מה היה עולה בקריירה של גייל רובין אילו לא נרצחה בחוף ימה של מעגן מיכאל,בארוע הידוע כאוטובוס הדמים,אין לדעת אבל,מפעם לפעם,בצל המורשת הצילומית שהשאירה לנו גייל אני יוצא למסעות צילום שמטרתם לאתגר את האני הצילומי שלי וברוח האומנות ולזיכרה,של גייל רובין.
היעד,הפעם,הוא מסע בן יומיים לשתי ואדיות במסיב אילת. בשני המקומות כבר בקרתי ובשניהם במסגרת פרויקט גייל רובין,אך:העונה השתנתה מזג האוויר השתנה תנאי האור השתנו וזה זמן טוב לצאת אליהם שוב ולנצל את ההכרות עם האתרים,על מנת לפצח אתגרים צילומיים כמו גם פיזים ונפשיים ולשמר את זכרונה של גייל.
יום רביעי 19/01/2022 לעת ערב. מולי רשימת ציוד ועשה אל תעשה שהתארכה בימים שקדמו ליציאה למסע. עכשיו,זה הזמן לארוז הכל,לוודא שכל מה שצריך נמצא,לכייל את ציוד הצילום,לארוז בתא המטען של הכסופה,לחטוף כמה שעות תנומה ובשעות הקטנות של יום חמישי לצאת לדרך,על מנת להגיע לקניון האדום ממש לפני הזריחה. בעוד שהחפצים משתכנים להם בתא המטען של הכסופה בסדר שלפיו הלא חשוב בחלקו הפנימי והחשוב ונגיש בחלקו האחורי,פתאום:כבה החשמל אצלי. הפסקת חשמל לא צפויה שמקורה במזג האוויר הסוער. לאור פנס של טלפון נייד העמסת הכסופה מושלמת והקור,וגם הכרח,מבריחים אותי אל בין השמיכות כשהכל מסודר בסדר מופתי להשלמת העמסת הכסופה,במה שנשאר,ובהנחה שהחשמל לא יחזור ויציאה לדרך.
יום חמישי 20/01/22 01:30 לפנות בוקר. ציוד הצילום ואני חובשים את הקבינה של הכסופה,מתניעים ויוצאים לדרך. התחנה הראשונה נקבעת לתחנת דלק בפאתי מצפה רמון. מזג האוויר החורפי,המעט סוער והמאוד קר מאתגרים אותי אבל: בתחנת הדלק שבפאתי מצפה העצירה היא להחלטה האם להכריז על הנקודה הזו במסע שעל נקודת האל חזור או לא.
A point of no return הוא מונח מעולם התעופה. כל טיסה של מטוס נוסעים מתוכננת מראש בכל מה שקשור לנתיב,האופטימלי,בין נקודת ההמראה לנקודת הנחיתה ויחד איתו,מתוכננת כמות הדלק שעימה יעלה המטוס לאוויר וכמות הדלק שאיתה ינחת,כשבין שתיהן מתווספת כמות דלק נוספת,המוגדרת בפרוטוקולי בטיחות הטיסה,לכל מקרה שלא יקרה. במסלול הטיסה מוכתבת נקודת האל חזור: זו הנקודה שלא משנה מה יקרה בטיסה אין מספיק דלק לחזור לנמל שבו בהרחשה ההמראה וממנה והאלה אפשר רק להמשיך לנמל היעד או,אם צריך,לבצע נחיתת אונס,רצוי בנמל תעופה מוסדר שבנתיב הטיסה.
מצפה רמון מקבלת אותי בטמפרטורה של 2 מעלות,רוח מקפיאה וגשם אין. בדרך למצפה,ראיתי יחידה צבאית שבחלקם עוד התאמנו בצידי הכביש וחלקם עשו דרכם לאוטובוס שחיכה בקרבת מקום. דרומה מבאר שבע גשם לא ירד ולפי האפליקציה בנייד:לא צפוי לרדת. מהטרמוס נמזגת כוס קפה חמים ונעים ונשאר רק לבדוק שאין בכבישים "שלג שחור" קרי:שלוליות שקפאו ומהקבינה של הכסופה יראו כחלק מהכביש ברם הן קרח שמסכן,מאוד,את הנהיגה בכלל ובכביש 40 ו 12 הצפויים למסוכנת מאוד. מחליט לסייר רגלית באזור תחנת הדלק ולטבול רגלי בשלוליות המים,על מנת לוודא שהם מים ולא קרח. כשמסתבר ששלוליות המים מים הן,ונקודת הקיפאון,לפי תוכנת מזג האוויר שבנייד,היא 4- מעלות ובשאר הדרך הטמפרטורה היא כשתי מעלות מעל האפס,אני חוזר לכסופה,מציץ בנתוני וויז להמשך הדרך ומגלה שיש לי כחצי שעה עודפת לכל מקרה שלא יקרה.
מצפה רמון מוכרזת כנקודת האל חזור,מעורר את הכסופה לחיים ויוצא לכביש 40 באכה מכתש רמון וממנו לכביש 12 ליעד הראשון:הקניון האדום,מאסיב אילת.
בירידה ממצפה למכתש אני מכבה את הרדיו,מגביל את מהירות הנסיעה של הכסופה ל 80 קמ"ש ומחדד חושים. מנסיוני בנסיעה בלילות בכביש הזה עלולות לצוץ הפתעות,החל מכלי רכב שמשתוללים כאילו חוקי התנועה והטבע הם המלצה בלבד,ועד לחיות בר שמכונית הנוסעים זרה להן וכן:גם אפשרות שבאחת הפניות ממתינה הפתעה בצורת שלג שחור.
ארבעים דקות לפני הזריחה הכסופה מדוממת מנוע בחניון של הקניון האדום. חשוך. קר כשתי מעלות בחוץ. מנצל את חום הקבינה לארגן את ציוד הצילום. מה שהולך איתי לקניון נשאר בתיק הצילום,מה שלא הולך לתא המטען. מים מצטרפים לתיק הצילום ואני מתפנה ללגימת קפה,שנייה,בטרם יחל השחר לעלות.
לכוס הקפה יש תוכניות אחרות מאלה שלי. כשאני פונה להחזיר את הטרמוס למקומו בתא המטען מחליטה,זו האחרונה,לאבד את שיווי משקלה ואת הקפה המהביל שופכת ברחבי הקבינה של הכסופה. במהירות שולף מתא המטען את ערקניון האדוםכת הנקוי ובאור המועט,ובנחישות הנדרשת,מסלק את הקפה השפוך מהקבינה,כוס הקפה הבאה,והאחרונה,נמזגת הרחק מהכסופה ו… הלקח נלמד.
בכל המסע הזה המצלמות שלי כויילו לצילום בריבוע או אם תרצו ביחס של 1:1. כל קומפוזיציה תילקח שלוש פעמים,לפחות,כל פעם נקודת הפוקוס תתמקד פעם בקידמת הקומפוזיציה,פעם באמצעה ופעם הרחק באופק הקומפוזיציה. בבית,כשאחזור,כל תמונה שנלקחה תעבור תהליך של הערמת פוקוס ותשוחרר לאוויר העולם. חוץ מקונפיגורציה של המצלמות נדרשת חצובה שמצטרפת לציוד שהולך איתי לקניון.
השחר עולה,ואני עושה דרכי לפי הקניון כשאני והקניון שנינו זה לזה. בכל נקודה שבה עצרתי לצלם הנחתי את תיק הצילום,הסתובבתי סבבי על מנת למצוא את הקומפוזיציה הרצויה ואת נקודת המבט והולכת העין שאני רוצה לבצע בקומפוזיצה וכשהכל מוכן ובעינית אני רואה את התוצאה שאני רוצה להגיע אליה – ניגש לביצוע שלושת התמונות להערמת הפוקוס.
את המפל הראשון בקניון אני צולח בקלות ועוצר בו לבחינת קומפוזיציה וללקיחת תמונות. בשני ובשלישי,הגבוה יותר,נדרשת הכנה,קרי: ציוד הצילום מוכנס לתיק הצילום,החצובה נקשרת ומאובטחת לתיק הצילום ואני מוודא שאין בדל בד שעלול להיתקע בירידה ולהפוך אותי לתלוי בין שמים לארץ. אחרי כל מפל עוצר לבחינת קומפוזציה וכשמוצא,היא נלקחת.
ביציאה מהקניון אני נעצר להתרעננות,מים ומנוחה קצרה וקבלת החלטה: האם להמשיך למסלול המעגלי בנחל שני או לחזור לנקודת המוצא שכרוכה בעליה תלולה מעלה והליכה על פי הקניון כשמימין הקניון ומשמאל ההרים שבו הוא מתחתר. מבט בשעון מראה ששהיתי בקניון את מירב הזמן שתיכננתי,והשמים כחולים באור מקסים ולכן מחליט לחזור לנקודת היציאה על פי הקניון דרך,שבביקורי הקודם לא עשיתי ולוותר על מסלול בנחל שני.
גם בדרך חזרה אני עוצר כמה פעמים,גם כדי להזין את העיניים והנפש וגם כדי לקחת תמונות ולבסוף מגיע לכסופה ואיתה לנקודה הבאה – נחל גישרון עליון הסמוך.
התמונות שנלקחו בקניון האדום,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – הקניון האדום.
בחניון הר יואש,נקודת היציאה לגישרון עליון,אני עוצר שוב פעם להתארגנות והערכת מצב. כמה עניני דיומא מצריכים טיפול מידי וגם קפה מהביל,כן מחוץ ורחוק מהכסופה הפעם,הם הכרח רצוי. תחזית מזג האוור לא מצביעה על הפתעות,והשמיים כחולים וזרועים בעניני נוצה לבנים – תאורה מושלמת למטרה שלשמה באתי. גם הפעם מנצל את חומה של הקבינה לארגן את ציוד הצילום ומה שלא נדרש הולך לתא המטען ומה שכן על הגב שלי,וכמובן:מים.
גם בנחל גישרון עליון ביקרתי בעבר והפעם מחליט לעשות את המסלול מהסוף להתחלה. בטרם הכסופה ננעלת ואני יוצא לדרך,משנן לעצמי את המסלול במהופך ויוצא לדרך. תחילת המסלול,במהופך,כוללת כמה עליות וירידות ומעבר בין בולדרים,את הדרך הזו אני לעושה בעצלתיים כשעוצר מפעם לפעם כדי לאתר קומפוזיציה לצילום כשגם פה המצלמות מכוילות לצלם בריבוע וגם כאן ילקחו כמה תמונות בנקודות פוקוס משתנות על מנת לעשות,בבית,הערמת פוקוס.
בנקודת העצירה הראשונה תיק הצילום יורד מגבי,מסתובב בשטח לאתר את נקודת הצילום האופטימלית ומנצל את העצירה להתרענן בשתיית מים. התמונות נלקחות וכשתיק הצילום שב לגבי פתאום אני מרגיש שהוא נשמט לאחור ומעביר את חלוקת המשקל שלו,משהו כמו עשרים קילו,לכתפיים שלי. מבט מהיר מגלה שאחת מרצועות החזה נשמטה ממקומה ועד מהרה מסתבר שתיקון התקלה פשוט ומהיר והכל חוזר למקומו בשלום.
םמסלול נחל גישרון עליון הוא מסלול מעגלי,די קצר שבשליש השני שלו,מתחילת המסלול ולא במהופך כפי שעשיתי הפעם,נחל גישרון חותר קניון עמוק ועוצר נשימה,עובר דרומה את הגבול עם מצרים וממשיך,במצרים,לנחל טבה שבעצמו נשפך לים סוף. בנקודה הזו אפשר להמשיך חזרה לחניון הר יואש,שממנו באתי,או להמשיך מסלול אחר שמסתיים במורד כביש 12 או להמשיך במסלול שביל ישראל להר צפחות ולעיר אילת.
בנקודה הזו עצרתי והחלטתי להזין את העין,הנפש והמצלמות בערוצו האפי של גישרון עליון במהלכו מצרימה יחד עם מפגשי הגבולות של ישראל ומצרים,בדרום,ירדן וערב הסעודית בדרום מזרח ומשולש הגבולות ישראל ירדן וערב הסעודית בצפון מזרח.
בפיצול השבילים האלה אני שוהה זמן רב,מסתובב באזור כולל על שביל ישראל שואב לעיני את מראה הנוף האפי שבמקום ומנציח אותו במצלמות,גם הפעם בקונפיגורציה של 1:1 ולקיחת כל תמונה בכמה נקודות פוקוס לשם הערמתו בבית לתמונה אחת.
עם סיום ההסתובבות באזור פיצול השבילים ועזיבתו של גישרון את מרחבי ארץ ישראל אני מגלה שהשעה התאחרה וזה זמן לחזור לכסופה ועימה להמשיך דרכי לחניון הלילה שבחי בר יטבתה,לא לפני הרוואת צימאונה של הכסופה בדלק טרי להמשך הדרך.
התמונות שנלקחו בגישרון עליון,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – גישרון עליון.
עוד בשלב תיכנון המסע הזה התוודעתי לעובדה שבחי בר נולדו טלאים חדשים ובעיקר לראם הלבן. התוכנית המקורית היתה לצאת מוקדם בבוקר לסיור בחי בר ובסיומו להפליג צפונה הביתה,בעיקר משיקולים של המנעות מעומסי תנועה. אבל שלטלאים יש תוכנית אחרת. הם אוהבים להצטנף הרחק מעין הצופה ובחיק אימם עד שהשמש קצת עולה ומחממת את האוויר. בעצת הפקח החביב באתר חכיתי לתשע וחצי או אז יצא הטרקטור עם עגלת ההאכלה לחי בר. נתתי לו פור קטן ויצאתי בעקבותיו וכן:הטלאים לא אכזבו ויצאו יחד עם אמותיהם,הדי מודאגות כפי שתראו בצילומים,לאזורי ההאכלה הסמוכים לנתיב הנסיעה המוסדר שבחי בר.
עשיתי כל שלאל ידי על מנת לחדור לצינעת חייהם מבלי להפריע לא לאכילה ולא לנהנתנות מזיו השמש וגם הצטיידתי בלא מעט סבלנות..
בסיום הצילום בחי בר שמנו פעמינו,אני והכסופה,צפונה חזרה הביתה עמוסים בחווית אפיות מהביקור בקניון האדום ובגישרון עליון טרם עזיבתו את תחומי מדינת ישראל ותחושה של חיבוק נעים וחמים מהטלאים ואימותיהן שבחי בר.
לקח זמן להשתחרר מהרושם העז שעשה עלי המסע הזה ולגשת לפיתוח התמונות שלכשעצמו הצריך המון תשומת לב ומשאבי מיחשוב והתוצאות,הן כאן לפניכם.
התמונות שנלקחו בחי בר יוטבתה,כאן לפניכם:
לגלרית התמונות – חי בר יוטבתה.
תם. ולא נשלם.
מנחם.