יום העצמאות מסמל,יותר מכל,את סופה של נדידת העם היהודי ברחבי העולם אל הבית לאומי בישראל.
בטבע,נדידה מסתיימת תמיד במקום,כלשהו,קבוע שבו נקבע המושב הסופי שיכול לשמש לרבייה,כמו בנדידת הציפורים,או נקבע לצורך אגירה כמו במקרה של החולות הנודדים באזור מסיב אילת והערבה.
את המסע,בן שלושת הימים,למסיב אילת והערבה ערכתי בסימן של נדידה. נדידת חולות ונדידתם של הנבטים מעומן,של היום,לנמל עזה בהסיעם את המור והלבונה.
חולות כסוי.
חולות כיסוי נמצא בחלק הצפוני של ביקעת עובדה שבמרכזה נמצא שדה התעופה,הצבאי,עובדה.
מקורם של החולות שבחולית כיסוי שנוי במחלוקת,לפי גרסה אחת מקורם בחולות שהסיע הנילוס הכחול ממקורותיו באתיופיה לדלתא שלו ומשם,הרוח,הסיעה אותם לחלקה הצפוני של בקעת עובדה,שם מתרוממת הקרקע רגע לפני מצוק ההעתקים של בקע ים המלח,ובשל ההתרוממות הטופוגרפית מוצא החול את מקום מושבו הקבוע. הגרסה השנייה היא: מקור החולות בהרים של מזרח סיני,משם מסיע אותם הרוח למקום מושבם בצפון בקעת עובדה שם מוצאים גרגירי החול את מקום מושבם הקבוע בשל הטופוגרפיה של המקום,כפי שהוסבר קודם לכן. בשל הרכב הקוורץ והמינרלים של החולות סבירה יותר האפשרות השנייה כמקורם של גרגירי החול בחולית כיסוי.
מקדש הנמרים.
מקדש הנמרים הוא אתר ארכאולוגי פרה היסטורי. המקדש נמצא צפונית מזרחית לשדה התעופה הצבאי שבבקעת עובדה. בשנות השמונים,של המאה הקודמת,טנק של צה"ל עבר במקום והמקדש התגלה תחת זחליו. באותה השנה,ובמשך השנתיים הבאות, נחפר המקדש ועבר תהליך שימור. מקדש הנמרים מתאפיין בחצר שנמצאת מזרחית למקדש ובה 16 דמויות של בעלי חיים שנבנו באבנים קטנות. בצידה המערבי של חצר המקדש נמצא אלמנט בנוי אבן שמקובל לחשוב שהוא "קודש הקודשים" של המקדש.
מקדש הנמרים מתוארך,על ידי פחמן 14,לשנת 7500 לפני הספירה. במרחב הנגב וסיני ידועים עוד כמאה ושישים מקדשים כאלה במצבי שימור שונים. מקדש הנמרים היה בשימוש עד לאלף השני לפנה"ס תקופת הברונזה התיכונה.
בשנת 1988 נערך בסביבת המקדש תרגיל של חיל השריון ובמהלכו פגעו הטנקים במקדש בעיקר בחצרו המזרחית. על סמך תיעוד מהחפירה הארכאולוגית חיילים שהשתתפו בתרגיל יחד עם חיילים מחיל האוויר שבבסיס עובדה הסמוך שיחזרו את הממצאים שנפגעו והם מוצגים כך כיום. המקדש וחצרו המזרחית גודרו כך ששוב טנקים של צה"ל לא יוכלו לפגוע בו וגם.. המטיילים לא יכנסו לתוכו ויגרמו לנזק.
מואה הנבטית.
מואה הקדומה נמצאת בערבה התיכונה צפונית למושב צופר. מיקומה של מואה הוא בנקודה אסטרטגית על דרך הערבה,ממפרץ אילת לים המלח ומשם צפונה או בעמק הירדן או על גב ההר,ובדרך מפטרה הנבטית מערבה לכיוון נמל עזה.
מתי השיירות הנבטיות החלו להשתמש בנתיב:עדן,פטרה,מואה,עבדת,שיבטה,חלוצה ומשם לנמל עזה לא ממש ידוע,כי הממצאים מהערים ממערכת החאן הנבטים שלאורך הציר הזה אינם מקבעים את תחילת השימוש בתאריך מסוים. אנחנו כן יודעים,ממצאים ארכאולוגים,שראשית השימוש באתר מואה היה בתקופה ההלניסטית,המשיך לתקפה הרומית ובסופה,של התקופה הרומית,בא היישוב אל קיצו.
בסביבות 106 לספירה בא קיצה של הממלכה הנבטית והנבטים נטמעים בקרב האוכלוסייה הרומית בעיקר בפרובינקיה ערביה שהיא סוריה של היום. יחד עם זאת,בתקופה הרומית הופכת נואה מחאן שיירות לעיירה רומית משגשגת ולפי הממצאים עושרה הגיע ממסחר בתמרים,באפרסקים (שהגיעו לאזור דרך דרך המשי מסין) באגוזי פקאן וגם בתבלינים שהובאו מהמזרח,יובשו במואה ונשלחו הלאה לאימפריה הרומית דרך נמל עזה. האפרסקים לא גדלו במואה בשל תנאי מזג האוויר,אבל עברו דרכה לעזה ומשם לאימפריה הרומית. בהמשך התקופה הרומית,ואחרי נפילת הממלכה הנבטית,היה עיסוק בכתישת זיתים לצורך הכנת שמן זית שמן הסתם גם הוא עשה דרכו לאימפריה דרך נמל עזה.
מסיבות לא ידועות בתום התקופה הרומית מואה ננטשת ולא נושבת עוד לעד.
חולות סמר.
חולות סמר נמצאים מזרחית לקיבוץ סמר,מכביש 90 מזרחה עד לגבול עם ירדן. עד 2015 האתר שימש כאתר כרייה של חול לתעשיית הבנייה באילת ובערבה. ב 2015 הושגה הסכמה בין מפעילי אתר הכרייה בחולות סמר לבין המדינה לפיה כריית החול באתר תיפסק,וכך היה. חולות סמר הפכו לשמורת טבע מוכרזת וב 2017 נוספו אליה עוד כמה מאות דונמים בסייג שלפיו תושבי המקום,החקלאים קיבוץ סמר,יוכלו לטעת מטעי תמרים בשולי השמורה ושצה"ל,אם ירצה,יוכל להקים בשולי השמורה המזרחיים חומה.
מקור החול בחולית סמר שנוי במחלוקת. גרסה אחת טוענת שהחול הוסע על ידי הרוח לאחר שהובא לבקעת תימנע על ידי נחל נחושתן,הגרסה השנייה טוענת שמקור החול עתיק בהרבה והוא הושקע באתר על ידי ים תטיס לאחר שהוסע על ידי נחלים ממזרח שנשפכו לים תטיס ומשזה נסוג נחשפה חולית סמר.
כאשר נוסעים בכביש 90 ומביטים מזרחה נראה הרבה נחלים שחוצים את ההרים ממזרח,מסתיימים בדלתא מאוד בולטת אבל לא נשפים לנהר הירדן. היכן שנמצאות הדלתות האלה היו אלה חופיו המזרחיים של ים תטיס. משנסוג הים,והיום שאר ממנו "רק" הים התיכון שמערב לנו,תפסה את מקומו ימת הלשון שחופיה הדרומיים נמצאים ליד מושב חציבה והצפוניים בעמק החולה. גם ימת הלשון נסוגה ובאדיבות מדינת ישראל נשארו מנה רק הכינרת הירדן,שמוביל מי שופכין מטוהרים,וים המלח.
איך זה קשור למקור החול? נחל נחושתן הוא נחל צעיר במונחים גאולוגיים והוא נוצר אחרי שימת הלשון כבר נעלמה קרי לפני כעשרה מליון שנים. כמות החול,וגם הרכבו,בחולית סמר מעלה ספקות לגבי המקור הזה.
לעומת זאת:מקור החול מים תטיס מהנחלים שנשפכו לתוכו בחופיו המזרחיים למרגלות הרי אדום מסתדר טוב יותר עם ההיסטוריה הגאולוגית של המקום. אם נתמוך בסברה שמקור החול הוא בים תטיס ובנחלי המזרח שנשפכו לתוכו,שהדלתות שלהם קיימות עד היום,נשאלת השאלה: מדוע רק במקום הזה ישנה חולית ואילו צפונה לה,ודרומה לה,אין עוד חולית שכזו,הרי חופיו הדרומיים של ים תטיס היו גם צפונית ודרומית לאתר חולות סמר?
ההסבר לזה נטוע בשתי תופעות חשובות שקורות בבקע הירדן.הראשונה: בשל תנועת לוחות הטקטוניים החלק המזרחי נע צפונה ומדרום לחולות סמר תנועה הזו עיצבה את הנוף כפי שמוכר לנו כיום ואם היו שם נחלים שהסיעו חול כמו זה שבחולית סמר הרי שהם זזו עם הלוח הערבי צפונה והחול נישא ברוח ונעלם. בחלק הצפוני לחולות סמר ולאחר נסיגת ים תטיס נוצרה ימת הלשון שהשקיעה את החי והצומח שהיו בה ויצרה שיכבה של משקע ימי ועליו משקע של מלח כפי שמוכר לנו מאזור ים המלח והערבה הצפונית. חופיה הדרומיים של ימת הלשון הגיעו עד להיכן שנמצא כיום היישוב חציבה,צפונית לחולות סמר. בשל כל אלה רק בנקודה הזו החולות שהסיעו הנחלים ממזרח לעבר חופיו של ים תטיס נחשפו ורק בנקודה הספציפית הזו.
שמורת נימרה.
נחל נימרה (יש להגות נימ-רה במלעיל) המנקז את שוליה הדרומיים של ביקעת תימנע ונשפך אליה מאט צפונית למוצאו. נחל קצר זה מסיע עמו חולות שמקורם בשוליה של בקעת תימנע ומפזר אותם לאורכו.
הנחל,והשמורה נמצאים צפונת ליישוב באר אורה וזו שמורת הטבע היחידה בארץ שמכילה בתוכה אתר פנוי פסולת. אתר פנוי הפסולת נימרה,נמצא בקצה הצפוני של השמורה. האתר משמש את ישובי הערבה והעיר אילת להטמנת אשפה. האתר מגודר וגבולותיו עם השמורה נקבעו בשנת 2000 וכרגע השמורה נמצאת במצב של שמורת טבע מוכרזת שבצידה אתר פנוי אשפה מוכרז גם הוא.
נחל נימרה ייצר,עם הזמן,בקע סביב ערוץ הזרימה שלו. בשולי הבקע מסלע האופייני לבקעת תימנע שהנחל,יחד עם הרוח,חרצו בו את צורותיו,ובין לבין בחוליות קטנות שהם חול שנושא הנחל בשיטפונותיו מהחלק הדרומי של בקעת תימנע. חולות נחל נימרה הם בית גידול ייחודי לכמה סוגי צמחים וגם משמשים בית גידול לציפורים חלקן חורפות וחלקן קבועות.
מקור השם נימרה.בצפון הארץ ישנו בסיס צבאי שנקרא נימרה. בספר במדבר פרק ל"ב פסוק 36 מוזכרת עיר בשם נימרה ומצוין שהיא נמצאת בעבר הירדן. אם כך: נחל נימרה הוא על שם אותה עיר המוזכרת בספר במדבר והבסיס הצבאי הוא על שמו של הנחל שבערבה.
מנחם.
