתי היו פרויקט הגמר של התלמידים במוסד. כל הקלטות פרויקטי הגמר של המוסד הועלו לאתר המוזיקה המקוון בנדקמפ לשימוש הציבור בחינם.
במסגרת פרויקט הגמר של בוגרי מיוזיק סקול ב 2007 נפגשו הפרויקטורים עם נערים מבית השנטי. הנערים והנערות מבית השנטי סיפרו ליוצרים את סיפור חייהם ומסרו להם שירים פרי עטם. הפרויקטורים חזרו לבית הספר הלחינו מנגינות לשירים של נערי בית השנטי,ניגנו,הקליטו והפיקו את השירים שהפכו לאלבום בשם:”רכבת ללונה פארק". האלבום הועלה לאתר הבנדקמפ ובזמנו אף שוחרר לרדיו וכמה משריו זכו להשמעה ברדיו הציבורי.
סיפור חייהם של כותבי השירה מבית השנטי בא לידי בטוי במילות השירים שכתבו,והלחנים שהלחינו בוגרי בית הספר מעצימים את חווית החיים של כותבי השירים שהם,חוסי בית השנטי,באים משוליה של החברה הישראלית.
המילים המתארות חיים בשולי החברה הישראלית למראות האפים של מסיב אילת מיצרים ניגוד שיכול להתקיים רק בישראל והניגוד הזה,הנוף המרהיב יחד עם שירי המחאה והמילים הקשות והביקרתיות של אלה שבאו משולי החברה היוו,עבורי,כערך שצריך לשמר ולהביע בפרויקט שחוסה תחת דמותה,הנשכחת משהו,של הצלמת גייל רובין. בסרטני הוידאו,הר יואש והר צפחות,שילבתי בפס הקול שלושה שירים מרכבת ללונה פארק.
נחל גשרון עליון.
נחל גישרון הוא ערוץ נחל אכזב בחלקו הדרום מערבי של מאסיב אילת. לנחל אגן ניקוז זעיר במתחיל בראס א-נאכב מעט צפונית למעבר הגבול נטפים שבין ישראל למצרים. משם,זורם ערוץ הנחל במגמה דרום מזרחית ובאזור הר יואש חוצה את הגבול לשטח מצרים ונשפח לואדי טאבה שבתורו נשפך למפרץ אילת באזור טאבה שבמצרים.
בנחל גשרון ישנם מספר מסלולי הליכה שמשלבים סיור בנחל עצמו ובואדיות שקרובים אליו ובאמצעותם ניתן להגיע עד לעיר אילת,המסלול הארוך,לכביש 12 במסלול הבינוני וחזרה להר יואש במסלול הקצר,והמעגלי,שגם נקרא מסלול גשרון עליון.
במסגרת הסכם השלום עם המצרים היה צורך לסלול דרך ולהקים גדר בחלק שעובר בנחל גשרון. גדר המערכת וכביש גדר המערכת,שבשימוש צבא מצרים,הוקם על ידי צה"ל בשילוב עם גורמי שמירת הטבע והנוף,ואף כי גדר המערכת,וכביש הפטרול שסמוך לה,מצלקים את נופו של נחל גשרון הפגיעה היא מזערית ומהלכו של הנחל נשמר ושומר. כמו הרבה מקומות במסיב אילת,מאחר והגישה למורד הנחל באזור הגבול סגורה לבני אדם,גם בגלל עניין הבטיחות ובעיקר בשל תנאי השטח,הטבע באזור התאושש ומשהוכרז כשמורת טבע,במסגרת שמורת הטבע מאסיב אילת,החי צומח והדומם באזור לא מושפעים ממגע יד אדם.
ערוצו של גשרון עליון מתאפיין בתצורות גאולוגיות שנוצרו מסחף. רובן מסחף שמוקו במי השטפונות שעוברים,מידי חורף,בערוץ הנחל וחלקם האחר,תוצאה של אירוזיה של הרוח שביחד מעצבים בואדי תצורות שעם קצת דימיון ניתן למצוא בהן דמויות שונות של בעלי חיים ועד לתצורות המזכירות,כיד הדימיון,את פטרה שבממלכה האשמית.
בחלקו הדרומי ביותר של מסלול גשרון עליון ישנה תצפית אל עבר אילת,ערב הסעודית ומצרים כשחלקה הדרומי מלווה בגדר הגבול בין ישראל למצרים. בתצפית זו נמצא את אחת ממאפיני הנוף רבי ההוד של מאסיב אילת ובהגיעי למקום הקדשתי זמן רב,יחסית,לשהייה במקום כדי להזין את העין באחד ממראי הנוף האפיים ביותר שניתן למצוא בכלל ובמאסיב אילת,בפרט.
התמונות מערוץ גשרון עליון,הן כאן לפניכם:
פארק הצפרות אילת.
עם תחילת הסתיו,באירופה,ציפרים מתחילות לנדוד,מאירופה לאפריקה,על מנת לעשות את החורף באפריקה. בדרכן לאפריקה עוברות הציפרים מעל ארץ ישראל,בכלל,ומעל לבקע הסורי אפרקאי בפרט.
המלחות שבצפון מפרץ אילת שימשו את הציפרים הנודדות כמקום להצטיידות במזון ומנוחה לקראת חלקו הסופי של המסע לאפריקה:מאילת לקרן אפריקה.
שימוש של האדם במלחות,להפקת מלח למאכל ובתי המלון באילת גרמו להתמעטות המלחות והיה חשש שהמלחות יעלמו ונדידת הציפורים תינזק בנזק שלא ניתן יהיה לתקנו.
באזור המלחות הפעילה אילת אתר לסילוק והטמנה של אשפה. עיריית אילת חברה לגורמי שימור הסביבה פינתה את אתר הפסולת,וניקתה את המקום,ובשילוב עם גורמי שמירת הטבע הוצפו שטחי המזבלה במי מפרץ אילת והאיזון האקולוגי הושב לאזור לשימושן של הציפרים הנודדות. שטח המזבלה הוכשר כאתר טיבוע וצפייה בנדידת הצפרים והועמד לרשות הציבור בגישה חופשית ובחינם. באתר מתקיימת פעילות צפרות כמו גם מרכז הטבעה ארצי למעקב אחרי נדידת הציפרים.
בטרם שמתי פעמי לקבל את ערבה האחרון של תשפ"א ויומה הראשון של תשפ"ב בחניון הלילה של חי בר יטבתה נכנסתי לפארק הצפרות. בשל שעת היום,צהריים אחרונות,ומאחר ועונת הנדידה עדיין בחיתוליה ציפרים שנדדו מאירופה לאפריקה לא היו בפארק אך כמה פלמינגו,שמצאו את ביתן במלחות אילת,הפליאו תצוגתן בפני.
והתמונות,הן כאן לפניכם:
עמודי עמרם.
נחל עמרם זורם מעמודי עמרם מזרחה אל עבר הערבה. אזור תחילת הנחל עשוי אבן נובית וצבעונית בגוני הורוד. חריצים שנוצרו כתוצאה מאירוזיה באבן החול שימשו את מי הגשמים לעצב את עמודי עמרם.
שמו של הנחל,עמרם היה אביו של אברהם אבינו,הוא שיבוש בעברית של שמו הערבי של הנחל:נחל עמראני שפירושו:הנחל עם המבנים.
אבן החול הנובית היא תוצר של סלע היסוד שהוא,בתורו,חלק ממסיב אילת. סלע היסוד,ועימו גם אבן החול הנובית,מכיל מינראלים רבים ומכאן צבעיו השונים.
בתקופה הכלקוליתית שימש אזור ואדי עמרם לחציבת נחושת.סביב בורות כריית הנחושת של הכלקוליתים נוצרו דמויי מבנים ויחד עם עמודי עמרם הם מקור שמו הערבי של הנחל ובתורו השיבוש העברי של שם המקום,קרי:עמודי עמרם.
והתמונות,מעמודי עמרם,הן כאן לפניכם:
הר צפחות.
הר צפחות הוא ההר הדרומי ביותר בישראל. גובהו 278 מטרים מעל פני הים והוא נמצא בגבולה הדרומי של העיר אילת.
בתקופת מלחמת העולם השנייה היה לבריטניה,ששלטה אז בארץ ישראל,מחסור בחומרי גלם ליצור קרמיקה. הגיאולוג הבריטי ל.לויד ויליאמס נשלח לארץ על מנת לאתר מקור לחול שישמש כחומר גלם ליצירת קרמיקה.
ויליאמס זיהה את הר צפחות כהר שבנוי מסלע מסוג צפחה וחשב שימצא במקום חומר גלם לתעשיית הקרמיקה. כדי לעשות כן נסלל שביל מהדום ההר לפיסגתו,אותו שביל משמש היום להעפיל לראש ההר וגם,בחלקו,משמש לסופו הדרומי של שביל ישראל.
ויליאמס טעה פעמיים,בראשונה: הר צפחה איננו בנוי מסלעי צפחה אלא מסלעי גנייס הקרובים לצפחה אך צפחה הם לא. והטעות השנייה: באזור ההר ובהר עצמו לא נמצא חומר גלם ראוי לתעשיית הקרמיקה.
אנחנו,הישראלים והאנושות בכלל,הרווחנו,גם כן,פעמיים: ההר ניצל מלהפוך למכרה לחומר גלם לתעשיית הקרמיקה ובשנייה:הדרך שסללו פועליו של ויליאמס משמשת כמסלול להעפיל לפסגת ההר שמשקיף על ארבע מדינות:ישראל,ירדן,ערב הסעודית ומצרים.
את יומה הראשון של תשפ"ב סיימתי על פסגת הר צפחה על הנוף האפי הנשקף מפסגתו. מהר ציפחה שבתי לחניון הלילה בחי בי יטבתה ולמחרת היום חזרתי לביתי. תם,אך לא נשלם,במסע לקבלת תשפ"ב במסגרת פרויקט גייל רובין.
התמונות,מהר צפחה,הן כאן לפניכם:
מנחם.